_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

דברי חזון

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בִן-גריון)

לתוכן הענינים

 

בַּמֶּרְחָב

 

הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ

א 

     ארכו של עולם מהלך חמש מאות שנה ורחבו מהלך חמש מאות שנה, והוא עגול מכל צדדיו, הים הגדול מקיף וסובב אותו, ובו מולך הלויתן. מי הים עומדים על שפת מימי בראשית, ומימי בראשית על עמודי חשמל, עמודי חשמל – על הררי ברד, והררי ברד על אוצרות של שלג. חוזרים האוצרות שלשלג לעמוד על אוצרות של מים ואש. אלה עומדים על הים התחתון, והים התחתון נשען על עמקי תהום; בין שניהן עומד שר של תהום ולו שלושה ראשים כראש השור. התהומות עומדים על התוהו, והוא כקו ירוק מקיף את פני כל, ממנו החושך יוצא; התוהו עומד על הבוהו, יסודתו אבנים מפולסות  משוקעות התהום, מהם יוצאים ונוזלים מים. חוזרים אלה לעמוד על הרי-עד, וההרים על כנפי-סערה. והסערה מלפפת את שפת הארץ התחתונה.

     הארץ התחתונה תלויה בסערה, והסערה תלויה וקשורה בכיפת חרבה; חרבה תלויה בסערה, ובערה זו תלויה וקשורה בכיפת ארקא. גם הארקא תלויה בסערה, וסערה זו תלויה וקשורה הכיפת תבל. סערה מקשרת בין כיפת תבל ובין כיפת חלד; חלד הוא הוא ישוב-עולם: עליו פרושים שבעה רקיעים מכיפות קצרות כפויות על גבי שולחן,

     והנה הרקיעים תלויים בסערה וקשורים בכיפת שחקים. משחקים מובילה סערה לכיפת זבול; מזבול באים בסערה לכיפת מעון, ממעון למכון, ממכול לערבות. ומכוני ערבות תלויים הם בזרוע של אל עולם, אדון האדונים ובורא הכל. סולו סולו לרוכב בערבות!

 

 

ב

     כשם ששכינת אל-מלכותו בעליונים, כך שכינתו שורה בתחתונים, השמים כסאו והארץ הדום רגליו, אלף אלפי-אלפים וריבו רבבות של מחנות מלאכי-השרת עומדים ומקלסים שבחו של מקום, ובאלף אלפי-אלפים עולמות מרננים פלאותיו של מעלה. מלבד אלה הנה ד' אלפים ות"ק עולמות לרוח מערבית. עולמות מספר כזה לרוח דרומית, וכמספר כזה לרוח צפונית. אלו שברוח הדרומית מלאים מלאכים משוררים שיר חדש וקדוש, להם טהרה וכתר-מלכות;            

אלו שברוח מערבית מלאים מלאכים, האומרים שירה בחדוה וגילה, צהלה ורינה, להם גם תפארת ועטרה. ברוח דרומית שוב מלאכים משוררים, ואומרים תהילת השם הגדול בהוד והדר, פאר ורינה, בעטרת גאוה וגאון; וברוח צפונית מלאכים אומרים תהילה ושירה למלכם בכוח, בכבוד וגבורה, בשבח וזמרה וחן וחסד – הכל אומר שיר תפארת.

     אחרי אלה הנה עוד שמונה-עשר אלף עולמות. מוקפים חומות אש ומים. ואלה מוקפות בהרי ברד; הרי ברד – אוצרות של שלג; אוצרות של שלג – כתלים של סופה; ואחריהם באות כנפי סערה, אחריהם באים כרובים מעופפים ואחריהם כנפי רוח. ואחרי כנפי הרוח אלף אלפי מחנות; אחרי אלף אלפי מחנות ריבוא רבבות של צבאות, עליהם עומדים אלפי שנאן: ועליהם משוררי שירו, רונני רננות, תוקעי שופרות  – וכולם אומרים: ברוך שם כבוד מלכותו!

     ובכל יום ויום יושב הקדוש-ברוך-הוא על כרוב, וידאה על כנפי רוח, הולך וטס בכל עולמותיו הרבים לקבל שיר ושבח, תהילה וקלס מכל יצוריו אשר יצר ומהמעשים אשר ברא לעשות.       

                   

ג

     ה' בחכמה יסד ארץ. וד' רוחות לעולם. ממזרח יוצא אור לעולם; במערב – אוצרות ברד ושלג, ומשום בא קור לעולם; מצד דרום באים טללי – ברכה וגשמי נדבה; מצד צפון בא החושך לעולם. ארבע רוחות כאלה לכסא-הכבוד.

     ה' כונן שמים בתבונה, וגם להם ארבע רוחות. בהם מושלים ארבעה מלאכים משרתים: מיכאל במזרח, רפאל במערב, גבריאל בדרום ואוריאל בצפון. ביניהם כל מיני מלאכים וכל מיני ברואים, אין קץ למספרם. את הכל ברא אלהים לכבודו!

     ה' בחכמה יסד ארץ. וכל מה שברא בעולמו, ברא דבר כנגדו: ברא מלאכים וברא בני-אדם; ברא בני-אדם וברא שדים; ברא דובים ואריות וברא חיות ועופות; ברא את שור-הבר ולויתן ואת כל התנינים הגדולים וברא כל עוף למינהו, יש חיות יפות ויש חיות משונות; הרבה דברים ברא בצלם ובדמות והרבה דברים העולם לא נבין למראיהם.

     ושוב ברא ה' ארצות זו למעלה מזו, למעלה מהן תבל, בה הרים וגבעות, אפיקים וגאיות; ויש בתבל מיני בריות משונות: ישש בהן בני-אדם שראשיהם דומים לשור וגופותיהם דומים לשור, והמה מדברים נכוחה כבני-אדם; ויש מהם, שלהם שני ראשים, ארבע אוזנים, ארבע עינים, ארבע חטמים, שני פיות, שתי ידים מזה ושתי ידים מזה וארבע רגלים. גם יש תחית המתים, גבורות ונפלאות. חלק ונחלה לבני – מרומים. מה שונים הם מעשיו של מקום ןמה רבים מעשיו!

 

בַּמְּרוֹמִים

א

אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת

     ארבעה עולמות ברא בורא הברואים ויוצר היצורים כנגד ארבע אותיות שבשמו הגדול: עולם האצילות בו באציל הקדוש-ברוך – הוא מאורו, כביכול,כנאמר: עוטה אור כשלמה; שם שמו ושם מושב כבודו ושם שכינתו, כבודו לאחר לא יתן.והנה עולם הבריאה,שם כסא-הכבוד ואכתריאל ה' צבאות יושב על הכסא, – שם היכלי עונג, היכלי רצון, היכלי אהבה, היכלי זכות, היכלי עצם השמים ותחתיהם לבנת הספיר; שם גם נשמות הצדיקים וגנזי ברכה וחיים, אל שדי יושב בכולם. בעולם היצירה עומדות חיות הקודש, שראה אותם יחזקאל בן בוזי הנביא על נהר כבר, ושם משרתי האל, עושי רצונו, שם גם הרבה היכלי עונג ורצון, זה לעומת זה. המלאכים המשרתים בו הם בני עשר כיתות שרפים, ושמועיאל ממונה עליהם; אופנים, אור-פניאל ממונה עליהם; כרובים, כרוביאל ממונה עליהם; שנאנים, צדקיאל ממונה עליהם; חשמלים, וחשמל ממונה עליהם; מלאכים, עוזיאל ממונה עליה; בני אלהים, חפניאל ממונה עליהם; אראלים, מיכאל ממונה עליהם. – אלה הממונים נבראו במעשה בראשית תחילה, והם המפקדים והמצַוים על המחנות האלה.. מטטרון, הנהפך מבשר ודם לאש לוהט, מולך על כולם. שם גם רוחות בני-אדם פורחות, חילום ומרכבות ושרי רכב, רכב אלהים ריבותים אלפי שנאן. אלהים בכבודו מאיר עליהם ומושל בכולם. עולם העשיה, שם האופנים ומקבלי התפילות והבקשות והממונים על רצן האדם; שם גם נפשות האדם, שרי החיל, המוני מעלה עורכי המערכות; ושם השוערים המעידים על כל מעשי האדם, אשר יעשה בארץ, סנדלפון קושר כתרים מולך עליהם. ואַל אדוני מאיר להם ומושל בכולם. מלכותו בכּל משלה!

 

 

ב

מַלְכוּת צְבָאוֹת                         

     המלאכים, שנבראו בשני לששת ימי המעשה, כשהם שלוחים במאמרו של מקום לעשות דבריו, המה רוחות ומראיהם כרוחות; וכשהם עומדים לפניו לשרתו, המה כאש לוהט. וארבע כיתות של מלאכים משרתים את אלהים הגדול ומקלסים לפניו. מחנה ראשונה עומדת מימינו, ומיכאל בראשה; ומחנה שניה בשמאלו, וגבריאל בראשה; מלפניו אוריאל, שעומד בראש המחנה השלישית, ומאחוריו רפאל בראש המחנה הרביעית. שכינת הקדוש-ברוך-הוא באמצע. והשכינה יושבת על כסא רם ונישא תלוי באויר והוא עשוי מסַפּיר, ארבע רגלים לו, ארבע חיות לכל רגל, ארבע פנים לכל חיה; והם הם הכרובים, מראה כבוד ה' כעין החשמל, עטרת כבוד מלכות בראשו וציץ עם שם המפורש במצחו, ועיני ה' הגדול משוטטות בכל הארץ, חציָן  אש וחצין ברד, שבט של חיים בידו  -מימינו, מות משמאלו, פרוכת מאחוריו והיא נקראת פרגוד, תחת רגלו אש וברד והקרח הנורא, ואחריו הערפל – ערפל העולם.

 

 

ג

אַרְבַּע חַיוֹת

        ארבע חיות לכסא: פני אדם, פני אריה, פני שור ופני נשר, אחריהם האופנים וגלגלי המרכבה.

     האל הגדול רוכב על עב או ידאה על כנפי הרוח; וכשהוא יושב על כסא רם ונישא, אז רצה המרכבה, מתנשאים האופנים, ומקול המיתם כברקים ורעמים נראים בעולם. הוא יושב על כסאו והחיות עומדות סביב כבודו ואינן יודעות מקום כבודו. לשרפים שעומדים מימינו ומשמאלו שש כנפים, שש כנפים לאחד, בשתים מכסים את רגליהם ובשתים את פניהם, למען לא יביטו האור של שכינה, ובשתים יעופפו. כולם עומדים באימה וביראה, ברטט ובפחד, ומעריצים ומקדשים את שמו הגדול, זה קורא: קדוש, קדוש, וזה עונה קדוש קדושה' צבאות!

 

 

מִסֵּפֶר הַהֵיכָלוֹת

(קיצור אך קיצור)

א

     מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועביו של כל רקיע מהלך חמש מאות שנה.

     האל הגדול, הגיבור והנורא, אשר ברא את השמים ואת הארץ וכל צבאי העולמות הרבים עם משרתיו ועושי רצונו עד אין מספר, הוא רם ונישא על כל עולמים וכסאו רם ונישא. שמונת אלפים רבבות פרסה אורך הכסא. חמש מאות אלף רבבות פרסה רוחבו ועוביו שלוש מאות פרסה, וכסאות כאלה, למלך מלכי המלכים בהיכלותיו, אין מספר.

     ההיכלות הבנויים לפנים הם שבעה במספר ואומדים הם על שבעה הידורים; כל היכל בנוי זה לפנים מזה, והכתלים עשויים עמודים עמודים, עמודי להטים עמודי לפידים, עמודי זיקים וברקים, עמודי אישים ועמודי להבים. וכל אחד מהעמודים גבוה מן הארץ ועד רום רקיע; ובכל היכל שמונת אלפים, שבע מאות וששים וששה שערי ברקים, כמנין השעות של ימות השנה. רום קומת השער כרום שבעה רקיעים, ורחבו כרחבו של מלוא העולם...

     ועל השערים של היכלי ערבות תלויים, על כל אחד ואחד, שלוש מאות ושישים ושישה וחמישה מאורות, שמבהיקים מסוף העולם ועד סופו; ואלפים ורבבות מלאכי-השרת גבוהים עד בלי מידה, עומדים לפניהם. וכולם מכף רגלם ועד ראשם מלאים עינים; וכל עין היא כגלגל לבנה, וגלגי עיניהם כברקים מאירים. כל גופם לוהט ומאיר מקצה הבריאה ועד קצֶהָ; מזוינים הם ורוכבים על סוסים. וסוסיהם סוסי אש, מרכבותיהם להבה, חרבותיהם לפידים. רמחיהם רחמי שלהבת וחציהם חצי להט. ויש למלאכים ארבה פנים לכל עבר, ולסוסיהם הדוהרים והמבריקים גם כן ארבעה פנים, כמו כן ארבה כנפים; והכנפים משיקות כּים ומלואו, וכולם מדברים בארבעה פיות; וכל פה קורא בנהמה: קדוש, קדוש, קדוש!  ברוך, ברוך, ברוך נשמה תהלל ותשבח שירת מלכם; והקול כקולות ה' על מים רבים.                   

 

 

 

ב

     מן הארץ עד לרקיע מהלך שמש מאות שנה. מהלך של חמש מאות שנה בין רקיע לרקיע, כמו כן עביו של כל רקיע. ומהרקיע השביעי ואילך הכל עולה ומשתרבב עדי עד.

     ובממלכה ראשונה רבבות כרובים ומחנות שרפים; גלגלי אש אוכלת וחשמלי זהר נראים בהדרם. ומסביב להם זיקוקי אש, אוצרות ברקים, חדרי להטים, כדורי לפידים מתגלגלים, דגלי צבעים מתנוססים, גדודי טפסרים וצבאות אראלים באים; ואחריהם להבות גחלים נמשכות, נהרות להבים ומעיינות עולם שוטפים ומשתקשקים. קולות כרעמים! שירות מרעישות; מחנות מחנות של חילות וצבאות נותנים ברכות וצדקות. גדודים גדודים משמיעים תהילות ואמירות, שבחים וזמירות! מכל אפסים תוקעים ברננות, מפצחים בנעימות ומרעישים בהילולים, והכל קורא ואומר: קדוש, קדוש, קדוש לרוכב בערבות ושמו בערבות וכבודו בערבות!

     עד כאן שירת צבא השמים והמונם, ושירת חיות-הקודש עוד רבה היא יותר. להן לא ארבע פנים כבמחזה, כי אם עשרים וארבע פנים ועשרים וארבע כנפים. גופם מלא עינים, וכל עין ועין כגלגל החמה במילואה, וכולן פונות ומביטות לכל צד ולכל רוח; ועם כל זה פניהן אשה אל אחותה וכנפיהן אשה אל אחותה.

     ולפני פרסות רגליהן של החיות אבני גחלים רבוצות; ולפני אבני הגחלים טורי לפידים; ולפני טורי הלפידים – ענני אשים; ולפני ענני האישים נוצצים הררי קללים. ולפניהם נוצצות לשונות להבים; ולפני לשונות הלהבים שטים עבים קלים. לפניהם ערפילי טוהר; ולפניהם כמו נהרי גחלת. ונהרי הגחלת מוקפים גלגלי שלהבת; וגם אלה מוקפים חשמלים דולקים. והחשמלים מוקפים זיקוקי ברק. חוזרים זיקוקי הברק להיות מוקפים ברקי אור; וברקי האור מוקפים גשמי בשמים; ואת גשמי הבשמים סובבים טללי חיים, כה חוזר ונוגע עולם בעולם, היקף בהיקף: ממחנות שכינה אנו באים אל מרעישי שירה, ומן מרעישי שירה – למנעימי קדושה, נדלג מזה לזה ומעולם. ישרוק יודה וישבח כל חי; ימלל, יפאר וירון, בתעצומות עוז, כל פה. וחוזרים הם להישמע אותם גלגלי הסופה. חוזרים להשיק כנפי הרוח וסביבי-סערה, שוטף, שוטף הנהר דינור, והוא כולו אש וגליו אש וכל אשר בו אש. בזיקים, מחנות של בזיקים. טפסרים, אראלים, אראלי מעונה, באים ורצים, כרוב רץ לכרוב, חיה לחיה, יסובבו הגלגלים, תרעשנה המרכבות, יסערו החשמלים, אור משתפך לאור, קול מתרומם מקול, גבעות עולם ניתקות, ורעם הים ומלואו וגלי הבריאה ישאגו, ישתקשקו וימללו, ישתובבו וינצחו, יתנשאו ויתגאו. הם עולים, הכל מתרומם. תבל מתנועעת על ציריה, רוקד העולם ומלואו לפני קונו. וקול גדול קורא בלי יסף: ה' אל צבאות! ה' אל צבאות! ה' אל צבאות שמו!

     שאו שערים ראשיכם...                              

 

ג

     בשבעה היכלות יושב טוטורסי"אי י"י אלהי ישראל, ובפתח כל היכל שמונה שומרי הסף, ארבעה מימין וארבעה משמאל. שמותם של המלאכים, שומרי פתח ההיכל הראשון, הם: דהבי"אל, קשרי"אל, נהורי"אל, בזתי"אל, טופחי"אל, דהרי"אל, מתקי"אל, ושוי"אל. ואלה שמותם של שומרי פתח ההיכל השני: טגרי"אל, מתפי"אל, סרחי"אל, ערפי"אל, שהררי"אל, סטרי"אל, דגעי"אל, וסחיבי"אל. שומרי פתח ההיכל השלישי הם: שבורי"אל, רצוצי"אל וכו'; ושומרי פתח ההיכל הרביעי: פחדי"אל, גבורתי"אל וכו'. בהיכל החמישי משמשים תחי"אל, עוזי"אל וחבריהם; ובהיכל הששי שומרים רומי"אל, קצפי"אל ורעיהם.

ועל פתח ההיכל החמישי זקופים ועומדים גיבורים אדירים ועזים, גבוהים מגבעות, קשתותיהם דרוכות, חרבותיהם לטושות, ברקים יוצאים מגלגלי עיניהם, ניצוצי אש מחטמם ולפידי גחלים מפיהם. רק אש גדולה סביבם.

     סוסיהם של אלו המה סוסי חושך ואפלה, סוסי צלמות, סוסי אש וברד, סוסי דם וברזל, סוסי ערפל, סוסים רוכבים על סוסים; וכולם אוכלים גחלי רתמים. ענן ממעל לראשם. אין מחנה נורא ואדיר כזה במלא העולם.

     וכל בעלי המרכבה האלה מברכים, משבחים, מקלסים, מפארים, מרוממים, מהדרים ונותנים כבוד, תפארת וגדולה לטיטורסי"אי, וכך הם אומרים: מלך ישר, מלך נאמן, מלך אהוב, מלך נחמד, מלך סומך, מלך עלוב, מלך עניו, מלך צדיק, מלך צדיק, מלך חסיד, מלך חסיד, מלך קדוש, למך טהור, מלך ברוך, מלך גיבור, מלך חנון ומלך רחום, מלך מלכי המלכים ואדון הכתרים מחמד ומצפה לגאולה. ימי ישעיהו ומשאו באו, הנה ימי אחרית ושלום אין קץ.

     מלך נסים, מלך גבורות, מלך נפלאות, כסאו מעופף ועומד, בו ארג המסכת של שבלול העולם ומסלולו. דורות אין קץ הוא עומד; ועדין לא הניח המלך הגדול את רגלו על הקרקע ערבות, אלא כעוף המעופף.

     גאי-גאים, קשורי-כתרים וכל המלאכים ראשי-מידות עומדים מסביב לכסא; וגם הם עוד לא הניחו רגליהם בקרקע ערבות, אלא כעופות מעופפים. שלוש פעמים בכל יום משתחוים לפניו ואומרים: קדוש, קדוש ה' צבאות! ושלוש פעמים בכל יום מתנשא הרקיע שעל ראשי הכרובים ושעל ראשי האופנים ושעל ראשי חיום-הקודש. עד למאה ושמונים וחמשת אלפי רבבות פרסה אין כל בריה יכולה לעמוד מפני ניצוצות האש, הבאים מפי הכרובים ומפי האופנים וחיות-הקודש, באמרם: קדוש. כל השירות האלה שמע רבי עקיבא, בעלותו למרום לראות במרכבה.

 

 

ד                                                                               

     ארבע מאות ותשעים וששת אלפי רבבות מחנות יש לשוכן מרומים ברום ערבות רקיעים. בכל מחנה עומדים ארבע מאות ותשעם וששת אלפים מלאכים; וכל מלאך רום קומתו כים הגדול. דמות כולם כמראה הברק, עיניהם כלפידים, רגליהם וזרועותיהם כנחושת-קלל, ושרי החיל, גדולים וגבוהים, נשגבים ונעלים, עומדים בראש כל מחנה. מחנה זנ אומר: "ברוך" ומחנה זה אומר "קדוש". הללו רצים בשליחות והללו רצים בשמשות. קולם רועש ומנסר בכל בשחקים והרקיעים. אימת מלכם עליהם ופחד אלהים על כל נמצא. אלף אלפי פיות אומרים: "אמן"; אלף אלפי שיירות מקבלות עליהם עול מלכותו. חלחלה ופחד, יראה ורטט, אש אוכלת ומקפת כל השירות וכל ראשי-החילות, שירה הם אומרים. שירת היראה. וקרא זה אל זה ואמר: הנה ה' יוצא ממקומו! הס כל בשר ונשמה. אין תקומה. פחד ה' ממלא את פני כל.

    

 

ה

אַרְבַּע מֶרְכָּבוֹת     

     בשבעה היכלות עומדות ארבע מרכבות של שכינה, ולפני כל מרכבה ומרכבה ארבע מחנות של מלאכים. בין מחנה למחנה נמשך ועובר נחל של אש, ובין נחל לנחל הנה ערפלי טוהר; בין עמודי טוהר עומדים עמודי גפרית; בין עמוד לעמוד מתגלגלים גלגלי שלהבת; ביניהם לפידים ושביבים, ברקים, רוחות, קולות, רעמים, וזיקים אחרי זיקים.

     ובשעה שמלאכי-השרת אומרים "קדוש", כל עמודי הרקיעים ואדניהם מתרופפים, שערי היכלות וערבות רועשים. מוסדי תבל ושחקים מזדעזעים, חדרי מעון והיכלי מכון מתחוללים; כל סתרי רקיע, מזלות וכוכבים נבהלים, גלגלי-חמה וגלגלי-לבנה נחפזים ונסים ממסילותם. גם השמות המפורשים,החקוקים בעט שלהבת בכסא-הכבוד, פורחים כנשרים בשש-עשרה כנפים. מלאכי-צבאות, משרתי-להבה, אופני-גבורה, כרובי-שכינה, חיות-הקודש, שרפים, אראלים, טפסרים, גדודי-אש, שרי-קדושים ושרי כתרים נופלים על פניהם. תהילות המלאכים הם כמעט כמערת הבריאה.

    

 

 

תֵּאוּרֵי הַזֹּהַר

א

     שבעה היכלות לגן-העדן התחתון ושבעה לגן-העדן העליון, היכל כנגד היכל ומדור כנגד מדור. ההיכל הראשון עשוי זהב ומוקף אבנים טובות. אין עין שלטת בו, לבד מנשמתם של הצדיקים, הבאים לחזות בנועם ה' ולהתענג על רזיו. שם יבואו גם גרי-צדק, החוסים בצל עובדיה ואונקלוס.ההיכל השני עומד לפנים מהראשון: בו האור מאיר בכל הגוָנים, מאיר מלעילא לתתא; בו יתנשאון כל אלה, אשר קבלו יסורים באהבה בעולם הזה, ואלה שאמרו: "אמן, יהא שמיה רבא" בכל כוחם; שמה יבוא גם משיח אלהים. בהיכל השלישי יושבים כל אלה, אשר היו מוכּים ומעונים כל ימי חייהם, כאלה שספדו על חורבן הבית ולא מצאו מנחם. גם בהיכל הרביעי יושבים כל אבלי ציון וירושלים, כל המתים על קידוש השם קמים בו לתחיה; ובו דרגא עילאה, ועליה יושבים כל עשרה הרוגי מלכות, מסתכלים באספקלריה מאירה ונהנים מזיו יקרות. בהיכל החמישי יושבים כל בעלי-התשובה הגמורים, והשערו עומד מנשה מלך יהודה. ההיכל הששי הוא היכל החסידים והוא עליון משאר ההיכלות, וכל החסידים, אוהבי המקום, ואנשי המעשה יושבים בו. להיכל זה גם שלושה פתחים. בפתח האחד יושב אברהם זקו – האבות, בשני יושב יצחק בנו, שנעקד על המזבח, ובשלישי  -יעקב-ישראל. על ידם חונים שנים עשר השבטים ועל ראשיהם שכינת אל. ההיכל השביעי הוא סתום ונסתר מעין כל יחי. באמצעיתו עומד עמוד, המאיר בהרה גוָנים, בו עולות הנשמות הטהורות כמו בסולם-אלהים. לפנים מן השבעה – עין לא ראתה!

 

 

ב

     שבעה מדורים לארעא: ארץ, אדמה, גיא, נשיה, ציה, ארקא לתבל, תבל היא הגדולה שבכולם. שבעה מדורים לעילא, עומדים הם אחד על חברו, דרגא על דגרא; בכולם ממונים מלאכים, המפקדים אלו על אלו, ובכולם שכינה השם יתברך, בורא הכל. המדור הראשון, והוא התחתון, בו חושך ולא אור, אין בו צורה ולא דיוקן, לא דבר שבידעים ולא דעת; בו מושל המלאך טהרי"אל ועמו עוד שבעה ממונים מעופפים. המדור השני, הוא בנוי על הראשון, גם בו חושך, אבל האופל אינו גמור כמו בחברו. בו משרתים המלאכים, הממונים להשגיח על בני-האדם ואורחותיהם – קדומי"אל עומד בראשם. במדור השלישי, העומד עליהם, נמשך נהר דינור. בו גם מקום משכן לסמאל. במדור הרביעי יש כבר אור, מאיר הוא מימינו למלאכים העליונים, מלאכי הרחמים, ומנהלם הוא המלאך פד"אל. המדור החמישי מאיר הרבה יותר מחברו, קדשי"אל מושל בו; מחנה אומרת שירת בוקר. המדור הששי קרוב הוא לממלכת השמים, בו נחלים רבים נמשכים לארבע רוחות העולם. בו שלושת המלאכים: גברי"אל, רפ"אל ואורי"אל. המדור השביעי הוא העליון על כולם; תקננה אך נשמות הצדיקים, דמתעדנין בזוהר עליון, שמה כל גנזי שלום, ברכה ונדבה ושפע אין קץ.

     למעלה למעלה שבעה היכלות. ההיכל הראשון מעשה לבנת הספיר, הוא מאיר לשני עבריו. האור האחד הוא כאור חיור, מאיר לכל באי עולם והוא גם ממשיך את האור לעין האדם. והאור השני מעֵבר מזה, הוא סומק וחיור כחדא, והוא הוא אור האור. ההיכל השני נקרא:זוהר, יסודו הוא עצם נצחי, אשר לא ישתנה; זכעה הוא מאן דידע לגלות אורו. ההיכל השלישי נקרא: היכל נוגה, אור זך מכולם ולית ביה כל גון, לא אודם ולא ירוק לא אוכם ולא סומק, בו אור נכנס לאור והכל אור אחד הוא. ההיכל הרביעי מצטרף מארבעת ההיכלות, והוא היכל הזכות, כי בו מלמדים זכות על כל בני-עולם. ההיכל החמישי הוא היכל הברק; כמה משונה אורו משל חברו; אורו כולל כל הגוָנים, בו התרקם חיור בסומק, אוכס באודם. והכל מאיר מסוף העולם ועד סופו. ההיכל הששי הוא היכל הרצון, בו התכנסים כל הרוחות להתדבק באהבה. הוא הוא היכל משה. ההיכל השביעי הוא קודש-הקודשים, בו רזין דרזין וסתרי עולם. במופלא מכם אל תדרשו!

 

 

הַמְשָׁרְתִים

א

מְשִׁיחַת מְטַטְרוֹן

מטטרון, שר-הפנים, " שמו כשם רבו". לו, כלקונו שבעים שמות, הוא גדול ונכבד מכל השרים, גבוה ורם הוא על כל המלאכים, חביב הוא מכל משרתי המלך ונכבד מכל הצבאות והאדירים בממלכת העולם.

      והוא אינו אלא התגלותו והתעלותו של חנוך בן ירד, שלקחו אלהים אליו וקרא שמו מטטרון.

     ויהי בעת ביקש מאת האלהים להעלותו למעלה נשגבה זו, שלח אחריו את השר ענפי"אל, נטלו מארץ לעיני בני-אדם, הרכיבו על רכב-אש וסוסי – אש ויעלהו לשמי מרום. ויכניסוֹ לפלטרין גדולים בערבות רקיע, ששם כסא-הכבוד, מרכבת העולם והשכינה, גדודים גדודים של אש מקיפים אותה, חילים של זעף ושנאנים, משרתי-להב, מחשמלי-בזק, ויעמידוהו שם לשמש לפני הכבוד.

        קראו ֹהקדוש-ברוך-הוא אליו ופתח לפניו שלוש מאות אלף שערי חכמה, שלוש מאות אלף שערי בינה, שלוש מאות אלף שערי חיים, וכמספר זה שערי שלום, שערי גבורה וכוח, שערי חן וחסד, שערי אהבה ושערי ענוה; ויחכם ויתלבש מכל המידות האלה, ויתכבד ויתעלה מכל בני מרומים, ויהי כי החכים, הניח ידו עליו את ידו ויברכהו בששים וחמישה אלפי ברכות, הגביהוֹ כמידת גובהו לש עולם, אשר עשה לו /שבעים ושתים כנפים מימינו ול"ו כנפים משמאלו, ושתל בו שלוש מאות וששים וחמישה אלפי עינים: כל עין גדולה כמאור הגדול. אין כל יופי, זוהר וטוהר בעולם, שלא שם בעבדו אהובו זה.

     והנה עשה לו אלהים למטטרון כסא, מעין כסא-כבוד, פרש עליו זיו זוהר, יופי וכבוד, מעין פרוכת שעל כסא-הכבוד, שכל מיני אורות קבועים בו, והכרוז יוצא ובוקע בכל רקיע ורקיע, לאמור: מטטרון עבדי שמתיו לשר ולנגיד על כל שרי מלכותי ועל כל בני-מרומים, על פיו ישק הכל, כל מלאך ומלאך, שדבר לו יבוא לפניו; ואני אני גם מיניתיו על כל גנזי היכל ערבות ועל כל אוצרות חיים שבשמי מרומי.

     והנה לימדהו ה' למטטרון כל ספרי תורה וכל רזי חכמה, כל עמוקי מחשבות וכל צפוני מעשי-בראשית. לבוש עשה לו, שכל מיני מאורות תלויים בו ויעטרהו בכתר מלכות, שבו מ"ט אבנים בוערות ואורן כאור גלגל החמה. ויחרוט המלך באצבעו על כתרו אותן האותיות שבהן נבראו שמים וארץ, האותיות שבהם נבראו הרים וגבעות, ימים ונהרות, רוחות ורעמים, כוכבים ומזלות. ויעמד את מטטרון מוכתר ומעוטר כבן-אלים, לא היתה כזאת מים ברוא אלהים את האדם.

     אז נבהלו כל שרי מלכות במרומים מפני יקר תפארתו והדר גדולתו של המוכתר; נרתעו חילות רקיע ונבהלו כל טפסרי מעלה וכל המלאכים המשרתים את השם. נבהל ונרעש סמאל השטן, נבהלו מלאכי האש, מלאכי הברד, מלאכי הרוח, מלאכי הברד, מלאכי הרעם, מלאכי השלג והמטר, כל מלאכי היום ומלאכי הלילה; וכולם נפלו על פניהם ופני מטטרון ולא יכלו להסתכל בקרן האור שעליו, כי ממשלתו שניתנה לו הגבורה היא עד אין קץ.

 

 

ב

סַנַּדַפוֹן

            ועוד ברקיע מלאך אחד גדול ורם. סנדלפון שמו, והוא גבוה מחבריו מהלך ת"ק שנה. הוא אופן אחד במרכבה, גם עומד הוא אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו; וכאשר הוא מרים את הכתר, מיד חלים וזעים כל חילי מרום, חיות –הקודש שואגות, שרפי-הקודש נוהמים וקוראים: קדוש, קדוש, קדוש בעליונים!

קדוש בתחתונים! מרים הוא את הכתר, וגלגלי-המרכבה מתגלגלים, אדני-שרפרף רועשים, וכל רקעי-שחקים נעים והומים. ובבוא הכתר על ראש המלך, אז כל החיות והשרפים, גלגלי המרכבה וכסא-הכבוד,חשמלים וכרובים וכל חילי מעלה מתחברים ונותנים הוד והדר לאל עולמים, ממליכים אותו וקוראים: ה' מֶלֶך! ה' מָלך! ה/ ימלוך לעולם ועד! ביקש גם מלאך זה לנגוע בנביא, שעלה לצפות במרכבה, ויאמר ה': הנה לו, גם הוא יכתריני...                       

 

 

ג

כְּרוּבִיאֵל

ועוד יש שר אחד גדול, כרובי-אל שמו, שר גבור, שר גאה שר איום ושר עז, מקצפו תרעש תבל ומרוגזו ירעשו מחנות, מאימתו יחילו יסודות, מגערתו תרעשנה ערבות, אין כל נמצא יכול לעמוד נגדו.

     וגובהו ורום-קומתו של אותו שר אין לשער. רום קומתו כרום שבעה רקיעים. לשונו אוכלת אש, פיו דולק כלפיד אש, עפעפיו כזהרי ברק, עיניו כזיקוקי זוהר ומראה פניו כאש יוקדת, בכתר הקדושה שעל ראשו שם מפורש חקוק; ממנו ברקים יוצאים וקשת שכינה מקפת אותם. חרב כברק על מותניו, תריס אש אוכלת על צאורו. מימינו להבה תלהט ומשמאלו להט; רק רעמים ולפידים יוצאים מגופו. קרני הוד נורא בכל סביביו.

     כרובי"אל נקרא המלאך האיום הזה, להיותו ממונה על הכרובים והחיות ואופני-הקודש. הוא מפאר, הוא מנצח, הוא מעורר ומבדר שבחי יושבי-עליונים ומשרתי-עליונים ליושב-הכרובים ואל עולם, אל נצח-נצחים, אל כל אפסים.

 

 

 

ד

הַחֲבֵרִים

     עוד שר גדול ונורא, גיבור ונכבד, אלוף ושוע, ישיש ועז יש בין משרתי מעלה, אפפני"אל ה' שמו. לו שש-עשרה פנים, ארבע פנים לכל צד; ויש לו שמונת אלפים ושבע מאות ותשע עינים, כל עין בוערת כברק, רום קומתו מהלך שני אלפי וחמש מאות שנה. 

     אפפני"אל ממונה על אופני הקודש, מעמיד את דוחנם, מרבה תפארתם, מגדיל את גאומם, משכים ןמעריב עליהם. ככוהן גדול הוא עומד עליהם, זיוו דומה למראה צדק; והוא מוקף סוכות אור, סוכות זוהר, סוכות ספיר וברקת. אין כמוהו לאור ולנוֹגה!

     והנה אחיו שרפי"אל, אותו מלאך ששרפי"אל ה' שמו, הוא ממונה על השרפים וכל שרפי – להבה מסורים בידו, והוא גם מופלא ואדיר, יקר ועריץ, אלוף ונגיד, נכבד ונחמד, דמותו כמלאכים העליונים, גופו כנשרים, זיווֹ כברקים, תאורוֹ כלפידים, יפיוֹ כבזיקים, הודוֹ כנחלים זכים לטוהר, הדרו כחשמלים, מראֵהו כצאת השמש בגבורתו. ובשעה שהוא יוצא לעבודתו, כוחו וגודלו משתרבבים עוד שבעתים, גובהו אז כשבעה רקיעים יחד, בידו הוא מחבק זרועות עולם, תמעד הארץ לרגליו. מלא הוא עינים, אשר אין מספר להן. מקרסוליו עד ארכובותיו   עיניו ככוכבי הברק;מארכובותיו עד ירכיו עיניו ככוכבי הנוגה, ומשם עד מתניו אורו כאור הלבנה; משם עד צוארו כאור החמה, ומצוארו עד קודקוד ראשו אור גדול, ולאה כל פה לתאר אותו. אבן ספיר על ראשו כזיו עצם השמים; וגם כתר לו, אין כל מאור שאינו קבוע בו. עד כאן רק משרתי אל יתברך – מלך המלכים עצמו, מי ישרונו!

 

 

ה

עִירִין קַדִּשִׁין 

     למעלה מן החברים האלה, הנקובים בשמותיהם, יש ארבעה שרים גדולים, עירין וקדישין, והמה רמים ונכבדים, נוראים ונפלאים, נחמדים ונעלים, גדולים המה מכל בני-עליונים, ואין כמותם בכל שרי – מרומים, כל אחד מהם שקול כנגד כולם. מחציתם של אלו כנגד כסא – הכבוד, זיו דמותם מעין השכינה, והמה המשרתים העליונים של השכינה ויעציה. אין כל דבר בעולם נעשה בלעדם; כל מה שחפץ השם לעשות הוא נמלך בהם. העירין הם שנים וקדישין הם שנים שנים מזה ושנים מזה; והמה מכריעים הכל, מגביהים שפלים ומשפילים גאים.

     יושב הקדוש-ברוך-הוא על כסאו, לבושו לבן כמו שלג ושער ראשו כמו צמר נקי, מעילו כאור נוגה, לבוש צדקה כשריון. לפניו נפתחים ספרי החיים וספרי המתי, כל בני-עליונים וכל הפמליה של מעלה עומדים לפניו ביראה ובפחד. העירין והקדישין הם הם הנושאים והנותנים. והם הם גם הממלאים את הגזירות. כנאמר: בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאַלתא. אשרי אדם יזכה ארחו לפניהם!                                                  

 

 

 

 

עֲלִיוֹת                    

א

מַעְיַן הַחָכְמָה

     ספר רב פלאים נתן המלאך הידוע מיכאל למלאך הסתר פאלי, ופאלי מסרו למשה בן עמרם הנביא בעמדו על הר סיני;  משה גילהו ליחידי בני-ישראל, לדרוש בו בסתר; וכשבא דויד ועמד על סודותיו, קרא ואמר: אודך, ה', בכל לבי ואכבדה שמך לעולם ועד!

     והספר הזה כולל תיקונים וצרופים, מאמרים וחשבונות של שם המפורש. כל חכמה ובינה, כל דעה ומחשבה, כל חקירה וידיעה, תנועה והגיון, דבור ולחש, קול והרהור, פועל ונפעל ימָצא בכל אחד מן השמות הקדושים; כל אחד מהם מביא למעשה, המעשה לניסיון, הניסיון לראיה; הראיה לחקירה והחקירה לידיעת הנמצאות, להשגת ההויות וחקר אין תכלית. והנה המידות, והנה הדרכים והכללים, המעיינות והשרצים: הספר והסיפור והמאמר. יש לאדם להבין ולהתבונן, לחשוב ולהסתכל ולהגות במחקרי לבו, בתנועות רוחו, בלחישת לשונוובמוצא שפתו, עד שיעמוד על כל המושכלות המסורים בזה הספר על כל דרכיו ואורחותיו. והדרכים רבות, והאורחות שונים, והנתיבות מתפשטות. הכל מעולף והכל גלוי; הכל חבור והכל נפרד. הנה אֵלים, אורות נגוהות אור מופלא, והנה אור קדמון, אור החשמל; והחשמל מלהט שוב; האותיות פורחות, האדם מתעצם עם השגת קונוויבוא להשגת המצוי והמוצא. מעיין החכמה יתגבר וישקה כל נמצא, כל שכל, כל עין, והכל בא ממיכאל לפאלי ולפאלי ממשה אבי הנביאים, אשר חזה את האלהים הגדול מתוך הענן.

 

 

ב

הַכֶּתֶר וְהַכִּסֵּא שֶׁל דָּוִד

     ויעל ישמעאל בן אלישע הכוהן הגדול לשמי מרום, ויראהו מטטרון שר הפנים על כל בית-נכות העליונים, כל הכיתות של מלאכי-השרת, שיושבים ואורגים בגדי ישועה לצדיקים, כל כתרי החיים וכל כסאות לשבת. ויראהו כתר אחד גדול בו קבועים חמה ולבנה וכל המזלות ומאירים כבששת ימי בראשית; וישאל ויאמר: אלה למי? ויען אותו לאמור: ודויד מלך ישראל, אלה. ראה בגדי ארגמן, יפים כמראה הקשת ונוֹגה להם והדר להם; וישאל למי כל אלה? וישיבהו מטטרון: גם אלה לראש מלכי ישראל. ראה נהרי אפרסמון נמשכים וריחם עלה עד למרחוק; וגם אלה לחילות בית-דויד נבראו. אמר הכוהן העולה: הראיתני את תשמישי המלך הגדול, הראֵני גם אותו ואיהנה מזיו פניו. אמר לו מטטרון: שב בחיקי ותראה בגדולתו.

     ולפתע התחילו שבעה ברקים לרוץ איש אחרי אחיו, ואחריהם אופנים ושרפים וחיות-הקודש, ואור בא אחרי-כן, ויעצום הכהן את עיניו מגודל ברק ההוד, וישמע קול רעש גדול: תהילה ותפארת למלך ירושלים! תהילה למלך הצדק! ה' ימלוך לעולם ועד! והנה דויד מלך ישראל, לבוש אור ומעטהו אור, בא כראש, מימינו ומשמאלו מלוים אותו כל בית-דויד וכל המלכים אשר מלכו מביתו; כתר כתר בראש כל אחד, וכתרו של דויד מבהיק כולם, וזיוו מאיר מסוף העולם ועד סופו. והמשרתים מזמרים, הלווים נותנים בשיר קולם. ברוממות כבוד ילך כל המחנה לירושלים שלמעלה, אל מקום המקדש שלמעלה. על רקיע של אש עומד כסא כמראה האש, גודלו ארבעים פרסה, ארכו כפלים ורחבו כפלים; והמלך הגדול עולה על כסאו, שעומד ומכוון אל כסאו של קונו. והשיא והשבח מתגדל, ההוד וההדר מתפשט, דויד פותח את פיו ואומר שירים ותשבחות, שנעלים אלף פעמים משיריו ותשבחותיו שבספר התהילים. הלבבות יוצאים מרוב געגועים, הנשמות מתעלות ומתפשטות, כל ברואי מעלה ומטה נישאים ברוח. אשרי עין ראתה כל אלה! אשרי אוזן שמעה כל אלה!                                         

 

 

גַּן-עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם

א

שַׁעֲרֵי גַּן – עֵדֶן

      שני שערי כרכוד לגו-עדן. מעבר מזה ומעבר מזה. ועל-יד שניהם שיירה רבה של מלאכי עליון, זיו פניהם מבהיק כזוהר הרקיע. מלאכתם היא קבלת פני הצדיקים, עולי מעלה. והיה כי יסתלק צדיק אחד למטה ונשמתו עולה למרום. יוצאים המלאכים לקראתו, ישאו אותו על כנפיהם, וכשהוא בא לפני השער, הם פושטים מעליו את תכריכי הקבר ומלבישים אותו שמונה בגדים של ענני הכבוד. משימים שני כתרים על ראשו, האחד על השני, הראשון של אבנים טובות ומרגליות והשני של זהב פרוָים אדום כאודם השמש, ומקלסים ואומרים לפניו: לך אכול בשמחה לחמך!

     נפתח השער, קול רעש וקול הידד. נחלים של שמן ואפרסמון, של יין ושל דבש נמשכים והולכים, ולחופיהם גדלים ורדים והדסים נותני-ריח ומשיבי-נפש עד לאין אומר. וה' עובר ביניהם כמלך אדיר ובא לחופותיהם אשר הכינו לו. כל חופה תלויה על ארבעה גפנים של זהב ובמפת המטוה שלה משוזרות מרגליות יקרות מבהיקות באור יקרות. ותחת כל חופה עומד שולחן של זהב, כסא אחד של זהב מימינו ושני של כסף משמאלו. יין משומר מששת ימי בראשית, נוצץ בנאדות לבנים כשלג, ועל ידם כוסות כפרחי רימון של כסף מזוקק. אור ועוצמה, הוד והדר, נוגה אין סוף, אין לילה, רק יום שכולו שבת ואור.

     ובגן-עדן עצמו שמונים ריבוא של מיני אילנות שונים, נושאי פירות נפלאים, לא תשורם העין בארץ. עצי בשמים וברושים ממלאים את כל כיכר אלהים – עץ החיים עומד באמצע הגן, גופו ושורשו כמגדל גבוה, ענפיו כארזי לבנון עליו כגודל איש.בכל ענף טעם אחר מחברו, ובכל עלה ריח אחר מחברו. שבעה ענני כבוד מתגוללים ממעל, ואורם כזהב שחוט, ממלא את האויר; ובכל ענן כוכבים ומזלות מיוחדים. שיר תשרנה חיות – הקודש, שיר ישירו מלאכי-הקודש. ששים ריבוא ממלאכי – השרת מזמרם בקול נעים ומתוק. וכל הצדיקים יסודי העולם מימות עולם יוצאים במחול. הקדוש-ברוך-הוא, אל האלהים ואדיר האדירים, בא בכל מחנהו ומגלה להם שנית את התורה.

 

 

ב

הַחוֹמוֹת

     שלוש חומות יש לגן-עדן: וכולן של אש: החומה האחרונה היא של אש שחורה. נראית ואינה נראת ולהט החרב המתהפכת סביב לה; כרובים שומרים על ידה. החומה השניה היא מאש ירוקה ואדומה מאד; המלאך פני-אל ומשרתיו בקודש ממונים עליה. החומה השלישית היא מאור המעורב מכל הגוָנים, לא יראנו אדם וחי. בין החומה הראשונה לשניה – ככר גדולה ורחבת ידים משתרעת, בה ימצאו מקומם כל בני-אדם, שכבר קבלו עונשם ונטהרו בנהר דינור, גם אלה אשר שבו אל ה' לפני צאתם מן העולם ולא הספיקו גם לעשות צדקה וחסד; מהרי-אל המלאך הוא אב ופטרון לכל אלה, הוא מטהרם, הוא מכיסם, והוא מראה להם "מעמד נועם הרוחות", ושם נקרת הצור, – בין החומה השניה והשלישית שוב ככר, גדולה שבעתים מן הככר הראשונה, שם מקום לצדיקים בינוניים; ומשם גם מבוא להיכל קן צפור, משכן המשיח. בממלכה זו שורר, כאמור, המלאך פני-אל, והוא גדול מחברו מהרי-אל מהלך חמש מאות אמה, מן החומה השלישית ואילך – מרכז גן-העדן גופו, כל אילנותיו נטועים בו מימי הבריאה, כל בניניו והיכליו – ממעשה לבנת הספיר.

     מקום גן העדן עצמו נברא אלף שמ"א שנים, שלוש שעות ושני רגעים לפני בריאת שמים וארץ, וקרקעותיו לקוחים משלג עולמים, אשר מתחת כסא הכבוד, הרקיע שעל הגן ממעל מאיר בכל הגוָנים, ושמו של הקדוש –ברוך –הוא חקוק באמצע. וארבע טבעות בארבע קצות הרקיע, וארבע אופנים בכל טבעת; וכולם משולבים אל עמוד אחד, העומד באמצע הגן וראשו עלה עד הקרקע של כסא הכבוד מתחת. על הכל פרוש ענן הכבוד!

     והמלאך גבריאל, איש לבוש הבדים, עומד שם על משמרתו; יום ים בעלות הבוקר הוא נוגע בארבע כנפיו בארבע טבעות הרקיע; ואז הכל ינוע: העמוד מתרומם, הרקיע סובב והאותיות של שם המפורש ממעל בולטות ונוצצות. עולות ויורדות. ומתחיל העמוד לנגן נפלא; נועם וזוהר רב כעין השמש יוצא ונמשך לכל העולמות ממעל ומתחת, השחר יצא, השמש תזרח, האדם יצא לפעלו, יתעוררו הים ומלואו ותבל ומלואה. יריעו לה' כל בני שמים וארץ. יזמרו כבוד שמו, ירננו תהילתו. אור זוהר של אלהי אלוהים, מלך מלכי המלכים, חודר מקצה הבריאה ועד קצה, קמים הצדיקים בעלי הנשמות המזהירות לתפילת הבּוקר...

    

 

ג

הַמַּעֲלוֹת

     שבע מעלות יש בגן-העדן העליון, כפי מעלות הצדקה והחסד בין יושבי מטה. המעלה הראשונה מוכנה בשביל כל שומרי-הברית ושומרי-התורה. כנגדם למעלה – בני-המלאכים, הנקראים אראלים, ומלך המעלה הוא יוסף הצדיק בן יעקב-ישראל, בכור שורו הדר לו, והוא נזיר אחיו. המעלה השנית הוקמה בעד כל ישרי העולם, בעד כל האנשים הישרים, שמעשיהם היו באמון וביושר. עומדים הם בשורת מלאכי מעלה ונקראים חשמלים; וראש המעלה הוא פינחס בן אליעזר בן אהרון הכוהן, שנתן לו אל עליון את בריתו שלום, לכהן בכהונת עולם. המעלה השלשית פתוחה בעד בני עלמא הדין, אשר תמימי דרך המה. ואשר כל מעשיהם בתמימות ןכל מחשבתם אך בתום היה; בעולם העליון עומדים בשורה זו אותם המלאכים, הנקראים בשם תרשישים. ואבי המעלה הזאת הוא אלעזר אבי פינחס ואחי איתמר.

     אחרי המעלה השלישית נבוא אל המעלה הרביעית, היא רחבה מכולם וגבוהה מכולן; שמה יושבים על כסאותיהם כל קודשי ארץ; להם נמסרו המפתחות לכל שערי גן-העדן, ושמה יכהן פאר הכוהן הגדול לאל עליון, אשר בו בחר אלהים מתוך שבט הלוי להקדישו, הלא הוא אהרון הכוהן, בן עמרם, בן לוי; שם הוא עומד, בגדי הקודש עליו, חושן ואפוד וכל אבני הקודש, נזר על ראשו וזיז במצחו, ושם-הקודש חרות עליו בחרט אלהים. שם עומד הוא ומקריב לאל עליון, מזמר ומשבח לקונו, וכל מחנה הקדושים הרבים, אשר סביבו, עונים לעומתו: קדוש, קדוש, קדוש ה' אלהי צבאות!

     מן המעלה הרביעית נבוא אל המעלה החמישית. מהחמישית אל השישית ומהשישית אל השביעית. במעלה החמישית יושבים בעלי-תשובה אמיתיים, אשר שיברו דלתות-הנחושת, גברו על יצרם הרעו התקדשו מרע לטוב בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם. " גבוהה מעלתם מאד", ונועם נשם מגיע אליהם מהזוהר העליון; גם הצדיקים הגמורים נכויים מחופתם של אלו, מנשה מלך יהודה, אשר הרבה לעשות הרע בעיני אלהים יותר מכל המלכים אשר היו לפניו ושב אחר-זה אל ה' בכל לבבו, וה' נעתר לו ושמע את תחינתו, יושב שם. במעלה השישית מקומם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו ושיצאה נשמתם בטהרה מבלי כל נגיעה בזוהמת העולם; מעלה זו היא הגבוהה מכולן ומחיצתה גדולה מכולן. בכל יום ויום יוד מטטרון שר הפנים ומלמדם תורה; ובכל לילה ולילה, בעת שדממה שוררת בכל העולמות העליונים והתחתונים. המה עולים למתיבתא עילאה, לישב לפני גבוה מעל גבוה. יהושע בן נון, משרת משה איש-האלהים, הוא הוא ינהלם ויביאם.

     והנה באים אנו אל המעלה השביעית. לא גובה ורום לה מהמעלות האחרות ואין הדרה נמהיק על האחרות, היא רק התיכונה שבכולן והפנימית שבכולן. שם יושבים שארית החסידים, יסודי עולם, אשר בענותם ובטהרת נפשם זיככו את העולם וטהרו אותו, ערכם של אלו גדול מערך חיות-הקודש; אברהם, יצחק ויעקב, אבות-עולם, פותחים את השורה, ואדם ראשון, יציר כפיו של הקדוש-ברוך-הוא בצלם ובדמות, עומד על פתחו של היכל. לא כל אנוש זוכה להגיע הלום!

 

 

ד

גָּן -הָעֵדֶן הָעֶלְיוֹן

     ויטע אלהים גן בעדן בראשית הבריאה ויַצמח בו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל. בו שם גם עץ החיים ועץ הדעת. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, שם חונים בני-האלהים.

     גן-עדן של מעלה הוא כנגד ירושלים של מטה לירכתי צפון. מרובע הוא מארבע רוחתיו ושש מראות נוגה לו, הסובבות אותו מכל עבר נהר הנצח יפרד והיה לארבעה ראשים; בו ארבעה מלאכים משרתים: בראש האחד מכהן מיכאל השר הגדול, והוא ומחנהו כנגד הנהר הראשון אשר בגן-עדו של מטה, והוא פישון. בראש השני עומד גבריאל, האיש לובש הבדים, שם מתחת שוטף הנהר השני גיחון, הראש שלישי הוא רפאל, ממשלתו כנגד הנהר השלישי – חדקל. והראש הרביעי הוא המלאך העליון נוריאל, שכוחו למעלה ככוח הנהר פרת.

     העץ החיים אוחזים רוחות עליונים החודרים בכל הגן. הוא גם משיב רוח כל הצדיקים והחסידים. כל ענפיו ועליו מרננים; ועבדי המקום יושבים בצלו בימי שבתות ומועדים, רוח עליון מרחף על פני כל חי, והקדוש-ברוך –הוא יושב ומולך בסוכת גינת האגוז שהיא לפנַי ולפנים. טל של אור הולך ויורד  ומי שנופל האור הזה על ראשו, הוא קם ועומד לפני שער המזרחי של סוכת אלהים ומשתחוה לפני ענן כבודו. המלך שואל את עבדו, והוא משיב ומדבר פנים אל פנים, השמחה וההתעוררות למעלה היא עד אין קץ.

     גם לגן-העדן הזה שלוש חומות: החומה האחת נקראת בשם לחש-סתר; השניה – בשם פועל ה'; השלישית – בשם משמר-אדרת, ושמותיו של אל-עליון, שומר הכל ורואה הכל, חרותים על כל חומה וחומה. וחומת לחש-סתר היא של אש אוכלת, והיא משכן המלאכים האומרים שירה, הנשרפים במאכולת האש ומתחדשים לבקרים. חומת פועל ה' היא כולה מאור נוגה. ואל ברוך פןעל בו תמיד ומאיר בו תמיד, החומה השלישית של משמר-אדרת, עין לא ראתה אלהים זולתך!

     בין כל חומה וחומה עומדים שרפים למיניהם ושומרים משמרת הקודש, שם סובב גם ומקיף נהר דינור; ושם על יד הנהר ההוא עומד סולם אלהים, שראשו מגיע לשמי שחקים ושאותו ראה יעקב בצאתו מבאר-שבע.                 

ובפגעו במקום, אשר ששם שער השמים; שם מולך מטטרון שר הפנים, והוא גבוה מחבריו מהלך חמש מאות שנה, גן-העדן זה ברחבו ובקומתו וגדלו הוא למעלה משלוש מאות ותשעים רקיעים, והוא מכוון כנגד שחקים של מעלה.

     וגם בגן הזה עמוד גדול ונורא באמצעיתו, ושבעים ושנים שרשיו שתולים בבית ה', וממנו נמשך כל טוב הגן וכל מעדניו. הוא מוגבל בשנים-עשר גבולות אלכסונים, וכל גבוליו שנים-עשר במספר, מוגבלים לכל פאתי עולם, למזרח ולמערב, לצפון ולדרום. ממנו יוצאת חיוּת לכל העולמות, ולכל חי ולכל נמצא, בואו וראו, כמב פלאים עשה הבורא יתברך בעולמו ומה רבים מעשיו!

 

 

ה

קָרְבָּנוֹת שֶׁל מַעְלָה

     כל הצדיקים יושבי מעלה רואים אלו את אלו, יודעים אלו את אלו, יודעים ומכירים בכל הויות העולמות ידיעה גמורה, שאין בה חסרון, נפתחים כל הלבבות, והוסר המסך מכל החושים. אין גבול ואין מעצור! צדיק עומד כאן ורואה מסוף עולם ועד סופו, אין לו גוף, אין לו דמות הגוף, ומתראה כגוף; הוא ממלא מקום ואין ורחו תופס מקום.

     בימות החול, כשבני – אדם יוצאים לפעלם ולעבודתם, יושבים שוכני – מעלה על תורתם ומתענגים בנועם ה' יום יום. המה שומעים שירת בוקר וערב ומזמרים הם עם מלאכי-עליון, מלאכי-הפנים. וכשבא ערב יום השבת, אז נעשית התעוררות יותר גדולה, נשמות לרבבות עולות, כרוזים נשמעים מכל עבר: פנו מקום! הכנות בכל אפסים, ושם ברקיע המערבי עומד מיכאל השר הגדול לפני מזבח של מעלה, והוא מקריב ככוהן נשמות של צדיקים לפני אדוניו, השוכן מרומים. מריח ה' את ריח הניחוח ממעשיהם הטובים, ומחזירם לסיבתם הראשונה. תחיה, חירות וחיים לכל, מלכת השבת באה עם כל הדרה. רננו לה'!

 

 

עוֹד מִגַן-עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם                                                                              

א

     למזרח העולם – גן-עדן.שיעורו מהלך י"ח מאות אלף שנים, ובתים רבים הנויים בו, גודל שתים-עשרה ריבוא מיל וגוהו מאה ריבוא מיל.

     הבית הראשן עומד סמוך לשער הראשון של גן-העדן, קורותיו ארזים אדירים, בו יושבים כל גרי-צדק ועובדיה הנביא בראשם. הבית השני עומד על יד השער השני של גן העדן, גם הוא קורותיו ארזים וקירותיו של כסף, בו מדור לכל בעלי-תשובה ששבו אל ה'. הלא מנשה בן חזקיהו לבית דיוד יושב עמהם. הבית השלישי בנוי כסף וזהב ואבנים טובות, הוא גדול עד למאד, בו שתולים כל מיני מגדים ומיני בשמים. אין כל דבר טוב בשמים ובארץ שאינו בתוכו. באמצעיתו נטוע עץ-חיים, גבהו מהלך חמש מאות שנה. יושבים תחת צלו שלושה אבות ישראל: אברהם יצחק ויעקב, כל י"ב שבטי יעקב כל יוצאי מצרים, שראו נפלאות אֵל מוציאם וכל מתי-מדבר, אשר ניהלם משה הרועה; משה יושב שם ודורש טעמי – תורה ואור פניו מזהיר, ואהרון אחיו יושב ומלמד את הכוהנים סדרי כהונה. גם דיוד ושלמה יושבים שם ועטרותיהם בראשם; ושם כלאב בן דויד עודנו חי, עומד ומשמש את אביו, עץ-החיים שתול על מקור מים חיים, ועליו עולות ויורדות נשמותיהם של צדיקים, כאדם העולה ויורד בסולם, עמהן באות חבורות חבורות, איש איש ואנשי ביתו, איש איש ובני-משפחתו, איש איש ושבטו. באים הם וטובלים את עצמם ברמ"ח נהרי שמן ואפרסמון; אחר-זה יושבים על מיטות של זהב ועל קתדראות של אבנים טובות ומרגליות, יושבים ומשבחים לקדוש-ברוך-הוא ונהנים מזיו השכינה.

     והנה הבית הרביעי בנוי עצי זית, וקורותיו עצי זית. בו יושבים בני-אדם שלקו בעולם הזה, חייהם היו מרורים כזית, ואף-על-פי-כן לא מרדו כחוקי אלהים. והנה הבית החמישי – מה שונה הוא מחברו! הוא בנוי אבני שוהם וישפה ואבני מילואים במשבצות של זהב; בו נטועים כל עצי לבונה נותני ריח וסביבו שוב נהרי אפרסמון נמשכים והולכים עד נהר גיחון. שם אפריון מעצי לבונה, כעין המשככן שעשה משה במדבר; כל כליו ועמודיו של כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן. על מיטות של זהב יושבים, עטופים בגדי-רקמה, משיח בן דויד אבי ירושלים ומשיח בן אפרים לשבט אפרים; לפניהם עומד אליהו התשבי, בכל יום שני וחמישי ובכל יום שבת ויום-טוב באים אבות-עולם, משה אהרון, ודויד ושלמה וכל הנביאים והחסידים מימות עולם, לקבל פניהם. כן הדבר עד קץ הפלאות, עד אשר יבוא רוח אלהים על כל בשר!                             

 

 

 

ב

לצפון העולם – גיהינום, גדלו מהלך אלף אלפים ותש"ה שנה, אוצרותיו – אוצרות שלג וקיטור, ומלא הוא חושך ורוח-סערה. מהלך ה' שנים בו – מקום מושב לשדים ומזיקין, רוחות רעות ומחבלין, והשאר מוקדש לרשעים ולכל בעלי רוע-לב. שר של גיהינום – קיפוד שמו, חברו השני – נגדיאל והשלישי הוא סמאל, כל אחד עומד ומשמש על-יד שער מיוחד.

     שבעה מדורות יש בגיהינום: שאוֹל, הליכה שלש מאות שנה, ושם נדונים קורח ועדתו, אבדון הליכה ש' שנה, ששם אובדות נשמות של רשעים. באר-שחת, גם ככן הליכה בת ש' שנה. שם נדונים כל הגזלנים והגנבים וכל עושקי שכר שכיר; בו גם שני בורות, אחד מלא ואחד ריק, וכל הימים שואבים הנדונים את המים בכדים מן האחד ונותנים בשני; וזה אינו מתמלא וזה אינו מתרוקן... ואחריו טיט-היון; אחרי טיט-היון מדורה של דוֹמה' אחריהם ארץ-תחתית, כל באיה לא ישובון;

     בבית זה רובצים אריות של אש, והמה אוכלים את הרשעים, שם עומדים מלאכים ומכים את בני-האדם הרשעים בשבטים של אש. קושיאל, שפטיאל, מתניאל, הדריאל, ורוגזיאל המה מראשי הממונים על העונשים והמכים. והיה בעת תצא נשמת הרשע מגופה, מקבלים אותה מלאכי-חבלה וקולעים אותה כהרף עין למלאכי-זעם, והם מקלעים אותה לאחד ממדורי גיהינום. כי יש משפט ויש שופט קשה על כל חטא ועל כל פשע שיעשה האדם,

 

 

 

ג

     למטה מן היבשה – תהום, למטה מן התהום – תוהו ובוהו וחושך ומים. למטה מן המים – ארקא; ובארקא שאול תחתית, אבדון ובאר-שחת, טיט-היון, שערי-מות ושערי-צלמות.

     שאול הוא המדור העליון של הגיהינום, גבהו מהלך חמש מאות שנה, ארכו מהלך חמש מאות שנה ורחבו מהלך חמש מאות שנה, אבדון הוא המדור השני; ארכו, רחבו וגבהו כשאול, כן גם גודל המדור השלישי, באר-שחת, כן גם המדור הרביעי, טיט-היון, וכן היא גם מידת המדור החמישי, שערי-המות, מידת המדור השישי, שערי-צלמות, וכן מידת המדור השביעי.

     האש שבגיהינום היא אחת משישים של אש שערי-המות, אש שערי – צלמות היא אחת משישים של אותה משערי-המות, אש שערי-המות היא אחת משישים של אותה מטיט-היון; ואותה של טיט-היון היא אחת משישים של באר-שחת. עולה על כולן האש הבוערת של עמקי שאול. תהום אחת גדולה מחברתה.

 

 

ד

     חמישה מיני אש יש בגיהינום: אש אוכלת ושותה. אש שותה ואינה אוכלת, אש אינה אוכלת ואינה שותה., ויש אש אוכלת אש. יש בו גחלים בוערת גדולות כהרים וכגבעות, יש בו נהרות של זפת וגפרית ושל גחלי-רתמים; וכשגזר – הדין בא על הרשע, מלאכי-החבלה דוחפים אותו על פניו, אחרים מקבלים אותו, מגלגלים אותו מכניסים אותו לאורו של גיהינום, הוא פוער פיו ובולע אותו, תרחיב שאול נפשה.

     ויהי כי נכנס חכם אחד גדול מרבי-תלמוד בחייו לגן-עדן, בא אליהו ואמר לו: רצונך שאעמידך גם כן על טיבו של גיהינום ועיניך תראנה איך שופט רמים קשה? הן, הובילהו אל שערי-גיהינום. ראה בני-אדם, תלויים בידיהם, אחרים תלויים כרגליהם והללו בלשונותיהם. ראה בני-אדם שמאכילים אותם בשרם; וראה בני-אדם שמאכילים אותם גחלי-רתמים או משליכים אותם מאש לשלג ומשלג לאש. ראה גם בני-אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים את בשרם, כן ראה כמה בני-אדם, שמאכילים אותם חול המשבר שׁיניהם, כמו שנאמר: שיני רשעים שיברת.

     כה הם נדונים קשה שנים-עשר חודש, אחר-זה הם נעשים אפר, והרוח מפזרו תחת רגלי הצדיקים.                                            

 

 

 

ה

מְנוּחַת הַמֵּתִים

     ושמרו בני-ישראל את השבת לדורותם, ברית עולם, ותנחנה בה גם כל הנשמות הערטילאות שלמעלה, אין עני ואין דין בה. בה שביתה ומנוחה לכל בשר!

     חצר גדולה יש בעד המתים קרוב לגן-עדן; ונהר יוצא מעדן להקיפו מכל עבריו והרוח את השדות מסביב ויעלו זרע כל עשב למינהו וכל פרי למינהו. ובכל ערבי שבתות, בכלות ימי החול הקשים ואתא שבתא מלכתא, מוציאים את הרוחות של המתים מבית משכנם, שיירות שיירות הם קמים מקבריהם, הולכים לרעות באלה השדות ושותים ימם חיים מן הנחל וחיים, אורך ימים באותם הרגעים המעטים, טוהר ושובע, ובאים אחר-כך.    

לקבל את פני השכינה. אל עולם מרחמם, ובניו מטה, גם הם ינוחו, אם ישמעו בקולו לקיים את יום השבת ולא יגזלו את המתים, את האלהים תראו ואת שבּתוֹ, שבה שבת וינפש, תשמרו: אות היא לעולם, אות היא בין החיים ובין המתים!  

 

 

שְׁנֵי הֵיכָלוֹת

א

     בצד רוח מזרחי של גן-עדן יש היכל גנוז וסתום, והוא נקרא היכל נוגה, בו הכל כעצם השמים לטוהר, והוא מלא אור יקרות על הקירות, על התקרה ועל הרצפה נוצצות אותיות פורחות, פרחים מעשה שׂבכה מכל הגוָנים,

הוד והדר בכל סביבו, אין בכל העולם כיופיוֹ וטהרוֹ.

     בהיכל זה, בפנימיותו, פרושה פרוכת זהב מושזר, ואין כל בריה יכולה לנגוע בה. רק ביום השבת, לפנות ערב, היא נגולה ומתראים אחריה לפני ולפנים כל דיוקני הרוגי לוד, דיוקני עשרה הרוגי מלכות ודיוקני כל הקדושים אשר בארץ, אשר מתו על קידוש השם. ואז בא המשיח, באים האבות, באים כל הצדיקים והחסידים וצועקים לאדון האדונים, גם אלהי מרום מוריד שתי דמעות ונשבע להחיותם ולנקום נקמת דמם. קול רעש! במוצאי שבת יורדות עוד הפעם הפרוכת, וכל אחד שב אל מחנהו וכל איש אל דגלו.      

 

 

ב

     שם, לא הרחק מאותו היכל וסמוך להיכל קן-צפור, יש היכל אחר, והוא היכל האגוז; גם הוא סתום וגנוז, מראהו כמראה הקשת אשר בענן ונוגה לו סביב. בו מולך ראש ישיבה ושמו רב גדיאל.

     אביו של רב גדיאל היה צדיק גמור ולא בטל מן התורה, לעסוק בהבלי עולם, וכשהוליד את בנו זה – מת, גם אמו מתה בציריה ונשאר התינוק הרך יתום; גדל וישב על שן סלע והיה עוסק בתורה וביחודים וכוָנות, כאילו זה עתה ניתנה ממרום, ויתקדש יותר מכל אדם אשר על פני האדמה. ביקש להחריב כל העולמות ולהשאיר אך אור נוגה זה, הכירו בדבר חוזים והוברי-שמים, באו וסיפרו לאויבים; ויקומו אלה והרגוהו וחתכו את בשרו חתיכות חתיכות. לקח השם את נשמתו של הנער הטהור, העלה אותה למרום והכין בעדה את היכל האגוז, הוא אור ומראהו אור. ובשעה שהוא יוצא מהיכלו, אותיות שׁם המפורש בולטות ונוצצות על מצחו; וכל הצדיקים שרואים אותו נופלים על פניהם, ולא היתה נשארת בהם נשמה מרוב הודו, לוּ לא ימַהר יהושע בן יהוצדק, הכוהן הגדול להקימם.

     היה רבן אחד ליהודים, אחד מן המיסדים והבונים של התורה שבעל – פה, התענה שבע תעניות ושב ובקש והתחנן ופני בוראו, כי יראה לו פתח היכל אגוז. ויראהו ה' בחלום שבעה רקיעים, שבעה מלאכים סביבותם וחמישים מפתחות ביד כל אחד ואחד. כמה וכמה כיתות של צדיקים רצים ושבים. לפתע ראה אותיות שׁם המפורש נוצצות מרחוק ונתעוורו עיניו ולא ראה עוד, שמע בת קול יוצאת ואומרת: עד כאן הרשות!

     הרב הזה היה רבי יוחנן בן זכאי.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה