גשם / אברהם רגלסון

גֶּשֶׁם

הַגֶּשֶׁם חוֹטֵט מְלֹא הָאֲוִיר,

תּוֹמֵךְ רוּמֵי כֶסֶף וַעֲרָפֶל,

לוֹפֵת צַפְצָפָה נִשֵׂאת וַעֲרִירִית,

מְטַפַּח עַל אִבֵּי עָלִים בְּקָדְקֳדֵי אַלּוֹנִים,

שׁוֹצֵף עֲנַף-תַּפּוּחַ עָקֹם

וְנִגָּר מִבֵּית שֶׁחְיוֹ,

זוֹרֵם מִדָּלִיּוֹת נְקֵבָה-לִבְנֶה,

חוֹמֵס מִכַּפּוֹת תִּדְהָר פִּרְיָן דּוּ-הַכָּנָף,

נוֹקֵר בְּכָל קְלִפָּה,

דּוֹקֵר בְּכָל נִקְרָה, –

נוֹקֵב, נוֹטֵף וּמְפַשְׁפֵּשׁ

בְקִמְטֵי הָאֲדָמָה, בְּסִתְרֵי מַחְשַׁכֶּיהָ,

מְמַשְׁמֵשׁ שָׁרְשֵׁי דֶשֶׁא חִוְּרִים וַעֲקַלְקַלִּים

וּמְעוֹרֵר בָּמוֹ חֵשֶׁק הוֹמֶה

לְשַׁלֵּף קְרִינוֹת עֵשֶׂב, כְּנֵסִיּוֹת יְרַקְרַקּוֹת,

טַרְפֵּי דַפֵּי יֶרֶק,

יְרוֹקַת קְרוּם וְרִקְמָה,

מִשְׁתַּפְּכִים עַל פְּנֵי בֹּץ וְחוֹל וָרֶגֶב,

מְגַשְּׁרִים גּוּמָה, פְּצִיעָה, חֶקֶק וַחֲרִיץ,

עַד אֶפֶס רִצְפַת שְׁלוּלִית

לְכִרְכּוּרֵי בוּעוֹת פּוֹקְעוֹת,

עַד בִּלְתִּי זֶרֶת עָפָר

לְעִוּוּתֵי תוֹלָע מוּצָף מִמְּחִלָּתוֹ.

שַׁלָּמָה-זֶה יָרִיבוּ וִיצַיְּצוּ הָאַנְקוֹרִים?

הֲמִבְּלִי אֵין דֵּי סְעֻדָּה לָמוֹ

כִּי יִמְרְטוּ אִישׁ קַשְׂקַשֵּׂי כַּנְפֵי אָחִיו?

לָמוֹ – וְלָאַדְמוֹנִי הַמְדַדֶּה עַלִּיז?

הִנֵּה זֶה אָכַל חֶלְקוֹ בַּתּוֹלָעִים,

וַיֵּרוֹם:

יְמַחֵט אֲוִיר מַקּוֹר כָּתֹם,

יְפַלַּח גֶּשֶׁם חֲזֵה-בָזָק,

תָּטֹסְנָה שְׁתֵּי כְנָפַיִם, רוּחוֹת רָצוֹת,

יַלְבִּינוּ זוּג מַרְטוּטִים עַל קְצוֹת מְנִיפַת זָנָב –

וְאֵינֶנּוּ.

לֹא אֶמְאַס בָּךְ, נוֹהֶרֶת, אִם תָּבוֹאִי

פְּרוּמָה וִיחֵפָה,

טִיט צָהֹב טוֹנֵף אֶת רַגְלַיִךְ,

ושִִׂמְלָתֵךְ

אֲפֹרָה וְלֹא זֹרָה סְחוּבָה עַל יְרֵכֵךְ,

וּבִלְבַד שֶׁגֶּשֶׁם נוֹזֵל בֵּין שָׁרְשֵׁי פַרְעוֹת רֹאשֵׁךְ,

וּפִטְמוֹת דַּדַּיִךְ – כַּצִּיץ הַנִּבְקָע.