_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

פרויקט בן-יהודה זקוק לעזרתכם. לחצו כאן לפרטים.

וויליאם באטלר ייטס

אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

מתוך "דבר" 12.7.35

 

רומנטיקן חדש אשר ספר את אווירם של בלייק וניצשה – בן־שבעים, ופניו צעירים ואצילים כפני נער – ממתכת קלטית ועתיקה עושה כינור־כסף ומנגן בו ליריקה רכה ומנחמת – קול איריה עתיקת־יומין ויפה לנצח – הריהו לאירים מה שביאליק הוא לנו: מלך שירתם; מעלה מטמוניות מבתי־גניזהם המיתיים; כוכב מאיר לחבורה של יוצרים מסביב לו; עמוד התווך לתרבות האנגלו־אירית.

בדור של חפזון ותופת־יצרים, הפליג בסירת־אגדה אל איים "אשר שם הזמן אל־נכון ישכח אותנו, לא יגיע עדינו".  שם סגד ליפי האשה האחת הכולל את כל התפארת אשר היתה לנשים יפות מאז ומעולם: להילינה חביבת מינילאוס, לדיירדרה אשר גברים עזים מתו עליה, ולאותה מלכה אשר "שער־ראשה כל־כך נוצץ היה – דשים דשו התבואה בלילה לנוגה תלתל אחד משלה – תלתל יחיד גנוב".

הוא יצר מחזות ילידי־חלום, אפופי אור רחוק וחיוור, מספדים על ארץ אשר בה הנהרות עוברים על גדותיהם בירה אדומה ובירה חומה, וכל הנרצח בה יקום לתחיה לקול השר מיכאל התוקע בשופר של כסף; ושם פיות לבנות מרקדות בעיגול, משלחות זרועותיהן לבנות־בשלג.

ובשנות־העמידה למד פרק ממחזות־נו היפניים, וסידר מערכות כמו נוקם דתי, עם פתיחת יריעה וגלילתה, ללוויית מקהלה ודמויות נושאות סמלי־קודש, – שמות את האנושי המצער והמדאיג בתוך מסגרת פנטאסטית של טראגיות אלהית.  הוא לימד שחקנים לדבר, ולא לדקלים, שירה – אומנות אשר נשכחה מימי שכספיר.

ולעמו הקים את התיאטרון "אבי" אשר בדובלין, קן קטן ויקר למחזה האירי הספרותי.  שם פעלו הגברת גריגורי ו A.  E.   (רוסל), גאון כותבי־המחזות ג'והן מ. סינג, ומקרוב - מין אוקייסי.  אילו לא עשה ייטס אלא לגלות את סינג בלבד, היה זוכה לשם־עולם.

לצעירים אמר: "היו נאמנים ללהב הקטון אשר בפנים".

לא אָמר ייטס די באגדה הפשוטה האירית המזדמרת בכינור־קסמים שלו, והוא פיתח שפת־סמלים עשירה, שזורה תקופות־הלבנה השונות, הכוכבים במסילותם, והשושן אשר בקצה העולם.  הסמל – הכלי העיקרי של השירה, גם הגדול בסכנותיה הוא, כי הוא כולא את הרוח בציוּר, את הברק בפנס. ייטס נכנס בשלום ויצא בשלום – אף על פי שאנשי מסחר ואנשי מדע ילעגו לכסוּת־האשף שלבש בעת הורוהו מה תאמר הלבנה במולדה וּבמילואה, וּמה פשר ברזל וכספית בעולם־הרוּח.

הזקין – התפּשט את ארג־הסמלים, והתחיל כותב שירה נוקשה, שלדית, ערוּמה, כמעט־פרוזה.  אבל מה לשר בשלדיו, ומה עושר־החכמה בעציו הזקנים, העקוּמים חשוּפי העלים, השחים על אגמים.

אהבתי אותו מכל המשוררים כותבי־אַנגליה החיים כיום הזה.  בשוֹש דוּבלין משוש על תחנת־השבעים למסע־חייו, אתרפק עליו מרחוק.

 

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה