_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ליחסי העבודה והרכוש

דוד בן-גוריון

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

 

דבר בעתו עשה הוועד הלאומי בהקהילו (ביום כד בשבט) את באי-כוח נותני-העבודה והפועלים לטכס עצה בדבר תיקון המצב הפרוע ביחסי הרכוש והעבודה בארץ.  לפני האסיפה הובאה הצעת הממשלה על סידור שתי וועדות לתיווך ובוררות, מורכבות ממספר שווה של נותני-העבודה והפועלים וממספר כזה של ממונים "ניטרליים".  וועדה אחת לתיווך אין לה זכות הכרעה והחלטה במקרה של ריב בין נותני העבודה והפועלים, והיא אינה באה אלא לסייע בעצותיה ובעזרתה המוסרית ליישר את ההדורים והניגודים שבין שני הצדדים בדרך של פשרה והסכמה.  הוועדה השניה לבוררות – יש לה הזכות להכריע ולחייב את שני הצדדים בכל ריב וסיכסוך שנמסר לבוררותה.  אולם מסירת הסיכסוך לוועדה זו היא רשות ולא חובה.  וועדת הבוררין באה להכריע רק בהסכמתם המוקדמת של שני הצדדים.

הממשלה כנראה חשבה לכפר בהצעה זו את חטא רשלנותה בהגשמת החוקה להגנת העובד – אבל החטיאה את המטרה.  אין כל צורך בעצות הטובות של הממשלה באיזה דרך לגמור את הסיכסוכים שבין נותני העבודה והפועלים.  על הממשלה הוטל לחוקק חוקים אשר ימעיטו את סיבות החיכוכים והריבות ואשר יעקרו משרשם את הגורמים המרובים להפרעות העבודה התכופות.  אין הממשלה נדרשת ונתבעת להופיע בפני שני הצדדים הרָבים כרודף שלום ומתווך – אלא להגשים את חוקת הגנת העובד, אשר תמנע בעד ההתנקשויות בזכויותיו האלמנטריות של הפועל המקפחות את ענייניו החיוניים.

גם אסיפת הוועד הלאומי מצאה שאין צורך בהתערבות הממשלה בסידור וועדות תיווך ובוררים.  סידורים אלה, התלויים לגמרי בהסכמת שני הצדדים המעוניינים, מוטב שייעשו על ידי המוסדות הלאומיים ויישענו על המשמעת הפנימית של היישוב.

אסיפת הוועד הלאומי אף היא כמעט נכשלה בטעותה של הממשלה.  גם פה הובלטה נטייה להסתפק לתיקון המצב אך ורק בסידור מוסד לתיווך ובוררות, אולם באי-כוח ההסתדרות העמידו את האסיפה על תפקידה הנכון: לא רק למצוא דרך לגמר הסיכסוכים שכבר פרצו, אלא בעיקר להפחית ולהמעיט עד כמה שאפשר את הגורמים והמניעים לסיכסוכים.  על היישוב עצמו הוטל לתקן את המעוות של הממשלה ולהתקין בכוח הסמכות הלאומית תקנות להגנת העובד, אשר יישענו לעת עתה על הכוח המוסרי של ההסכמה הציבורית ועל התמיכה האקטיבית של המוסדות הלאומיים – ההסתדרות הציונית והאבטונומיה הלאומית בארץ (הוועד הלאומי, העיריות העבריות וכו').  במשך הזמן יקבלו תקנות אלו גם תוקף חוקי של הממשלה.

באסיפת הוועד הלאומי ניסו אחדים מהקבלנים לחייב את הפועלים לחדש מייד את העבודה בלי כל תנאים.  אולם מדברי באי-כוח ההסתדרות הבינה האסיפה שאין היא יכולה להכריע בגמר הסיכסוכים, ההשבתות והשביתות.  הוועד הפועל של ההסתדרות הודיע ברורות ונמרצות שאין כל מוסד חיצוני, לא של פועלים, יכול לקבל החלטה מחייבת בענייני השביתות.  חופש-השביתה זהו נשקו היחיד האחרון של הפועל בהגנתו על זכויותיו וענייניו, ועל חופש זה לא יוותר בשום תנאי.  מטעם זה אין הפועלים מסכימים גם לחובת בוררות.  הפועלים בארץ, כפועלים המסודרים בכל העולם, בכל הארצות בלי יוצא מן הכלל, מסכימים בשעת הצורך לוועדות תיווך ובוררות, אולם הבוררות היא בכל מקרה רשות ואינה נקבעת אלא בהסכמה מוקדמת של שני הצדדים.

במרכז ענייני האסיפה הציגו באי-כוח ההסתדרות את הצורך התכוף בקביעת חוקת-העבודה אשר תבטיח את הזכויות והעניינים האלמנטריים, שהם תנאי מוקדם לקיום העבודה העברית בארץ: הכרת הסתדרות העובדים בתור בא-כוחו היחיד של ציבור הפועלים בארץ בכל ענייני העבודה, קביעת משכורת מינימלית ההכרחית לקיומו של פועל בן-תרבות, תעריף מסוים לבעלי מקצוע, שנקבע בהסכם את האגודות המקצועיות, קבלת פועלים לעבודה באמצעות ההסתדרות, פיטורי פועלים בידיעת וועד פועלי המקום לפי תקנות מוסכמות על-ידי שני הצדדים; פיצויים קבועים למקרי אסון; השתתפות בקופת-חולים; הגנה מיוחדת על עבודת נשים וילדים.

רק לאחר שייקבעו תקנות אלו יהיה ערך לוועדות תיווך ובוררות, אשר יפשרו בשעת הצורך, בהסכמת הצדדים המעוניינים, את הניגודים והסיכסוכים אשר לא יימנעו גם לאחר קבלת התקנות הללו, כל זמן שייתקיים בארץ שלטון הרכוש.  כפי שהורה הנסיון בכל ארצות הרכוש יש ברכה בוועדות אלו במקרים מרובים, כי הפרעות העבודה מזיקות לפועלים לא פחות מאשר לנותני העבודה.  והסתדרות מקצועית, במידה שהיא יותר מאורגנת ובטוחה בכוחה, ממעיטה להשתמש בנשק השביתות.  כשרון מלחמתה וכוח אירגונה הם הערובה הכי טובה להשגת דרישותיה הצודקות בדרך של משא ומתן.  במה דברים אמורים?  כשיש לה האפשרות להשתמש בשעת הצורך בנשקה האחרון – בהכרזת שביתה.  ומשום כך רואה התנועה המקצועית בחופש-השביתה את התנאי המוקדם לאפשרות של משא-ומתן פורה.

עמדה זו של ההסתדרות הובררה לאסיפה כולה, ונבחרה וועדה בת חמישה-עשר (חמישה מבאי-כוח ההסתדרות, חמישה מנותני-העבודה וחמישה מהמוסדות הלאומיים) שהוטל עליה לעבד תקנות להגנת העובדים ולמוסדות תיווך ובוררים.

ציבור הפועלים שואף לעבודה שלווה ובלתי מופרעת בתנאים המאפשרים קיום נורמלי לעובד בעבודתו.  והמעשים יראו עד כמה נאמן הרצון הזה בצד השני המעוניין אף הוא בכך – לפי דבריו באסיפת הוועד הלאומי.

 

ג אדר תרפה [קונטרס רז]

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה