_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הממשלה והישוּב

משה בילינסון

לתוכן הענינים

 

את תשוּבוֹת הממשלה על דרישוֹת הועד הלאוּמי בּשם אסיפת-הנבחרים וּבהתאם להחלטוֹתיה יש לחַלק לשלוֹשה סוּגים.

הסוּג הראשוֹן הוּא החוּקים הסוֹציאליים, ענין מסירת קרקעות פּנוּיוֹת ליהוּדים, רֶפוֹרמוֹת בּעניני קרקע וּמכס, ענין חוֹק הקוֹבע פּנאי לצעירי הפוֹעלים והפּוֹעלוֹת לשם השתלמוּתם, הקלוֹת בּעניני ההתאזרחוּת.  אם כּי הטוֹן יבש והנוּסח בּיוּרוֹקרטי, אך בּכל-זאת בּתשוּבתה על הענינים האלה מציינת הממשלה סוֹלידַריזציה.  לא פעם מדגישה הממשלה בּתשוּבוֹת אלוּ, שאף היא עצמה מכּירה בּצוֹרך  זה, אף היא מסכּימה שבּמקצוֹעוֹת ידוּעים מחוּיבים הדברים גם מפּי המנדט וּמבטיחה שבּעתיד הקרוֹב אוֹ הרחוֹק תשתדל להוֹציאם לפוֹעל.  וּבכן, בּנידוֹן זה אין לנוּ אלא לציין את החיוּב שבּתשוּבת הממשלה ולאזוֹר להבּא את כּל מאמצינוּ הלאוּמיים, שההבטחוֹת לא תיחָנטנה על גבּי הנייר אלא תוּגשמנה בּפוֹעל וּבעתיד הקרוֹב כּכל האפשר.  בּסוּג הענינים הנזכּרים יש דרישוֹת שהן חיוּניוֹת בּשבילנוּ מאד.  די להזכּיר את ענין הקרקעוֹת הפּנוּיוֹת והחוּקים הסוֹציאליים.  כּל יוֹם העוֹבר לבטלה בּנידוֹן זה, כּל יוֹם שנחמץ מבּלי שתתגשמנה תביעוֹתינו אלה – נזק גדוֹל הוּא לכל תנוּעתנוּ, להתפתחוּתה של הארץ, לסידוּר חיינוּ הסוֹציאליים.  אין אנוּ רוֹצים להטיל ספק בּכנוּתה של תשוּבת הממשלה.  וּלפיכך אין אנוּ רוֹאים שוּם יסוֹד לשהיוֹת וּלעיכּוּבים בּקיוּם המוּבטח, שהם ענינים רבּי-החשיבוּת בּשבילנוּ ועל אחת כּמה וכמה לאחר שבּאה עליהם הסכּמת הממשלה.  אם תתעכּב הגשמת הרפוֹרמוֹת הללוּ מחמת ליקוּיי המכוֹנה המשׂרדית – הרי תהיה זוֹ פשוּט רשלנוּת מַזֶקת.

עם הסוּג השני של תשוּבוֹת הממשלה נמנוֹת שתי דרישוֹת שהוּשבוּ ריקם, אם בּדרך ישרה ואם בּעקיפין: שינוּי שיטת ההגירה ושיווּי זכוּיוֹת הנשים.  שתי התשוּבוֹת השליליוֹת ניתנוּ בּלא כּל נימוּק וטעם, והישוּב יצטרך להמשיך את מלחמתוֹ הנמרצה כּדי שתינָתַנה לכל חלקיו, בּלי הבדל מעמד וּמפלגה, הזכוּיוֹת האלמנטריוֹת.  ההסתדרוּת הציוֹנית אחראית  בּפני האוּמה העברית ועתידה לבנין ארץ-ישׂראל, ולה, איפוֹא, הזכוּת והחוֹבה לסדר את ענין העליה, כּי אין זוּלתה אשר יוּכל לתפוֹס כּל נדנוּד בּמהלך הבּנין.  אפילוּ בּתוך מסגרת החוּקים החָלים על העליה הננוּ נתקלים מפּעם לפעם, אם בּיחס לתנוּעה כּוּלה ואם בּיחס לפרטים בּוֹדדים, בּדברים מוּזרים העוֹמדים על גבוּל כּוָנה רעה.  הדברים  "המוּזרים" הללוּ בּאים מתוֹך זה שאת תנוּעת העליה שלנוּ, הרגישה כּל-כּך,  מנהלוֹת ידים שלא אוּמנוּ, אנשים שאינם יוֹדעים את הדבר על בּוּריוֹ. צריך שיוּשׂם קץ לזה.  ואשר לנשים ולשיווּי-זכוּיוֹתיהן, הנה אם תכבּד ואם תארך המלחמה – הישוּב לא יוּכל להסכּים בּשוּם אוֹפן לכך, שמחציתוֹ הלוֹקחת חלק בּכל העִצָבון ובכל החדוָה של היצירה שלוֹ, תהא מקוּפּחת בּזכוּיוֹתיה.

על הסוּג השלישי של התשוּבוֹת מתיחסוֹת הדרישוֹת שעליהן לא בּאה תשוּבה של לא הן ולא לאו, אלא הן, וּתנאי וקיפּוּח בּצדוֹ.  הדרישה היא שיווּי-זכוּיוֹתיה של הלשוֹן העברית, מתן עבוֹדה לפוֹעלים ולפקידים עברים וסיוּע לחינוּך העברי.  תשוּבוֹת הממשלה בּעינינים אלה בּאוּ בלוית נימוּקים וּטעמים.  וּמתמיהים מכּל הם דוקא הנימוּקים והטעמים הללוּ.  הגשמת זכוּת השׂפה העברית בּכל המוֹסדוֹת הממשלתיים והעירוֹניים נעשׂית, לפי התשוּבה, "בּמידה שהתנאים הכּספיים וּשאר תנאי הארץ מרשים".  צריך להזכּיר לממשלה, שהמנדט קוֹבע בּלי שוּם הגבּלה וּבלי שוּם תנאי שיווּי זכוּיוֹת לשלוֹש השׂפוֹת בּארץ: עברית, ערבית ואנגלית.  ואין הממשלה רשאית לצמצם וּלקפח את הזכוּת הזאת לגבּי אחת הלשוֹנוֹת מתוֹך איזה נימוּקים שהם.  זכוּת זוֹ ניתנת רק לחבר-הלאוּמים על-ידי סעיף מסוּים בּמנדט.  הממשלה הנאמנה למנדט צריכה להתיחס אל הלשוֹן העברית בּדיוּק כּאל אנגלית וערבית.  כּשם שכּל הפּוֹנה אל הממשלה ואל מוֹסדוֹתיה בּערבית אוֹ בּאנגלית נשמע בּלשוֹנוֹ ונענה בּלשוֹנוֹ, כּך, – בּדיוּק כּך! – צריך שכּל הפּוֹנה בּעברית ישמָע בּעברית ויֵעָנה בּעברית! "התנאים הכּספיים" השוים לכל שלוֹש הלשוֹנוֹת אינם יכולים ואינם צריכים להביא לידי זלזוּל בּיחס לאחת מהן.

תשוּבת הממשלה על מתן עבוֹדה לפוֹעלים עברים מעידה, כּי אין שׂפה אחת ודברים אחדים לישוּב ולממשלה.  הנה התשוּבה: "הממשלה אינה יכוֹלה להנהיג שיטה אשר תשׂים פּדוּת בּין גזע לגזע אוֹ אשר תגרוֹם להעלאה מלאכוּתית של שׂכר עבוֹדה".  שאלת מתן העבוֹדה לאלה אוֹ לאלה אינה מכּל מקוֹם שאלת גזע, אלא שאלה סוֹציאלית, היינוּ שאלת מחוּסרי עבוֹדה.  בּכל ארצוֹת התרבּוּת, שיש בּהן שיטה סוֹציאלית ערוּכה וּמכוּונת, משַמשוֹת העבוֹדוֹת הציבּוּריוֹת לשתי מטרוֹת: עצם הבּנין והסדר שוּק העבוֹדה.

בּשעה שממשלת ארץ-ישׂראל מחַלקת את עבוֹדוֹתיה, עליה להביא בּחשבּוֹן את המצב בּשוּק העבוֹדה של היהוּדים והערבים.  והמצב הוּא כּך: בּין היהוּדים יש עכשיו הרבּה מחוּסרי עבוֹדה, תחת אשר מספּר מחוּסרי העבוֹדה בּין הערבים הוא מִצער מאד וּמחוּסרי משק עוֹד פּחוֹת מזה!  העבוֹדוֹת הציבּוּריוֹת של הממשלה תהיינה מכוּוָנוֹת למטרתן רק אם ינתן בּהן מקוֹם לזקוּקים להן בּשעה זוֹ יוֹתר, – היינוּ ליהוּדים.  ואין כּאן ענין של גזע.  אדרבּא: האם דוקא בּאי-מסירת העבוֹדה ליהוּדים אין הפלָיה בּין גזע לגזע?...

וּמאידך גיסא: שׂכר העבוֹדה העברית, הגבוֹה יוֹתר, אינוֹ צריך ואינוֹ יכוֹל לשמש עיכּוּב למילוּי החוֹבה הזאת המוּטלת על הממשלה בּאשר ממשלה היא.  שיעוּר-הקוֹמה התרבּוּתי של הפּוֹעלים העברים, שהוּא גבוֹה יוֹתר, זוֹהי מציאוּת אשר על הממשלה להתחשב עמה ולא ללחוֹם בּה.  היא צריכה לשמש מוֹפת לקבּלן הפּרטי לא על-ידי הנמכת הרמה של החיים אלא על-ידי העלאתה – הן לגבּי העברי והן לגבּי הערבי.  בּאי-כּוֹח ממשלת אנגליה צריכים כּבר לדעת מה ערך וּמה כּוֹח יש לפוֹעל ששׂכרוֹ רב בּשביל פּריחה כּלכּלית של מדינה.  אם נסכּים היוֹם לקבּל את שׂכר העבוֹדה הנמוּך בּתוֹר אמַת-מידה בּחלוּקת העבוֹדוֹת הציבּוּריוֹת, הרי נצטרך להסכּים גם להבאת פּוֹעלים מירכּתי אפריקה אוֹ אוֹסטרליה מפּני שהם יוֹתר זוֹלים גם מהפוֹעל הערבי.

תשוּבת הממשלה על דרישתוֹ של הועד הלאוּמי להעלוֹת את סכוּם הסיוּע לבתי-הספר העבריים, מוֹציאה את הענין מכּלל ענינים כּספיים לשטח הרבּה יוֹתר חשוּב וחיוּני בּשבילנוּ – לשטח האבטוֹנוֹמיה החינוּכית שלנוּ.  "יש בּדעת הממשלה, – נאמר בּתשוּבה, – להגדיל את התמיכה היחסית הניתנת לבתי-הספר העבריים, בּתנאי שאלה יהיוּ כּפוּפים בּמידה יוֹתר גדוֹלה לפּיקוּח והשגחה ממשלתיים".

אין אנוּ שוֹללים את זכוּתה של הממשלה להשגחה סניטרית בּבתי-הספר; אין אנוּ שוֹללים את זכוּתה לדרוֹש מאת בּתי-הספר מינימוּם של חינוּך בּמסגרת של התרבּוּת הלאוּמית והלשוֹן הלאוּמית של כּל אחד מהעמים.  אך עצם מהוּתוֹ של החינוּך בּבתי-הספר, כּיווּנוֹ, מגמתוֹ, תכנוֹ – כּל זה צריך להישאֵר בּרשוּתה של האבטוֹנוֹמיה הלאוּמית שלנוּ.  בּזאת אנוּ רוֹאים לא רק את הזכוּת האלמנטַרית שיש לכל אוּמה לחַנך את בּניה על פּי דרכּה ולבנוֹת על דעת עצמה את עתידה.  בהתפתחוּתה וּבהסתעפוּתה הבּלתי פּוֹסקת של האבטוֹנוֹמיה הלאוּמית – כּעברית כּערבית – אנו רוֹאים פּתרוֹן הפּרוֹבּלימה הארצישׂראלית כּוּלה, הפּרוֹבּלימה של חיי-יחדיו לשני עמים והפּרוֹבּלימה של עצמאוּת הארץ.  וּלפיכך רשאים אנוּ לדרוֹש מאת הממשלה שתסבּיר את הענין בּיתר בּירוּר.  בּטרם נקבּע את יחסנוּ לתשוּבת הממשלה בּסעיף זה עלינוּ לדעת בּפירוּש את משמעוּתה ואת מהוּתם של הפּיקוּח וההשגחה הממשלתית.  ואם הפּירוּש הוּא: התערבוּתה של הממשלה באבטוֹנוֹמיה החינוּכית שלנוּ – כּי אז נצטרך לראוֹת סעיף זה, כּדבר שיש ללחוֹם בּוֹ בּתוֹקף.

היוֹצא לנוּ מכּל זה: פּעוּלתם של אסיפת-הנבחרים והועד הלאוּמי לגבּי הממשלה כּבר הביאה לידי תוֹצאוֹת.  חלק מהן תוֹבע את גישוּמוֹ וחלק מהן דוֹרש מאתנוּ תוֹספת מלחמה.  רק פּסיעה ראשוֹנה היא וחלילה לנוּ לעמוֹד מלכת.  גם הועד הלאוּמי וגם הישוּב הנוֹשא אוֹתוֹ צריכים להתקדש בּלי ליאוּת להמשך פעוּלוֹת כּדי להגשים בּפוֹעל את אשר הוּשג, כּדי להסיר את המכשוֹלים מעל דרישוֹתינוּ שנתקלוּ בּהתנגדוּת.

 

 

ל' שבט תרפ"ו (14.2.1926)

 

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה