_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

שְׁלוֹשָׁה שִׁירִים עַל הַשִּׁירָה

מאת אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

מְשׁוֹרֵר הֶדְיוֹט

על-פי רוֹברט בורנס, סקוטלנד,  1796–1759

(קטע מאיגרת מחורזת אל ג'והן לאפריק, פייטן סקוטי ישיש)

 

בְּמוּבַן-מָה אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֵר,

רַק סְתָם חַרְזָן שְׁבִיל-צְלִיל בּוֹחֵר,

וּבְלַמְדָנוּת לֹא אֶתְיַמֵּר –

                                                אַךְ לְמַאי נַפְקָא מִנָּהּ?

מִדֵּי בַּת-הַשִּׁיר בִּי חָמוּד תְּעוֹרֵר,

                                                אֲדַנְדֵּן לְעֻמָּתָהּ רִנָּה.

 

כַּת-הַמְּבַקְּרִים מוּלִי חֹטֶם תְּעַקֵּם:

"בַּעַר, בֵּין פְּרוֹזָה לְשִׁירָה לֹא מִתְמַקֵּם,

וְכֵס-אַסְכּוֹלוֹת שֵׁתוֹ לֹא חִמֵּם –

                                                "הֲשֶׁכָּזֶה יֵדַע שִׁיר לְהַנְעִים?"

אַךְ בִּמְחִילָה, צֳרִי לְמוּדֵי-הִתְחַכֵּם,

                                                יִתָּכֵן, תּוֹעִים אַתֶּם וּמַתְעִים.

 

מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְעֶלֶג-הָאַסְכּוֹלוֹת,

כִּנּוּיִים רוֹמִיִּים לְקַרְנַיִם וּמִזְבָּלוֹת?

אִם הַטֶּבַע הַתָּמִים הִנְחִילְכֶם סְכָלוֹת,

                                                מַה יוֹעִיל לָכֶם דִּקְדּוּק?

מוּטָב שֶׁתֹאחֲזוּ בְּאִתִּים וְגַלְגָּלוֹת,

                                                אוֹ כְּלֵי סִתּוּת וּפֵרוּק.

 

חֲבוּרַת צְעִירִים יְהִירִים, עֲכֹרִים,

מְדַלְדְּלִים מֹחָם תַּחַת שַׁעְמָנֵו-מוֹרִים.

נִכְנָסִים עֲיָרִים וְיוֹצְאִים חֲמוֹרִים,

                                                אִם אֱמֶת לַאֲמִתָּה נַבִּיט;       

יְדַמּוּ שִׁירָתָם תְפַסֵּג אֲמָנוֹת וּתְבוֹרִים

בִּזְכוּת רֵיחַ יְוָנִית.

 

מִשַּׁלְהֶבֶת הַטֶּבַע הָבוּ לִי נִיצוֹץ!

זוֹ כָּל הַחָכְמָה אֲנִי לִי אֶחְפֹּץ;

כִּי-אָז, גַּם כִּי אֶדְרֹךְ דֹּמֶן וָבֹץ

                                                אַחֲרֵי מַחֲרֵשָׁה אוֹ מַגְרֵף,

בַּת-שִׁירָתִי, וְאִם מַלְבּוּשָׁהּ לֹא שָׁחֹץ,

                                                נָגוֹעַ תִּגַּע לַלֵּב.

 

כְּלֵי-זֶמֶר

על-פי אליזבת בארט בראונינג, אנגליה   1861–1806

 

א

מַה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם , הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן

                                                אֵצֶל הַקָּנִים אֲשֶׁר בַּיְאוֹר?

זוֹרֶה בֶּהָלָה וּמֵפִיץ חֻרבָּן,

פַּרְסוֹתָיו כְּשֶׁל-שָׂעִיר מְשַׁכְשְׁכוֹת וְדוֹחֲפוֹת,

וְשָׁבוֹר אֶת שׁוֹשַׁנּוֹת-הַפָּז הַחוֹפְפוֹת

                                                עִם זְבוּב-הַדְּרָקוֹן, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.

 

ב

הוּא עָקַר קָנֶה, הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן,

                                                מִן הַקַּרְקַע הַקְּרִירָה שֶׁל הַיְאוֹר.

פְּנֵי-הַמַּיִם הַצְּלוּלִים עִכֵּר זִרְמָן,

גָּוְעוּ הַשּׁוֹשַׁנּוֹת, עוֹת מִמִּדְרָס,

וּזְבוּב-הַדְּרָקוֹן נָשָׂא עָנָף וְנָס

                                                עַד לֹא נִמְשָׁה הַקָּנֶה מִן הַיְאוֹר.

 

ג

בְּמַעֲלֶה-הַחוֹף יָשַׁב הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן

                                                בְּעֵת דְּלוּחַ זָרַם הַיְאוֹר,

וְקִצֵּץ וְחִטֵּב, בְּמֶרֶץ אֶל-אֳמָן,

בִּפְלָדָה לְטוּשָׁה אֶת הַקָּנֶה הַסַּבְלָן,

עַד לֹא נִשְׁאַר אַף עָלֶה לְסִימָן,

הַקָּנֶה כִּי רַעֲנָן הָעֳלָה מִן-הַיְאוֹר.

 

ד

קַצֵּר קִצְּרָהוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן,

                                                (אֵיךְ זְקוּף-קוֹמָה גָדַל בַּיְאוֹר!)

אָז הוֹצִיא אֶת תּוֹכוֹ הָרַךְ, כְּלֵב מִקָּרְבָּן,

בְּהַדְרָגָה מִצַּנְתְּרוֹ הָעֲגַלְגַּל

וְחִתֵּךְ אֶת הַיְצוּר הָרֵיק, הַיָּבֵשׁ, הָאֻמְלָל,

                                                לְמוֹ נְקָבִים – בְּעֵת יָשַׁב עַל גְּדַת-הַיְאוֹר.

 

ה

"הוּא הָאֹרַח", צָחַק הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן

                                                (צָחַק כְּשִׁבְתּוֹ עַל רָמַת חוֹף-הַיְאוֹר),

"הָאֹרַח הַיְחִידִי, לְמִן קַדְמַת-הַזְּמַן

מֵאָז הִתְחִילוּ אֵלִים כְּלַי-זֶמֶר לְשַׁחֵר,

יָכְלוּ הַצְלִיחַ", וּכְשִׁיתוֹ פִּיו אֶל נֶקֶב בַּצַּנְתֵּר,

                                                נָשַׁב בְּכֹחַ מוּל דֳּכִי-הַיְאוֹר.

 

מָתוֹק, עָרֵב, בָּשִׂים, הוֹ פַּאן!

                                                נוֹקֵב בְּמָתְקוֹ אֶת אֲוִיר-הַיְאוֹר,

מְסַנְוֵר בְּיָפְיוֹ, הוֹ אֵל גָּדוֹל פַּאן!

הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ-הַגִּבְעָה שָׁכַח לַעֲרֹב,

הַשׁוֹשַׁנּוֹת הָתְחַיּוּ, וּזְבוּב-הַדְּרָקוֹן חָזַר לָסֹב

הָלוּם עַל פְּנַי הַיְאוֹר.

 

אַךְ פְּלַג-בְּהֵמָה הוּא הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן

                                                כִּי יִצְחַק עַל מַעֲלַלוֹ אֵצֶל הַיְאוֹר,

זֶה הָפְכוֹ בֶּן-אָדָם לְפַיְּטָן...

אֱלֹהֵי-הָאֱמֶת נֶאֱנָחִים עַל הַמְּחִיר וְהַכְּאֵב,

עַל הַקָּנֶה אֲשֶׁר לֹא עוֹד בִּמְתֹם יִתְנוֹדֵד

                                                עִם שְׁאֵרָיו הַקָּנִים שֶׁבַּיְאוֹר.

 

מִזְמוֹר-מְרוֹמִים

על-פי ראלף ואלדו אמרסון, ארה"ב   1882–1803

[בתרגומו של רגלסון הושמטו שלוש שורות מן המקור האנגלי]

 

בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר אָנוּד

נַפְשִׁי מִזְמוֹר-מְרוֹמִים תָּצוּד.

בּוֹקֵעַ הוּא מִכָּל נוֹשָׁן,

 שׁוֹפֵעַ הוּא מִכָּל רַעֲנָן,

            מֵרָצוּי וּמִבָּזוּי – שִׁיר עֲדָנִים.

 

לֹא בְּוֶרֶד-זִיו בִּלְבַד,

לֹא רַק בְּקֶשֶׁת מִמִּמְטָר תִּצְעַד,

כִּי-אִם מִמַּאְפֵּלְיָה וּמִמִּפְלָץ,

תָּמִיד-תָּמִיד שִׁיר-הֶדֶר צָץ.

 

לֹא רַק מִגְּרוֹן-צִפּוֹר נֶעֱלָס

אוֹ קוֹל-אִשָּׁה עַל אַהַב שָׂשׂ,

כִּי-אִם מִמַּדְמֵנָה וְטִיט-יְוֵן

עֲדֵי-עַד צְלִיל-גִּיל מִתְנַגֵּן,

                                    וְתֵבֶל כֻּלָּהּ – רִקְמַת-רְנָנִים.

 

From the English:

Robert Burns: Epistle to J. Lapraik (excerpt)

Elizabeth Barrett Browning: A Musical Instrument

Ralph Waldo Emerson: Music

 

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה