_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

שתי הערות לוויכוח הפוליטי

דוד בן-גוריון

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

 

(מהוויכוח במועצת המפלגה)

הערה א:  הגורם המכריע בעמדתה הפוליטית של הציונות הוא לא מחוצה לנו – אלא בנו בעצמנו.

המושלמים בהודו קיבלו החלטה נגד הציונות.  באחד מגליונות הטיימס נתפרסם פסוק לא רצוי לנו.  וועדת החקירה יצאה נגדנו – פניקה תופסת אותנו.   מתפרסמת הצהרה טובה של מקדונלד, נדפס בעתון חשוב מאמר לטובתנו – ואנו חוגגים.  תנודות היסטֶריות אלו במצב רוחנו אינן תפארת על דרכנו, ועלינו להלחם בהן בכל כוחנו.  מפלגתנו מחוייבת לחנך את הציבור בהרכה שהגורם הפוליטי המכריע בציונות – הוא לא הטיימס, לא המדינאי האנגלי, לא המושלימים בהודו – אלא רצונות ויכולתו של העם העברי. 

ההודים יכריעו את גורל הודו, ואולי גם את גורל האימפריה הבריטית.  העתונות הבריטית תעצב את דעת‑הקהל השלטת באנגליה.  המדינאים האנגליים יכוונו את הפוליטיקה הפנימית והחיצונית של בריטניה – את גורלה של ארץ ישראל יחתכו רק אלה אשר א"י היא בשבילם שאלת החיים והמוות.  אנחנו אשר קשרנו את גורל‑חיינו ועתידנו הלאומי עם הארץ הזאת נשפיע על ענייני א"י יותר מכל ההודים שבעולם ויותר מכל הממשלות והעתונים שבאנגליה;  בכף‑המאזנים של ההיסטוריה נשקלים לא דברים, הצהרות והחלטות – אלא רצונות וצרכים חיוניים של המוני אדם.  מציאות אלפים ורבבות של יהודים הקשורים בכל קיומם ועתידם את הארץ הזאת, זהו הגורם הפוליטי המכריע.  בשביל מאורעות היסטוריים בסין ובהודו אנו אפס – בשביל א"י אנו הכוח העיקרי.  כוחנו הפוליטי הוא בציונות מחושלת שאינה נרתעת מכל, שאינה יודעת פקפוק, כשלון ופחד.  הגדלת כוח ציוני זה בעליה ובהתיישבות – זוהי הפעולה הפוליטית הכי ממשית והכי בטוחה ורבת‑תוצאות. 

הערה ב':  אין אנו עובדים בחלל ריק, ויש כוחות וגורמים פוליטיים גם מחוצה לנו.  אין הם מכריעים, אבל יש בכוחם להקל ולהחיש את פעולתנו או להיפך לעכב ולהפריע.  ותפקידנו הפוליטי הוא להגביר את הראשונים ולהפחית את האחרונים.  עלינו למצוא את מקום התורפה בעמדתנו הפוליטית כלפי חוץ.  באנגליה יש לנו ידידים רבים, כמעט כל המדינאים הגדולים שבמפלגות האנגליות נוטים אלינו.  כל ממשלה חדשה באנגליה מכריזה על נאמנותה להצהרת בלפור ולמנדט.  החברים ששבו עכשיו מלונדון מספרים שהודות לפעולה פוליטית חשובה שנעשתה בחדשים האחרונים נתחזקה עמדתנו בקרב המדינאים, הפרלמנטריונים והעתונים רבי‑המשקל וההשפעה באנגליה. מהו איפוא פשר מצבנו הפוליטי הקשה, החמור? 

התשובה השומה בפי כל אומרת – הפקידות!  הפקידות הקולוניאלית עויינת אותנו, מתכחשת למנדט ולהוראות לונדון, חותרת נגדנו, מסכסכת ומחרחרת.  בכל העיכובים, השטנות, המכשולים, ההפרעות, הצרות והפורעניות – יד הפקידות באמצע.  אני כופר בהנחה מוסכמת זו.  אין אני מאמין בשד הנורא הזה המצויר על כל קיר ציוני.  החשבון המקובל בתוכנו שהרוב הגדול של הפקידים הם אנטישמיים ואנטי‑ציוניים, שמעוט ניכר הוא אדיש וניטרלי ורק בודדים יוצאים מן הכלל הם ידידים – חשבון זה אין לו שחר.  ניקח לדוגמא את ראשי הפקידות.  לנציב הנוכחי קדמו סמואל ופלומר.  היאמר איש שאלה היו שונאים ומתנגדים?  במזכירות הראשית כיהנו מלבד לוק – דידס, קלייטון, וסיימס.  לא ברור מה היה טיבו של סיימס – אולם שני הראשונים וודאי שלא היו אויבים.  קלייטון היה ידיד, ודידס נשאר עד היום ציוני מסור.  בראש שתי מחלקות חיוניות – משפטים ועליה – העמדו שני יהודים שחיברו פעם ספרים ציוניים. 

אין בדעתי ללמד זכות על הפקידות, אולם אין אני מקבל את ההכללה המוסכמת על רשעת הפקידות, ונכליה.  בכל הצעקה הזאת נגד הפקידות אני רואה הגזמה היסטֶרית, סילוף המציאות וקוצר ראות פוליטית. 

אנו רודפים אחרי צללים – ואין אנו רואים את מטילי‑הצל.  מדברים על הצורך לטפח יחסים את הפקידים, לחנכם ולקרבם.  וודאי שאין לזלזל גם בגורם פוליטי זה שנקרא פקידות – אולם הנסיון של עשר השנים האחרונות אומר לנו שפקידות טובה או רעה אינה משנה את הדברים ביסודם. עלינו סוף סוף לראות הדברים כהוויתם.  מאחורי צל‑הפקידות עלינו לראות את הכוח המשפיע הממשי. 

מלבדנו יש בארץ זו עוד כוח עיקרי וממשי – הערבים. אלה הם שמטילים את הצל המלווה אותנו בארץ.  המדיניות הציונית לא עמדה עדיין על עובדה אלמנטרית זו.  וגם כשהרעים הרעם – ראינו רק צללים:  מופתי, ועד פועל ערבי.  מתוך הערכה מוסרית היה קל לנו לפסול אישים:  מסיתים, פורעים, רודפי בצע.  אבל שוב רדפנו אחרי צללים – והתעלמנו מהדבר המטיל את הצל. מה כוחו, סכנתו ומשענו של המופתי?  העם הערבי הוא הנותן תוקף למסיתים ומשטינים.  אם יש ערך פוליטי להחלטת מושלמי הודו, למאמר בטיימס, למסקנות וועדת‑החקירה – אין זאת אלא מפני שיש גורם פוליטי ממשי ששמו ערבים בא"י.  ומהגורם הזה התעלמה ומתעלמת הפוליטיקה הציונית.  ביחס לגורם זה אין לנו תכנית פוליטית.  וכל זמן שלא תהיה דרך להסכם פוליטי ולפעולה פוליטית משותפת את הערבים – לא יספיקו לנו כל חיפושי הפתרונות הפוליטיים במקומות אחרים – שמחוצה לנו.

לרעיון ההסכם עם הערבים קרה אסון:  נטפלו לו אנשים תלושים, עקָרי‑רצון לאומי אשר איבדו את אמונתם בציונית, ודברי השלום עם הערבים נהפכו לשם נרדף עם התכחשות ליעוד הממלכתי של הציונות. מעין האסון שקרה לרעיון המדינה העברית שנתחלל ונסתרס בידי המלהגים הריוויזיוניסטים.  הצירופים המסולפים הללו אינם צריכים ואינם רשאים להעביר אותנו על דעתנו.  מדיניות ציונית גאה ותקיפה אינה רוויזיוניסמוס, ושאיפה להסכם פוליטי ולהבנה הדדית עם העם הערבי אינה  "ברית שלום". 

היה זמן – לפני שלושים שנה – שסוציאליסמוס ברחוב היהודי היה אידנטי עם התבוללות, וציוניות היתה שם נרדף לבעל‑ביתיות. תנועתנו לא נרתעה מפני ערבוב‑סיגים אלה וידעה לצרף ולזקק את התוך ההיסטורי האמתי, היוצר והמשחרר, משתי התנועות ולמזקן לאחת. עלינו עכשיו לטהר את המדיניות הציונית מהפסולת הכפולה של הריוויזיוניסטים וברית שלום ולאחד פוליטיקה רדיקלית – הצגת התביעות המדיניות של הציונות בכל מלוא קומתה – כלפי אנגליה עם תכנית הסכם פוליטי כלפי הערבים.

תל‑אביב, י"ב אייר תרץ.

                             (הפועל הצעיר, גליון 15 תר"ץ)

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה