_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לא קבצנית

ישעיהו ברשדסקי

לתוכן הענינים

 

למה עשיתי זאת – איני יודע בעצמי.  מהלך הייתי בשעת ערבית ברחוב.  בחוץ היה קור וטחב, גשם של בציר דק, קר, עגום וממושך הסתנן בלי הפסק מלמעלה, כמו מתוך נפה דקה, ומלמטה התבוסס רפש דק לכל מדרך כף רגל...  לשהות יותר בחוץ לא היה נעים כלל, ובבית היו צפויים לי ארבעת כתלי חדרי הקודרים והאלמים יחד עם בדידות כבדה ומעיקה...

בבואה קודרת של אשה – אחת ושניה פגעה בי, קראה אותי אחריה – ואני עברתי על פניהן בלי משים;  אצל השלישית, איני יודע בעצמי משום מה, התעכבתי.

– לא רחוק מזה, החצר השלישית...

– לא, אתי אל ביתי.

ורק כשהיינו מהלכים כבר שנינו יחדו, התחלתי מבקש אמתלא.

"בחוץ כל כך קר, הטחב כל כך אי-נעים...  עניה זו סובלת קור, רעב, מרגישה את עצמה גרועה אפילו מכלב נדח – תתחמם אפוא קצת, תסעד את לבה, תשמע מלת-חבה, דבור אנושי...  תטעים אפוא פעם אחת, לפחות, טעמה של התיחסות טובה, מלבבת, לא גסה, בהמית איגואיסטית".

מאכילה לא הסתלקה, אלא שגם שתיה נוחה לה.  שלחתי להביא יין-שרף, שכר, כרכשאות, סרדינות.

בינתיים פשטה מעליה את מעילה, הסירה את מגבעתה.  היא היתה עוד צעירה למדי ופניה – נאים, לא בלים ביותר, רק קולה היה צרוד קצת ומתחת לעיניה נראו תפוחות כחולות, כהות.

בעסקי הבית היתה בקיאה, כנראה:  היא ערכה את השולחן כהוגן, סדרה יפה את הקערות והכוסות.

– לחיי שנינו!

אופן הברכה והרקת הכוס לתוך פיה – עשה עלי רושם כבד, לא נעים.

– אה, מה זה אתה יושב עגום כל כך!...  מה לך?...  צריךְ לבדח דעתך קצת, לעורר אותך!...

היא התחילה מבדחת אותי על פי דרכה, התחילה מעוררת בקרבי את התאוה...  באותה שעה נסיתי אני מצדי להשיאה לשיחה שׁל ידידות, נסיתי לנגוע באותם הנימים הדקים והענוגים, החבויים עוד בודאי שם עמוק עמוק באיזו פנה אפלה של נשמתה, ולעורר בקרבה באופן כזה את הרגשות האנושיים היותר טובים והיותר נאצלים...

– ומה?  אולי עת היא כבר...

היא הוציאה מפיה שתים שלש מלים כל כך גסות ומנוולּות, ובאותה שעה צחקה בצחוק כל כך פרוץ, חצוף, מחוסר-בושה, עד שהרגשתי פתאום בעצמי, כאילו שפכו עלי קיתון שׁל מים קרים...

וכשנסיתי שוב לבאר לה, שלא לכך התכוונתי כלל, שׁלא כדרך זכר ונקבה, אלא כדרך אדם וחברו קראתי אותה אלי, – שמעה את דברי באי-סבלנות גלויה, בהעויות של אי-רצון ברור על פניה.

– לאיזה צורך אפוא קראת אותי אליך?!...  מה היית רוצה ממני?... 

ועיניה הבריקו משנאה וכעס, בשעה שהתחילה מתלבשת במהירות.

– מה, וכי קבצנית אני?...  נדבה הוא נותן לי?!...  – התקצפה  פתאום מאד, כשנסיתי להגיש לה שׁטר של שלשה רובלים..  היא הזדקפה, הרימה את ראשה בגאון והביטה רגעים אחדים ישר בעיני כרגש בוז עמוק ושנאה איומה.

כשנדחפה בסערה מחדרי סגרה אחריה את הדלת ברעש, עד כי רגזו קירות החדר.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה