_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

להבנת הפוליטיקה האנגלית בארץ-ישׂראל

משה בילינסון

לתוכן הענינים

 

א

המכּה היתה גסה בּיוֹתר וּכאילוּ הקיצתנוּ פתאוֹם.  הראִיה שלי היא, אמנם, מעציבה ואכזרית למדי, אך חוֹשבני, כּי עלינוּ קוֹדם כּל להתרגל לראִיה פוֹליטית נכוֹנה ולראוֹת את האמת כּהוַיתה.  ואין אני רוֹאה סכּנוֹת גדוֹלוֹת לנוּ – מאשלַיוֹת פוֹליטיוֹת, מעוֹלם זה של אשליוֹת, שבוֹ היינוּ עד עתה.

יש בידי הנחוֹת קבוּעוֹת בּגשתי לפרוֹבּלימה הפוֹליטית.  אינני רוֹצה להסבּיר או להתוַכּח.  אני רוֹצה להניח את ההנחוֹת שלי כּמוּשכּלוֹת ראשוֹנים לכל בּירוּר.  ההנחה הראשוֹנה היא, שפוֹליטיקה אין בּה מקוֹם לסימפַטיה, לאהדה, למוּסר.  יש ענינים של כּל עם ועם.  הגוֹרם המכריע איננוֹ בּסימפטיה, איננוּ בּהסבּרה, אלא בּכוֹחוֹת ציבּוּריים, זה רע אוֹ טוֹב – אבל זוֹהי עוּבדה.  חוֹשבני, שאין זה רע כּל כּך.  כּל עם דוֹאג קוֹדם כּל לעניניו.  סבוּרני, כּי מבּחינה זאת אין אנוּ טוֹבים מאחרים.  אמנם, אנחנוּ חלשים מאד.  אוּלם יש עמים חלשים ממנוּ, ואוּלי גם אוּמללים ממנוּ.  אזכיר את הארמנים, את הכּוּשים.  גם אנוּ לא עשׂינוּ מאוּמה בּשביל העמים האלה.  ואם נמצא בין יהוּדי אמריקה מי שהטיל על עצמוֹ משוּם-מה את עניני הכּוּשים – רוֹזנוַלד, הגביר הגדוֹל – הרי אנוּ כּאילוּ רוֹגזים לוֹ קצת, ואוּלי בּדין אנוּ רוֹגזים.  אין טוֹבוֹת ואין חסד בּפוֹליטיקה, ועל כּן אין, בּעצם, ערך רב להכרזוֹת ולתעוּדוֹת פוֹליטיוֹת.  אין הן אלא סיכּוּם הכּוֹחוֹת, וּככל שהכּוֹחוֹת משתנים משתנוֹת התעוּדוֹת.  על כּל פנים משתנית מהוּת התעוּדוֹת.  התעוּדה יכוֹלה שלא להשתנוֹת בּלשוֹנה וּכתבה, אבל היא משתנית בּרוּחה, בּערכּה שבּמציאוּת.  ועל כּן, בּבוֹאי להעריך את מלחמתנוּ איני תוֹלה ערך רב בּמלחמת-נוּסחאוֹת, שהעתוֹנוּת שלנוּ עוֹסקת בּה לעתים קרוֹבוֹת כּל כּך, בּיחוּד כּדרך המלחמה שבּין שטיין וּפספילד, אם כּך אוֹ כּך לשוֹנוֹ וּמשמעוּתוֹ של המנדט.  אין לכך חשיבוּת גדוֹלה, משוּם שהנהגת העוֹלם אינה נתוּנה בידי יוּריסטים, אלא בּידי מדינאים.  וכן אין ערך גדוֹל בּבוֹאנוּ לצטט את החוֹברת הראשוֹנה של מקדוֹנלד, משוּם שהנהגת-העוֹלם אינה נתוּנה בּידי אנשי-מוּסר.  ואם גם נעמיד מדינאי על דברי שקר אוֹ צביעוּת, לא יֵקל לנוּ מכּך, עד כּמה קטן ערך ההבטחוֹת וההכרזוֹת והתעוּדוֹת, בּאין כּוֹח-מציאוּת אחריהן, אפשר לראוֹת מתוֹלדוֹת שנת 1917, הוּבטחה לנוּ  אז מדינה יהוּדית.  חוֹשבני, כּי  עכשיו, אחרי גילוּי כּמה תעוּדוֹת וניתוּחן, אין שוּב לפקפק, שהוּבטח לנוּ לא פחוֹת ממדינה יהוּדית, ואילוּ לערבים הוּבטח לא פחוֹת מאימפריה גדוֹלה (אם תכלוֹל אוֹ לא תכלוֹל את ארץ-ישׂראל, זוֹהי שאלה לעצמה).  עכשיו ראינוּ מה גוֹרל ההבטחוֹת האלה.  אנחנוּ למדנוּ את התוֹרה הזאת של הכּוֹחוֹת הממשיים.  אנחנוּ למדנוּ אוֹתה היטב בּפוֹליטיקה הפנימית והשלמנוּ עמה.  עשינוּ אוֹתה יסוֹד לכל עבוֹדתנוּ.  בּניגוּד לפוֹליטיקה הליבֶּרַלית, אמרנוּ: בּדברי-מוּסר לא נשנה את החברה, צריך לארגן כּוֹח, צריך לארגן את מעמד הפוֹעלים.  לעבוֹדה הזאת ניגשוּ הסוֹציאליסטים, ורק בּדרך הזאת הם חוֹשבים להצליח.  דבר זה עלינוּ ללמוֹד גם בּפוֹליטיקה הציוֹנית.  בּפוֹליטיקה אין מקוֹם לדבּר על בּגידה.  אין לחייב מדינה אוֹ עַם לעשוֹת תמיד אוֹתה פוֹליטיקה עצמה, שהיתה משוּם-מה נחוּצה לעם אוֹ למדינה בשעה ידוּעה, במצב-כוֹחוֹת ידוּע.  אמנם, יש מקוֹם לדבר על רמאוֹת, על הכּוָנה להסתיר את השינוי שחל בּפוֹליטיקה.  כּמקרה הזה הוּא עניננוּ – וחוֹבתנוּ לגלוֹת את השקר הזה, אבל גם בזה לא נקל בּיוֹתר על מצבנוּ.  זאת היא ההנחה הראשוֹנה שלי.

ההנחה השניה שלי היא, שממשלת הפוֹעלים – אינני רוֹצה עכשיו לדוּן בזה אם היא ממשלה רעה אוֹ טוֹבה, – היא בּפוֹליטיקה החיצוֹנית קוֹדם כּל ממשלת אנגליה ואין לה ענינים אחרים מעניני המדינה.  ולא זוֹ בּלבד, היא גם לא שינתה שוּם דבר ולא הכניסה שוּם חידוּש בּשיטוֹת וּבּמטרוֹת של הממשלוֹת שקדמוּ לה.  מחידוּש בּנין הנמל הצבאי בּסינגפוּר ועד עניני הוֹדוֹ היא הוֹלכת בּאוֹתוֹ הקו, שהיוּ יכוֹלים ללכת – ואני מניח, שהיוּ גם הוֹלכים – לוֹיד ג'וֹרג' וצ'רציל.  בּמקרה שלנוּ אני מסוּפק, אם היוּ עוֹשים זאת בּאוֹתה הצוּרה.  אבל זאת היא שאלה אחרת.  כּשאנחנוּ שוֹאלים: בּמה חל השינוי בּינינוּ וּבין ממשלת אנגליה, מביאים אנחנוּ הסברוֹת רבּוֹת לכך, מהן תפֵלוֹת בּעיני, כּגוֹן "פינה נידחת", "צרוֹת רבּוֹת לממשלת הפוֹעלים", "אנטישמיוּת" וכוּ'.  אני חוֹשב, שאין כּל מקוֹם לדבר על האנטישמיוֹת הזאת, ואין לנוּ לא רשוּת ולא הוֹכחה להאשים בה לא את פספילד ולא את אשתוֹ.  הם משתמשים בנוּסחאוֹת שיש להן ריח של אנטישמיוֹת, אבל זה משוּם שהם נלחמים בּמפעל הציוֹני.  ועל כּן לא ראיתי כּל סימנים של אנטישמיוֹת בּאנגליה אוֹ בּמפלגת העבוֹדה.

וכן אין גם יסוֹד להסבּרה, כּי השינוּי בּא בּשל התקיפוּת המיוּתרת שלנוּ, כּפי שיגידוּ אנשי "בּרית שלוֹם", אוֹ המתינוּת המיוּתרת שלנוּ, כּפי שיגידוּ הרביזיוֹניסטים.  המלחמה בּנוּ איננה מלחמת-נוּסחאוֹת, וּבנוּסחאוֹת בּלבד, אֵילוּ שלא תהיינה, לא נפתוֹר את המלחמה הזאת.  יש הסבּרוֹת רציניוֹת יוֹתר.  לפני שבוּע ימים שמענוּ שתי הסבּרוֹת כּאלוּ בּבת אחת מבריילספוֹרד בּבית-העם, הוּא אמר: הפקידוּת הבּריטית רוֹגזת עלינוּ בגלל הבּקוֹרת שלנוּ.  לתוֹפעה זאת אנוּ קוֹראים בּינינוּ הפרוֹבּלימה האנגלית, הוּא דיבּר על שלטוֹן עצמי, על מה שאנחנוּ קוֹראים בּינינוּ הפרוֹבּלימה הערבית.  אלה כּמובן הסבּרוֹת רציניוֹת.  אוּלם אני חוֹשב, שאינן עוֹמדוֹת בּפני הביקוֹרת.  איני רוֹאה את האנשים היוֹשבים בּלוֹנדוֹן כּילדים קטנים, שאינם יוֹדעים מה הם עוֹשים, ועל-כּן הם מרשים שהפקידוּת תנהל את הענינים לפי רצוֹנה.  יתר על כּן, אני סבוּר, שהפקידוּת האנגלית בּמזרח שלנוּ, מסוּרה מאד, חכמה מאד, גמישה מאד, יוֹדעת להסתגל לכמה וכמה מצבים.  אני חוֹשב אוֹתה גם לנוֹעזה מאד ואמיצת לב.

לשאלת הערבים.  אני חוֹשב, שבּריילספוֹרד קל לוֹ אוּלי לדבּר על הפרוֹבּלימה הזאת.  אנחנוּ חיינוּ שנה בּאוירה זאת.  אנחנוּ יוֹדעים ואנחנוּ רוֹאים בעינינוּ כּיצד גידלה הפקידוּת האנגלית את הפרוֹבּלימה הערבית בּפרצוּפה האנטי-ציוֹני, בּתפקידה האנטי-ציוֹני.  אינני כּוֹפר, שהפרוֹבּלימה הערבית קיימת, אך היא  קיימת בּשבילנוּ, ואינה קיימת בּשביל אנגליה.  דרכּם של האנגלים, שהם יוֹדעים לשלוֹל את הזכוּת לשלטוֹן עצמי, כּששלילה זוֹ נוֹחה להם.  בּשעה שדיברוּ פה על שלטוֹן עצמי, מוֹעצה מחוֹקקת, ידעוּ האנגלים לשלוֹל את השלטוֹן העצמי מתוֹשבי קפריסין, כּדרך שהם יוֹדעים לשלוֹט על הרוֹב בּעזרת המיעוּט, כּדוּגמת הוֹדוּ.  הם יוֹדעים שלא לדאוֹג למצב הפלח בּארצוֹת אחרוֹת, בּעבר-הירדן, בּעיראק, שם השאלה אינה קיימת בּשבילם.  ואני חוֹשב, כּי כּשבריילספוֹרד סיפר לנוּ, שהזרם האנטי-אימפריאליסטי בּאנגליה גם הוּא שגרם לשינוּי בּפוֹליטיקה הציוֹנית, טעה טעוּת עמוּקה.

וישנה הסבּרה אחרת, גם היא ערבית – מוּסלמי בּנגל.  כּאן לפנינוּ סוּג של הסבּרה אימפרליאליסטית הבּאה בּשעה שאין רצוֹן לגלוֹת את הסיבּוֹת האמיתיוֹת של הפוֹליטיקה.  אבל יש הכרח שלא להיפטר בלא הסבּרה וניתן איפוֹא מין בּיאוֹר שיכוֹל כּביכוֹל להתקבּל על הדעת, אבל אין לוֹ רגלים.  הארגוּמֶנטַציה בּשם מוּסלמי בּנגַל – פירוּשה, שאנגליה מוּכנה, לשם עניניה, להחריב מפעל הצוֹדק כּשלעצמוֹ.  אבל גם הארגוֹמֶנטַציה הזאת אינה נכוֹנה, משוּם שמוּסלמי בּנגַל עניני ארץ-ישׂראל נוֹגעים להם כּשלג דאשתקד.  וּבכלל יש מקוֹם לפקפק בּניגוּד הזה שבּין המוּסלמים וההוֹדים המעוֹרר את אנגליה לרכּוֹש את אהדת המוּסלמים.  נמצא, שגם הסבּרה זוֹ אינה עוֹמדת בּפני הבּיקוֹרת.  עד כּמה אפשר לראוֹת בּהסבּרה על חשש מוּסלמי הוֹדוּ לקדשיהם בּארץ-ישׂראל משוּם פתחוֹן-פה אימפריאליסטי, אנוּ למדים מעוּבדה זוֹ: כּשהוהאבּים נכנסוּ בּשנת 1924 למֶדינה וּלמַכה והם פגעוּ כּמעט בּכל המקוֹמוֹת הקדוֹשים של המוּסלמים והרבה מהם הרסוּ לגמרי, והמקוֹמוֹת, כּאמוּר, מֶדינה וּמֶכה, וההריסוֹת בּאמת הריסוֹת ממש ולא פצצוֹת-שקר על מסגד עוֹמר – הרי העוֹלם המוּסלמי והעוֹלם ההוֹדי כּאילוּ הזדעזעוּ בּאמת.  מוּסלמי פרס וּמוּסלמי הוֹדוּ שלחוּ משלחוֹת לחיג'ז, ואלה ראוּ שהנזקים גדוֹלים, ואף על פי כן הכּירוּ בּאִבּן-סעוּד כּשליט חיג'ז.  על שוּם מה? על שוּם שכּך רצתה אנגליה.  ואנגליה, היוּ לה מאה דרכים ואחת כּדי להתפשר עם מוּסלמי בּנגל.  מכּאן, שאינני יכוֹל לקבל את כל ההסבּרוֹת האלה, על כּל פנים כּהסבּרה מלאה של האסוֹן שקרה לנוּ.

 

ב

כּדי לענוֹת על השאלה, על מה התנכּרה עכשיו אנגליה למפעל הציוֹני, חשבתי כּחוֹבה לעצמי לחזוֹר קצת אחוֹרנית ולשאוֹל, מדוּע נתנה אנגליה את הצהרת בּלפוּר ועזרה למעשׂה בּמשך כּמה שנים למפעל הציוֹני.  גם לכך ניתנוֹת כּמה וכמה הסבּרוֹת.  אני חוֹשב, שהסבּרה אחת, אנוּ פטוּרים מלהתעמק בּה – היא ההסבּרה שההכרזה ניתנת מתוֹך אהדה לעם העברי, בּשביל לתקן עיווּת שנעשה לוֹ דוֹרי-דוֹרוֹת.  אין לכּפוֹר, שאנגלים בּוֹדדים יכוֹל היה גם הגוֹרם הזה למלא אצלם מקוֹם ידוּע, אבל בּפוֹליטיקה האנגלית אין מקוֹם לרגשוֹת כּאלה.

ויש הסבּרה שניה: כּדי לרכּוֹש את אהדת העם היהוּדי בּגוֹלה.  וכאן שוּב לפנינוּ דוּגמה של פתחוֹֹן-פה אימפריאליסטי בּּשביל לכסוֹת על הסיבּה האמיתית.  אני מפקפק אם כּוֹחה של ההכרזה היה בּאמת יפה לרכוֹש את לבּוֹת היהוּדים האלה, שהיוּ נחוּצים לאנגליה.  מוּבן, שהיא לא התכּוונה ליהוּדי פוֹלין ורוֹמניה (זוֹ עמדה עמה בּקשרי מלחמה) אלא, נאמר, שהתכּוונה ליהוּדי אמריקה.  אך הדבר היה כּבר אחרי כּניסתה של אמריקה למלחמת העוֹלם ואחרי המהפכה הרוּסית, ואינני חוֹשב, שבּרגע ההוּא היתה אנגליה זקוּקה לסימפַטיוֹת של היהוּדים.   על כּל פנים עתה, בּשנה הזאת, כּשהתנוּעה הציוֹנית היא כּבר חזקה יוֹתר לאין ערוֹך משהיתה בּשנת 1917, והיא מרכּזת הרבּה כוֹחוֹת יהוּדיים – עתה לא התחשבה ממשלת אנגליה בּרגשוֹת העם היהוּדי.

ויש הסבּרה שלישית: כּדי להשתלט על ארץ-ישׂראל, החשוּבה מאד לאנגליה.  אני מוֹדה בּאוֹתה חשיבוּת, שהרי הארץ הזאת עוֹמדת בּמרכּז ההשתלשלוּת של הפוֹליטיקה האימפריאליסטית.  אך חוֹשבני, כּי אנגליה יכוֹלה להשתלט על ארץ-ישׂראל גם בּלי עזרת הציוֹנים, כּדרך שצרפת השתלטה על סוּריה ואנגליה עצמה על עיראק.  כּדי להבין למה נתנה אנגליה את הכרזת בּלפוּר, אנחנוּ צריכים להתבוֹנן בּכּמה תהליכים פוֹליטיים מצדה של אנגליה בּחצי-האי ערב.  זה למעלה ממאה שנה, שאנגליה עוֹסקת בּמקוֹם הזה.  עוֹד לפני מאה שנה כּבשה אנגליה את עַדן ואת עַמן וגם הכריזה על חצר-מות כּמקוֹם של כּיבּוּש אנגלי.  דבר עַדן הוּא בּרוּר בּהחלט, משוּם שמקוֹם זה קשוּר בסוּאֵץ.  כּאן בּנתה לה אנגליה כּעין גיבּרלטר בּמזרח.  את עדן כּבשה משוּם שהתכּוונה לכל מפרץ פרס.  וּבאמת ריכּזה אחר כּך כוֹחוֹת גדוֹלים מאד בּמפרץ זה לשני עבריו.  בּיחוּד היוּ לה ענינים בּעיראק, בּכללם גם ענינים מסחריים.  התגלוּ גם עניני נפט.  בּעיקר חשוּב לה המקוֹם הזה על שוּם קשרי תחבוּרה, בּתוֹר דרך לארצוֹת אחרוֹת, בּיחוּד להוֹדוּ, כּלוֹמר כּדרך שניה להוֹדוֹ מלבד סואץ.  והיא רכשה לה אוֹתה מתוֹך מלחמה עקשנית וסבלנית מאד, עֶמדה עֶמדה.  וכמוּבן שמלחמה זוֹ לא חסרה גם נימוּקים מוּסריים.  היא האשימה את צרפת, שהיא מוֹכרת נשק לערבים, האשימה את תוּרכּיה, שהיא עוֹסקת בּמסחר עבדים; השתמשה גם בּרגשוֹת סֶפַרַטיסטיים בּין הערבים.  כּוֹחוֹת רבּים השקיעה אנגליה בּיחוּד בּבּגדאד – כּאן לחמה בּחשאי ואפילו בּקוֹל בּכל העלוּל להשתלט על המקוֹם הזה, בּיחוּד בּגרמנים.  כּשגרמניה קיבּלה בּשנת 1903 את הזכּיוֹן לבּנין הרכּבת, עשתה אנגליה כּל שבכּוֹחה, להכשילה.  והדבר עלה בּידה.  משוּם כּך התקרבה גם בּיוֹתר לרוּסיה.  וכּאן גם אחת הסיבּוֹת למלחמת העוֹלם.  מוּבן שהמלחמה פתחה סיכּוּיים בּלתי צפוּיים, רחבים וגדוֹלים מאד, לפני אנגליה בּנטייתה להשתלט על חצי-האי ערב והיא ניהלה פה אֵילוּ שנים פוֹליטיקה, שאפשר לכנוֹתה בּשם פוֹליטיקה של שגעוֹן ממש, אילוּלא היינוּ חייבים להניח, שהיתה זאת פוֹליטיקה חכמה מאד ועקיבה וּמַסקנית מאד.  כּמה דברים בּפוֹליטיקה הזאת ידוּעים ודאי לכוּלנוּ, שהרי לא שנה ראשוֹנה לנוּ שאנו מתענינים בּארצוֹת האלה.  בּכל זאת ראוּי לתת סקירה קצרה, לאסוֹף עוּבדוֹת יסוֹדיוֹת של הפוֹליטיקה הזאת.

 

ג

כּשפשטה המלחמה, ותוּרכּיה לא נכנסה עדיין לתוֹכה, ראה קיטשנר, שהכּיר את עבדאללה בּקאהיר, להתקשר עמוֹ מיד כּדי להכניסוֹ למלחמה.  כּשתוּרכּיה נכנסה למלחמה שלח הוּא לעבּדאללה טלגרמה ושאל, אם חוּסיין וּבנוֹ מוּכנים, תמוּרת קוֹנצסיוֹת ידוּעוֹת, להיכּנס למלחמה לצד אנגליה.  אוֹתה שעה עצמה התחילוּ האנגלים בּפוֹליטיקה גם עם הוהאבּים, עם אִבּן סעוּד, אף על פי שאִבּן סעוּד וחוּסיין אוֹיבים בּנפש ונלחמים זה בּזה בּמשך עשׂרים שנה.  שלחוּ את אִבּן סעוּד וחוסיין אויבים בנפש ונלחמים זה בּזה בּמשך עשׂרים שנה.  שלחוּ את אִבּן סעוּד ללחוֹם בּתוּרכּיה, והוּא בּאמת הסכּים לכך.  ממשלת אנגליה שלחה אֵכּספֶדיציה וּבראשה עמד פקיד מזהיר, שהאנגלים מתאבּלים מאד על מוֹתוֹ, הוּא שקספיר, שקיפח את חייו בּאֵכּספדיציה זאת.  כּשהאֵכּספדיציה לא הצליחה, פתחוּ האנגלים בּפוֹליטיקה מאוּמצת יוֹתר כּלפי חוּסיין והבטיחוּ לוֹ – מה שידוּע ממכתבי מק-מהוֹן – ממלכה ערבית גדוֹלה.  למעשׂה  הבטיחוּ לוֹ את כּל הממלכה, אלא שקבעוּ תנאי, שיתחַייב לקבּל עצוֹת מהאנגלים, שהמיעצים שלוֹֹ יהיוּ אנגלים בּלבד ואנגליה  תהא לה עמדה מיוּחדת בּבּגדאד.  אוֹתוֹ זמן נשׂאוּ ונתנוּ עם שליט עַסיר (שצריכה היתה להיוּת חלק הממלכה הערבית) וכּרתוּ עמוֹ בּרית והבטיחוּ לוֹ עצמאוּת שלמה.  המשׂא-וּמתן עם חוּסיין בּא לידי סיוּם ידוּע.  מק-מהוֹן שלח את המכתב המסיים שלוֹ בּצירוּף עשׂרים אלף פונט, כּדמי קדימה לתשלוּמים הבּאים.  אוּלם מתוֹך שאנגליה הבטיחה את כּל עניניה, שכחה את עניני צרפת וזוֹ, משנתגלה לה הדבר, קפצה עליה רוֹגזה מרוּבּה וּממשלת אנגליה היתה מוּכרחה להיכּנס לכלל משׂא-וּמתן מיוּחד עם צרפת, שסיוּמוֹ היה בּהסכּם סַיקס-פיקוֹ, המתעלם מכּל ההבטחוֹת, וּביחוּד מהיקף ההבטחוֹת שניתנוּ לחוּסיין.  בּהסכּם זה יש נקוּדה אחת הנראית לי חשוּבה: ארץ-ישׂראל צריכה היתה להיות בּחלקה הגדוֹל נייטרלית, ואף על פי כן הבטיחה אנגליה לעצמה מקוֹם מיוּחד בּחיפה וּבמפרץ עכּוֹ.  אוֹתם הימים נשׂאה ונתנה אנגליה עם הציוֹנים והמשיכה בּיחסי ידידוּת יתירה עם אִּבן סעוּד, שלחה אליו משלחוֹת, בּיקשה ממנוּ כּמה בּקשוֹת, הבטיחה לוֹ הבטחוֹת שתתקיימנה אחרי המלחמה.  אחת הבּקשוֹת היתה, שהוּא יֵצא להילָחם בּאִבּן רשיד, אחד הוַסַלים הערבים הנאמנים לתוּרכּיה.  המשׂא-וּמתן הזה עם אִבּן סעוּד נעשׂה בּניגוּד גמוּר לרצוֹנוֹ של חוּסיין הזקן.  היה אפילוּ מקרה, כּשממשלת עיראק – המפקדה הצבאית האנגלית בּה – שלחה משלחת לאִבּן סעוּד, שצריכה היתה לעבוֹר דרך חיג'ז, וחוּסיין לא נתן אוֹתה לעבוֹר והוּכרחה להפסיק דרכּה.  ההיסטוֹריוֹן האנגלי מוֹדיע, שהיא שבה כּלעוּמת שבּאה, כּלוֹמר בּשלוֹם.  אוּלם יש מקוֹם להניח, שהמנוּחה לא היתה בּתכלית השלימוּת ואפשר שגוֹרלוֹ של חוּסיין נקבע עוֹד בּשנים ההן, כּשניתנוּ לוֹ הבטחוֹת רחבוֹת כּל כּך.  עם גמר המלחמה עמדה אנגליה לא בּלבד לפני סכּנה גדוֹלה, שיכוֹלה היתה לבטל וּלערער את כּל התאמצוּתה בּימי המלחמה.  היא עמדה לפני הסכּנה של התהווּת ממלכה ערבית גדוֹלה, שהיתה אוּלי יכוֹלה להיוֹת חזקה יוֹתר מתוּרכּיה, שנהרסה בּימי המלחמה.  ועל כּן ראתה אנגליה לשוּב וּלהתחיל בּאוֹתוֹ משׂחק ששׂיחקה בּוֹ עשׂרוֹת בשנים, היוֹם בּהצלחה, מחר בּלי הצלחה, עם תוּרכּיה.  בּיחוּד גדוֹלה היתה הסכּנה הזאת על שוּם אפיוֹ של חוּסיין שלא היה בּרוּר בּיוֹתר.  אנגליה לא היתה בּה ודאוּת, שהממלכה הזאת תהא נאמנה לה.  המדינאים האנגלים היוּ על כּל פנים מוּכרחים להביא בּמנין את האפשרוּת שהממלכה הזאת לא תהיה כּל עיקר וַסַלית ונאמנה לאנגליה.  ועל כּן, תוֹצאוֹת המלחמה היוּ בּשביל הערבים משוּנוֹת למדי.  אפשר להגיד כּמה דברים על חוּסיין הגדוֹל – מה שקיבל על עצמוֹ מילא.  והנה מה שיצא בּערך מאוֹתה הממלכה הגדוֹלה, שהבטיחוּ לוֹ – עַדן וחצר-מות וקוּביֵט בּידי אנגליה, נֶג'ד בּידי אִבּן סעוּד, עיראק לעצמה, סוּריה לעצמה, ארץ-ישׂראל לעצמה, עסיר ותימן נשארוּ כמוֹ שהיוּ, ונג'ד בּעצם גם היא כּמוֹ שהיתה.  והרי שליט תימן, שליט עסיר, עמדוּ כּל ימי המלחמה לצד תוּרכּיה,  והיוּ חיילים נאמנים לה ולחמוּ באנגליה.  והם נשארוּ יוֹשבים בּמקוֹמוֹתיהם.  ואִבּן רשיד עוֹד זכה להגדלת הנסיכוּת שלוֹ.  לי אין על כּל פנים הסבּרה אחרת לכּך, שלוֹרנס וּפילבי נשׂאוּ ונתנוּ עם רוּסיה וצרפת.  עם השריפים הקטנים האלה, ועם הציוֹנים וכּל עיקרוֹ של המשא-וּמתן היה לשם תכלית מסוּימת וּברוּרה – להשתלט על חצי-האי ערב ושלא לתת שתקוּם בּוֹ ממלכה ערבית גדוֹלה, שעתידה אינוֹ בּרוּר ואינוֹ בּטוּח.  אנחנוּ מילאנוּ בּפוֹליטיקה האנגלית הזאת אוֹתוֹ תפקיד שמילא, למשל, אִבּן רשיד אוֹ שליט עסיר, מילאנוּ את התפקיד בּהפרדת הכּוֹחוֹת של הממלכה הערבית המתוּכּנת, שיכלוּ להשתלט בּמקוֹם הזה.  בּמה שאנגליה חילקה כּך את חצי-האי ערב לא גמרה עוֹד – וזה דבר משוּנה למדי – את חשבוֹנוֹתיה עם חוּסיין.  בּעצם מתחילה רק עכשיו, כּלוֹמר אחרי המלחמה, ירידתוֹ, כּי רק עכשיו מתחילים עוֹלים כּוֹחוֹתיו של אִבּן סעוּד.  הכּת הוהאבּית נעשית כּת עליוֹנה, שלפי דעתוֹ של פילבּי כּדאי להצטרף אליה.  אחרי המלחמה עוֹמדת אנגליה בּקשרים אמיצים עם אִבּן סעוּד וגם עם חוּסיין.  היא נוֹתנת כּסף לזה ולזה.  היא נוֹתנת נשק לזה ולזה, אף על פי ששניהם מלחמה נטוּשה בּיניהם.  המלחמה הראשוֹנה פרצה עוֹד בּאביב 1919.  סמוּך לגמר המלחמה תוֹמכת אנגליה כּאילוּ בּחוּסיין, אבל אינה נוֹתנת לוֹ עזרה צבאית.  אדרבּא, היא נוֹשאה ונוֹתנת עם אִבּן סעוּד, הממשיך גם בעצם המלחמה הזאת לקבּל תמיכתה.  שנת 1920 כּאילוּ מציינת את המפלה הגדוֹלה של החוּסיינים – פייצל מגוּרש מסוּריה, עבדאללה מעיראק.  היה מקוֹם לחשוֹב, שבּאה השעה הגדוֹלה, שעת הנצחוֹן לאִבּן סעוּד, אך היתה זוּ טעוּת, מפני שבּשנה הבּאה, שנת 1921, שב פיצל לעיראק ועבּדאללה נעשׂה אמיר בּעבר-הירדן, אוּלם בּהבדל עצוּם: בּעוֹד שקוֹדם הכריזוּ על עצמם בּסוּריה וּבעיראק כּשליטים לפי רצוֹנם, שב עכשיו פייצל לעיראק ונעשׂה אמנם מלך, אוּלם שיבתוֹ היתה בּאניה צבאית בּריטית.  ואילוּ עבּדאללה הוּקצתה לוֹ אמירוּת בּעבר-הירדן.  אלה מעשׂי-צ'רציל, אשר היה בקאהיר ואחר כּך ביקר בארץ-ישׂראל.  נמצא, ששניהם עלוּ על כּסאוֹתיהם בּחסד אנגליה, שנתנה גם מיד פיצוּיים לאִבּן סעוּד – הוּא הוּרשה לרכוֹש את אל-חייל ואחר כּך גם את ג'וּף בּצפוֹן.  כּשם שהוּרשה, אוֹיב בּנפש לחוּסיינים, להתקרב גם לעיראק וגם לעבר-הירדן.  נראה, שאִבּן סעוּד לא רצה להסתפק בּפיצוּיים האלה (לא בּרוּר על מה מגיעים לוֹ פיצוּיים, שהרי בּימי המלחמה לא עזר לאנגליה) והוּא התנפל על עבר-הירדן.  מוּבן, האוירוֹנים האנגליים מעיראק הדפוּ אוֹתוֹ אחוֹרנית.  סוֹפה של מלחמה זוֹ בּחוֹזים, שקבעוּ את הגבוּלוֹת של נג'ד והבטיחוּ את עיראק.  הצד המשוּנה שבּדבר, כּי גם בּימי ההתנפלוּת על עבר-הירדן המשיך אִבּן סעוּד לקבּל, חוֹדש-חוֹדש, מידי אנגליה את חמשת אלפי הפוּנטים שלוֹ.  ואילוּ חוּסיין, הוּפסקה תמיכתוֹ הכּספית.  כּאילוּ בּיקשוּ האנגלים להגיד לוֹ: הרי הממלכה שלך, פייצל, בּעיראק ועבּדאללה בּעבר-הירדן ואתה בּחיג'ז וזה הכּל, ועליך להבין שזה הכּל.  אך הזקן לא הבין.  זכר האיש את שירוּתוֹ לאנגליה, זכר את מכתבי מק-מהוֹן, ולא הבין מה שאמרוּ לוֹ.  כּשכּמַל פחה הסתלק מן התוֹאר חליף נראה לוֹ לחוּסיין ששׂיחקה שעתוֹ, עמד והכריז את עצמוֹ חליף – והדבר עלה לוֹ בּמחיר רב.  זה היה, כּמדוּמני, בּמאי 1924, וּבאוגוּסט 1924 פרצה המלחמה של אִבּן סעוּד בּחוּסיין, ונמשכה, כּמדוּמני, שנה וּמחצה, וכל שנת 1925 עסק אִבּן סעוּד בּכיבּוּש חיג'ז.  סוֹפה של המלחמה, שקלייטון חתם בּשם האימפריה הבּריטית על חוֹזה עם אִבּן סעוּד והכּיר בּכיבּוּשוֹ, ואילוּ החליף הגדוֹל נסע בּאניה צבאית בּריטית לקפריסין, וּממנה שב רק בּימים האלה, כּששוּב אין  בּוֹ כּל סכּנה.  משוּם מה אין בּוֹ שוּב סכּנה? האם משוּם שהוּא חוֹלה? – עברוּ מאז שלוֹש-עשׂרה שנה, ועכשיו כּל התמוּנה בּחצי-האי ערב השתנתנה בּתכלית.  אמנם, פייצל יוֹשב בּעיראק ועבּדאללה בּעבר-הירדן בּחסד אנגליה ואוּלם היתה עוֹד שאלה אחת, שגם היא נפתרה בּמשך הזמן הזה, לפני שנתים.  אִבּן סעוּד קיבּל הרבּה ושלא כּצפוּי.  ומן הדין היה לשאוֹל, אם כּוֹחוֹ לא עלה יוֹתר מדי ואם אין בּוֹ לעתיד לבוֹא משוּם אוֹתה הסכּנה שצפוּיה היתה מחוּסיין.

בּשנת 1927 קרה מקרה משוּנה מאד – כּתבוּ חוֹזה עם אִבּן סעוּד והכּירוּ בּעצמאוּתוֹ הגמוּרה, וכּאילוּ הכּל כּתיקוּנוֹ, וּפתע פתאוֹם עיראק, כּלוֹמר הנציב האנגלי בּבּגדאד, התחיל בּוֹנה מבצר על גבוּל עיראק-נג'ד.  מבצר עלוּב מאד, קטן מאד ואיש לא יכוֹל היה להסבּיר, לשם מה נבנה, אבל די היה בּוֹ להעלוֹת רוֹגזם של הוהאבּים, מה שנתגלה בּהתנפלוּיוֹת גם על עיראק וגם על עבר-הירדן.  וכן אירע שאנגליה עמדה פתאוֹם בּמלחמה עם בּן-בּרית שלה, אשר לפני שנים מעטוֹת הכירה בעצמאותו וחתמה אתו חוזה-ידידות.  התחיל משׂא-וּמתן בּענין המבצר הזה.  בּא לועידה קלייטוֹן ואתוֹ באוּ גם בּאי-כּוֹח עיראק ועבר-הירדן, והיה בּזה משוּם רמז, שמדינאי גדוֹל מאִבּן סעוּד היה אוּלי מבין מתוֹכוֹ מה, בּעצם, רוֹצה ממנּו אנגליה ועל מה בּאוּ בּאי-כּוֹח החוּסיינים לועידת השלוֹם.  אוּלם אִבּן סעוּד, כּחוּסיין בּזמנוֹ, לא הבין את השׂפה הזאת ולא רצה לוַתר על דרישתוֹ והרס את המבצר.  המלחמה התחדשה, וכּאן ראינוּ דבר משוּנה בּיוֹתר.  פתאוֹם מרד אחד הוַסַלים הנאמנים בּיוֹתר לאִבּן סעוּד, פייצל אל דרויש – מרד ללא סיבּה בּאדוֹניו, והתחילוּ מאוֹרעות-דמים בּמדבּר.  היה זה כּבר בּשנת 1920.  נראה שהשנה ההיא היתה שנה פַטַלית לערבים, כּשאחזם בּוּלמוֹס של מאוֹרעוֹת-דמים.  היוּ מאוֹרעוֹת-דמים בּנג'ד.  סיוּמוֹ של המרד הזה משוּנה מאד, שלא כּצפוּי.  נראה, שאִבּן סעוּד עמד סוף-סוף על כּוֹנת האנגלים ורצונם, נזדמן עם פייצל של עיראק בּאניה אנגלית בּמעמדוֹ של הנציב העליוֹן האנגלי.  וּבמארס 1930 כּרתוּ בּרית ועל החוֹזה חתמוּ אִבּן סעוּד והחוּסיינים בּבּגדאד.  דוֹמני, שזה היה בּאמת מעשה אמנוּת דיפלוֹמטית גבוֹהה, המעיד על בּית-ספר של דוֹרוֹת: להביא את אִבּן סעוּד לכּריתת בּרית-ידידוּת עם החוּסיינים.  אילוּ היה בּהם בּאנגלים חוּש בּיוּם דרמטי, היוּ צריכים להזמין גם את לוֹרנס ואת פילבּי לכרוֹת בּרית.  אוּלם אנגליה אינה זקוּקה לביוּם כּזה.  את המבצר שכחוּ הכּל.  ואין נוֹתן דעתוֹ על כּך, אם בּנינוֹ נמשך אוֹ נפסק.  אִבּן סעוּד קיבּל עוֹד כּמה פיצוּיים.

אף בּתימן, שאיטלקים ורוּסים עוֹבדים בֻה עבוֹדה מאוּמצת, אירעוּ לפני שנה מאוֹרעוֹת-דמים.  מישהוּ מרד בּמישהוּ, והאוירוֹנים האנגלים מעדן היוּ מוּכרחים להתערב, וּלדכֻא.  והנה אחרי זה, שלא בּלבד חוּסיין הזקן אלא גם אִבֻן סעוֻד קיבֻל את הלקח ולימדוּ אוֹתוֹ בּינה, ואחרי שהחוּסיינים והוהאבּים כּרתוּ בּרית-שלוֹם – השתנתה כּל הסיטוּאציה מזוֹ שהיתה לפני שלוֹש-עשׂרה שנה.  כּמעט כּל אלה ששולטים עכשיו בּערב, פרט לסוּריה, הם וַסַלים אנגלים, ולא בּלבד וַסַלים אשר יוֹשבים על כּסאוֹתיהם בּחסד אנגליה, אלא גם ידידים טוֹבים זה לזה.  מכּבר הוּרשה אִבּן סעוּד להשתלט על אל-חייל, אִבּן רשיד כּבר מת, ויוֹרשיו הרגוּ זה את זה.  מלבד תימן לא נשאר מקוֹם בּחצי-האי ערב, שאנגליה אינה שליטה בּוֹ בּמאה אחוּזים, ועכשיו, תחת הפירוּד וההפרדה שהיוּ לפני שלוֹש-עשׂרה שנה, בּא האיחוּד, הנחוּץ לאנגליה, בּעיקר לא כּל כּך כּשלעצמוֹ, אף אם גם כּשלעצמוֹ.  איחוּד זה הוּא מחוּיב המציאוּת האנגלית, בּיחוּד בגלל קו חיפה-בּגדאד.  כּבר העירוֹתי על חשיבוּתה של בּגדאד בּשנים שעברוּ בּשביל כּל הרוֹצה בּשלום בּמזרח שלנוּ.  כּשם שהעירוֹתי כּבר על כּך, כּי האנגלים, בּכל החוֹזים השוֹנים הסוֹתרים זה את זה, שסידרוּ בּימי המלחמה, עמדוֹ גם על בּגדאד וגם על חיפה.  הסכֵימה הזאת היא בּרוּרה למדי להבלטת הקו הזה ומשמעוּתוֹ.  אין זה בּלבד קו מוֹצוּל-חיפה, ענין הנפט.  גם זוֹ אמתלה אימפריאליסטית לכסוֹת על המטרוֹת האמיתיוֹת.  יש מקוֹם לפקפק, אם הנפט הזה היוֹצא בּזמן הקרוֹב מתוֹך האדמה, יהיה לאנגליה.  היא גם אינה שליטה על העינינים האלה.  רבּים מעוּנינים בּמקוֹמוֹת-נפט אלה.  אין זה בּלבד סוּאץ שני, הדרך להוֹדוּ.  זוֹהי דרך בּטוּחה יוֹתר משוּם שמצרים אינה בּטוּחה יוֹתר, פוֹרט סעיד אינוֹ בּטוּח וכן גם פוֹרט פוּאַד, שנבנה כּבר על הצד שלנוּ של הסוּאֵץ, ושנבנה בּמאמצים מיוּחדים, אינוֹ בטוּח אף על פי ששֵם המלך נקרא עליו.  והרי בּהוֹדוּ תלוּי כּל גוֹרלה האימפריאליסטי של אנגליה.  והיא היתה מוּכרחה לחפש דרכים להגן על הוֹדוּ, לחפש דרכים אליה מלבד סוּאֵץ.  חיפה-בגדאד אין זה סוּאֵץ חדש בּלבד, אלא גם הדרך לבּאקוּ ולבּרית המוֹעצוֹת.  אינני סבוּר, שאנגליה מתכּוֹננת מיד למלחמה בּברית המוֹעצוֹת, לא לאלתר ולא בּעתיד הקרוֹב, אבל היא מוּכרחה לראוֹת תמיד לנגד עיניה את האוֹיב העצוּם הזה, שהשקיע כּל כּוֹחוֹתיו בּמלחמה בּאנגליה.  אין ספק – כּאן גם הדרך לפרס, לתוּרכּיסטן וּלכל המזרח, מפתח כּל המזרח.  ואנגליה רצתה לקבּל את המפתח הזה.  ולא זוֹ בּלבד שרצתה, קבּלת המפתח הזה היתה בּאמת מטרתה בּימי המלחמה: שאחרי המלחמה יעבוֹר הקו הזה דרך ארצוֹת אנגליוֹת, לא ארצוֹת אנגליוֹת לפי השם, אלא ארצוֹת הנתוּנוֹת להשפעתה ושלטוֹנה של אנגליה.  אין בּי ספק שאנגליה תמשיך את הרכּבת הזאת גם ממדינה למכּה.  אחר כּך לג'דה.  דרך אגב, אנגליה – גם אם אין זוֹ מטרה עיקרית – טרחה להעביר את כּל עליית-הרגל לטריטוֹריה אנגלית בּלבד.  בּרוּר שהרכּבת קשוּרים בּה סיכּוּיים, רוָחים, פריחה חדשה, היא מחייבת איחוּד והיא גוֹרם עצוּם לאיחוּד ערב.  ואפייני הדבר, כּי בּזמן האחרוֹן דוקא התחילוּ בּחוּגי ערבים שוֹנים לדבר בּמיוּחד על הפדרציה הערבית, סיסמה שחזרה ונשתכּחה כּבר כּמה וכּמה פעמים.  וגדוֹלה מזוֹ: בּתוֹך הפדרציה הזאת אין המדבּרים בּה כוֹללים את סוּריה, שנשארה מחוּץ לתכנית בּגדאד-חיפה.  והנה חוֹשבני כּי אנוּ מפריעים לאיחוּד הזה, לאנגליזציה הקשוּרה בּאיחוּד הזה.  כּשם שהיינוּ נחוּצים, כּכל הנסיכים של עסיר ושל חייל, כּדי לשבּוֹר את האיחוּד הערבי לפני שלוֹש-עשׂר שנה, כּן אנחנוּ מיוּתרים עכשיו, ואוּלי גם מזיקים, כּשהאיחוּד הערבי מתקיים על יסוֹדוֹת אחרים לגמרי, על יסוֹדוֹת אנגליים.  והספר הלבן אינוֹ מוּבן, לדעתי, אלא בּאוֹר ההתפתחוּת הזאת.  בּאוֹרוֹ בּלבד אפשר להבין מה הם המשפטים של הספר על השאיפוֹת הסֶפַרַטיסטיוֹת של הציוֹנוּת וּביחוּד של הסתדרוּת העוֹבדים, וּמהי הפיסקה שבּספר על חידוּש חיי חברה.  מפני שאנגליה רוֹצה בּקוֹלוֹניה ערבית-אנגלית שקטה, אסיאתית.  וּכשם שלא ידעה לפני שלוֹש-עשׂרה שנה מה פרצוּפוֹ של חוּסיין, ואיך ינהג כּשיהיה שליט ערב, לא בּרוּר עתה לאנגליה, מה יהיה פרצוּפנוּ בּעתיד הקרוֹב, אם עוֹד נתחזק בּארץ, גוֹרם לאיזוֹ התפתחוּת נהיה  בּסביבה הקרוֹבה.  זאת היא ההסבּרה והמציאוּת הפוֹליטית, שאנחנוּ עוֹמדים לפניה.

 

ד

הענין המשוּתף, אשר היה לציוֹנוּת וּלאנגליה לפני שלוֹש-עשׂרה שנה, ניטשטש.  הפרשה האנגלית בּתוֹלדוֹת הציוֹנוּת כּאילו מסתיימת והוֹלכת.  יש ידים להניח, שאילוּ לא אחזנוּ בשעת-כושר זו לפני שלוש-עשׂרה שנה ולא הגדלנוּ את הישוּב שלנוּ, ולא ריכּזנוּ את כוֹחוֹת העם העברי סביב המפעל בּמידה שהצלחנוּ לעשוֹת זאת, היה כּבר כּיום גוֹרלוֹ כּגוֹרל אִבּן רשיד אוֹ שליט עסיר.  ואוּלם אנחנוּ, לא זוֹ בּלבד שהגדלנוּ פה את הישוּב ובּנינוּ כּמה וכּמה דברים, אלא גם התנגדנוּ ועמדנוּ בּפרץ, בּיחוּד בּמשך השנה האחרוֹנה.  בּזה הצלנוּ מה שניתן להציל.  התנגדוּתנוּ בּמשך השנה זאת הצילה את המפעל הציוֹני.  אילוּ שמענוּ בּקוֹלה של "בּרית שלוֹם", הרי לא זוֹ בּלבד שההווה והעתיד שלנוּ היוּ מוּפקרים, אלא התהליך הזה של הסתפחוּת לערב, שהיה מנת חלקם של כּמה מנסיכי חצי-האי ערב, היה מתקדם בּצעדים גדוֹלים לבלוֹע גם אוֹתנוּ.  לאוֹר המציאוּת, מגוּחכת היא כּל הארגוֹמֶנטציה שאנחנוּ שמענוּ בּמשך השנה הזאת מצד אחר, מצד הרביזיוֹניסטים, שאמרוּ לנוּ קוֹדם, שהאנגלים הם ג'נטלמנים והם יוֹדעים לשלם בּעד השטרוֹת שנתנוּ אלא אנוּ צריכים לתבּוֹע את תשלוּם השטרוֹת, ושהאנגלים רצוּ ורוֹצים ומוּכנים לרצוֹת בּהקמת הבּית הלאוּמי, ואילוּ עתה כּשנתבּטלה כּל אוֹתה התוֹרה, הם אוֹמרים שהפקידוּת האנגלית בּמזרח היא קלת-דעת ואינה יוֹדעת את המטרה והדרך.  כּך דרכּם של הרביזיוֹניסטים.  אבל סבוּרני, כּי גם בּקרבּנוּ יש רבּים המוּכנים להסבּיר בּדרך כּך את המשבּר הגדוֹל הזה בּממשלת הפוֹעלים והם מוֹצאים את הסיפוּק הרב בּגידוּפים כּלפיה.  אינני רוֹצה להצדיק אוֹתה בּמשהוּ, אבל אינני חוֹשב שהיא חידשה דבר-מה בּפוֹליטיקה האנגלית.  אדרבּא, אלה העוֹשים את הפוּליטיקה האנגלית בּמזרח המשיכוּ אוֹתוֹ הקו, שהתחילוּ בּוֹ לפני שלוֹש-עשׂרה שנה.  אמנם, עשׂוּ זאת בגסוּת מיוּחדת, ועשׂוּ זאת נוֹכח הסיסמאוֹת של הממשלה גם בּצביעוּת מיוּחדת, אבל למעשה לא היה פה שוּם חידוּש, שוּם התנַכּרוּת של ממשלת הפוֹעלים אלא המשך הפוֹליטיקה האנגלית בּחצי-האי ערב, משוּם שאנחנוּ היינוּ "קריגס-גֶוינלרֶים (מרויחי-מלחמה), הרוחנוּ הרבה בּימי המלחמה, בּתוֹקף המלחמה – בּעיני האנגלים, לא בּעיני האנשים שלנוּ – התיחסוּ בּכבוֹד למפעל הציוֹני.  אנגליה התיחסה אלינוּ כּדרך שהתיחסה לאִבּן רשיד.  משוּם שהיה נחוּץ לה, היא נתנה לוֹ נסיכוּת ידוּעה, כּלוֹמר, נתנה לוֹ להרויח בּמלחמה.  הוּא הדין בנוּ.  אמנם פה שגתה אנגליה שגיאה, עוֹד קוֹדם שידעה, כּי שגיאה היא – אחרי שנים רבּוֹת תדע אוּלי, שזאת היא שגיאה: היא שכחה, כּי מאחוֹרי המפעל הציוֹני עוֹמד כּוֹח חיוּני.  עלינוּ הוּטל לתת תשוּבה, לפתוֹר את הפרוֹבּלימה של העם היהוּדי, זאת היא שאלת חיים וּמות לעם היהוּדי.  אנגליה אינה יוֹדעת אוֹ אינה רוֹצה לדעת זאת אוֹ אינה מבינה עדיין.

ואם גם ראיתי את המציאוּת הפוֹליטית שלנוּ בּאוֹר עצוּב כּל כּך, אינני מתחרט על התקוּפה האנגלית הזאת, ואני מקבל עלי את האחריוֹת לבּרית עם האימפריאליזם, אף על פי שהמטרוֹת האימפריאליסטיוֹת של הפוֹליטיקה האנגלית בּרוּרוֹת לי לגמרי.  כּך דרכּם של אנשי פוֹליטיקה, היוֹם הם מתקשרים עם כּוֹח זה, מחר עם כּוֹח אחר, ואינם מבחינים בּכּוֹח הזה, אם הוּא טוֹב אוֹ רע.  בּיחוּד העם היהוּדי אסוּר לוֹ להניח להיסטוֹריה שתעבוֹר על פניו.  גילינוּ כּוֹחוֹת גדוֹלים יוֹתר מאשר שליט עסיר.  זה תהליך ארוֹך מאד והחיסוּל לא יעלה לה לאנגליה בּנקל.  בּתהליך הזה אנחנוּ צריכים להשתמש בּכּל ההזדמנוּיוֹת, בּכּל האפשרוּיוֹת להגבּיר את עבוֹדתנוּ.  תוֹלדוֹת הציוֹנוּת ידעוּ כּבר פרשוֹת רבּוֹת, ואם גם הפרשה האנגלית נגמרה, תבוֹא פרשה אחרת, ולא מן הנמנעוֹת הוּא שגם הפרשה הקרוֹבה תהיה שוּב פרשה אנגלית.  כּי מה צריכה להיוֹת עכשיו מטרת הפוֹליטיקה שלנוּ? האוֹמר: להחליף את המנדטוֹר – נתפס לאוֹטוֹפיה גמוּרה ומגוּחכת.  האנגלים לא ילכוּ מפה.  אם אנחנוּ נגיד, שאנחנוּ רוֹצים בּמנדטוֹר חדש, אפשר אפילוּ שאנגליה תבוֹא לחבר-הלאוּמים והיא תדרוֹש מנדטוֹר אחר, אבל היא לא תלך מחיפה.  ואם כּי ראיתם אוֹתי חוֹשב דברים גרוּעים על אנגליה, בּכל זאת אינני חוֹשב שהיא גרוּעה מארצוֹת אחרוֹת ושמנדטוֹר אחר – תהיה זאת צרפת אוֹ איטליה – יהיה לנוּ טוֹב יוֹתר ונוֹח יוֹתר ולא יבגוֹד בנוּ כּמוֹ שבּגדה בּנוּ אנגליה.  אין בּי שוּם אמוּנה, שמישהוּ יעשה משהוּ לטוֹבתנוּ אנוּ ולא בּעניניו הוּא.  וכאשר עניניו ידרשוּ זאת, הוּא יעזוֹב אוֹתנוּ לנפשנוּ.

ישנה עצה אחרת, רדיקלית מאד – לפֹוצץ את האימפריה הבּריטית.  אינני יכוֹל לגשת לשאלה זאת מנקוּדת-מבט פוֹליטית בלבד, אם טוֹב אוֹ לא טוֹב לפוֹצץ  אם בּכלל עצה זוֹ טוֹבה.  בּעד המפעל הארצישׂראלי אינני רוֹצה לשלם כּל מס למישהוּ.  כּשם שאני מסרב לשלם מס לפספילד, אוֹ לבריילספוֹרד, אם בּצוּרת עבוֹדה ערבית אוֹ בּצוּרה אחרת, כּך אינני רוֹצה בּדיבּוּר על התפוֹצצוּת האימפריה הבּריטית לשלם מס לאינטליגנט חצי-קוֹמוּניסטי מגרמניה.  מנקוּדת-מבט פוֹליטית, אם הדרך הזאת עשוּיה להביאנוּ למטרתנוּ, אני פוֹסל את הדרך הנזכּרת, מפני שהיא דרך ארוּכּה מאד, וּמה שלא נעשה, הרי ה"פיצוּץ" הזה לא יבוֹא מחר אוֹ מחרתים ולא בעשׂר שנים אוֹ עשׂרים וארבעים שנה, והרי אנוּ אין אנוּ יכוֹלים לחכּוֹת זמן רב כּל כּך.  מלבד זה, כּשלעצמי, נעשׂיתי אחרי התפוֹצצוּת רוּסיה זהיר מאד לגבי כּל מיני התפוֹצצוּיוֹת.  אין איש יכוֹל לדעת מראש מה תביאינה ההתפוֹצצוּיוֹת האלה.  אילוּ חלה ההתפוֹצצוּת היוֹם אוֹ מחר, היינוּ עוֹמדים לפני פרוֹבּלימוֹת, שלא היה אוּלי בּכוֹחוֹתינוּ לפתוֹר.  עלינוּ לראוֹת את המציאוּת הפוֹליטית כּהויתה – מתהוה והוֹלכת ממלכה ערבית בּצוּרה של פדרציה אוֹ בּצוּרה של התקרבוּת אמיצה מאד.  שמא הדין עם פילבּי, ואִבּן סעוּד יהיה בּאמת בּיסמַרק הערבי וישתלט, ודאי בּעזרת אנגליה, ולא בּלעדיה, גם על עיראק וגם על עבר-הירדן ואוּלי גם על סוּריה.  לא נעסוֹק עתה בּצורה, אבל על כּל פנים זוֹהי המציאוּת – התהוות הפדרציה הערבית אוֹ התקרבוּת אמיצה מאד של ארצוֹת ערב בּחסוּת אנגליה.

המטרה הפוֹליטית שלנוּ צריכה להיוֹת, לדעתי, להכריח את הכּוֹחוֹת האלה להכניסנוּ למסגרת הזאת, להכריח את אנגליה להתחיל בּפרשה שניה של תוֹלדוֹתיה בּענין הציוֹנוּת.  הדבר הזה לא יוּשג בּאפלציה למוּסר, לא יוּשג בּמסגרת הכּוֹחוֹת שישנם כּרגע.  משוּם שזאת היא העוּבדה, הרי שהפסדנוּ את המערכה הזאת.  הפסדנוּ, מפני שהיינוּ חלשים מדי, וּבכוֹחוֹת שיש לנוּ עכשיו לא נוּכל לתקן, ואנוּ חייבים להשלים עם הפסדנוּ זה לזמן ידוּע – אני חוֹשב לזמן ממוּשך, לכמה שנים – אך הפסד המערכה הפוֹליטית אין פירוּשוֹ הפסד המערכה הישוּבית.  מה עוֹשה המנוּצח? הוּא צוֹבר כּוֹחוֹת חדשים, הוּא שוֹאף להיוֹת חזק יוֹתר.  זוֹהי המטרה הפוֹליטית שלנוּ.  בּדרך כּך בּלבד נוּכל בּמשך הזמן להכריח את אנגליה להתחשב  בּנוּ, מפני שאנגליה היא אמנם אכזרית מאד, אוּלם אינה רק אכזרית, היא גם חכמה מאד.  בּפוֹליטיקה שלה אין לה ענין בּאידיאלים, גם לא באידיאלים ציוֹניים.  יש לה ענין בּכוֹחוֹת, והיא יוֹדעת גם להסתגל לכּוֹחוֹת, להביאם בּמנין, להתחשב בּהם, זוֹהי המטרה שלנוּ: להיוֹת עתה כּוֹח גדוֹל.  ואם היה דבר של חידוּש בּניתוּח שלי, הרי אני יוֹדע, שכּאן אהיה דל מאד ולא אחדש דבר, לפי שזהוּ בּהכרח המצב הפוֹליטי שלנוּ, גם משוּם שהרבה דברים אינם בּרוּרים וּבהירים למדי.  על כּל פנים, עלינוּ להיוֹת קוֹדם כּל כּוֹח גדוֹל יוֹתר בּארץ.  והדבר הזה הוּא בּגדר האפשר גם בּמספרנוּ עתה.  אנחנוּ שוֹכחים לעתים קרוֹבוֹת מאד, שכּבר הגענוּ לעשׂרים אחוּז בּארץ.  וזהוּ כּוֹח גדוֹל מאד, המסוּגל להשתלט על כּמה וכמה ענפי מסחר וענפי עבוֹדה ומשק הכּספים של המדינה.  וזאת התעוּדה הראשוֹנה: להתחזק וּלהתבּצר בּפנים.  ואם נרצה ללכת בּעקיבוּת בּדרך הזאת, נהיה גם נתבּעים לקרבּנוֹת גדוֹלים.  נהא, למשל, חייבים לרדת מאד בּרמת-החיים שלנוּ, בּשביל להיוֹת כּוֹח חזק יוֹתר.  עלינוּ לפנוֹת בּסיסמאוֹת חדשוֹת לגוֹלה, לחנכה להכּרה ציוֹנית אבסוֹלוּטית, להכּרה ציוֹנית שישנה בּנוּ ושאינה עוֹד בּגוֹלה, שאנחנוּ בּעצמנוּ קילקלנוּ אוֹתה, להכּרה ציוֹנית אַבסוֹלוּטית שאינה תלוּיה בּכל עמדה, לא בּאנגלים אוֹ בּערבים אוֹ בּגוֹרם חיצוֹני אחר, שאנחנוּ בּעצמנוּ, התנוּעה הציוֹנית הכּללית בּמידה יוֹתר גדוֹלה, אוּלם גם תנוּעת העבוֹדה בּמידה לא קטנה בּיוֹתר, חטאנוּ הרבה, כּי תחת ההכּרה הציוֹנית האבסוֹלוּטית נתַנוּ שמוֹת מצלצלים, – התנוּעה הכּללית נתנה את השמוֹת בּלפוּר, צ'רציל, לוֹיד ג'ורג' ואחרים, אנחנוּ נתנוּ את מקדוֹנלד, בּריילספוֹרד וכו', נתַנוּ תעוּדוֹת והרגלנוּ את הגוֹלה לסמוֹך על התעוּדוֹת וןהרגלנוּ את הגוֹלה לחשוֹב, כּי משזכּינוּ בּתעוּדוֹת נוּכל לעשוֹת את העבוֹדה, ומשנעשוּ התעוּדוֹת פלסתר, שוּב לא נוּכל לעשׂוֹתה.  עלינוּ לתבּוֹע מהגוֹלה המשך העבוֹדה בּכל התנאים, ונמשיכה.  אוּלם אינני חוֹשב שנוּכל לשוּב עכשיו לתנוּעה כּדרך "חוֹבבי ציון".  לא בּכדי באה לפני שלוֹשים שנה המדיניוּת הציוֹנית לרשת מקוֹמם של "חוֹבבי ציוֹן".  אם גם נרחוֹש יתר כּבוֹד ל"חוֹבבי ציוֹן" מאשר לאנשי המדיניוּת הציוֹנית – כּמוּבן, מלבד הרצל  – ואם גם ידענוּ כּי "חוֹבבי ציון" הם שהצילוּ את התנוּעה הציוֹנית ממשבּר ידוּע, מפשיטת רגל אידיאוֹלוֹגית וּמעשׂית.  אוּלם עכשיו, אחרי שלוֹשים שנה, וּביחוּד אחרי התקוּפה האחרוֹנה, לא יתכן שנשוּב ל"חוֹבבי –ציוֹניוּת", – כּלוֹמר, שאנחנוּ נשוּב לעבוֹדה ישוּבית בּלבד, ושנראה אוֹתה אפשרית בּכל התנאים בּהיקף הנחוּץ לנוּ ושהיא-היא שתביא אִתה את הגאוּלה.  בּלי קו פוֹליטי בּרוּר, לא נוּכל עכשיו גם להתקדם למעשה בּצעדים הנחוּצים לנוּ, לא נוּכל בּלעדיה לקיים את התנוּעה בּגוֹלה.

עשׂיתי חשבּוֹן וניתוּח עצוּב כּל כּך, רצוֹני להוֹסיף לחשבּוֹן הזה עוֹד מלה אחת: מעוֹלם לא הייתי ציוֹני מאמין כּמוֹ בּימים האלה.  אני יוֹדע, שסכּנוֹת גדוֹלוֹת מאד צפוּיוֹת לנוּ, ואנוּ נדרשים לעבוֹדה עצוּמה ונהא נתוּנים בּמצבים חמוּרים, שלא היינוּ אוּלי נתוּנים בשכּמוֹתם.  אך המשבּר הזה דוקא, אוּלי הוּא יבריא את המפעל שלנוּ ויסיר מעליו דברים תפֵלים וּטפֵלים, בּטלנוּת, רשלנוּת וּבזבּוּז.  הוּא גם יטהר בּוֹ כּמה דברים, גם יכוונוֹ לקראת פוֹליטיקה קבוּעה יוֹתר, נכוֹנה יוֹתר מזוֹ שעשינוּ בּה ושהיינוּ מוּכרחים לעשוֹתה עד היוֹם.

 

כ"ט כסלו תרצ"א (19.12.1930)

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה