_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הקלה מדוּמה

משה בילינסון

לתוכן הענינים

 

זה קרוב לשנה, שהנהלת הסוֹכנוּת היהוּדית מנהלת משֹא-וּמתן עם ממשלת המנדט בּענין הוֹרדת מכסת-הכּסף הנדרשת מבּעלי-האמצעים הרוֹצים לעלוֹת.  בּיוֹם בּהיר אחד הגדילה הממשלה את המִכסה הזאת מחמש-מאוֹת לאלף לא"י.  העלאה זוֹ לא היתה לה גם בּזמנה שוּם הצדקה.  "כּשלון" העליה הרביעית לא היה אלא פּתחון-פּה.  בּעקבוֹתיה בּאה אמנם תקוּפת חוֹסר-העבוֹדה וגם מספּר עוֹלים בּעלי-אמצעים, לא ידעוּ להסתדר בּארץ.  אז, בּשנוֹת העליה ההיא, התרשמנוּ כּוּלנוּ מן התוֹפעוֹת האלה.  ואוּלם הפּרספֶּקטיבה ההיסטוֹרית אשר מתוֹכה אנוּ יכוֹלים להבּיט עתה על העליה הרביעית, מכריחה להכּיר שבּכוֹחה נוֹצרוּ גם ערכים משקיים בּני קיימא.  וגם כּשלוֹנותיה הוֹעילוּ לצבירת הנסיוֹן ההתישבוּתי, אשר רק הוּא ולא הגבּלוֹת אַדמיניסטרַטיביוֹת, עשֹוּי להפחית כּשלוֹנוֹת.  על כּל פּנים אין לזקוֹף את הכּשלוֹנוֹת בּעבר על חשבּון מיעוּט המכסה הכּספּית שנדרשה מאת העוֹלים, כּי בּכמה מקרים לא ידעוּ להסתדר גם אנשים בּעלי סכוּמים גדוֹלים יוֹתר מאלף לא"י.  מאידך, מרוּבּים הם המקרים, כּשבּעלי אמצעים פּחוּתים ידעוּ למצוֹא בּה את מִחיתם. 

מאז ועד היוֹם נשתנוּ פּני הדברים, גם בּארץ וגם בּחוּץ-לארץ.  משבּר קשה תקף את העוֹלם כּוּלוֹ, ועוֹד יוֹתר את הארצוֹת שהמוֹני-ישֹראל חיים בּהם.  אלף לא"י בּמציאוּת של היוֹם, פּירוּשוֹ למעשֹה: סגירת הארץ לפני היהוּדים הבּאים בּחשבּוֹן לעליית סוּג א'.  בּה בּשעה ירדה רמת-החיים בּארץ בּכל הענפים: צרכי המחיה, החמרים, שֹכר-העבוֹדה.  נוֹסף נסיוֹן כּלכּלי, נפתחוּ ונתפּתחוּ ענפי-עבוֹדה חדשים, אשר אינם זקוּקים להשקעוֹת גדוֹלוֹת.  כּל מי שחי את חיי הישוּב יוֹדע מה מרוּבּים הם המקרים כּשבּעלי סכוּמים קטנים בּערך, על כּל פּנים קטנים הרבּה מאלף לא"י, מצאוּ את מחיתם בּכבוֹד.  אף ועדת המנדטים של חבר-הלאוּמים – מוֹסד, אשר איננוּ חשוּד בּקלוּת-דעת כּלכּלית – הפנתה את תשֹוּמַת-הלב של הממשלה על מכסת-העליה הגבוֹהה מדי, אשר אינה הוֹלמת כּלל שלטוֹן שמתפקידוֹ "להקל על העליה". 

כּשפּנתה הנהלת הסוֹכנוּת, לפני שנה בּערך, אל ממשלת לוֹנדוֹן בּהצעה להחזיר את המכסה ליָשנה, מאלף לא"י לחמש-מאוֹת, היה הרוֹשם שהדרישה נתקבּלה בּעין יפה.  אדרבּא: לעתוֹנוּת ניתנה האפשרוּת – והפּעם לא היתה זאת אוֹנאה עצמית – להוֹדיע בּרבּים, שהבּשֹוֹרה הטוֹבה עוֹמדת להתפּרסם.  אלא שבּינתים הוּעבר הענין לממשלת הארץ וכאן נתקל כּנראה בּמכשולים רציניים.  פּרסוּם הבּשֹוֹרה נתעכּב כּמה חדשים, וּכשזכתה סוֹף-סוֹף לראוֹת אוֹר, והנה אין זוֹ בּשֹוֹרה כּלל.  החוֹק נשאר כּמוֹ שהיה.  אלף לא"י ולא פּחוֹת.  אלא מה? למנהל מחלקת העליה ניתנה האפשרוּת להרשוֹת את הכּניסה לארץ גם לאנשים אשר אין להם יוֹתר מחמש-מאוֹת לא"י.  לשם כּך צריך קצין-העליה לבחוֹן את העוֹלה, לפי תכוּנוֹתיו הגוּפניוֹת ו"הכּלליוֹת", לבחוֹן את מצב מקצוֹעוֹ בּארץ, פּן תגרוֹם הוֹפעת האיש ל"התחרוּת יתירה", לבחוֹן את הוֹנוֹ, בּמסגרת המקצוֹע, מבּחינת "סיכּוּי הוֹגן של הצלחה".  הסמכוּת הניתנת כּאן לקצין-העליה היא כּל כּך גמישה וּבלתי מסוּימת, שפּירוּשה – שרירוּת-לב מוּחלטת של הפּקידוּת.  גם אילמלא ידענוּ את הרוּח השֹוֹררת בּמשֹרדי-העליה הממשלתיים, אילמלא הכּרנוּ את הקפּדנות הקטנוּנית הזאת, את חוֹסר כּל אֵמוּן להוֹדעוֹת-העוֹלים, את נכוֹנוּת פּקידי העליה לרדוֹף תמיד אחרי "חוֹטאים", גם אז היינוּ יכוֹלים לחזוֹת מראש את דרך-העינוּיים הנפתחת לפני העוֹלה, שירצה להינוֹת מן האפשרוּת הזאת, התלוּיה כּוּלה בּרצוֹנוֹ הטוֹב של קצין-העליה.  התנאים המנוּיים בּתשוּבת הממשלה מכניסים סוּג זה של עוֹלים בּמסגרת בּיוּרוֹקרַטית אשר אי-אפשר לנשוֹם בּה.  הם עוֹשֹים את פּקיד העליה למין יצוּר עליוֹן, אשר כּל רז גלוּי לפניו.  הוּא צריך להיוֹת בּקי בּכלכּלת הארץ, לכל ענפיה, גם בּגוּף האדם וּבנפשוֹ, גם בּסדרי-החיים "ההוֹגנים" לדעתוֹ, להעריך ממבּט-עין אוֹ מנייר-בּקשה את כּוֹח-הסתגלוּתוֹ של העוֹלה, את כּשרוֹן יזמתוֹ.  כּי ישנם כּוֹחוֹת-נפש הסמוּיים מעינוֹ של הפּקיד – לא עלה, כּנראה, על הדעת.  ואם הפּקידוּת לא תרצה להכניס את ראשה בּגוֹרלוֹ של כּל עוֹלה ועוֹלה וּלקבּל על עצמה אחריוּת לראִיית העתיד, תמצא ודאי לנוֹח יוֹתר להסתלק מן התפקיד המשוּנה הזה וּלהשתמש כּכל האפשר פּחות, בּרשוּת שיתנוּ לה.  כּזה הוּא המצב, הנוֹבע בּהכרח מן ההוֹראה החדשה של הממשלה בּתנאים "נורמַליים", כּשיש לנוּ ענין עם פּקידוּת רגילה.  אך הלא הדבר נמסר למעשֹה בּידי מנגנוֹן מסוּים, הידוּע לנוּ בּמקצתוֹ, ואם איננוּ רוֹצים להשלוֹת את נפשנוּ, לא נוּכל לראוֹתוֹ כּראוּת פּקידוּת רגילה, אשר אין לה שוּם כּוָנוֹת שליליוֹת לגבּי העליה העברית.  בתנאים בּלתי-נוֹרמַליים אלה אפשר לחזוֹת מראש, כּי דרך-העינוּיים של העוֹלים, אשר ינסוּ להשתמש בּהוֹראה החדשה, תהיה בּרוֹב המקרים – דרך שוא. 

כּלוֹמר: שאלת העליה של בּעלי-האמצעים נשארה ללא פּתרוֹן.  בּמקוֹם הקלה בּרוּרה וּמסוּימת מציעה הממשלה מוֹצא אשר איננוּ מוֹצא כּלל.  הוּא עלוּל רק להרבּוֹת עבוֹדה וטירחה, עמל ויסוּרים לעוֹלים ואף לפּקידוּת, וגם להקשוֹת על היחסים בּין העוֹלים והפּקידוּת.  המוֹצא הזה הוּא ההיפך הגמוּר ממה שנחוּץ לארץ, אשר תהליך התישבוּתי הוֹלך וּמתהווה בּתוֹכה, הוּא ההיפך מהוֹדיה בּכוֹחוֹת ההסתגלוּת והיצירה של העוֹלה. 

אפשר שהממשלה רוֹאה את הוֹראתה כּתשוּבה יאה לדרישת ועדת המנדטים, אך הסוֹכנוּת היהוּדית אינה יכוֹלה לקבּל זאת כּהנחה של ממש.  היא איננה רשאית להשלים עם פּתרוֹן מדוּמה לגבּי שאלה חיוּנית.  אין זאת שאלת פּרֶסטיג'ה, אלא שאלת אפשרוּת לחוּגים רחבים של העם העברי למצוֹא בּארץ את שֹדה-העבוֹדה בּשעה זוֹ, כּשחרב תלוּיה מעל לראשם.  בּשאלה חיוּנית כּזאת לא נבנה את המדיניוּת שלנוּ על אשלָיוֹת וגם לא נעזוֹר למישהוּ להשלוֹת אוֹתנוּ וּלהשלוֹת את חבר-הלאוּמים.  יהיה הדבר בּרוּר גם לנוּ, גם לזוּלתנוּ: המאמץ הזה להרחיב בּמשהוּ את השביל הצר אשר הממשלה השאירה לעליית היהוּדים, טרם נתן את פּריוֹ. 

 

י"ב אדר ב' תרצ"ב (20.3.1932)

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה