_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הַשְּׁנַיִם

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי

לתוכן הענינים

 

בדרך העולם הוא שבּמוֹת רבי או צדיק וישכב עם אבותיו יושב בנו על כסאו, ואם אין לו בן וחתן, תלמידו הגדול יתמנה לרועה עדת החסידים אחריו.  אבל לעתים רחוקות יקרה שמכבּדי הרבי ומקורביו קשרה נפשם בו גם אחרי מותו ולא ילכו להסתוֹפף בצל קדוש אחר; מאלה הם חסידי סברן, ה"חסידים הישנים". – אין להם לחסידים האלה רבי חי אשר ידברו עמו פנים אל פנים, אין להם מקום לעלות שמה לרגל או ל"ימים נוראים".  כצללים המה הולכים עלי אדמות, עיניהם לא לפנים יביטו, כי אם לאחור: לקדוֹש גדול שמת המה עובדים, קדוֹש שאין תמורתו.  על קהל החסידים האלה, שמרכזם ב"קלוֹיז" הישן בעיר נחולה, ימנָה גיבור סיפורי וביניהם הוא יושב.

נחולה היתה עיר קטנה ועניה בנגב רוסיה, כדרך הקהילות האלה.  אין בה כל תנועה ועומדת היא על חוקיה ומנהגיה וסחרה המעט.  צל חייה הוא רק ברחוב התיכונה, ששם היה גם "שוק העיר" וחנויות העיר, ושם עובר גם דרך-המלך, המקשר את העיר משני צדדיה עם שאר חלקי העולם... ברחוב הזה פני הבתים מקבילים ונשקפים איש אל אחיו. – אותם האנשים אשר נפל חלקם בעולם להיות מדרי בתי הרחוב הזה יכולים לברך לאל עליון, אשר הושיב אותם בין החיים... גורל אחר לגמרי הוא חלק אלה הדרים ברחוב אחר בנחולה; אלה מוקדשים מלידה לראות רק את הכתלים האילמים של אחורי הבתים שלפניהם, באין דלת ובאין חלון.

גיבורי, האברך, יהושע-נתן, חי כל ימיו ברחוב כזה, והוא היה יחיד ורך לאמו האלמנה, שכל היום ישבה בחנותה אשר בשוק, לפרנס את הבית.  עוד בהיותו בחור ירש את מקומו של אביו בבית-התפילה של חסידי סברן, ויהי בן י"ח כבן שלושים לעבודת ה' וליראתו.  הוא היה גיבּן מלפניו ומאחריו, וכשהיה שוכב במיטה לישון היה סובל מכאובים, אבל הוא לא היה קובל על מזלו.  למרות עינויי גוו היה טוֹב-לב.  הוא היה גם נבון דבר וידע לדבּר את חבריו בהשׂכּל, ולפעמים גם בהיתול, שהיה זר לגמרי בתוי הפנים האלה ובחבורת האנשים האלה.  הוא היה נודע בעיר בתור אחד מאַברכיה החשובים, ובאָמרי אַברך כבר ידע הקורא שהוא היה נשוּי; אמנם על מאורע זה יסוֹב סיפורי.

מרים, רעיתו של יהושע-נתן החסיד והגיבן, נולדה בעיר המחוז בלונה, הקרובה לנחולה.  היא היתה בת אשה אלמנה, שלה עוד בן יחיד, ומודעים לא היו להם בעיר ההיא.  המשפחה הקטנה הזאת גרה בשכנות במעון קטן בעיר התחתונה וחיתה בדוחק.  האֵם עסקה במעשה פוזמקאות, תפרה לבנים ולפעמים גם מרטה נוצות, ובנה היה משורר-עוזר לחזן בבית-הכנסת וקולו רך וערב ושׂכרוֹ מעט.  גם מרים ידעה לשיר שירי-עם.  פניה היפים ועליזי-הנוער הרבו את קסמה; ובלכתה לטייל ביום השבת בגן העיר לא היתה עלמה ששׂגבה ממנה בחן.

בלונה אינה נחולה, שם בני-ישראל אינם עניים ויראים את המצוות כל כך.  יהדות הגדלה בעיר ששם יושב שר המחוז והרחובות מרוצפים באבנים, בת צביון אחר לגמרי היא מזו שגדלה בעיר שאין כאלה לה...

והנה בא הדבר שמרים היפה, בת בלונה, נישאת לאיש החסיד והחולה מבני נחולה הקטנה.  מה"צד" האחד – עלמה עניה בלי מוהר ומתן, וה"צד" השני – בן יחיד לאמו, שלה חנות מלאה סחורה.  והנה מלבישים מצד החתן גם את הכלה, נותנים לה מתנות רבות, גם "הוצאות החתונה", הכל בא מנחולה.  "זיווּגים" כאלה רבים בישראל!

ויאב יהושע-נתן הגיבּן את מרים רעיתו, שלא כדרך האנשים מבני החסידים האלה.

מי יודע תעלומות ההשגחה! היא ענשה את האדם בעונש קשה, לתת לגופו צביון זה, ובה"עזר כנגדו" המתיקה את גזר-הדין ותשם את חלקו בנעימים.  ויהי הדבר בעיני אנשי עיר מגוריו לא לחזיון פלאי בחיים, כי אם לחלק מהנהגת העולם, שכל דרכיה ביושר... רק מרים לא הבינה בצירופי-מחשבה כאלה, לה היו החיים בסביבה כזו מוזרים מאד ותרגיש עצמה כשבוית-חרב. – אֵם יהושע עמלה תמיד להיטיב את לבה של מרים.  לא פעם אחת הפסיק יהושע-נתן מתלמוּדו בבית-המדרש וחשב בשלום מרים שלו. – אבל ככל אשר הוסיף לכבדה ולאהוב אותה כן נקעה נפשה ממנו.  היא לא קיבלה עליה את גזר-דינה ותאמר לנפשה יום יום: לא אוּכל לשבת כאן.  לב האשה אשורנו!

ותקם מרים בלילה אחד ותתגנב ותברח לבית אמה ואת כל בגדיה ותכשיטיה עזבה אחריה יתומים... וממחרת הבוקר היה רעש בנחולה, כי לא היתה עוד כזאת שעבריה תלך רגלי לבדה שלוש פרסאות בלילה.  לאם יהושע היה היום הזה יום אסון כיום שמת בעלה.  ויהושע-נתן אָבל עד תהום נשמתו... החסידות הסברנית, ההבטחות הרבות לעתיד לבוא הכתובות בספרי התורה לא הועילו ביום-עֶברה ולא יכלו להסיר ממנו את העקה כי רבה...

עוד פעם אחת חפצה נפש החסיד לראות את הוד פני מרים, ולוּ רק לשעה, לרגע.  לוֹ נדמה כי אז יבוא נס ממרום, אז יפּתח פתחוֹ של גן-עדן ותבוא מחילה וכפרה לכל האדם.  ומרים, אם כי הלכו שליחים מהכא להתם, כדי לקיים מצות "רדיפת שלום", וניסו לדבר על לבה כי תשלים את בעלה, התעקשה ותאמר: לא ארד אל נחולה עוד, כל עוד נשמתי בי.

ויהושע חלה וימת בצאת השנה, לא כאיש אשר הפקיד את נשמתו וגופו ביד ה', כי אם כאיש שנתפוצץ לבו; גברה יד האשה על התורה והמצוות וגם על חסידות סברן.

ומרים? היא הלכה ונישאה לאיש אחר גבה-הקומה ומתאים לה.  גאוּלה באה לה, שכחה את החלום הרע בנחולה ותרא חיים טובים את בעלה.  רק בנים לא נולדו להם.

המעשיה קצרה, רבותי.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה