_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

קבצנים

אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

טעם שאינני אוהב קבצנים הוא שאנוכי אחד מהם.  הם – קבצנים בגלוי, מומחים במלאכתם ומצליחים בה;  ואני – קבצן בסתר, טירון-עולם ולא-יוצלח. קבצנותי היא טבועת-פנים, דבר שבגזירה;  ואפילו אני עובד, איני נפטר מעלבונה של פשיטת-יד.

שנים מלמדים בבית-ספר, אָדון וא"ו-החיבור ואנוכי.  א' וא"ו-החיבור לוקח משכורתו בגאון;  לי היא ניתנת כנדבה.  אפילו אם אעמול כפלים, אפילו אם אתן מיטב מוחי וחלבי בהוראה, לעולם חושד בי המנהל, וחושדים בי התלמידים, כי נקודת-נפשי הפּנימית היא במקום אחר: כי צל בעיני בת-מלכה רחוקה, או הבנין הגיאומטרי של קור-עכביש, מעסיק את לבי יותר מגניבת-דעת מצד תלמיד בשעת בחינה;  כי, בהתלבט המורים מתוך צער בשאלה העמוקה, אם יש לחבר כתה ב"ג עם ב"ד, או ג"ח עם ג"ט, אני מאוד אדיש לצערם.

שנים מתרגמים ספר בשביל המו"ל, אני וא' חתימת-שפם.  תרגומי שלי מהולל מפי מבקרים וקוראים;  של חתימת-שפם – אין איש מזכירו.  אף-על-פי-כן, נכנס חתימת-שפם אל המו"ל כאורח טוב; הוא בטוח בהם, והם בטוחים בו.  אני בא בשפה רפה.  יודעים המו"ל, כי מלאכה שהם נותנים לי ולא אני בחרתיה, או מלאכה שאני בחרתיה והם  נותנים אותה לאחרים – נפשי האמנותית רגוזה בגללה.  לחתימת-שפם אין נפש אמנותית, ואין דורשים ממנו שימכור אותה. על כן, הוא – מעגלותיו עם המו"ל חלקים; ואני – הליכתי אתם בקושי.  בלבם עלי: "ראו-נא את חוצפתו של בעל-חלומות זה הרוצה להגיד לנו מה להוציא אל השוק ואת מי להעביד!" ובלבי עליהם: "ראו-נא את אנשי-המסחר הללו המחליטים מה יהיו בני-ישראל קוראים, ומי יהיה עושה בחומר-הקריאה!  וי לספרות, לידי מי היא מופקדת!" וכשאני מקבל איזו עבודה מן המו"ל, גם כי אתן להם את תמצית-כשרוני, הם מרגישים כי צדקה גדולה עשו עמדי.

לא יסלחו לי החנוונים-בנפש הקרויים מנהלים, מוציאים לאור, ממוני-תרבות, שאין אני מכור להם במאה אחוז, כי בפנימיותי אני חפשי מהם, חותר תחת סמכותם, אף בוז אבוז להם.  ובשלמם לי, הרגשתם היא כי כסף-חינם הם נותנים לי.

ומקנא אני בקבצנים הותיקים, שקבצנותם היא אומנותם, והיא הולמתם. הקבצנות אינה סימן טוב לחברה (וכן הספסרות, ועריכת-הדין, וריבוי-הרופאים – כי עדה שחייה בריאים זקוקה למיעוט ריפוי, – והנהנים מנדבות-הצבור והם שואפים להיות רודים בצבור).  אבל פה על המדרכה הקבצנים חטיבות-צבע הם, – דברים שבּנוי.

הרי הזקנה אצל הגדר, שהיא כולה כפופה, ומצחה קמוט, וחטמה עקום, וסנטרה חד: פושטת היא יד גרומה, פשוקת אצבעות;  קפואה היא על מקומה כפסל, ומטפחתה יורדת מעל ראשה ואופפת ברכיה בקיפולים גראציוזיים.  תמיד היא מתלבשת בחן: מטפחת אדומה ושמלה כחולה; יש – כולה שחורים עם פס אחד לבן; ופעם ראיתיה בעטיפה אחת גדולה, כחולה, רקומה בפרחים, כרקיע-לילה על משבצותיו.  איך באה הנה?  איפה תלין?  סודית היא כספינכס.

והנה היהודי החוזר במסעדות.  מדיו – שמלה מזרחית מלוכלכת, וממעל לה קפוטה מאובקת.  בידו – מטה, על שכמו – שק; זקנו מחודד.  מסוגנן הוא כמו "היהודי הנצחי" או "המשולח" שב"הבימה".  שחקן הוא, עם חוש לבימוי;  והוא מאוד חצוף.  אומר הוא "ירחם, ירחם!" בקול פקודה והשבעה. על כרחך תתן! – דרוש לך כוח לקבור פניך בספל-הקפה ושלא לתת!

וזו האם הצעירה – מאדונה עגלגלת וקצרת-רגלים.  ערבית היא או בת אחת העדות המזרחיות?  מיניקה היא את התינוקת שלה לעיני-כל על המדרכה.  שעות על שעות היא ישנה, התינוקת מקופלת בידיה, וכף-יד אחת שלה פשוטה לעוברים.  והנה גדלה התינוקת – אבק, רפש וזבובים לבריאות ולכוח הם לה – והיא מתחילה להתגלגל מסביב לאמה מתוך עליצות.  סוף-סוף תהיה התינוקת נודדת מעליה, ולא תתן עצמה להיות מנוצלת לצרכי תחנונים.  תצטרך האם להמציא דרך חדשה.

מקנאה שאני מקנא בקבצנים עקב הצלחתם באומנות-בחירתם, דרכי לעבור עליהם בחפזון ושלא לתת כלום.  ואולם יש לי עוד נימוק לקפיצת-ידי.

באו אלה לנצל ונמצאו מנוצלים.  אין הם יודעים היאך הם עושים לעיני תמונות צבעוניות, רוות-סגנון. לא אחלל את הנדבה שהם מנדבים לי שלא בכוונה. אעבור עליהם, איהנה מהם, ולא אשלם להם.

 

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה