_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

זכויות היהודים וזולתם בא"י

דוד בן-גוריון

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

 

מדינת היהודים לא תקום בין לילה גם אם תוכרז ותוכר על ידי ועידת-העמים.  אולם עד הגשמתה המלאה אין היא נשארת רק פיקציה, רק קביעה משפטית בין-לאומית על גבי הנייר בלבד.  הזכיות הממלכתיות של העם היהודי מיוסדות על כוח חי ומלוכד.  כל היהודים המגלים בצורה מאורגנת את רצונם למולדת העברית בא"י –  הם המיסדים והנושאים הממשיים של מדינת-העתיד.  הרצון היהודי למולדת מגובש הציונות, שהיא המדינה בכוח.  תעודת הציונית היא להוציא את המדינה מן הכוח אל הפועל. 

עם האישור הבין-לאומי של זכות העם היהודי על ארצו ובהכרת סמכותה הממלכתית של ההסתדרות הציונית להגשים זכות זו –  אין ההסתדרות הציונית נהפכת לשליטת-הארץ.  יש לעמים, ממלכות ועדות אחרים זולת היהודים זכיות ותביעות בארץ אשר הוכרו כבר בעבר וחוזרות אחרי הכרה בעתיד. 

א"י אינה ארץ ריקה מאוכלוסין.  בתוך התחומים שיש לראותם מבחינה היסטורי, פוליטית, אתנוגרפית ומשקית כגבולי א"י, והמשתרעים על שטח של 55.000 – 60.000 קילומטר משני עברי הירדן חי ישוב למעלה קצת ממיליון נפש.  במערב בירדן בלבד יושבים בערך שלושת רבעי מיליון.  בשום אופן ותנאים אין לפגוע בזכיות התושבים הללו.  רק "חולמי-גיטו" כזנגביל יכולים לדמות שא"י תנתן ליהודים בתוספת זכות של הוצאת הלא-יהודים מן הארץ.  אף מדינה אחת לא תסכים לדבר זה.  אם גם נדמה שזכות זו תנתן לנו – אין ליהודים כל רשות וכל יכולת להשתמש בה.  לא רצוי ולא יתכן לנשל מן הארץ את תושביה הנוכחיים.  לא זוהי תעודת הציונית.  אילו היתה הציונות שואפת לרשת את מקומם של תושבי הארץ הנוכחיים –  כי אז לא היתה אלא אוטופיה מסוכנת וחזון-שוא מזיק וריאקציוני.  שאיפתה האמיתית ואפשריותיה הריאליות של הציונית היא לא לכבוש את הכָּבוש –  אלא להתאחז במקומות שתושבי הארץ הנוכחיים לא נתאחזו ואין בכוחם להאחז בהם.  אדמת הארץ הרובה המכריע פנוֹיה ובלתי מעובדת.  לפי ידיעות משרד החקלאות התורכי מעובד בפלך ירושלים רק 5.28% מכל אדמתה.  בוילית בירות מעבדים רק 9.76% משטחה, ובוילית דמשק לא יותר מ3.47%.  לפי חשבונות הפרופ' קרל בלוד מסוגלים מישורי הארץ הנתונים להשקאה לפרנס ישוב של ששה מיליון נפש –  כמובן, בתנאי של עיבוד אינטנסיבי ושיטת השקאה מתוקנת וחדישה.  אי אפשר לערוב בעד דיוק המספרים –  על המספרים התורכים ודאי שאין לסמוך –  , אבל עדותם נאמנה באחת, שבא"י יש מקום לישוב ברבה יותר גדול ממה שיש בה, כי אם גם אדמתה המעובדת אינה משומשת כראוי, ושטחים רבים פנויים לגמרי להתישבות המונית חדשה;–  שטחים פנויים אלה תובע העם היהודי להקים עליהם את מולדתו.  תביעת העם היהודי מיוסדת על מציאות אפשריות כלכליות בלתי משומשות ושטחי אדמה בלתי בנוים הזקוקים לכוח ההפראה של עם בונה, תרבותי.  העם היהודי מקוה שאומות העולם יכירו בתביעתו הלאומית, כי תביעת העם היהודי בעצם אינה אלא התביעה של זכות-העבודה לגבי אומה שלימה. 

אולם עלינו לזכור שזכיות אלה יש גם לתושבים היושבים כבר בארץ –  ואין לפגוע בזכיות הללו.  גם חזון הצדק החברתי ושויון העמים אשר העם היהודי נשא בחובו במשך שלושת אלפי שנה, וגם האינטרסים החיוניים של העם היהודי בגולה ועוד יותר בארץ ישראל מחייבים בהחלט ובלא-תנאי שהזכיות והאינטרסים של תושבי הארץ הבלתי יהודים ישמרו ויכובדו מתוך הקפדה יתירה. 

לעובדי האדמה הערבים יש להבטיח אפשרות של התפתחות כלכלית בלתי מופרעת והחזקה בקרקעות המעובדים על ידיהם.  אף שעל אדמה אחד אין לרכוש בלי פיצוי מלא ומספיק לבעליו הקודמים.  בקנית אדמת בעלי האחוזות הגדולות או ברכישת קרקעות הממשלה יש לשים לב לאינטרסים של האריסים העובדים את האדמה במשך זמן פחות או יותר רחב, ויש לתת להם אפשרות להמשיך את עבודתם בתנאים קלים והוגנים, למען ישוחררו מעול הניצול והעושק, אשר האפנדים –  יורשי הכובשים הערבים והתורכים –  הטילו על הארץ, והביאו על ידי כך לדלדולה של האדמה ולשעבוד עובדיה. 

לעדות הלאומיות-דתיות של אוכלוסי הארץ יש להבטיח אבטונומיה פנימית מלאה בכל הענינים התרבותיים והמשקיים והחברתיים.  השלטון העצמי הדתי-לאומי של העדות הנוצריות יש להרחיבו על כל הקהלות המושלימיות ומושלימיות למחצה (כגון דרוזים), אשר עד עכשיו ניטלה מהם על ידי המשטר העותמני זכות הנהלתם העצמית. 

יש איפוא לפנינו שתי קבוצות עיקריות, אשר זכויותיהן יוגדרו ויסדרו בלי ספק באופן בין-לאומי.  עם זכות העם העברי על בנין מולדתו המחודשת  :  זכות התושבים הבלתי יהודים בא"י וזכות הכנסיות הדתיות הבלתי יהודיות והממלכות הזרות המגינות על מוסדות דתיים ומקומות קדושים בארץ.  זהו השטח הבלתי יהודי, אשר לא תחול עליו סמכות הזכויות-הממלכתיות של העם העברי בבנין הארץ. 

מתוך ניתוח הזכויות והאינטרסים היהודיים והבלתי יהודיים בא"י אנו מוצאים הבדל אופייני בין שניהם.  האינטרסים הבלתי יהודיים מורכבים מנכסים קיימים חמריים או רוחניים, הזקוקים לערובות משפטיות לשמירתם ושלמותם.  האינטרסים היהודיים, המכילים אף הם במקצת נכסים קיימים, מורכבים בעיקר מהאפשרויות ההיסטוריות של הארץ, מיכלתה המשקית והתרבותית של הארץ הנשַמה למחצה, מגנזי הטבע והקרקע שהעם היהודי מיועד לחשוף ולהפריח מתוך מאמצי-יצירה והשקעת הון ואון. 

האינטרסים הבלתי יהודיים משַמרים, האינטרסים היהודיים –  מהפכניים.  הראשונים מכוונים לשמירת הקיים, האחרונים –  ליצירת החדש, לשינוי-ערכים, לתיקון ובנין. 

לא לקחת מאשר יש לאחרים –  אלא להקים את ההריסות; לא זכויות על העבר –  אלא על העתיד; לא שימור ירושה היסטורית –  אלא יצירת נכסים לאומיים חדשים –  זוהי תמצית תביעתו וזכותו של העם העברי בארצו.

 

ניו-יורק, ט' שבט תרע"ח.  ("דער אידישער קעמפפער" גליון 4, שנה 1918)

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה