_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

נוכח האמת

דוד בן-גוריון

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

 

(מתוך נאום באספת‑מחאה נגד גזרת העליה)

עלינו להתייצב שוב, כמו לאחר מאורעות אב, "נוכח האמת" – אמת מרה, צורבת ומאיימת, ועלינו קודם כל לגייס את אומץ לבנו המוסרי להביט בפני האמת בעינים פקוחות ולראות הדברים כהוויתם, על כל רצינותם החמורה והפטלית.  קיבלנו פתאום מכה אנושה – אולם אין זו מעשה בודד, אלא חוליה אחת בשרשרת ארוכה של התנקשיות שיטתיות.  ואני חושש – לא החוליה האחרונה.  העמדנו בפני מערכה כבדה, אשר אין יודע ברגע זה מתי ואיך תתום, ועלינו להתכונן למלחמה ארוכה וקשה, אשר תדרוש מאתנו גיוס מכסימלי של רצון, תבונה, טקט, אומץ ואמונה – ועל הכל מעשים, מעשים, מעשים. 

במאורעות אב עוד לא שתינו את כוס התרעלה עד תומה.  לאחר הטבח שערכו בנו חבורות‑מרצחים באה התקפה – לא פחות מסוכנת – מצד הממונים כל שלומנו וגורלנו:  משרד המושבות.  החל הדבר בוועדת‑החקירה.  ידוע הדבר שוועדת החקירה נדרשה על ידינו.  היו בינינו אנשים אשר פקפקו בתבונת הדרישה הזאת.  עכשיו לאחר המעשה, ודאי שקל להיות חכם.  ואין כל תועלת בבירור אם מחכמה עשינו זאת ואם לא. 

דרשנו ועדת‑חקירה והיא ניתנה לנו.  אבל איזו ועדת‑חקירה!  לא נשלחו הנה אנשים ממלכתיים, בעלי היקף מדיני, אשר יבינו כי השאלה אינה מצטמצמת בתחומי פלשתינה, אלא כרוכה בפרובלימה המתפשטת על פני כל כדו ר הארץ ונקראת בשם שאלת היהודים, ואשר פתרונה לא יתכן מתוך סטטוס‑קבו אלא מוך שינויים כבירים המתחוללים בהכרח היסטורי גם בגורל העם וגם בגורל הארץ.

נשלחו הנה אנשי‑זרת מוגבלי‑האופק הכרוכים בסינור הפקידות המשרדית, אשר למרות יציאתם מגדר סמכותם הצרה שהממשלה קבעה להם באופן רשמי וחוקי, הרי למעשה צמצמו את מסגרת‑הבירור בתחומי פלשתינה הקיימת, ומתוך צמצום זה יצא השקר הגדול של רוב הוועדה הנקרא בשם דו"ח של ועדת החקירה.  מהאופק של הוועדה נעלמה לגמרי הפרובלימה העולמית של האומה הנודדת, בת שבעה עשר מיליון, נמחקו ההתחייבויות ההיסטוריות של אנגליה וחבר הלאומים, וחכמי הוועדה ראו לפניהם רק שאלה של ישוב יהודי בן מאה ושישים אלף, ישוב טרדן, טרחן ומבלבל ראש – ולעומתו ישוב גדול לא יהודי בן שבע מאות אלף, ובקלות נפתרה השאלה:  אחרי רבים להטות.  ובעטו של פקיד משרד המושבות המלווה ומדריך את הוועדה נכתב ספר‑שטנה כוזב אשר כמוהו עוד לא היה בספרות האנטי‑ציונית, וספר זה נחתם בגושפנקא של הוד‑מלכותו.  ואם כי ראש הממשלה התריע על פריצת הסמכות של הוועדה בשאלות העיקריות, ואם כי טובי עתוני אנגליה התמרמרו נגד המסקנות מחוסרות היסוד של רוב חברי הוועדה – הרי כתב‑שטנה זה מוגש בימים האלה על ידי משרד המושבות לעיון חבר‑הלאומים כאילו נתאשרו כבר המסקנות על ידי הממשלה הבריטית, והשושבינים אשר יציגו את הרפורט הזה לפני ועדת‑המנדטים יהיו מחברי הרפורט ומזכיר ועדת החקירה ללויד, וידידנו לוק.  אלה יפרשו מתוך גרונו של ד"ר שילס, סגן מזכיר המושבות, את מאורעות אב ומסקנות ועדת החקירה, בפני הפורום של חבר הלאומים... 

אולם פרשת החקירה טרם נסתיימה.  היום בא לארץ שליח חדש, סיר ג'ון הופ‑סימפסון.  אין אנו יודעים עליו מטוב ועד רע, ואין לנו כל יסוד לפסול למפרע את אישיותו או ליחס לו כוונות רעות או דעות קדומות.  אולם עצם השליחות מעוררת ספקות קשים ומרים.  זכות העם היהודי בא"י העמדה פתאום בפני אכספרטיזה מדעית.  השאלה הזאת אשר נחתכה לפני שתים עשרה שנה וחצי ע"י העם האנגלי וממשלתו לכל מפלגותיה, אשר נתאשרה לפני עשר שנים על ידי עמי‑ההסכמה ונחתמה לפני שמונה שנים בגושפנקא של חבר הלאומים, ואשר פתרונה הממשי מתגשם לעינינו יום יום בעמק יזרעאל ובבקעת הירדן, בהרי הגליל ובשפלת יהודה, בשרון ובנגב, בחיפה ובתל‑אביב, בירושלם ובטבריא, על גדות הירדן ועל חוף הים, ברשת מתרחבת ומסתעפת של מפעלי חקלאות, חרושת, מלאכה, בנין, תרבות, חינוך, ספרות, מדע – הועמדה מחדש לפני עיון "מדעי" של מומחה משרד המושבות אשר יתייעץ על כך עם הנציב העליון בירושלם. 

האין בכל שורת העובדות הללו מטרה מאחדת ומכוונת?  האנגלים הם עם של ג'נטלמנים, וג'נטלמנים עומדים בדיבורם, ולא יתכן שיקום פקיד או מיניסטר אנגלי ויאמר:  דיבורי לא היה דיבור, וחתימתי לא היתה חתימה, והצהרת בלפור אינה אלא פיסת נייר.  שטות כזו עשו פעם הגרמנים – וניכוו, ומשרד‑המושבות יודע זאת.  אולם אפשר להכתיב רפוֹרט של ועדת החקירה בחתימת שתי המפלגות הקפיטליסטיות הידועות כלוחמי הצדק הלאומי והסוציאלי בעולם, והרפורט הזה יכתים את מפעל‑הגאולה של העם היהודי בארצו, אשר לא היה כמותו בתולדות ההתיישבות לטוהר מוסרי ולצדק אנושי ולערך תרבותי, בעלילת‑נישול וקיפוח ועושק הערבים, כי כן העידו לפניהם רודי העם הערבי ומשעבדיו.  ואפשר להביא רפורט של מומחה בעצת הוד מעלתו אשר יוכיח כי הארץ הזאת תפוסה כבר, ואין מקום בחולה להתישבות חדשה כי ביצותיה משמשות לתעשיה כבדה של מחצלות קנים, ועמק יזרעאל למרעה עזים, ואדמות השרון הדשנות למזרע דורה, וביצות השממה למחנות יתושים ממאירים, וחולות שפת הים לעוף השמים, וכל הנסיון רב התוצאות של יבוש הביצות, והפראת חולות הארץ, ושכלול עבודת האדמה, והגדלת תנובת הארץ, ויצירת חרושת ומלאכה, ובנין ערים חדשות, ופיתוח אוצרות הטבע, וניצול כוח המים לחשמל והשקאה, והתקנת מכוני מדע והבראה – פוגעים בסטטוס קבו הקיים ומשנים את מטבעה של הארץ וישובה. 

והג'נטלמנים החולשים מתוך משרד המושבות על גויים וארצות יקומו ויאמרו:  הצהרת בלפור קיימת לעד, המנדט עומד בעינו ללא כל שינוי, הבית הלאומי היהודי עלינו ועל צוארנו;  אולם התיישבות חדשה – החוקרים אומרים שאין לה מקום פנוי;  עליה חדשה – המדע טוען שאין כשרון קליטה. 

והזריזים מקדימים:  ימים אחדים לפני בוא השליח נגזרה הגזרה.  ואם אנו כולנו עומדים כהלומי‑רעם בפני פקודת‑רשע זו הפוגעת ביסוד היסודות של זכותנו ותקוותנו בארץ – הרי אנו צריכים להכיר לכל הפחות ביתרונה האחד:  היא מסירה את הלוט.  הוסר המסוה.  לא חיכו לפסק‑דין של המדע האובייקטיבי אשר נמסר לשליח המיוחד ביחד את הוד מעלתו הנציב העליון, ולא עוד אלא שלאחר הבדיקה המעולה והמחמרת של קצין העליה הראשי שבחן בשבע בחינות את המספרים הבדוקים והמבוררים של הסתדרות העובדים והנהלת הסוכנות ולאחר האישור הרשמי של הוד מעלתו והוועד הפועל שלו, על יסוד הצרכים התכופים של המשק הזקק בשעה זו לידים עובדות נוספות – יצאה הפקודה ממשרד המושבות לעכב את העליה העברית ולבטל את אלפי הסרטיפיקטים אשר אושרו כבר.

היום מתחילה הבדיקה הנייטרלית, האובייקטיבית, הבלתי משוחדת על האפשרויות הכלכליות ושאלת הקרקע בארץ, אשר תחרוץ כביכול את גורל העם העברי במולדתו, ומשרד המושבות נזדרז להודיע כי "נאחזו כבר אמצעים זמניים כדי להבטיח, כי במשך תקופת‑הבינים לא תהיה עליה כזו אשר תוכל לסכן את עתידה הכלכלי של הארץ".  ועוד היד נטויה:  "כדי שלא יבולע לעניינים הבלתי יהודיים מתוך העיכוב שיבוא בהכרח בטרם אפשר יהיה לקבל החלטה לאור הרצאתו של סיר ג'ון הופ‑סימפסון, מעיינים עכשיו באמצעים מיוחדים לשם פעולה בהקדם להגנת ענייניהם של האוכלוסין החקלאים". 

מה הם "האמצעים הזמניים" למנוע "עליה המסכנת את עתיד הכלכלי של הארץ" – ראינו כבר.  זהו עיכוב העליה שנבחנה ונבדקה ואושרה על ידי מר חיימסון והוד מעלתו הנציב.  ובעוד יום או יומַים נתבשר כנראה על "אמצעים מיוחדים" להגנת האוכלוסין החקלאיים, ז"א על איסור רכישת קרקעות על ידי היהודים. 

גם השטן בעצמו לא יכול היה להמציא תעלולים אכזריים מ"כללים זמניים" אלו של איגנטיוב הבריטי:  חוק "מלבד ליהודים" לא ברוסיה הצאית, כי אם בבית הלאומי של העם העברי בארץ‑ישראל – וכל זה אגב הודעה מאותו משרד המושבות, "כי שום הצעה לא תוכל לבוא לעיון, אם לא תתיישב עם מה שמחייב המנדט"... 

גזרות מוקדמות הללו נדרשו כנראה למען פייס את המשלחת הערבית שלא ניתנו לה "השינויים הקונסטיטוצייניים המכריעים שהיא דורשת" – כי שינויים אלו פוגעים במנדט, ז"א בשלטונה של אנגליה על א"י.  לשם קיום שלטון זה אין צורך בשום אכספרטיזה מדעית;  אין כל צורך לחקור כיצד ממלאה האדמיניסטרציה הארצישראלית את חובתה כלפי תושבי הארץ בשיטת המסים, במשטר העבודה, בהגנת העובד, בסדרים בבתי הסוהר וכדומה.  אול לאחר שגם וועדת‑החקירה לא העיזה להעלים עובדה בולטת זו שעליית היהודים ועבודתם בארץ היתה לברכה לכל תושבי הארץ – שולחים אכספרטים מדעיים "לחקור ולהרצות בשאלות הקרקע והעליה" – ובינתיים סוגרים את השערים ומעיינים ב"אמצעים מיוחדים" נוספים.  דבר זה, לדעת משרד המושבות, "מתיישב עם מה שמחייב המנדט".  ומתעוררת שאלה מרה ונוקבת עד התהום:  אם ליקווידציה זו למעשה של הצהרת בלפור וסעיפי הבית הלאומי במנדט הבריטי – היא פוליטיקה משרדית של הפקידות הקולוניאלית האמונה על דו‑פרצופיות מימים‑ימימה או זוהי הפוליטיקה המכוונת והמחושבת של הממשלה הבריטית האחראית למעשי פקידיה.

שאלה מרה זו מרה שבעתים בפינו, בפי פועלי  ארץ ישראל, באשר היא מכוונת עכשיו למנהיגי מפלגת העבודה העומדים בראש שלטון האימפריה הבריטית.  השאלה מרה שבעתים, באשר אנו יודעים כי אם יש מפלגה באנגליה שעלינו להאמין בישרה – זוהי מפלגת העבודה, ואם יש אנשי מדינה בריטים אשר הצדק והאמת הוא נר לנתיבתם – הם שליחי תנועת הפועלים.  הגורל רצה שההתעללות האחרונה של ממשלת המנדט בעם היהודי תחול דווקא בימי שלטון הפועלים.  ואת שאלת הגורל:  אם אנגיה עדיין נאמנה בבריתה את העם היהודי ובהתחייבותה ההיסטורית ובין‑הלאומית להקמת ביתנו הלאומי – שומה עלינו להציג בכל חריפותה הטרגית דווקא לממשלה האנגלית הנמצאה בידי אנשים, שלא הטלנו עד היום ספק ברגשי היושר ושאיפות הצדק שלהם.

הרוויזיוניזם בגלגולו הפשיסטי, שמכל מדיניותו הצרופה לא נשארה אלא המשטמה הסדיסטית לפועלים, הזדרז וענה כבר על השאלה בשמחה לאיד:  ממשלת הפועלים בגדה בנו, אנגליה כולה מכרה אותנו, אנחנו נבטל את המנדט האנגלי ונמסרהו לממשלה אחרת הנאמנה אתנו.  אנחנו שבעי אכזבות ומלומדי‑נסיון מר במשך שתים עשרה שנות השלטון הבריטי בארץ, איננו מכירים ברגע הזה את העם השליט אשר יש יותר להאמין בו ולבטוח בישרו ובנאמנותו לעם היהודי – מאשר העם האנגלי.  ואין אנו ברגע חמור ומסוכן זה נתונים ללהג‑התעתועים על חילופי‑המנדט. 

אנשי דואר היום הרוויזיוניסטים השמחים כל כך עכשיו לאיד "הציונות של ויצמן והסתדרות העובדים" – יש להם חלק לא קטן באיד הזה, ועוד יבוא היום שהעם היהודי והתנועה הציונית ידרשו חשבון מאלה שהמציאו בימי אב הפטליים את הנשק החריף בידי המסיתים והצוררים.  אנו עומדים עכשיו במערכה חיצונית כבדה – ואין לנו רשות להגרר אחרי הפרובוקציות המתמידות של הריוויזיוניסמוס ההולל.  השאלה הגדולה והמכרעת העומדת לפנינו היא:  לאן פני אנגליה מועדות ביחס לבית הלאומי היהודי? 

עברו שתים עשרה שנה של פוליטיקה דו‑פרצופית.  הבטחות נתבדו והופרו, זכויותנו נתקפחו ופגעו.  בסידורי העליה, בחלוקת הקרקעות השוממים, בקביעת התקציבים הממשלתיים, במסירת עבודות הממשלה, באירגון כוחות ההגנה, בהתקנת השירותים הציבוריים, בגבית המסים והארגוניות נִפלינו לרעה בניגוד להתחייבויות המפורשות במנדט.  ולמען הגיד את האמת כולה – נציין שניהניהו גם מעזרה חשובה וממשית.  נפתחה לנו האפשרות להכניס בארץ מאה אלף יהודים ולהקים מפעלים חקלאיים וחרשתיים ותרבותיים, שעמדו בפני הזעזוע האיום של מאורעות אב, קיבלנו קונצסיות רבות ערך על מי הירדן וים המלח המשמשות במידה רבה מפתח כלכלי לכל התפתחות הארץ, ואילו ידענו להשתמש בזמן הזה ולעשות בארץ כל אשר אפשר היה במשך תקופה זו – כי אז לא היינו באים עד הלום. 

אולם, גילינו יכולת‑יצירה וכשרון‑פעולה והקימונו מפעל שגם עם יותר עשיר ובעל‑שלטון היה המתגאה בו.  הנמלכה עכשיו אנגליה להצמית את גידולו של מפעל זה ולהפר את הברית שנגזרה בגזרת ההיסטוריה לפני שתים עשרה שנה בינה ובין העם היהודי בארץ הזאת?   לאור השתלשלות המאורעות מאב ועד היום הזה;  וביחוד לאור הגזרה האחרונה המערערת את יסוד קיומנו בארץ, וההודעה הרשמית של משרד המושבות הראויה למיניסטר צַרי ברוסיה האנטישמית והעריצה – אין לנו אלא להעמיד לאנגליה ולבאי‑כוחה האחראים, שעדיין לא פסה כל אמונתנו בהם, את השאלה הברורה והגלויה:  המכינים את ליקווידציה של פוליטיקת הבית הלאומי? 

לא רק שאלת שלשת אלפים סרטיפיקטים, לא רק שאלת "אמצעים מיוחדים להגנת עניניהם של האוכלוסים החקלאים" אלא שאלת‑הגורל בשביל עם ישראל – ומי יודע אולי גם שאלת הגורל בשביל בריטניה הגדולה – זכות העם העברי למולדת בא"י? 

לא קשה הדבר לאימפריה עצומה זו לעשות לאל את כל התחייבויותיה כלפי אומה קטנה משוללת אמצעי הגנה פיסיים – מבלי להכריז באופן רשמי על ביטול הצהרת בלפור ושינוי המנדט. אין זה מחוייב ואין כלל צורך מעשי להתכחש בגלוי להתחייבויות המנדט.  "אמצעים זמניים" לאיסור העליה וההתישבות היהודית הם הרבה יותר נוחים וקלים – בתנאי שהעם היהודי יתן לרמות את עצמו... 

היתן?

* * *

אנגליה נתונה במבוכה.  שאלות קשות ומסוכנות מטרידות אותה.  משבר כלכלי כבד בפנים, משבר פוליטי כבד בחוץ.  מצד אחד חוסר‑עבודה, מצד שני – המרי בהודו, בעירק במצרים.  האומרת אנגליה לקנות אתשלומה על חשבון האומה העברית בארץ ישראל?  חכמי ועדת החקירה ראו לפניהם רק מאה וששים אלף יהודים היושבים בארץ.  לא ייתכן הדבר שמחוץ למשרד המושבות לא ימצאו מדינאים היודעים כי יש עם יהודי בן שבע עשר מיליון שאין לו מקום תחת השמש ואשר אינו משלים את גורלו החורג ואשר לא ישלים כל עוד נשמתו באפו.  משרד המושבות יכול בפקודה משרדית לסגור את שערי ארץ ישראל בפני העליה היהודית, אבל אינו יכול לכלוא את הכוח המניע אומה בת מיליונים שנשמט הקרקע מתחת רגליהם ואשר נידונה לכיליון חמרי ורוחני אם לא ינתן לה המקום תחת השמש, אשר ההיסטוריה יעדה בשבילה, כאשר הכירו בכך גם אנגליה וגם שאר עמי התרבות, ביום אשר גורל המקום הזה עמד לדיון בפני הטריבונל העולמי של זמננו. 

רק פקידות משרדית מסוגלת להתברך בלבה שעובדות היסטוריות אפשר להביא לידי ליקווידציה ע" רפורטים מסולפים ותכסיסים דו‑פרצופיים ו"אמצעים זמניים" המבטלים חלק אחד של המנדט, לטובת החלק השני, כביכול. 

הפוליטיקה של הבית הלאומי אינה פרי המנדט הבריטי, אלא מולידו.  שיבת העם העברי לארצו קדמה לכיבוש האנגלי בארץ – היא אינה מותנית מקוניוקטורה פוליטית חולפת, אלא נובעת מתנאים היסטוריים, שפעולתם לא תפסק עם שינויי הקפריסה ומצב‑הרוח של פוליטיקאי‑המשרד.  אם קברניטי אנגליה מדמים שיקלו על משא אנייתם הנישאת בסערה של האימפריה העצומה שלהם בהשליכם מעבר לסיפוֹן את ההתחייבויות של הבית הלאומי הרי הם טועים בחשבון.  על חשבון העם היהודי לא יוקם השלום. עם מרומה ומיואש שעבר כבר באש ובמים אינו עלול להיות לגורם מרגיע ומרבה שלום.  ואם אנגליה רוצה – או מוכרחת – להחזיק במנדט הארצישראלי לא תוכל להתעלם מהגורם העולמי הזה שנקרא עם ישראל, – אם העם היהודי ירגיש ברגע זה בסכנה הצפוייה לכל עתידו הלאומי וידע להתגייס להטיל על כף המאזנים את הכוח והמשקל שיש בידו להטיל ברגע מכריע – בהגיע המים עד נפש. 

חיפה, כ"ב אייר תר"ץ                                   (הפועל הצעיר, גליון 16 תר"ץ)

 

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה