_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

כאשר פקד האל

ישעיהו ברשדסקי

לתוכן הענינים

 

היא, שקודם שנזדמנה עמו, נוסתה בכמה וכמה "ראיונות" לא עם חתן אחד ושנים.  ה"ראיונות" הוכנו לא על פי הנוסח הישן, לא באופן הפשוט, כשהתריסים מוגפים, כשהיא יושבת מקושׁטה על פי מקרה, וכשהיא קוראה, גם כן על פי מקרה, באיזה ספר, ובינתים נכנס הוא עם השדכן או השדכנית, לבוש מעיל שׁחור, בא זה עתה מביתו שׁל הגלב, מגולח למשעי, שפמו עשוי כהוגן, למעלה בשׁתי קצותיו; אל השלחן מוגשים תיכף טהי ומרקחת, והם מתחילים משיחים מיד זה עם זו ובוחנים זו את זה..: לא, ראיוֹנוֹתיה עם החתנים היו מוכנים לא באופן פשוט, גס ומגושם כזה, אלא באופן אחר, יותר נימוסי, יותר יפה ויותר קרוב להמנהגים המקובלים בזמננו; ואף מקומם של הראיונות הללו לא היה כלל בבית ההורים הזקנים, אלא בדירתה של אחותה הבכירה והנשואה, שהוא היה נכנס לשׁם פשׁוט בתור מכרו של גיסה, והיא מצדה – לבקר את אחותה, כשהיא לבושה כדרכה, כמנהגה תמיד בשעת טיול ובקור.  הוא והיא מזדמנים כמו על פי מקרה לגמרי, מסיחים זה עם זו כל אותו הערב בשעת שתיה הטהי, ולבסוף הוא מלוה אותה עד ביתה, כמו שהיה עושה ומחויב היה לעשות כל צעיר מנומס במקומו....

הוא מצדו, קודם שנזדמן עמה, נוסה גם כן בראיונות הרבה עם כמה וכמה כלות אחרות, והראיונות הללו הוכנו בכל מיני האופנים השונים; פעם – על הנוסח הישן היותר פשוט, ופעם – על פי האופן היותר חדש שבחדשים, עם כל הנימוסים היותר מדויקים של הדור החדש.  הרי בחור הוא, ומה איכפת לי אם הראיון נעשה באופן זה או אחר? אם אינה כשרה בעיניו, או אם הוא אינו נושא חן בעיניה, – שוב אינם מזדמנים יותר.  ואם בפעם הראשונה שני הצדדים רצויים לפי שעה זה לזה, הרי הם מזדמנים פעם שנית ושלישית, – ומה הוא מפסיד? קבלת הפנים יפה היא, הערב עובר באופן נעים למדי, וכשנמלכים אחר כך, שהענין אינו עולה יפה, שאינו כדאי, אם מפני שה"קרן" אינה מעולה ביותר, או מפני שסכום הנדוניא הוא פחות יותר מדי, או גם מפני שיחוס המשפחה אינו משובח כל כך, – הרי אין איש מכריח אותו להסכים ולומר: "רוצה אני"...

לבסוף נזדמנו הוא והיא.  הם נראו פעמים אחדות, מצאו חן זה בעיני זו, ולאחר שחקרו ודרשו היטב הצדדים ונתבררו המעלות הטובות, שיש בזה ובזה: שלה ישׁ נדוניא בסך שלׁשׁני אלפים רובל, מלבד מלבושים ושאר צרכי החתונה, ושלו – משׁמרת הגונה בשכר שׁל ששים רובל לחודש, – נעשו בשׁעה טובה ומוצלחת לחתן-וכלה, הוכנה סעודת תנאים יפה, הוזמנו כרטיסי-אירוסין חדשים ומודירניים, עם מונוגרמה מפוארת, ונשלחו הכרטיסים האלו; מצדו – לכל קרוביו ומכריו, ומצד – לכל קרוביה ומכרותיה.

בתור חתן וכלה אהבו, כמובן, זה את זו, ועד כמה שהורשה זה מצד הנימוס – הראו חבה זה לזו בנשיקות, חבוקים וכדומה.  בפרק הזמן זה היה אולי מסתלק לגמרי הכל אותם ה"הבלים" הקודמים, ולא היה מבקר כלל יחד עם חבריו באותם ה"בתים", אלא שזה – כך היה מרגיש בעצמו היטב, – היה מפסידה הרבה לבריאותו.  בהיותו כל כך מקורב עמה, הרי זה מגרה לפרקים קרובים מאד את יצרו, אך להרשות לעצמו חירות יתירה ביחס אליה – כזאת לא תעלה, כמובן, על דעתו: הרי כלתו היא, עלמה הגונה, – ובעל כרחו אפוא מחויב הוא להשתיק רתיחת-דמיו במקום אחר....  אך כנגד זאת הוא זהיר וזהיר מאד, שלא תארע לו שם חלילה וחס איזו "תקלה": הוא זוכר היטב, שעכשיו אין זה עוד כלל מה שהיה קודם לכן, ומטעם זה נזהר הוא לעשות הכל במדה הראויה.., בכלל הביט על הליכתו לשם כּמו על ספוק צורך גשמי וטבעי, שאין לו בעצם שום שייכות אליה או אל יחוסם ההדדי בתור חתן-וכלה...

היחסים הללו היו כבר מתחילתם ברורים למדי וקצובים.  ארבעה ערבים במשך השבוע בדיוק, – בימים הרגילים לסירוגין, ובערבי שבתות ובמוצאי שבתות – שני ערבים בזה אחר זה כסדרם, – היו מבלים יחדו; מארבע הפעמים היו הולכים פעם אחת בדיוק אל התיאטרון, אל איזה קונצרט או ערב-חגיגה (רק לא בערב שבת ובמוצאי שבת, מפני שאז הולכים כל השוליות שׁל חייטים ושׁל רצענים!); פעם אחת במשך הזמן הזה נתכבד בסנדקאות, שלש או ארבע פעמים היו קרואים יחדו אל חתונות אצל קרובים ומכרים מצדה ומצדו, ובאוֹפן כזה התודע הוא אל כל מיודעיה וקרוביה, והיא – אל כל קרוביו ומיודעיו...  כמה שגדול יותר מספר המכרים והמיודעים בשעה כזו, הרי זה מוטב יותר: גם החתונה מפוארה יותר, גם מתנות-החתונה מרבות לבוא יותר בשביל כך.

החתונה עלתה באמת יפה, לעילא מכל מה שהלב יכול היה לשאל.  האולם, המנגנים, המבשלות ומערכת השלחן – כל אלה היו מהמעולים שבעיר; מספר הקרואים היה גדול, וכולם מיקירי העיר, מהחשובים שבה; הצעירים באו גם כן במספר הגון, לא היה מחסור בזוגות של מחוללים, ובשעת הסעודה נקראו ונקראו, כמעט במשך שעה שלמה, טלגרמות של ברכה, שׁהגיעו ממקומות שׁונים...

אחרי החתונה היה הכל נוהג גם כן כשורה.  הזוג הצעיר שכר לו דירה יפה של שלשה חדרים, שׁנים לצורך עצמו ואחד כדי להשכיר לשכן רוק – כך נוח יותר: הדירה עולה לבעליה בזול יותר ומיני הרחבות מרובות בה...  השכן היה אחד מחבריו, שעובד עמו יחדו באותו בית-המסחר, אדם שאינו צעיר ביותר, שאינו יפה ומחוכם גם כן יותר מדי.  שכן שכמותו היה נוח להבעל יותר: הרי הוא עצמו היה רוק עוד לפני זמן מועט והיה זוכר היטב, איך התיחס בעצמו, איך מתיחסים אחרים ממכריו, מאותם הבחורים הנאים, אל בעלת-בית צעירה, שהם מתאכסנים אצלה...

מנהג ביתו של הזוג הצעיר היה לא בדוחק, אך יחד עם זאת גם בלי פזרנות יתירה, בחשבון ובזהירות.  הרי אנשים צעירים הם עדיין ולפי שעה, כשההוצאה בלתי מרובה עוד, ראוי לחשוך ככל האפשׁר יותר, כדי להגיע בזמן מן הזמנים לאיזו תכלית.  ובנידן זה היה גם כן הכל על הצד היותר טוב.  כעשרים או עשרים וחמשה רובלים לחודשׁ היה נחשך פשוט מהמשכורת (לחתונתו, כמו שׁנהוג, הוסיף לו אדוניו על שכרו, ועכשיו כבר היה מקבל שבעים וחמשׁה רובל לחודשׁ).  מלבד זאת היו להם כשני אלפים רובלים במזומנים, ומדיסקונטות קטנות ובטוחוֹת, שהיו עושים, על פי רוב – ברבית של אחד ורביעית, ולפרקים, בשׁעת כושר מיוחדת – ברבית של אחד וחצי.  מדיסקונטות אלו היו מקבלים גם כן מזמן לזמן איזו עשרות רובלים ריוח.

יחוסם זה לזו היה גם כן טוב, יפה והגון מאד.  רק לפרקים, זה היה לעתים רחוקות מאד, יש שעולה עננה קלה ומעיבה לרגע קטן את האופק הבהיר – או שמזדמנת רוגזה קלה בשביל איזו סבה פחותת-ערך, או שנופלת קטטה בשביל איזה ענין חשוב יותר, – אך אם כה ואם כה, בכל אופן הרי הם חוזרים ומשלימים לאחר זמן מועט, ומה שחשוב ביותר – מעולם אין הדבר מגיע עד כדי זלזול בעיני הבריות...

לא נעים ביותר היה רק ההריון שאינו-רצוי עוד בשנה הראשונה לאחרי חתונתם.  דבר זה, כשהוא לעצמו, אינו נעים ביותר מפני שאינו נותן שוב להזוג הצעיר ליהנות כלצרכו מכל אותם התענוגות והנעימות, העושות על פי רוב את השנים הראשונות האחדות שׁאחרי החתונה לתקופת-החיים היותר טובה והיותר נעימה....  אולם מלבד כל אלה, הרי זו הזכרה על כמה וכמה הוצאות יתירות, שתתוספנה בקרוב.  צריך יהיה לשכור משרתת, ולו תהא לא גדולה, בשכר שׁנים-שׁלשׁה רובלים לחודש, אך יחד עם מזונותיה הרי זה עולה לשמונה – תשעה רובלים בודאי....  אחר כך מתחילה פרשה של יולדה, מילדת, רופאים, סמי-רפואה...  וכשיש ילד בבית, הרי נתוספות עוד הוצאות מיוחדות, אף בזמן שהאם מינקה את הילד בעצמה...

אך מה לעשות? חרטה לאחר זמן אינה מועילה כלום, רק שלהבא היו נזהרים יותר.  היא נעשית גם כן בקיאה יותר באיזו ענינים: האחת, השניה ממכרותיה הצעירות, מרעותיה הבכירות והמנוסות ממנה – לוחשות לה איזה סוד....  בעתים הללו לא טוב, לא נכון הוא להוליד בנים הרבה, גם זה לאושר גדול יחשב, כשישׁ ספוק לחנך ילד אחד או שנים כהוגן!...  מלבד זאת לא יפה הוא זה כלל לאשה צעירה: הריון והינקה, ושוב הריון והינקה – ואימתי תחיה לעצמה? אימתי תיהנה בעצמה מהחיים....

דומה היה, שנזהרו היטב, ואף על פי כן שוב נכשלו פעם שׁנית: לאחר שנים מועטות נראו שוב סימני הריון.  צריך היה להשתמשׁ באמצעים שאינם נעימים ביותר...  אחר כך היתה חולה במשך שבועות אחדים, וכשירדה לאחר איזה זמן מעל המטה, הרגישה עוד את עצמה זמן רב לא בריאה כֹל צרכה והיתה מוכרחת לדרוש ברופאים, להשתמש בסמי-רפואה....

ולאחר איזה שנים נולד להם עוד ילד אחד.  ההוצאה הלכה וגדלה.  אמת הוא, שבין כך וכך קבצו להם כארבעת אלפים רובל במזומנים ומשכורותו לחודש כבר עלתה עד מאה רובל; אף על פי כן לא היתה זאת התכלית האמתית.  וכאן נזדמן להם ענין טוב מאד.  התחיל משא ומתן בינו ובין אחד מחבריו, שהיה עובד עמו יחדיו באותו בית-המסחר.  הלה היה מומחה בקנית הסחורה ומכיר היטב את כל הפבריקנטים; והוא מצדו היה מכיר את הקונים והיה מקורב עמם מאד.  זוג מתאים ביותר.  את חברו כבר השיאו הפבריקנטים לא פעם אחת ושתים להעשות אדון לעצמו, אף הבטיחו לו קרדיט הגון מצדם; וגם הוא מצדו שמע כמה פעמים הבטחות טובות מאד מהקונים מכריו.

שניהם התפטרו בשעה אחת ממשמרותיהם, יסדו בית-מסחר הגון על חשבון עצמם והתחילו מתחרים עם מי שהיה אדוניהם.  עסקיהם הצליחו.  מאנשים צעירים שכמותם, הבקיאים היטב בענינם ועוסקים בו באינרגיה מרובה שבעים רצון מאד גם הפבריקנטים – המוכרים, גם החנונים – הקונים.  בכלל אינם דומים כלל רוחים של איזה עסק למשכורת קצובה.  כשיש לאדם עסק על חשבון עצמו, הרי הכל תלוי בברכת ד': יש ששׂנים-שלשה סיזונים מבורכים עומדים לו נגד כמה שנים ממוצעות, גרועות יותר...

ולאחר סיזון של חורף מבורך אחד, כבר היתה יכולה להרשות לעצמה הוצאה יתירה של מעון-קיץ לא יקר ביותר.  זה היה מועיל מאד לשני הילדים, אך עוד יותר נחוץ לה לעצמה, מפני שבמשך כל החורף הרגישה את עצמה לא בטוב מאד, ולאחר שנים מועטות התחילה נוסעת לפרקים גם אל מעינות הרפואה שבחו"ל.

יחוסם זה לזו היה עדיין טוב, יפה ומנומס מאד.  אמת הוא, שבמשך הזמן נצטננה קצת החבה הקודמת שביניהם, ואמת הוא גם זה, שמעת שנעשתה חולנית, התחיל מתרעם לפרקים קרובים על רגזנותה, על התרשלותה הן בנוגע לעצמה והן בנוגע להנהגת-הבית; והיא מצדה היתה מתרעמת לעתים קרובות, קרובות מאד, על חוסר שימת-לב מצדו אליה, על מיעוט השתתפותו במצבה, בצערה, ביסוריה....  אך גם הוא, גם היא לא הרשו לעצמם דברים חריפים יותר מדי, תוכחות עוקצות ביתור, ומה שחשוב יותר מכֹל – הם נזהרו תמיד, שלא ירגישׁ מי מן החוץ במה שנעשה בינו לבינה.

ואפני-חייהם נעשו עוד יותר שוקטים ויותר מנומסים מעת שהיו לאדונים בפני עצמם.  מעת שהתחילה היא לנסוע למעונות-הקיץ, למעינות-הרפואה, והוא מצדו – לעשות במשך השנה חמש או ששׁ נסיעות, שׁכל אחת מהן ארכה שבועות אחדים.  בתור אדם מיושב, סוחר חשוב, אין לבו הולך אמנם אחרי אותם ה"הבלים", ואין הוא רודף כלל, כמו שעושים זאת ה"קומי-וויאז'ורים" הרגילים, אחרי "אבנטורות" שונות; אך גם צדיק הרבה אינו רוצה להיות, ועד כמה שמרשים זאת לעצמם סוחרים חשובים אחרים, יכול גם הוא להרשות לעצמו...

כנגד זאת שולח הוא לה מן הדרך מכתב-חבה חם מאד, ובחזירתו לביתו הרי הוא מפתיעה באיזו תשורה יפה..

והיא מצדה, כשהיא מתגוררת במעון-הקיץ, במקום מעינות-הרפואה שבחו"ל, מרגישה בעצמה קורת-רוח מיוחדת, תסיסת עלומים, כחות רעננים, צהלה, תשוקת-חיים; וכשהיא רואה מנהגן של נשׁים צעירות אחרות, הגונות מאד, – מרשה היא גם לעצמה איזו מנהגי-חירות, "תמימים" פחות או יותר...  אמת הוא, שאין לה שום הוכחה מוחשית, אך כאילו באופן אינסטיקטיבי מרגישה היא את האמת, שבשעת נסיעותיו אין הוא צדיק הרבה...  ואף על פי כן מרגישה היא את עצמה אשמה קצת ביחס אליו, וכשהם נפגשים שוב, מראה היא לו סימני חבה ושימת-לב מיוחדת, כמו שהיה זה כמעט בהחדשים הראשונים לאחר חתונתם.

סימני חבה ושימת-לב אלה מצדה מעודדים מצדו גם כן יחוסים דומים לאלה.  ובמדה שנסיעותיו נעשות תכופות יותר, במדה שהיא מבלה את העת בנעימות יותר במעון-הקיץ ובחו"ל, – באותה מדה מתחזקת החבה ביניהם ובאותה מדה נקשרים הם יותר ויותר זה לזו...

לא רע הוא לעת עתה גם מצב עסקיהם.

-----

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה