_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אמת וּתנוּעה

משה בילינסון

לתוכן הענינים

 

בּהתאסף הקוֹנגרס הציוֹני האחרוֹן, לפני שנה, החל להסתמן המשבּר שחל בּנו עתה בּכל תקפּוֹ. עתה הגיע למרוֹם קצוֹ. עתה כּוּלנוּ מרגישים, וּלנוּ יוֹדעים, שהתנוּעה הגיעה לאיזוֹ נקוּדה מכרעת וכי שאר-מרץ וגבוּרת-יתר נחוּצים, כּדי למצוֹא גם עתה, למרוֹת הכּל, את הדרך הנכוֹנה ולשמוֹר על האמוּנה בּטהרתה. י"ב סעיפים בסדר יוֹמוֹ של הועד הפּוֹעל, אך בּעצם אין הם אלא שינוּיי גירסא של סעיף אחד – המצב בּארץ. אם התנוּעה תבליג על המצוּקה של עכשיו, תבליג בּאמת – ויצאנו לדרך המלך.

תנאי ראשוֹן לכך: ההכּרה השלימה בּרצינוּת ובאחריוּת הרבּה. לא עתה הזמן לחשבּוֹנוֹת אישיים ואפילו לא לחשבּוֹנוֹת מפלגה וּמעמד. בּשעה זוֹ, לא לפי כּבוֹדה של תנוּעה גדוֹלה יהיה הדבר, אם המוֹשב של עכשיו יקבּל צוּרה בּדוֹמה לזוֹ, שהקוֹנגרסים שלנוּ מקבּלים בּזמן האחרוֹן – מסוֹת ומריבוֹת, תחרוּיוֹת של מנהיגים, תחרוּיוֹת מפלגוֹת, אשר מפּני החשבּוֹנוֹת הפּוּלמוּסיים שבּיניהן יוֹצאים עניני-הבּנין שלנוּ מסוּלקים כּמה מעלוֹת אחוֹרנית. ותנאי שני: אמת. אין הציוֹנוּת זקוּקה לכּחל וּסרק ולכיבּוּדים; אין הציוֹנוּת צריכה להעלמת המצב כמוֹת שהוּא בּארץ וּבתנוּעה; לפחד מפּני האמת – וּתהי זוֹ מרה מכּל מר.

והאמת מרה היא.

הנה זה שנים אשר נעדר מאתנוּ היסוֹד המוּסד של תנוּעתנוּ – ההתישבוּת; הנסיוֹן שנתנסינוּ בּוֹ השנה, שנוֹדעה בּתוֹרה שנת יזמה פּרטית, נכשל, ואת הכּשלוֹן הזה אין לכסוֹת בּשוּם טרוּניה  וקוּבלנה על תנוּעת הפּוֹעלים; נצטמצמו עד מחנק הסיכּוּיים והתקווֹת של עבוֹדתנוּ; קרוֹב לשליש הפּוֹעלים מהלך ללא עבוֹדה וללא לחם; חוֹסר-פּרנסה – חזיוֹן נפרץ הוּא בּערים וּביחוּד בּתל-אביב ואם ניתן לדבּר בּהכרת גאוה על התקדמוּת המשק החקלאי, ואם מתוֹך סיפּוּק יש לציין את היבוּל המבוֹרך של השנה דוקא – הרי אין אנוּ רשאים לעצוֹם עינינוּ מראוֹת גם את המחיר היקר שאנוּ משלמים בּעד כּל זה; אסוּר להעלים עין מבּזבּוּז הכּוֹחוֹת האנוֹשיים, מהרשלנוּת הפּלילית כּמעט שאנוּ נאלצים לנהוֹג בּיחס לחוֹמר הכי יקר אשר יש לנוּ – הלא הוּא הנוֹער העוֹבד. בּמשך שנת המצוּקה הזוֹ בּקשה ארצנוּ בּמחנה הציוֹנים אשר בּגוֹלה את ההד האמיתי, החי, הנלהב למה שנעשה כאן. וההד לא בּא במידה הדרוּשה, לא בּעתוֹנוּת הציוֹנית, לא בּועידוֹת הציוֹניוֹת ולא בּנאוּמיהם של המנהיגים, שוּב שמענוּ טרוּניוֹת וחשבּוֹנוֹת – בּיחוּד כּלפי תנוּעת הפּוֹעלים; שוּב ראינוּ רצוֹן לטשטש  לגמרי את המצב כּמוֹת שהוּא; שוּב ראינוּ התענינוּת מוּפרזת בּכל מיני ענינים צדדיים ומקריים וסכסוּכים ארעיים בּישוּב והעלמת-עין מהעיקר. ראינוּ את הציוֹנים והנה הם מקדישים את כל כּוֹחם אוֹ את מרבית כּוֹחם לכּל שאר הענינים ורק לא לבנין הארץ.

והמשׂחק הזה מסוּכּן יוֹתר מדי, ושוּם מאמר ממאמרי המרגיעים לא י כסה מעיני השׂוֹנאים – הרי אליהם מכוּוַנים המאמרים הללו – את המצב האמיתי וכּוֹחוֹת הישוּב מוּגבּלים ואי-אפשר להעמיס עליהם משא הכּבד ממנו. הישוּב, וביחוּד ישוּב העבוֹדה, שמר את אמוּנתוֹ, את היוּתוֹ מוּכן לקרבּנוֹת גם להבא – הוּא לא יזוּז ממשמרתוֹ. גם בּישוּב יש כּבר סימני ליאוּת, פּה ושם נראוּ כּבר בּקיעים גם בּמבצר הזה של הציוֹנוּת, והגלוּת, וּבראש וראשונה, כּמוּבן, הגוֹלה הציוֹנית,, חלילה לה לעמוֹד מנגד ולתת לבּקיעים הללוּ שירבוּ ויתרחבוּ; חלילה לה להפקיר מבצר זה וּלבלתי שמוֹר עליו מסכּנת המפּוֹלת. את חלוּץ הצבא הכּוֹבש – והתישבוּתנוּ כּיבוּש היא – אסוּר להזניח שילך ערוֹם ויחף, אסוּר לעקוֹר מלבו את האמוּנה בּכּוֹחוֹת-הצבא העוֹמדים תמיד מאחוֹרי ערפוֹ, כּוֹחוֹת המוּכנים בּכל עת וּבּכל שעה לבוֹא לעזרתוֹ.

צריך לשים קץ למצב זה שהוּא לבלתי נשׂוֹא. צריך שתיאָמר האמת לעם ישראל ולתנוּעה הציוֹנית – ולא רק מעל דפי העתוֹנים של הפּוֹעלים. היא צריכה להיאָמר על ידי המוֹסד המוּסמך והאחראי בּיוֹתר; אם אין קוֹנגרס,הרי על-ידי הועד הפּוֹעל. היא צריכה להיאָמר – כּדי שיבוֹא המענה המתאים; מאמצים מַכּסימליים לשם ריוח והצלה מן המצב.

מהי ההצלה הזאת? היוֹם, לאלתר, הרי היא מתבּטאת בּמתן עבוֹדה למחוּסריה, פּרנסה – לנצרכיה. אך לא נלך שוֹלל אחרי אַשלָיוֹת, וחלילה לנוֹ להסתפק בפּתרוֹן שאלת היום. עבוֹדה לשלוֹשה חדשים, כּביש ושוּב כּביש – אינה הצלה לתנוּעה, אין זוֹ דרך בּה תלך הציוֹנוּת, ההתישבוּת העוֹבדת. ויחד עם הדאגה הרבּה והשקדנית לצרת היוֹם, חייב הועד הפּוֹעל ליתן את לבּו לעיקר העיקרים- למטרה.

איך נבוֹא אליה? אשרי המאמין, כי יבוֹא איזה נדיב רב-חסד וּבידוֹ הרחבה יחַלץ את התנוּעה מנקוּדת המצוֹקֹ, ואם יבוֹא – התנוּעה לא תדחה אוֹתוֹ כּאשר לא ידחה שוּם כּוֹח שיש עמוֹ אפשרוּת בּנין. אשרי המאמין, כּי כּוָונוֹתיה וּמשאלוֹתיה של ממשלת המנדט הן לכּוֹנן את המוֹלדת ליהוּדים ועל הציוֹנוּת רק לסייע בּכּוֹח-הלחץ שלה להגשים את הכּוָונוֹת והמשאלוֹת הללו – והתנוּעה, כּמוּבן, לא תחמיץ את אשר יש להפיק ממקוֹר זה. אך אסוּר לנוּ לסמוֹך לא על הנַדיב שיבוֹא לציוֹנוּת ולא על אנגליה שתבנה לנוּ. אם אמנם יש מַסד איתן, משענת תמיד – הרי זוֹ התנוּעה.

י"ט תמוז תרפ"ו  (1.7.1926) 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה