_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

פרויקט בן-יהודה זקוק לעזרתכם. לחצו כאן לפרטים.

שַׁיִט חָפְשִׁי: יום-נופש בהיסח הדעת

אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

מתוך "על המשמר", 16.8.1957

 

בְּאַשְׁקְלוֹן סַלְעֵי מָגוֹר

טוֹבְלִים רֶגֶל בְּיַם-הַסְּגוֹל,

וּבַכְּרָמִים שָׁם מֵאָחוֹר

כָּרְעוּ גְפָנִים מֵעשֶׁר-עֹל,

כָּבְדוּ בַּנָּנוֹת עַד-אֵין-סְבוֹל.

 

בְּאַשְׁקְלוֹן כֵּפֵי מָצוֹר

לָאֹפֶק מַבִּיטִים הַרְחֵק

מִלּוֹחֲמִים שֶׁל אֶלֶף דּוֹר

רַק עַם אֶחָד לֹא יִמָּחֵק –

וָאֲנִיָּתוֹ פֹּה תֵּרָתֵק.

 

כך מיזמתי לפני כ"א שנה על אשקלון, בְּהיות חוֹפה שומם מאין יושב, ורק ביבשה פנימה הוריק כפר ערבי צנוע, מתברך בפירות.

כשחזרתי לארץ כשנה ומשהו לאחר ייסוד-המדינה, אמרתי:  אסורה-נא ואראה את אשקלון, מה דמות היא לובשת היום.

הגעתי אל מגדל-גד יום אחד לפנות ערב, בחזור פועליה הביתה מעבודה.  זה בטוריה, זה במעדר, וזה בפטיש ומשור, וכעוברם דרך הרחוב זימרו.  והיה זה בעיני סימן חדווה-שבתחייה.  אך לא יכול איש להורות לי את הדרך אשקלונה, או לקחתני לשם.  ומני אז שמעתי שמועות על אשקלון:  הנה, מכוננים שם יהודים דרום-אפריקניים יישוב ועיר;  הנה, חולמים על הקמת תעשיית-סרטים ישראלית באשקלון;  הנה, מעבדים תוכניות לפיאור-הנוף כנאות-נופש לתיירים;  ולהרבות הגירוי, התעופפו מלים כגון הוליבוד עברית, ריביירה ישראלית.

כשנפל בחלקי פתאום בסוף-תמוז שנה זו להשתתף בסיור-עתונאים במגדל-אשקלון (כי בינתיים חוברו יחד מגדל-גד ואשקלון, וקוֹרא להם שם-צירוף זה) מטעם מרכז קופת-חולים – ששתי על ההזדמנות.  מנחי-הסיור:  דוד גלצקי, ממרכז קו"ח;  נתנאל כץ, מנהל בית-ההבראה של קו"ח במגדל-אשקלון;  יצחק מטרני, המנהל הארצי של מוסדות-ההבראה של קו"ח.  וחולקו התפקידים, ביניהם:  האחד – בהתלוות לנסיעה ובשיחה כללית אגב פת-שחרית קלה אחרי הגיענו אל בית-ההבראה;  השני בהדרכה על פני בית-ההבראה וכל אשר בו;  השלישי – בהרצאה, אחרי סעודת-מינחה, על התפתחות עניין בתי המרגוע ובתי-ההחלמה (ועכשיו כולם נקראים בתי-הבראה) אשר לקופת-חולים, מתקופת-הינקוּת (יוד פתוחה) הפרימיטיבית ועד השיכלולים האחרונים.

 

העיר

קודם חילוץ-רגלינו על אדמת בית-ההבראה, העיפונוּ המכוניות הקטנות בסיבוב-בזק על פני מגדל-אשקלון העיר.  מה ראינו שם?  צינורות-ביטון גדולים של "יוּבל-גד";  מעברת-צריפים מוקפת גינות תירס-שלחין;  שיכוני-עולים, ארבע משפחות לבית, וגם בתים דמות-"רכבת";  ובנייני-המגורים מצובעים אדוֹם, ירוק וורוֹד;  שוק יפה, והוא – שורת-חנויות נישׂאת מעל רחבת-דשא;  ושם קולנוע "רחל", ושם מועדון-האמנים "ברנע";  ויותר מכל אלה – רחובות וכבישים – כבר מגוּיידים ומרוצפים ומסומנים בשמות (ידי "אפרידר" עשו את אלה), והם מתעגלים ומתיישרים בינות למיגרשים ריקים, מגוּבבי-חולות ומכוסי חרולים וכרפס-הבר ושיחי-קיקיון, וכל אשר יצמח בימות-החמה על אדמה לא-זרועה;  עתידים קרקעות-הבוּר האלה ללבוש שיכונים ושכונות ובתי-ספר ומיגרשי-מישחק, וקול-ילד וקול-ילדה... אך מישהו כבר מתגורר באחת מן הגבעות השוממות הללו, כי הנה עובר חמור קטן רתום לחבית-נפט קטנה ואדומה...

 

טוב-הבית

אחרי פירות ומשקאות למשיב-נפש, עומדות רגלינו בחצרות בית-ההבראה והמנהל כץ (איש-מידות ואיש-תרומות) מעבירנו על פני טוּב-המקום.

שלושים וחמישה דונאם – המיקרקעין.  נמסרו לקופת-חולים על-ידי רשות-הפיתוח.  אבן-הפינה הונחה בספטמבר 1955.  בגלל מיבצע-סיני, חלה הפסקה בבנייה.  אחרי סיני זורזה הבנייה, והפתיחה הרשמית – ב-14 ביולי שנה זו.

שבעים ושניים הם חדרי-המגורים, כל חדר בן שתי מיטות.  יש ארבעה בניינים בני קומותיים (כל בניין – 12 חדר, 24 מיטה) ושמונה בניינים בני קומה אחת;  ובסך-הכל:  96 מיטה.  אולם-האכילה, מקום בו ל-174 סועדים, 4 אנשים לשולחן.  (את המיספרים האלה – כפי שביאר לנו הח' מטרני אחר הצהריים – יש לראות כנגד המנהג הקודם:  חדר כולל 4 או 3 מיטות, ולייד כל שולחן – 8 או 6 סועדים).  ומאוד-מרווח אולם-האכילה הזה;  מחלונותיו רואים את הים, ועמודיו עטופים יריעות-אודם.

יש במקום מרפאה, עם אחות ש"נחטפה" מבית-החולים קפלן.  אם צורך יש בהבאת-רופא, יש קשר לשם כך עם מגן דוד אדום.

מבשלים בקיטור, בחשמל ובגאז;  והוראוּ לנו כל מיתקני-הכוח להללו, (הקיטור לבדו צוֹרך כמויות-דלק עצומות);  סככה מיוחדת יש לשמירת מיכלי-הדלק וכלי-האריזה לכביסה.

יש תא למזוודות – חצרן מביאן מלפני פתחי חדרי-המבריאים, ומחזירן לשם ערב-צאתם;  מלתחה לצוות-העובדות, עם ארון להתלבשות;  ערימות של שמיכות רבות בגווני שער-גמל וירק עדין;  מחסן לפועלי-הנקיון;  חדר לכביסה קלה ולגיהוץ בידי המבריאים – קרי:  המבריאות – בשביל עצמם (כביסת-המקום הגדולה נמסרת למכבסת קיבוץ-נען).  ומכשירי-המיטבח, המתנוצצים באלומיניום ופלדה בלתי-מחלידה ונחושת קלל:  "מערבבים" ו"מקפיאים", ומחתכי-לחם, ושעון-שבת, ומפתחות-פחים, ומדור להכנת תפריטים, ומדור לחלוקת מנות, ומיתקני הדחת כלים וייבושם – כל אלה אגב הפעלתם הם תצוגה חיה ממיטב האמצאות המודרניות.

והחדרים, שלוש פתיחות-אוויר להם בקיר האחד כנגד קיר-החלון:  נסגרות הפתיחות בהידף, ובקייץ לא ייחם.  המקום הוא בגובה 25–30 מטר' מעל פני הים, חוף-אשקלון רטיבותו פחוּתה משל שאר החופים המערביים של ארץ ישראל, על-כן בית-ההבראה הזה אידיאלי הוא גם לנופש-חורף.  ויש מחשבה להפיק עוד תועלת ממוסד קו"ח זה שישמש, בקייץ ובחורף כאחד, לכינוסי מדע.  תרבות ותורה.

זה בית-ההבראה האשקלוני מקפיד על כשרות, וישנם שני סדרי-כלים בו – לבן לבשר, כחול לחלב.  ואם ארוחת-הצהריים של בשר היא ואין מערבבים כלים בכלים, מעיד אני מנסיוני כי צמחוני לא יקופח פה;  אדרבה, יכולים ה"בשרניים" לקנא בו על המנה והתבשיל הניתנים לו.  והעובדות זריזות כאיילות למלא רצון איש ואיש. 

פעמיים הונח להם לעתונאים-הסיירים מהרצאות וסעודות:  אחרי טעימת-הבוקר, ושוב אחרי ארוחת-הצהריים.

בפרק-המנוחה הבוקרי יצאו אחדים לרחוץ ולשחות בים;  ואני ועוד אחדים ישבנו בחדר-התרבות על שם בלוך-בלומנפלד.  – אולם נהדר שהוא פתוח מצד אחד לחצר-גינה ומצד שני לים (והוא כולו כחול וזהרורי-שמש);  אחרים הצטופפו בחוץ בצלו של עץ אחד ויחיד:  עצים ושאר חמדות-גינה הולכים ונשתלים כעת בידי גננים, שראינום רכונים בהתמדה על מלאכתם.

 

אין נופש בלי קריאה

חילקתי את שעתי זו בין שיחת-ריעים ובין קריאת-ספר.  ומה ספר קראתי?  על פי המלצת ידיד וקצת-קרוב (ממוֹצא איטלקי) למדתי להכיר ולהוקיר סופר שלא שמעתי עליו מקודם – ג'יאובאני וורגה, נולד בקאטאניה, סיציליה, ב-1840, ומת באותה עיר בראשית 1922.  ידיד-וקרוב זה אף השאיל לי שניים מספרי וורגה, בתרגום אנגלי, שהוא עצמו מלאכת-גאונים ממש, מאת ה.ד. לורנס:  רומאן, "מאסטרוֹ-דון ג"סואלדה", ואוסף של "נובילות קטנות מסיציליה".  עוסקים סיפורי-וורגה בחיי סיציליה מלפני 60–70 שנה בערך:  ניוון האריסטוקרטיה;  מדהבת-הכמרים, שגם ידיעות הנמסרות להם בטקס-הווידוי מנוצלות על ידיהם לרווחיהם החומריים;  הבורגנות העולה, הנהרגת על פרוטה;  הרעב והמחלה והניווּל אצל האיכרים, שלעולם אינם יכולים להיחלץ מחובות והם מפסידים בכל חשבון ובכל מישפט.  בחדר-התרבות, נוכח הים, עמדתי בקריאת הרומאן הנ"ל, והוא על בן-איכרים, המתעשר בזיעת-אפיו ובחריפות-שכלו, ומעורר עליו את שנאת כל העולם.  תחילה נשא בת-אצילים שלא לטובה לו;  לבסוף השיא בת לאציל מזקין – לאיבוד רכושו, אשר עליו נתן את כל-חייו.  ושיבחתי את מלאכת ה.ד. לורנס, כי הוא מתרגם לאנגלית לא רק ציורים ושיחות, כי-אם גם חרטות-על-חטא וייסורים ומכאובים, והמוני רחמים...

בפרק-המנוחה, לאחר סעודת-היום הגדולה, יצאו שתי מכוניות לסיור שני בעיר.  באנו עד קבר רומי קדום, אלא שלא יכולנו להיכנס, כי נעול היה.

 

תבלין

תבלין לסיור – אשה נאה.  הפעם הביא אתו ד"ר ישעיהו שפירא, בא-כוח "קול-ישראל" במסע-העתונאים הזה, צעירה חיננית ומושלמת-בכל-המעלות, אורחת מבלגיה, אוֹלגה שמה.  סיימה אולגה לימודיה האוניברסיטאיים בפאריס, ועומדת היא לנסוע אל לונדון לשם התמחוּת.  התמחות במה?  בדיפלומאטיה.  (והירהרתי:  גולדה מאיר, באיזה בית-ספר למדה היא דיפלומאטיה?  אולי בלול-העופות במרחביה, ואולי מתוך כיתות-כגליים וטילטול-באוטובוסים בשליחוּיוֹת הסתדרותיות מקצה-מזרח ועד קצה-מערב בארצות-הברית)...  בינתיים גילתה הצעירה את כוחה בדיפלומאטיה נשיית:  שהראתה פנים מחייכות לכול, ולא השפיעה חסד – ולוּא כגרגיר-של-ענב – אף לאחד יותר מאשר לחבריו.

עם שובי הספקתי לומר שלום לז. שזר, שנח שם לסוף השבוע, ועכשיו אץ לנסוע ירושלימה אל פתיחת הכינוס למדעי היהדות.

 

בסימן הרחבה

יצחק מטרני בהרצאתו סיפר על שיתוף-הפעולה בין קופת-חולים לבין חברות כגון "מרגוע לעובד", וקרנות-ביטוח, ואיגודים כגון "עובדי-הממשלה", ומשקי-קיבוצים, – בבניית בתי-הבראה והחזקתם.  אחרי מנוֹתוֹ את מיספר בתי ההחלמה לאחר-מחלה ("ארזה", "בית-בּוסל", "נוה הלל", המוסד החורפי למתרחצי-טבריה);  את בתי-הנופש הקיציים ("בית-בורוכוב", "שבי-ציון");  את המוסדות המוחזקים בשותפות עם "מרגוע לעובד" וגורמים אחרים (כפר-החורש, כנען, טבעון, נתניה, מגדל-טבריה, "דוד רמז", כפר-וויתקין, מגידו), ואת מיספר המיטות שבכל אחד ואחד מהם – ייחד את הדיבור על השיפורים המתמידים עד לפרטי-פרטים (כגון מרבדון על הריצפה ליד המיטה), ועל הצורך להאדיר את ניצול בתי-ההבראה בדרכים יותר נרחבות – לזוגות בימות-החורף, לכינוסים.  עם זה ציין, כי 70 אחוז מחברי קופ"ח עדיין אין להם אפשרות ומקום ליהנות מפרק-הבראה אחד בשנה.  ושדה-הפעולה לעבודת-עתיד פתוח עד-בלי-שיעור בשני הכיווּנים – להרבות מוסדות-הבראה כהמה וכהמה;  הן במקומות הקיימים והן באותם העתידים להיבנות.

בעייה מיוחדת בקשייה היא אורח הבידור התרבותי בבתי-ההבראה, שלא נמצאו מדריכים מוכשרים לו (ואם נמצאו, מצפה להם יתר-שכר במישרות אחרות).  דרך-הפתרון היא:  חינוך מדריכים לתכלית זו בידי ההסתדרות.

* * *

תם הסיור, המכוניות כבר שוטפות בואכה ראשון-לציון, ואני מסכם במחשבתי יום-נופש, יום-הנאה, שבא לי בהיסח-הדעת.  לשנה הבאה להבראה ובריאות על-יד ים-אשקלון.

 

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה