_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הסנסאטציה ב"מלכוּת השלישית"

משה בילינסון

לתוכן הענינים

 

רק שנה עברה מאז עבר השלטון בגרמניה לידי היטלר, וכבר הולך וּמתרבּה מספּר הגרמנים אשר כפרו באמת הנאצית, לחמו בה ועתה נפקחו עיניהם לראות את טעותם הגסה ואת הברכה הרבה אשר לעם הגרמני בעת ה"מלכוּת השלישית".  גדולים ושלמים נופלים על ברכיהם לברך את מצילי אשכנז.  בעקבות פּאוּל לבּה, מי שהיה משך שנים רבות נשׂיא הרייכסטאג מטעם הסוציאל-דמוקראטים  (וזאת אחת המשׂרות המכוּבדות ביותר, הרפרזנטאטיביות ביותר, האחראיות ביותר שהיו בגרמניה כל עוד היה קיים הרייכסטאג) יצא גם גיבור משפּט הצתת הרייכסטאג, מנהיג הקומוּניסטים טוֹרגלר, לשם שיווי-המשקל כנראה, כדי שחברי האינטרנציונל השני לא יצטרכו להתבייש בפני חברי האינטרנציונל השלישי.

בשל מה נפקחו עיני טוֹרגלר, טרם שמענו, לעוּמת זאת סיפר לבּה מה גרם לשינוּי הכרתו.  מדוע סיפר?  מדוּע לא שמר את האמת בשביל עצמו?  כלוּם זקוּקים הנאצים לפּרוֹפאגאנדיסטים חדשים?  וכשסיפר, מדוּע עשה זאת באזני העתונאים הזרים דוקא?  ואלה דבריו: "המנהיגים החדשים של גרמניה פתרו פּרובּלמות שאנחנו לא ידענו אפילו איך להתקרב אליהם.  כוָנתי – לביטוּל הפדראליזם, המלחמה בחוסר העבודה, ארגוּן "עזרת חורף", הרפוֹרמה האַגרארית".  זאת היא האַרגוּמנטאציה.

מה פירושו של ביטול הפדראליזם ב"מלכוּת השלישית" "שמא התכּנסו  באי-כוח הארצות הגרמניות השונות בעיר הבירה, התישבו על-יד השולחן, שקלו ודנו, התוַדוּ על חטאי העבר והכריזו הכרזה חגיגית: מעתה לא יהיו בגרמניה לא פּרוּסים ולא בּאוארים, לא אנשי בּאדן ולא אנשי וירטמבּרג, לא סאכּסוניה, תּירינגן, כי אם אך ורק גרמנים בלבד?  חלילה.  ל"ביטוּל הפדראציה" היה פירוּש פּשוּט הרבּה יותר.  בעצם לא היה כלל ביטוּל זה, כי בינתים קרה דבר אחר, אשר כלל בתוכו, באופן אַבטוֹמאטי, גם את הביטוּל הזה.  גרמניה נשבעה אמונים ל"מנהיג".  על ידי עצם השבוּעה הזאת נתבּטלה החוּקה היסודית.  נתבּטל הינדנבּוּרג הזקן, נתבּטל הרייכסטאג אשר בברלין, נתבּטלו כל המפלגות הפּוֹליטיות וכל הארגוּנים המקצועיים, החברתיים, האמנוּתיים, נתבטל כל החופש האזרחי, נתבּטל כבוד האדם.  תוך חורבן זה "בוּטל הפדראליזם".  למה הדבר דומה?  צריך היה אָדם לעשות תיקוּן בביתוֹ והתמהמה לעשותו (ואמנם חבל מאד ש"אנחנו", בלשונו של לבּה, לא עשו, את התיקון הזה) והנה בא איש מן החוץ והצת את הבית.  ו"הפּרוֹבּלמה נפתרה". 

רבבות יהוּדים, רבבות מארכּסיסטים, רבבות פאציפיסטים, רבבות דמוקראטים ואנשי המרכז ואנשי הגרמנים-הלאוּמיים גוֹרשו מעבודתם וממשׂרותיהם.  באשר חוטאים ופושעים הם, לא נכנסו לרשימת דורשי העבודה ומקבלי הסיוּע, אלא עבודתם ומשׂרותיהם נמסרו, כדרך הטבע, ל"נאמנים", אשר שמותיהם נמצאו קודם רשימת המוּבטלים ועתה נמחקו.  מספּר מחוּסרי העבודה הוּקטן במאות אלפים.  חלק מהפּרובּלמה של חוסר העבודה, מצא איפא, את פּתרונה.  רבבות מוּבטלים אוּרגנוּ בפלוּגות של "שירוּת העבודה".  חייהם – חיי חיילים שהושלכו ל"פלוּגות עונש".  תפקידם: עבודות ציבוריות, העיקר מאלה הדרוּשות למפקדה הראשית של הצבא הגרמני (כיבושים אסטרטגיים וכו').  שׂכרם: פּחות מסיוּע אשר קיבלו כשהיו מוּבטלים.  עתה חדלו להיות מוּבטלים (הלא הם עובדים) ושמותיהם נמחקו מהרשימות.  כלוּם לא "נפתרה הפּרובּלמה של חוסר העבודה"? 

"עזרת חורף", – ודאי שביסודו מוּנח רעיון נכון: גיוס פּנימי בין העובדים וּמשׂתכּרים לטובת העניים ובדלים.  אלא שבתוקף הכוחות הסוציאליים, השולטים עתה בגרמניה, קיבל הרעיון הזה צורה של מס נוסף המוּטל על העניים והדלים אשר עוד משהו יש להם, וכל תקיף ובעל- יכולת פּטוּר  ממנו או יכול להפּטר בפרוטות (הלא המס הזה הוא מס "מרצון", כלומר החלש, הנתון ללחץ השלטון, הוא חייב בו, כי להנהיג כיום גיוס כספּי של חובה, ויהא חל על כולם וגם יהא מותאם אולי ליכלתו  של כל אחד – לזה לא הספיק אומץ וכוח לממשלה האמיצה הזאת הבלתי מוגבלת בשלטונה).  ועוד יתרון ל"עזרת חורף": בכל ראשון לחודש מפרסמים העתונים, מה היתה סעודת גדולי "המלכות השלישית" (סעוּדה זו צריכה להיות בת מנה אחת, וקימוץ ההוצאות של סעודה שלמה – "קודש לקופת העזרה"), וּבהיות שרצון הפּרסוּם של הגדולים האלה עצוּם הוא מאד (ואמנם אפשר להבין ללבם: הלא רק שנה, אך שנה אחת הם נמנים עם הגדולים), הרי זהו באמת "פּתרון" אחת הפּרובּלמות העיקריות של,המלכות השלישית".

ואשר ל"רפורמה האַגרארית", הרי תוצאתה העיקרית לעת-עתה היא הטלת האיסוּר על היהודים להתעסק החקלאות ובהמשכת הסיוּע (שעלה כבר לגרמנים בזמן "השיטה הישנה" בהון עצום) לחקלאות הפאראזיטית-הפאוֹדלית של פּרוסיה המזרחית, אותו סיוע אשר השאיפה בלבד לבטלוֹ היתה נחשבת בעיניו של הינדנבּוּרג ל"בּוֹלשביזם" וברינינג שילם בדה במשׂרתו.  כל שאר פרטי "הרפורמה" עטוּפים עדיין הערפל הפראזיוֹלוֹגיה הנאצית בדבר "דם ואדמה".

אלה הם, איפא, הפּתרונות" של פּרובּלמות אשכנז אשר פּקחו את עיני לבּה. 

 אבל מדוּע קרה הדבר רק לו ולטוֹרגלר הנמצאים באשכנז?  הן ישנם עוד סוציאליסטים וקומוּניסטים בערך מאותו הטיפּוּס והמזג של לבּה וטוֹרגלר – נאמר שיידמאן הזקן אשר בודאי איננו קיצוני ביותר ואיננו אַנטי-גרמני – ובכל זאת האמת הנאצית איננה משפיעה עליהם כלל וּבפיהם רק קללה לאמת הזאת?  והן לשיידמאן היתה אפשרות ללמוד את המצב בגרמניה לא פחות מאשר ללבּה (הוא עזב את הארץ לאחר מאסרו של לבּה) וגם עתה כל התעודות, כל העתונים, כל העדויות לרשותו, וטוֹרגלר המסכּן הרי נמצא במאסר מערב 28 בפברואר שנת 1933 ועד היום הזה, ואת גרמניה ההיטלרית, על "פּתרון הפּרוֹבּלמוֹת" שלה לא ראה בעיניו אאף יום אחד!  ובכל זאת לבּה וטוֹרגלר נפקחו עיניהם לראות את אשר לא ראו.

סנסאציה בגרמניה.  אותיות שמנות, כותרות גדולות גם בעתוני כל העולם: לבּה מודה וּמתוַדה, טוֹרגלר מכּה על חטא.  ובעצם, מה בּאנאלית, מה מחוּסרת ענין, מה "אנושית מדי" היא הסנסאציה הזאת.  היה זמן – כשטרם הכּירוּ "כוּלם, כוּלם, כולם" ברוסיה המועצתית כי אי כסטאלין בין גיבורי הרוח וּבין מדינאי האנוֹשיוּת על כל תולדותיה – והעתונים הרוּסים היו מלאים וגדוּשים "מכתבי חרטה" "אני שהייתי ס"ר", אני שהייתי בּוּנדאי", "אני שהייתי ציוני", "אני שהייתי לבן", אני שהייתי טרוצקיסט", וכו', על כל המפלגות ועל כל הזרמים, "אני מכיר עתה בטעות, ומצהיר חגיגית שמעתה אהיה נאמן בכל-בכל לקו הגנראלי של המפלגה וּלמנהיג הפּרולטאריון הבין-לאומי ".  עתה נמאַס הדבר.  עתה אין עוד צורך בכך.  וחרטת "המוהיקן האחרון" ראקובסקי, שחלה – סמל ממש!  – בעצם ימי חרטת לבּה, נדפּסה באותיות זעירות, סמוך לידיעות על שריפה וגניבה.

ב"מלכוּת השלישית" עוד לא נמאַס הדבר.  ב"מלכוּת השלישית" עוד יש צורך בשיחותיו של לבּה עם העתונים הזרים ובהצהרת טוֹרגלר מבית-הכלא, והדבר גם מוּבן: יש הבדל, בין דיקטאטורה של 16 שנה לבין דיקטאטורה של שנה אחת.  בגרמניה עוד לא כולם הספיקו להכיר, כי היטלר הוא "גואל האנוֹשיות אשר נשלח מן השמים כשם שבזמנו נשלח המשיח לעם העברי" (אין זה לגלוּג שלי, חלילה, אלא ציטאטה מדוּיקת מ"ספר השירים" שיצא השנה בבּרלין לחג הלידה).  אלא שס"א יצטרך, כנראה, לפעול עוד זמן מה עד שתחדור האמונה המשיחית הזאת ללבות הגרמנים. 

 

"דבר", כ"ז אדר  תרצ"ד (14.3.1934)

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה