_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

שני גורמים

דוד בן-גוריון

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

 

(מתוך נאום בקונגרס הציוני הי"ד)

קונגרס נכבד – מאורע חשוב, שערכו רב לדעתי לכל התנועה הציונית, נפל היום לפני הצהרים ומנע מאתי, לדאבוני, את האפשרות להשתתף בישיבת הקונגרס.  מאורע זה הוא איחוד כל חלקי התנועה הציונית‑הסוציאליסטית בעולם בברית אחת, שבוצע ביום בועידה משותפת של פועלי‑ציון וצ, ס. משום כך לא אוכל להשתתף בפולמוס שנתעורר כאן היום ולא אענה על הזלזולים כלפי הפועלים שנואמי הימין הרשו לעצמם להשמיע מעל בימה זו. 

את מאורעות השנים האחרונות, את מצבנו היום ואת השאלות העומדות לפנינו, עלינו לבחון מתוך רעיון מרכזי אחד – הרעיון המדיני של הציונות.  הציונות פירושה בנין מדינה.  ברגע שנוטלים מהציונות את יסודה הפנימי הזה, היא מסתרסת ומתרוקנת מתכנה.  תפיסה ציונית זו מחייבת אותנו קודם כל ליצירת רוב יהודי בארץ.  סבורים היינו שתפיסה זו היא בבחינת אלפא‑ביתא ציונית;  והנה שמענו מפי המרצה הרשמי של הקונגרס, שדיבר בטון של מגלה‑טמירין, דברים אחרים לגמרי, בשעה שערך התקפה על אותו החלק מהעם, שרק הוא יש לאל ידו להוות את הרוב היהודי בארץ.  ירשה נא הד"ר הלפרין להגיד לו:  אם רעין הרוב היהודי אינו חשון‑בדים ואינו בא לשם אחיזת‑עינים בלבד, הרי יוקם רוב עברי בא"י אך ורק על ידי רוב יהודי עובד.  רק מחוסרי‑אחריות מסוגלים להעליל על הפועל היהודי שהוא רואה בעין רעה את עליתם של היהודים שאינם פועלים לא"י.  בדברים אלה אתם מוציאים דיבת האנשים אשר סללו את הדרך לעליה הרביעית, העליה העממית הנוהרת עכשיו לארץ.  מי הכשיר עלית אלפי העובדים העומדים בשורות הסתדרות העובדים?  והמעמד הבינוני הזה אשר עליו גאוותכם היום – הן אלה הם האבות והאמהות שלנו, אשר אנו העלינו ארצה. 

אני מצטער שבויכוח כללי זה כרכו יחד את כל השאלות המטרידות אותנו, הן המדיניות והן הכלכלית.  בזמן המוגבל שלי הצטמצם רק בהערות אחדות ויכוח הפוליטי. 

נכונים דברי ויצמן באמרו, כי אין לנו לשכוח את הגורמים הבין‑לאומיים המשפיעים על התפתחותה של א"י, בין שאנו רוצים במם ובין שאין אנו רוצים בהם.  דברים אלה, המתאימים לאמת‑המציאות, נאמרו בטון של רזיגנציה, כאילו רצה ויצמן לרמוז שאנו חדלי‑אונים מהשפיע על הכוחות הבין לאומיים ולכוונם לטובת מפעלנו.  אין אני יכול להצטרף לרפיון‑רוח זה.  ודאי שאין אנו רשאים להתעלם מכל אותם הגורמים בעולם הפועלים נגדנו, אולם מתפקידה של המדיניות הציונית, מתפקידם של המדינאים שלנו לא רק להכיר את המגמות הכלליות הפועלות במדיניות הבין‑לאומיות אלא גם ליצור את התנאים הדרושים למען כוון את הגורמים העולמיים לטובתנו.  תרשוני לציין כאן שני גורמים הנראים לי ככוחות העיקריים המתבלטים בפוליטיקה העולמית, שעלינו לראותם בעין פקוחה ופיכחת, ולכוון את פעולתנו במסלול כזה, אשר יקרב אלינו את הכוחות האלה, באשר אין בהם ניגוד פנימי לשאיפתנו, אלא להיפך הם עלולים להיות לנו לעזר אם נדע להתכונן לקראתם כראוי.  הגורמים הללו המכריעים בהיסטוריה העולמית של ימינו, הם:  התעוררות עמי המזרח לחירות ולקוממיות לאומית ועלית מעמד הפועלים לגדולה פוליטית בעולם בכלל, ובאנגליה בפרט. 

תמה אני שבדו"ח של הד"ר ויצמן ושל האכסקוטיבה לא נזכר כלל המאורע הפוליטי החשוב שאירע בשנתים אלה:  יסוד ממשלת הפועלים באנגליה.  אני מציין זאת בצער.  מובטחני שהד"ר ויצמן מכיר לא פחות מאתנו את התפקיד הגדול אשר מילא מעמד הפועלים באנגליה באישור זכותו ההיסטורית של העם העברי על א"י, וודאי ידועה לו העזרה הנאמנה והמתמדת אשר מפלגת העבודה הושיטה ועדיין מושיטה לעו גם היום.  ולא יתכן שהקונגרס הציוני לא יציין ולא יעריך נאמנה את המאורע החשוב הזה.  דומני שלא יהיה משום נבואה אם אגיד – אפילו המשמרים באנגליה מודים בזאת – שלא רחוק היום, אשר בו יתפוס הפועל האנגלי את השלטון המדיני, ולא בצורה כזו כמו שהיה הדבר לפני שנה, בתור מפלגת‑מיעוט אלא בתור נבחרי רוב העם, בתור שליחי המעמד העובד.  בתוקף היות מעמד‑הפעלים באנגליה רוב העם – יכבוש הפועל את השלטון כיבוש מתמיד וקבוע.  ואם אין אנו מוכי‑סנוורים, אם המשטמה לפועלים לא העבירה אותנו על דעתנו, אם באמת ובתמים אנו דואגים לעתידו של עם ישראל בארץ‑ישראל שלנו מוכרח להיות מכוון להתפתחות העולמית, שמפעלנו הציוני אינו יכול ואינו רשאי לבוא בסתירה ובניגוד לאותם הכוחות אשר מחר מחרתים יופקד בידיהם גורל העולם בכלל וגורל א"י בפרט.  כוח זה הוא מעמד‑הפועלים המתקרב לשלטון. 

יתכן שיש אנשים אשר איבתם לפועלים גדולה מאהבתם לארץ ישראל.  אבל, סבורני, שכל ציוני, יהיה מי שיהיה, חייב לדאוג קודם כל למפעל הארצישראלי.  ואם ברצוננו להקים בארץ לא מרכז לספסרים וסרסורים, אם ברצוננו להאחז בארץ לא על יסוד עבודת עם זר ולא על חשבון ניצול ההמונים הערבים, אם שאיפתנו לקיבוץ גלויות היא לשם יצירת עם עברי עובד גדול החי על יגיעו מבלי נצל עבודת זולתו – אין לנו לחשוש למעמד הפועלים המתגבר בכל הארצות, לרבות אנגליה, וגם עלית העובד הערבי אינה צריכה להפחידנו ולהדאיגנו.  פעולתנו אשר תתנהל בכיוון זה עולה בקו אחד עם התפתחות ההיסטוריה העולמית. 

ואשר לגורם השני:  אנו צועדים לקראת תקופה הרת‑נצורות וחליפות.  העמים הגדולים במזרח, ערש התרבות האנושית, שהיו נתונים במשך מאות שנים בכבלי שעבוד ועבדות – מתחילים להתנער, מיישרים את גבם, נלחמים על חופשתם ועצמיותם וכובשים לעצמם עמדה חדשה, עמדת כבוד ויצירה, בעולם המתחדש.  ואנו, עם‑הקדם, שנולד במזרח ועומד לשוב לארצו המזרחית ולכונן בה את עתידו הלאומי – אינו יכול לבלי השתתף בתנועה הגדולה של יקיצת עמי המזרח ותקומתם הפוליטית והתרבותית.  כל רחשי לבנו לעמים המתעוררים והקמים לתחיה.  בעמי מזרח אלה יתקשר מחדש גורלנו ההיסטורי, ובשורה הראשונה עומד העם הערבי. 

אולם רבותי, שאלת יחסינו עם העם הערבי היא כה חמורה ורצינית, כל‑כך נוקבת עד יסוד מפעלנו, מכרעת במידה כזאת את גורלנו ועתידנו, משפיעה בכוח ובמשקל כזה על עליתנו והתישבותנו בארץ\ שלא נצא ידי חובתנו באימרות יפות על אחווה ושלום שאין בהם כל תוך וממש.  בהצהרות וגסטות בלבד לא נתחמק מכובד השאלה. 

אנו שבים לארץ שבה נאחזו ערבים זה מאות בשנים, אנו נפגשים בעם רב‑מיליונים, אשר חלק ממנו יושב עכשיו בארצנו וישב בה גם להבא, ושאר חלקיו מעורים בכל הארצות השכנות, מצפון מדרום ומקדם.  וללבב העם הזה עלינו למצוא מסלה נאמנה;  לא בדברים ובהכרזות, אלא במעשים ובפעולות עלינו לרכוש את אימונו בעם היהודי. 

ותרשו לי להביע לפניכם את אמונתו והכרתו של הפועל העברי בארץ, הרואה לעצמו שליחות לאומית גדולה לא רק בבנין הארץ וביצירת נכסי הלאום בחומר וברוח, אלא גם בהקמת יחסי‑שלום ושיתוף‑פעולה את העם הערבי.  את הדרך לכך הוא רואה בכריתת ברית בינו ובין הפועל הערבי.  משטיני הפועל העברי מקטרגים על העזרה שהוא מושיט לפועל הערבי, על הנכונות של הסתדרות העובדים לתמוך בארגון בין‑לאומי, על מאמציה להרמת דרגת‑חייו והכרתו של העובד הערבי – הפועל היהודי לא ירתע לאחור בגלל קטרוגים אלה של "דואר היום", אשר אני מקווה, אינם מביעים את דעת הישוב כולו.  כל מי שחרד באמת לגורל מפעלנו בארץ וכל מי שנושא באחריות הבנין – גם אם אינו שייך לשורות העובדים – יכיר בצדקת שאיפתנו המוסרית והמדינית למצוא דרך של פעולה משותפת בין העמלים היהודים והערבים בארץ.

ווינה, ל' אב תרפ"ה.

                 (הפרוטוקול הסטינוגרפי של הקונגרס הי"ד – עמוד 201 – 209)

 

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה