_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

"מעשה שטן..."

ישעיהו ברשדסקי

לתוכן הענינים

 

סוף סוף זכתה רח'קה לשמוע, שקרא הבוכהלטר מתוך הרשימה הארוכה בשמה, והגזבר מנה ומסר לידה את הרובל ושלשים הקופיקות – שכר עבודתה לשבוע.

היא קמצה את הכסף בכף ידה השמאלית, מפני שבידה הימנית החזיקה חבילה קטנה – פת לחם, שהשאירה מסעודתה, ואיזה כלי-חרס שהביאה בו מביתה קשוא מלוח ומי-משרה שׁל קשואים, – שני אלה כרוכים במטפחה – סמרטוט...

להתעכב יותר, עד שתכרוךְ את הכסף בהסמרטוט המיוחד לכךְ שהיה מונח בכיס שמלתה ,– לא רצתה, לא היתה לה שהות.

וכשנכנסה לתוך הסוכה הצרה שאצל השער, והשומר התחיל ממשמש כמנהגו בבגדיה ובודק בחבילה שבידה, שמא מעלימה היא ומוציאה בהסתר מהפבריקה פפירוסים או סיגרות, – נראה לה, שבאותה פעם דוקא מאריך הוא בבדיקתו יותר מהרגיל, ומשום כך התרעמה עליו בלבה מאד.

כמה רע בר-נש זה, שמעכב אותה דוקא בשעה שׁהיא נחפזת כל כך!

החמה שוקעת כבר;  עד שתעבור אותו המרחק הרב, מהפבריקה עד ביתה, ידליקו בודאי את הנרות, – והמלאכה המרובה, שהיא צריכה עוד לעשות עד סעודת-הערב, מתי תהא נעשית?

היא היתה רצה כל הדרך, וכשנכנסה לביתה, מיד התחילה מתעסקת במלאכּתה בזריזות מיוחדת.

קודם כל היתה צריכה להביא דלי מים מהבאר הקרובה, כדי שלא לתת פתחון-פה "להדודה" לקבול עליה, ששופכת היא את כל המים, המוכנים לצרכי הבית –

וכשהביאה את המים, התחילה מטפלת בקערת-החרס הגדולה.

קערה זו משמשת בכל ימות השבוע לצרכי שׁופכין בבית, ובערבי שבתות וימים-טובים, כשרח'קה צריכה להשתמשׁ בה לרחיצת הראש, מוכרחה היא בכל פעם להקדים ולשפשף הרבה את הקערה המזוהמה, כדי להכשירה לתשמיש חדשׁ זה.

וכל מלאכות אלו היו רק הכנות קודמות;  הרחיצה, חפיפת הראש וההלבשה נטלו עוד ממנה זמן רב, וכשהשלימה כל אלה כבר היו כל בני-הבית מסובים אל השלחן ומזומנים לאכל את "הארוחה" השניה, בעוד שהיא לא טעמה עוד אפילו את פרוסת "המוציא"...

אכילתה היתה איכלה חטופה, ולסוף הסעודה, בשעת ההפסקה בין הבשר והלפתן, היתה לה כבר שהות להפסיק גם כן קצת באכילתה.

באמת, מוחלת היתה בשמחה על חלקה בלפתן, אלמלא יראה מפני הערתה העוקצת של "הדודה" – , ואחרי שצריכה היתה להמתין על כרחה עד סף הסעודה, קרבה בינתיים אל החלון הקטן והציצה בעדו לחוץ...

וכשחזרה אחרי רגע קטן אל מקומה, לא היתה לה עוד מנוחת נפשה הקודמת.

נכר היה בה, שהיא דואגת, חוששת לאיזה דבר, שׁאינו נעים לה כל עיקר.

מבטיה נפנו בכל רגע שלא מדעתה לצד החלון, ותיכף אחרי הסעודה מהרה ויצאה לחוץ..

עומדת היתה ומסתכלת בהעננה הכבדה, ההולכת ומתעבה, ונפתוליהם המשונים של הברקים הדקים והארוכים, שהתחילו משׁתלשלים לרגעים בקצה האופק –

רוצה היתה לקוות, שהעננה תעבור מעל להעיר ותשתפך רחוק, רחוק מזה, שם בשדה...

אך הברקים הרחוקים נעשו קרובים יותר ויותר...

וברק אחד, גדול ורחב, האיר פתאום את חצי השמים בשלהבתו הלבנבנה-כתמתמת;  תיכף אחר זה עף כחץ שלוח בחצי השמים ברק דק ועקלקל, וכמעט בעונה אחת עמו נשמע רעם אדיר וחזק.

רח'קה הזדעזעה, חזרה צעדים אחדים לאחוריה.

באותו רגע התחילו נופלות טפות גשם גדולות ובודדוֹת, שהכריחו אותה לחזור עוד צעדים אחדים לאחוריה, עד הפתח...

– מעשה שטן... ערב חפשי יחידי זה – כמה מחכה היא לו!...

וטפות הגשם הולכות ונעשות תכופות יותר ויוֹתר:  מטר סוֹחף נתך ארצה ברעש...

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה