_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לאחר משפט האניה היוָנית

משה בילינסון

לתוכן הענינים

 

העתוֹנוּת מלאה ידיעוֹת על העליה הבּלתי-חוּקית-היהודית דוקא. יוֹם-יוֹם מוֹפיעים בּוּלטיני-המלחמה:  בּמקוֹם פּלוֹני נתפּסוּ שני יהוּדים וּבמקוֹם אלמוֹני שלוֹשה.  יהוּדי זה גוֹרש על-ידי המשטרה ויהוּדיה זאת על-ידי השוֹפט.  כּלוּם רק עליה בּלתי-חוּקית מסוּג אחד ישנה בּארץ?  כּלוּם אנשים אחרים, לא-יהוּדים, אינם נכנסים לארץ בּלי רשיוֹנוֹת וּבלי פּספּוֹרטים?  האם מחפּשים אוֹתם?  האם שוֹמרים עליהם בגבוּלוֹת?  האם מגרשים אוֹתם?  אוּלי כּן ואוּלי לא, על כּל פּנים בּעתוֹנוּת אין ידיעוֹת על כּך.

שמא תאמרוּ:  הידיעוֹת נמסרוֹת על-ידי העתוֹנוּת ואין השלטוֹן אחראי להן, והעתוֹנוּת הערבית איננה מעוּנינת בּגילוּי ההגירה הערבית, והעתוֹנוּת העברית לפניה סתוּמים מקוֹרוֹת-האינפוֹרמַציה הפּתוּחים בּפני העתוֹן הערבי;  אוֹ אוּלי גם היא איננה מעוּנינת, מאיזוֹ סיבּה שהיא, בּאינפוֹרמציה "הערבית", וּמשוּם כּך, רק בּעקב הידיעוֹת החד-צדדיוֹת, מתקבּלת תמוּנה מסוֹרסת מכּל הפּרשה העגוּמה הזאת. אם תאמרוּ כּך  ­¾  ותשגוּ, כּי רבּוֹת הן הידיעוֹת הרשמיוֹת המוּקדשוֹת רוּבּן כּכוּלן לעליה היהוּדית דוקא.  ולא הידיעוֹת בּלבד משַווֹת לתמוּנה את אפיה המסוֹרס אלא גם כּיווּן-הפּעוּלה המרוּכּז כּמעט כּוּלוֹ בּחוֹפים דוקא.  לאוֹרך הים הוֹלכוֹת ונוֹסדוֹת רוֹב תחנוֹת-המשטרה החדשוֹת. אליהן יוֹצאוֹת פּלוּגוֹת-השוֹטרים החדשוֹת.  על פּני הים טסים האוירוֹנים המאירים בּזרקוֹרים שלהם את סירוֹת-הים דוקא.  וגם הוֹדעת-המשטרה האחרוֹנה מבליטה בּמיוּחד את השמירה הימית, כּאילוּ אין הים נכלל בּגבוּלוֹת הארץ בּכלל. וידוּע:  הים הוּא גבוּל היהוּדים, כי הן לרשוּת הערבים עוֹמדים גבוּלוֹת-יבּשה, ארוּכּים למדי וּבלתי-מוּגנים כּלל.

נוֹסף על הידיעוֹת שבּכל יוֹם, נוֹסף על ריכּוז כּוֹחוֹת השמירה בּכיווּן אחד, בּא עתה המשפּט "הגדוֹל", עם הוֹדעת המשטרה שקדמה לוֹ, עם ההוֹדעה המיוּחדת של מרכּז המשטרה שסיימה אוֹתוֹ, עם הענשים החמוּרים שלוֹ, העשׂוּיים מאליהם להפנוֹת את תשׂוּמת-לב הקהל ל"גניבת-גבוּל" זאת. וּבהיוֹת שגם לא-יהוּדים ולא ארצישׂראלים נענשוּ קשוֹת במשפּט זה, יש להניח שהד "בּין-לאוּמי", הד "עוֹלמי" צפוּי לדבר.

האם יש כּוַנה בּתמּונה החד-צדדית הזאת?  האם מישהוּ מעוּנין להשתיק  וּלטשטש את ההגירה הערבית וּלהבליט את העליה היהוּדית הבּלתי-חוּקית?  האם לשם כּך שוֹמרים על הגבוּלוֹת "הערבים" וּמגרשים את החוֹרָנים  ¾ אם אמנם עוֹשׂים זאת ¾ בכל ההצנעה, ללא הוֹדעוֹת המשטרה, ללא בּוּלטיני-הנצחוֹן, ללא משפּטים וללא ענשים?  ועל כּן "נצחוֹן על הים" מריעים וּמטילים ענשים וּמפרסמים בּרבּים?

בּין אם יש כּוָנה בדבר, וּבין אם יד המקרה מסדרת את הענינים סידוּר מסוֹרס זה, התוֹצאה אחת היא:  תוֹשבי-הארץ כּוּלם והעוֹלם כּוּלוֹ ישמעוּ וידעוּ שהיהוּדים הם-הם עוֹברי-החוֹק בּארץ הזאת, אתם יש למשמטרה טירחה ודאגה, משׂא-וּמתן וּמשפטים, בּגללם יש צוֹרך בּגיוּס נוֹסף של כּוֹחוֹת שמירה וּבשימוּש בּאוירוֹנים צבאיים לצרכי המשטרה, בּגלל היהודים מוּכרחים להעסיק את השוֹפטים הארצישׂראלים, בּהם מוּכרחים למלא את בּתי-הסוֹהר, כּי אין להם, ליהוּדים הללוּ, כּל חוּש של משמעת וכל רגש של חוֹק וכל דרך-ארץ בּפני החלטת השלטוֹן בּדבר עלייתם, והם מנסים, בּכל מיני דרכים בּלתי הגוּנוֹת ובלתי מקוּבּלוֹת אצל עמים תרבּוּתיים, לעבוֹר על החוֹק וּלרמוֹת את השלטוֹנוֹת.  כּי אכן ידוע:  רמאים הם היהוּדים הללוּ, מבּטן ומלידה התרגלו בּכך ואין הם יכוֹלים להינזר מכּך.  כּלוּם לא שמעתם על זאת בּכל תפוּצוֹת פּיזוּרם?  כּלוּם דיבּרוּ על זאת מעט בּאזניהם, כּלוּם לא צעקוּ ממש על זאת בּכל הכּרוּזים והעתוֹנים והעלוֹנים והחוֹברוֹת והספרים הללוּ, המציפים את העוֹלם כּוּלוֹ?  ואם אַתם חשבתם שבּארץ-ישׂראל וּלגבּי ארץ-ישׂראל יגלוּ היהוּדים האלה סגוּלוֹת אחרוֹת, ייטיבוּ את דרכּם ויתנהגוּ בּיוֹשר, הרי שטעוּת היא בּידיכם ¾ גם כּאן הם גוֹנבים את הגבוּלוֹת, גם כּאן מסייעים אחיהם בּידיהם וגם מלחים יוָנים הכניסוּ לתוֹך עסקיהם המגוּנים, וּמסתבּר, ¾ לפי פּסק-דינוֹ של השוֹפט, ¾ שיש להם גם איזה ארגוּן, אשר מטרתוֹ המפוֹרשת היא לעבוֹר על החוֹק.  אכן, גם כּאן שמרוּ היהוּדים על דרכיהם ¾ וּכלוּם לא יצדק הערבי הארצישׂראלי אם יתנגד להם והמוּסלמי בּהוֹדוּ אם יתמרמר והשלטוֹן האנגלי אם יתנהג בּזהירוּת כּפוּלה וּמכוּפּלת לגבּי עליית היהוּדים לארץ?

בּין אם כּזאת היתה הכּוָנה וּבין אם לא היתה כּזאת, אחת היא:  מהארץ תצא הדיבּה לאחר משפט-האניה הזה [אנית המעפּילים "ולוס"] נוֹסף לכל הידיעוֹת בּדבר העליה הבּלתי-חוּקית היהוּדית דוקא, שמילאוּ את העתוֹנוּת הארצישׂראלית בּחדשים האחרוֹנים.

יהי, איפוֹא, כּן. תצא הדיבּה וּתמלא את תפוּצוֹת הגוֹלה ואת העוֹלם כּוּלוֹ. כּי טרם כּלתה בּנוּ שארית האמוּנה בּכוֹח-השיפּוּט של מקבּלי-השמוּעה וּבסגוּלתם לנתח וּלהבין את התוֹפעוֹת הציבּוּריוֹת וּבמשמעוּתן הנכוֹנה. ואכן, אנוּ תקוה, כּי גם דברים אחרים, ולא רק גנאי ודוֹפי, יקָלטוּ מהשמוּעה על האניה הפּוֹשעת.

כּי הן מקבּלי השמוּעה ישאלוּ את עצמם:  הלא מפוּרסם וידוּע שהיהוּדים הם אנשים פּקחים, וגם אוֹמרים עליהם שלא בּרצוֹן יעמידוּ את עצמם בּסכּנה, ואפשר לתאר שעצם גניבת-הגבוּל אינה קלה וגם "בּלתי-ליגליים" בּארץ אינם חיי תענוּג.  ואם היהוּדים הזהירים והפּקחים, עוֹשׂים כּדבר הזה, ודאי יש להם סיבּה ויסוֹד, ודאי יש כּוֹח-מה הדוֹחף אוֹתם לדרך הזאת, שהיא לא רק מגוּנה אלא גם בּלתי נעימה בּמאד.  ואז ירצוּ מקבּלי הידיעה לחקוֹר ולדעת מהי הסיבּה הזאת וּמהוּ הכּוֹח הדוֹחף הזה, ויוָדע להם כּי חגוֹרת-אש הקיפה את היהוּדים בּכל מקוֹמוֹת מוֹשבם:  רעב וניווּן ושׂנאה וּרדיפה ¾ עד למחנק.  וּבכל מקוֹם מוֹשבוֹתיהם סגוּרים היהוּדים האלה, סגוּרים וּמסוּגרים, כּי אין מדינה ואין עם המוּכנים לקבּלם.  רק מקוֹם אחד ישנוֹ, על פּני העוֹלם כוּלוֹ, שלשם יש זכוּת ליהוּדים להיכּנס לא רק לפי הכּרתם בּת אלפי-השנים, כּי אם לפי המשפּט הבּין-לאומי וּלפי התחַיבוּת ממשלת הארץ הזאת וּלפי העבוֹדה העצוּמה שהשקיעוּ במקוֹם הזה. כּאן הצליחוּ היהוּדים להפוֹך שממה לשׂדה פּוֹרח, לבנוֹת ערים על החוֹלוֹת, ליצוֹר מקלט בּטוּח להמוני העם ¾ לא להלכה אלא למעשׂה.  הצליחוּ בּעבוֹדה הגדוֹלה הזאת ללא עזרה כּל שהיא של אוּמוֹת העוֹלם, גם ללא עזרה פּעילה של שלטוֹן הארץ.  הצליחוּ בּעבוֹדה הגדוֹלה הזאת מבּלי שגרמוּ נזק כּל-שהוּא לשממה וליוֹשביה, אלא להיפך:  מתוֹך הענקת בּרכה מרוּבּה להם.  וּגבוּלוֹת הארץ הזאת  ¾ אסוּר להגיד שהם סגוּרים וּמסוּגרים בּפני היהוּדים, אין זאת אמת כּלל.  אך מוּתר וחוֹבה להגיד, שמידת פּתיחתם של הגבוּלוֹת האלה איננה עומדת בּשוּם התאמה לא לכוֹח-הקליטה של ארץ המקלט הבּטוּח הזה, אשר היהוּדים יצרוּ לעצמם, ולא להתחַיבוּיוֹת המפוֹרשוֹת הבּין-לאוּמיוֹת של ממשלת הארץ הזאת.  והמוֹני העם העברי, הנעקרים משרשיהם בּכל מקוֹם-מוֹשבוֹתיהם, שמַטה-לחמם נשבּר וּכבוֹדם נרמס וחייהם בסכּנה, עוֹמדים נדהמים בּפני גזל זה של זכוּתם, בּפני קיפּוח זה של מאמציהם ואינם רוֹצים להבין, ואינם יכוֹלים להשלים:  הנה זאת מוֹלדתי, הנה בּיתי הלאוּמי, בּמרחק כּמה ימי-נסיעה ממקוֹם עינוּיי, וּבארץ-מוֹלדת זאת הכינוּ לי אחי חיי עבוֹדה, חיי כּבוֹד וחיי שוּתפוּת בּיצירת האוּמה, וּבכל זאת נגזר עלי, ¾ עלי ועל אבי ועל ילדי, ¾ להתנוון כּאן, בּמקוֹם עינוּיי.  כּיצד קרה הדבר?  וּמהי הגזירה הזאת?  מה טעמה וּמה הצדקתה? 

והיהוּדי הזה, אשר שאל את נפשוֹ כּך, עוֹמד וּמגייס את רכוּשוֹ, מוֹכר את אשר ניתן למכירה ואת השאר הוא מפקיר, מכתת את רגליו למשׂרד הארצישׂראלי וּלמשׂרד הקוֹנסוּל הבּריטי, וּלאחר שהעלה חרס בּידוֹ, הוּא הוֹלך וּמפקיד את גוֹרלוֹ בּידי כּל מיני אנשים, המסכּימים לסַדרוֹ:  אחת היא לוֹ אם הם, יהוּדים אוֹ יוָנים אוֹ ערבים, אוֹ נוֹכלים, אוֹ מוֹצצי דמוֹ וּמספסרים בּאסוֹנוֹ, והוּא מפליג אתם למצרים וּלסוּריה וּלחוֹף הים אשר בקרבת תל-אביב, שׂם נפשוֹ בּכפּוֹ וּמשליך את עצמוֹ בּפוֹעל ממש הימה, על זקניו ועל ילדיו ¾ אוּלי, אוּלי תאיר לוֹ ההצלחה סוֹף-סוֹף פּנים וגלי-הים ישׂאוּהוּ ויביאוּהוּ אל החוֹף הנכסף.  אך שוֹמרי המנדט הארצישׂראלי אוֹרבים לוֹ על שׂפת-הים. וּברכב וּבאוירון יארבוּ, והוּא נתפּס, היהוּדי העלוּב הזה, הרמאי הזה, גוֹנב הגבוּל הזה.  בּתוֹ ואשתוֹ נשלחוֹת לבית-האסוּרים אשר בּבית-לחם והוּא נשלח לבית-האסוּרים שבּעכּוֹ, עוֹמד לדין וּמגוֹרש מהארץ הזאת.  ולא די שהתרוֹשש ועוּנה בּדרכים וּבמאסרים, ועליו לשוּב לביתוֹ-לא בּית בּעירוֹם וּבחוֹסר כּל תקוה וכל סיכּוּי, אלא גם "קלוֹן" המיט על עצמוֹ ועל עמוֹ.

אכן, יצא נא דבר המשפּט הזה לרחבי העוֹלם. יתפּשט נא על פּני כל תבל. יעיד נא בּעיני כּל על עלבּוֹננוּ וּכאֵבנוּ, בּכל מקוֹם וגם כּאן ¾ כּן, גם כּאן ¾ בּארץ הזאת.  יעיד על חגוֹרת-האש שנצמדה לנוּ, ועל הרצוֹן העז המפעם בּלבּוֹתינוּלא להישׂרף בּה, אלא להינצל הימנה.  יעיד נא על תשוּקת העליה הארצישׂראלית, שאחזה בהמוֹני העם העברי, על כּל שכבוֹתיהם ועל כּל גיליהם.  יעיד נא על צו-העליה, שאין ממנוּ מנוֹס.  יספּר נא על היאוּש הגדוֹל שאחז את המוֹנינוּ והשליך אוֹתם לתוֹך גלי הים הזה.  יספּר נא בּאזני כּל על המלחמה המשוּנה הזאת ¾ כּה שוֹנה היא בּצוּרתה, בתָכנה, בּדרכיה וּבמטרוֹתיה ממלחמוֹת עמי העוֹלם, ¾ אשר אסרוּ המוֹני העם העברי לפי דרכּם, לפי האמצעים שבּידיהם, מלחמה נוֹעזה ומסוּכּנה כּאחת, הֶרוֹאית ועלוּבה, נוֹאשת וחדוּרת תקוה גדוֹלה.  מלחמת-יאוש על הזכוּת לחיוֹת, לחיוֹת בּארץ ולעבוֹד בּארץ.

אכן יהיה כּן:  תתפּרסם נא הידיעה הזאת הנוֹעדה להבזוֹתנוּ וּלהמיט קלוֹן עלינוּ, תצא נא ותגיד בּאזני כּל בּאי-עוֹלם, עם מי משני "היריבים" האלה ¾ השלטוֹן המנדטוֹרי והעוֹלה היהוּדי הבּלתי חוּקי ¾ החוֹק והאמת.  לא זאת האמת שהשוֹטר המזוּין מסמן אוֹתה, אלא אמת החיים, אמת של הכרח החיים המתפּרצים מכּל עבר; ולא אוֹתוֹ החוֹק החקוּק בּפקוּדת השלטוֹן מספּר פּלוֹני-אלמוֹני, אלא אוֹתוֹ חוֹק-הצדק הסוֹלל לוֹ את נתיבוֹ מתוֹך איסוּרים ועלבּוֹנוֹת.

כ"ה אלול תרצ"ד    (5.9.1934)

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה