_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מכתב לנציב העליון על חוק-הקרקעות

דוד בן-גוריון

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

 

להוד מעלתו,  הנציב העליון לארץ – ישראל,

בית הממשלה,  ירושלים.

     הוד מעלתו,

1. הננו מתכבדים להעיר על התקנות להעברת קרקעות,  אשר טופס מהן הומצא לנו אתמול,  ולבקש שעצומותינו הבאות יועברו אל מזכיר-המדינה לעיונה של ממשלת הוד מלכותו.

2. אין אנחנו מתכוונים בעצומותינו אלו למתוח בקורת על פרטים,  כי אם להעיר על העקרונות הראשיים,  שעליהם מיוסדות תקנות אלו.

3. הפועל-יוצא מתקנות אלו הוא,  ששום יהודי לא יוכל לרכוש בארץ – ישראל חלקת-אדמה,  בנין או עץ,  או איזו זכות שהיא על מים,  אלא בערים ובחלק קטן מן הארץ בלבד.  התקנות שוללות מן היהודים את השויון בפני החוק וקובעות הפליה גזעית.  הן גוזרות על היהודים תחום-מושב צר,  דוגמת זה שהיה קיים ברוסיה הצארית לפני המלחמה האחרונה,  וזה שקיים כיום רק תחת משטר הנאצים.  לא רק שמפירות הן את תנאי המנדט,  אלא עושות לגמרי לאַל את תעודתו העיקרית.

4. ההקדמה למנדט קובעת ש"המנדטור יהיה אחראי להוצאה-לפועל של ההצהרה,  אשר ניתנה בראשונה ב – 2 לנובמבר שנת 1917 על-ידי ממשלת הוד מלכותו הבריטית...  למען הקמת בית-לאומי לעם היהודי בארץ – ישראל".  הסעיף השני של המנדט מחייב את המנדטור "לשים את הארץ בתנאים מדיניים,  אדמיניסטרטיביים וכלכליים כאלה,  שיבטיחו את הקמתו של הבית-הלאומי היהודי,  כפי שנקבע בהקדמה".  הסעיף הששי מצַוה ש"האדמיניסטרציה של ארץ – ישראל תאמץ,  מתוך שיתוף-פעולה עם הסוכנות היהודית,  הנזכרת בסעיף הרביעי,  התישבות צפופה של יהודים על הקרקע,  לרבות קרקעות הממשלה וקרקעות שוממים,  שאינם דרושים בשביל תועלת הכלל".  הסעיף החמישה-עשר מתנה,  ש"שום הפליה,  מאיזה מין שהוא,  לא תיעשהביחס למישהו מתושבי ארץ – ישראל על יסוד גזע,  דת או לשון".  כל הציווּיים האלה הודחו כאילו לא היו על-ידי התקנות החדשות.

5. לפי רשימת ההסברה המצורפת,  מתכוונות תקנות אלו להוציא-לפועל את ההצהרה על המדיניות של ממשלת הוד מלכותו מ-17 במאי שנת 1939.  במכתבנו להוד מעלתו מ-31 במאי,  ובתזכיר הנוסף מ-4 ביוני שנת 1939,  טענו,  כי הצהרת מדיניות זו אינה מתישבת עם תנאי המנדט.  ועדת-המנדטים המתמדת,  בישיבתה ה-36,  היתה בדעה אחת,  כי מדיניות זו אינה בהתאם עם פירושו של המנדט הארצישראלי,  אשר ניתן כל הזמן על-ידי מועצת חבר-הלאומים,  בעוד שרוב הועדה הגיע לידי מסקנה,  כי מדיניות "הספר הלבן" אינה בהסכם עם המנדט,  וכי כל מסקנה מתנגדת לזו "נמנעת מתוך עצם התנאים של המנדט וכוונות-היסוד של מחבריו".  מסקנותיו של מוסד בלתי-משוחד זה,  שעליו הוטל מטעם חבר-הלאומים לבדוק את דרכי ההוצאה-לפועל של המנדט,  מאשרות בשלימות את טענתנו ביחס להצהרת-המדיניות.

ההסכמה שניתנה ב-21 למאי שנת 1939 להצהרת-המדיניות על-ידי הרוב של בית-הנבחרים,  היתה,  לפי הבנתנו,  מיוסדת על ההנחה שהניח מזכיר-המדינה בשעת הויכוח,  כי אין סתירה בין הצהרת המדיניות ובין תנאי המנדט.  והנה,  כאמור לעיל,  נמצאה הנחה זו על-ידי ועדת-המנדטים המתמדת כבלתי-מוצדקת.

6. כפי שנאמר ברשימת-ההסברה,  תוקנו תקנות אלו למען תת תוקף לסעיף ה-16 של הצהרת המדיניות.  סעיף זה מתבסס,  כביכול,  רק על יסוד כלכלי בלבד.  נאמר,  כי לרגל הריבוי הטבעי של האוכלוסים הערבים ומכירת קרקעות של ערבים ליהודים,  אין עוד מקום להעברה נוספת של אדמה ערבית ליהודים באזורים מסוימים.  אנחנו מערערים על דיוקו של דבר זה.  אנחנו טוענים,  כי החלק הגדול ביותר של אדמת ארץ – ישראל עדיין בלתי-מעובד;  כי פיתוח האחוזות שבידי הערבים נעשה אפשרי במידה רבה על-ידי מכירת חלק מאדמתם ליהודים;  כי דוקא באותם האזורים שבהם מכרו הערבים חלק מאדמתם ליהודים,  הוטב מצבם הכלכלי של הערבים,  בעוד שבאזורים שבהם לא נעשה דבר זה מצבו של הישוב החקלאי עומד בדלדולו והקרקעות נשארים בחלקם הגדול מוּברים ושוממים.

סקירה שטחית בלבד על פני המפה,  שעליה מדובר בתקנות,  מספיקה להוכיח,  כמה חסר-יסוד הוא הנימוק הכלכלי,  שעליו מתבססות,  כביכול,  התקנות.  ההגבלות המוטלות על-ידי התקנות אינן חלות על איזור-האדמה הקטן מטנטורה עד לגבול הדרומי של נפת רמלה.  זהו בדיוק אותו איזור,  שבו היתה מכירת קרקעות ליהודים שכיחה יותר,  שבו ההתישבות היהודית מרוכזת ביותר ושבו נתרבו ביחד עם זאת גם האוכלוסים הערבים במידה יותר רבה מאשר בכל חלק אחר של הארץ.  ולהיפך,  באיזור "א" ששם רק מעט מאוד קרקע הועבר ליהודים,  כמעט שלא רבו כלל האוכלוסים הערבים ודוקא באיזור זה,  המקיף את החלק הגדול של הארץ,  העברת קרקעות ליהודים נאסרת לגמרי.

7. בהזדמניות שונות דרשנו מאת הממשלה להמציא לנו את הנתונים העובדתיים והסטטיסטיים,  שעל יסודם מבקשים להצדיק את ההגבלות הקרקעיות,  כדי שהמומחים שלנו יוכלו לבדוק אותם.  הבקשה הזאת נדחתה בכל פעם.  אם המדיניות הקרקעית יכולה באמת להיות מוצדקת על יסוד נימוקים כלכליים בלבד,  כפי שטוענת הצהרת המדיניות,  הרי אין אנחנו יכולים להבין מדוע מצאו לנחוץ להחזיק את החומר הזה בסוד.

8. בהצהרה פומבית של המשלחת הערבית לועידה הארצישראלית בלונדון בשנה הקודמת,  הודו שבארץ – ישראל המערבית יש כ-19 מיליון דונם קרקע — מתוך השטח הכללי המגיע ל-27 מיליון דונם קרקע בקירוב — אשר אינם מעובדים על ידי הערבים,  ואינם יכוליםלהיות מעובדים על ידם.  והנה,  למעשה אוסרים כעת את רכישת כל הקרקעות האלה ופיתוחם על-ידי יהודים,  באמתלה של חוסר קרקע.

9. אנחנו קובעים כי התקנות לא רק שהן רחוקות מהביא תועלת לערבים,  אלא יביאו להם הפסד ונזק.  הן ידונו את החלק הגדול של ארץ – ישראל להישאר שומם וישַתּקו את ההתקדמות החקלאית של האכרים,  בקחתן מהם אחד האמצעים הבטוחים ביותר לשיפור נחלותיהם.

10. מחוץ לכל שאלה על תוקף משפטי,  צדק ואיתנות כלכלית של התקנות,  אנחנו קובעים,  כי השעה הזאת ביחוד היא השעה הבלתי-מוצלחת ביותר בשביל התקנות.  הארץ רק עתה מתחילה להתנער מתוצאות החורבן של ארבע שנות המהומות.  התקנת משטר זה בתנאים אלה עשויה לעכב את השיבה למצב הנורמלי,  את הקמת יחסי-השלום בין היהודים והערבים ושיתוף-פעולתם עם הממשלה.

בעוד שהמדיניות החדשה מתימרת לשאוף להקמת שלום ושיתוף-פעולה בין היהודים והערבים,  הרי התקנות עשויות בהכרח להרחיב את התחום בין שני העמים ולמנוע כל שיתוף-פעולה החשוב של החקלאות.

11. המדניות הקרקעית החדשה הנקבעת בתקנות,  מתנקשת בלבו של הבית-הלאומי היהודי,  בשללה מן היהודים את הזכות להתישב על הקרקע מחוץ לתחום-מושב צר,  ובהכריחה אותם על-ידי כך להישאר,  כמו בגלות יושבי-ערים.  נסיון זה לשים לאַל שאיפה בת-דורות של העם היהודי להשתרש מחדש באדמת מולדתו העתיקה.  נעשה בזמן שמליוני יהודים נרדפים ללא רחם על-ידי אויב אכזרי.  את המהלומה הזאת נותנת ממשלת אומה גדולה,  אשר התחייבה להשיב את העם היהודי לביתו הלאומי.  העם היהודי לא ישלים עם הפיכת הבית-הלאומי היהודי לביתו הלאומי.  העם היהודי לא ישלים עם הפיכת הבית-הלאומי היהודי לגיטו,  וגם אינו יכול להאמין,  כי בריטניה הגדולה תקח על עצמה בהכרה מלאה את האחריות לסילוף כזה של התחייבות בין-לאומית.

12. בשנת 1930 פרסמה ממשלת הוד מלכותו "ספר לבן",  שכּלל סעיפים שהיו עשויים לגרום הגבלות חדשות להתישבות יהודית בארץ – ישראל.  לורד היילשם וסיר סיימון,  אשר טענו כי חידושים אלה אינם מתישבים עם המנדט פרסמו מכתב ב"טיימס",  שבו אמרו את הדברים האלה:

"אין אנחנו מתענינים ברגע זה בתועלתיותה למעשה של מדיניות הממשלה;  ואולם המנדט מחזיק בתוכו התחייבות משפטית ומוסרית בשביל העם של הארץ הזאת,  והפרת תנאיו על-ידי ממשלה בריטית איזו-שהיא תעמיד את המדינה נוכח האשמה כבדה בהפרת אמונים וזלזול בהתחייבותיה הבין לאומיות...  הארץ הזאת אינה יכולה להרשות,  שיפול עליה איזה חשד שהוא ביחס לנאמנותה,  או ביחס לרצונה הנחרץ למלא בשלימות את התחייבויותיה הבין-לאומית.  ועל כן,  אם סעיפי "הספר הלבן" הם ביטוי שקול ומחושב של מדיניות הממשלה,  — היינו מציעים,  שיאחזו מיד בצעדים להביא את מועצת חבר-הלאומים לקבל מאת בית-הדין בהאג חוַת-דעת מייעצת בנוגע לשאלה הנדונה,  ושהממשלה הבריטית לא תבצע את הסעיפים השנויים במחלוקת,  אלא רק לאחר שבית-הדין יביע את דעתו לטובתם".

13. הסוכנות היהודית מתכבדת להציע שממשלת הוד מלכותו תלך ביחס לתקנות הקרקעות החדשות,  באותה הדרך שהוצאה על-ידי אותם מומחי-הדין הגדולים.

יש לי הכבוד להיות עבדו הנכנע של הוד מלכותו,

(—) ד. בן- גוריון

הנהלת הסוכנות היהודית

     27.2.1940

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה