_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הון ציוני

דוד בן-גוריון

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

 

למען בצע את מפעלה – בנין הארץ – זקוקה הציונות להון רב.

כל עוד היתה הציונות רק שאיפה בלבד ואפשרויות ההתישבות בא"י היו תלויות בשרירות-לב הפקידות התורכית – היתה כל העבודה הציונית תלויה בהתנדבות לאומית ובהון פרטי של אנשי-רוח ואידיאל.  שני המקורות האלה מוגבלים על פי טבעם, ובתנאים הטובים ביותר אינם יכולים להגיע להיקף הדרוש לביצוע מפעלי החקלאות והחרושת הכבירים, אשר יאפשרו עלייה המונית והתיישבות המונית בארץ.  מעשרת מיליון הדולארים שהבנק הקולוניאלי היה צריך לאסוף בשני מיליונים מניות – לא הושג עד עכשיו אפילו החלק העשירי.  הקרן הקיימת שהציגה לעצמה תעודה גרנדיוזית – גאולת הארץ, הדורשת מאות מיליונים פרנקים, הכניסה לפני המלחמה לא יותר ממיליון פרנק לשנה, סכום המאפשר רכישת 40-25 אלף דונם.  גם זרם ההון הפרטי לא היה גדול יותר.  יחד עם ההשקעות של הברון רוטשילד גדל הישוב לכל היותר בשתים שלוש מושבות לשנה ובאילו מאות תושבי-עיר.  איך יכול היה בתנאים אלה להתהוות רוב יהודי בארץ?

המצב האינטרנציונלי החדש פתח לציונות אפקים רחבים והצעיד את המטרה הסופית מתוך העתיד הרחוק והמעורפל – לתקופת עשרים-שלושים השנים הקרובות.  הציונות נתבעת עכשיו ליצור בשנה מה שלא יצרה מקודם בחצי יובל.  על הציונות שומה עכשיו לבנות ארץ, ולא מושבות, ליישב עם ולא משפחות, ולא לעתיד לבוא – אלא בימינו אנו.  לשם כך נחוץ כסף תועפות.  עם כיבוש הזכות לבנות את הארץ – וזכות פירושה גם חובה – הוטל על הציונות להכפיל שבעתים ופי שבעים ושבעה את אמצעיה החמריים והכספיים.

גאולת הקרקע מידי בעלי אחוזות פרטיים להתיישבות המונית רחבה, הכשרת הקרקעות העזובים והשוממים והכחושים למשק חקלאי מודרני, ביצוע מפעלי ההשבחה, ניקוז וייבוש הביצות; דירוג ההרים והגבעות אשר בלעדיו אין להשתמש באדמה ההררית, יעור החולות והטרשים אשר לא יצליחו למזרע ולנטיעות עצי פרי, סלילת כבישים ודרכים בכל חלקי הארץ שעד עכשיו משתמשים בהם רק בבהמות משא, ותיקון הדרכים שנסללו בימי התורכים; התקנת נמלים ביפו, חיפה, עזה, עקבה; בנין מסילות ברזל שיחברו את כל מרכזי הארץ, וביחוד איזור החוף מעזה ועד צידון, ויקשרו את מערב ארץ-ישראל עם עבר-הירדן, ואת ים התיכון עם מפרץ עקבה; חידוש שיטת ההשקאה העתיקה ותיקון הבריכות המרובות בעבר הירדן, ביהודה ובגליל וסידור מכוני השקאה חדשים, אשר יאפשרו חקלאות אינטנסיבית בעמקי חורן, פלשת, שרון, יזרעאל והירדן; ניצול מי הנהרות והאשדים לתוצרת חשמל בשביל מפעלי החרושת והחקלאות; כינון טלפונים וטרמים חשמליים בכל הערים הגדולות; סידור תחבורת-אניות במימי הארץ הפנימיים (ים כנרת וים המלח) וייסוד צי מסחרי בים התיכון; שימוש רציונלי במעינות המרפא כחמי טבריה, גדר וזרקה, מעון ועוד – אלה הם חלק מהמפעלים שיש לגשת אליהם מיד, אם רוצים ברצינות בבנין הארץ ובקליטת רבבות ומאות אלפים עולים יהודים במשך זמן לא רב.

מפעלים אלה דורשים הון כביר.  היש בכוח התנועה ליצור הון זה?

כל עוד הציונות היתה שאיפה מפלגתית גרידה והגשמתה היתה מפוקפקת – אחרים חשבו: נמנעת – נמצאו רק מעטים אשר ההינו להשקיע את כספם בפעולה התיישבותית ריזיקלית, שרווחיה וגם קרנה היו מוטלים בספק.  בעל-ההון היחידי שהשקיע מיליונים רבים בארץ, רוטשילד הפריסאי, עשה זאת לא כבעל רכוש אלא כפילנטרוף לאומי ואיש-האידיאלים.  מבוקשו לא היה הריווח.  זו לא היתה השקעה עסקית אלא מתנה לאומית.  אנשי אידיאלים כאלה מעטים בקרב בעלי ההון.  רוטשילד היה יוצא מן הכלל, ובמשך שלושים שנות פעולתו לא נמצא שני שילך בעיקבותיו.  הבורגנות היהודית לא רק שלא עזרה לפיתוח היישוב בא"י, אלא שעמדה כל הזמן כצר ואויב לציונות, ונלחמה בכל האמצעים שבידה בתנועת שחרורנו הלאומי – לא פחות משונאי ציון שבשמאל.

עם הכרת הציונות מצד הממלכות משתנה המצב.  כשאיש כארטור בלפור יוצא בשמו ובשם ממשלת אנגליה לעזרת הציונות – והכרזת אנגליה נתמכת ע"י הנשיא ווילסון אין אנשים כלוסיין וולף ויעקב שיף יכולים לטעון שהציונות סותרת את הפטריוטיות האנגלית או האמריקנית.  לאחר שהפריץ נתן את ההכשר אין יהודי "מה יפית" יכולים עוד להתנגד.  חדל הפחד "מה יאמרו הגויים".  ואמנם ראינו שההכרזה האנגלית קרבה לציונות את אילי הכסף היהודים באנגליה ובאמריקה.

אולם מרכז הכובד אינו בסימפטיות החדשות של הגבורים היהודים כלפי הציונות.  גם עכשיו אין הציונות יכולה לסמוך אך ורק על הפילנטרופיה הלאומית של המיליונרים הציונים.  אין לזלזל בסיכויים שנפתחו עכשיו לקרנות הציוניות לאור המצב החדש.  לא רק העשירים – כל העם היהודי יענה עכשיו ביד יותר רחבה ובלב יותר נדיב לתביעת הציונות ויאספו מעכשיו סכומים שאי אפשר היה מקודם לחלום עליהם.  הכנסות ההסתדרות הציונית מהתנדבות חפשית יגדלו פי עשרה ויותר.  אבל מנדבות בלבד, ויהי גדלן כאשר יהיה, לא תיבנה הארץ.  ההון הרב – ועכשיו נדרש לנו הון רב ועצום – יבוא רק בדרך השקעה עסקית, מתך רצון לרווחים, וגם הון זה ימצא עכשיו.

עם פתרון השאלה הפוליטית של הציונות, עם השגת ערובות בין-לאומיות לזכויותינו בארץ – נפתרת להלכה גם שאלת ההון הדרוש לבנין הארץ.  בהיותה לכוח ממלכתי נעשית הציונות באופן אבטומטי בת-אשראי ושואבת-הון, ואין היא נזקקת יותר אך ורק לחסדי האידיאליזם.

התוקף לנצל את אוצרות הארץ הפנויים, הזכות לבנות ארץ בעלת אפשרויות כלכליות רחבות – מעניקים לציונות בסיס איתן להשגת אשראי בין-לאומי, ובידה לקבל כדרך ממשלות ושלטונות עירוניים הלוואות גדולות לביצוע עבודות ציבוריות ומפעלי משק בחקלאות ובחרושת, אם רק ההלוואות מובטחות באוצרות הטבע ובתוצרת הארץ הנתונים לפיקוחה והנהלתה של ההסתדרות הציונית.

 

ניו-יורק, טז שבט תרעח [דער א"י. קעמפער, 5]

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה