_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בּקוֹנגרס השנים-עשׂר[1]

ברל כצנלסון

לתוכן הענינים

 

(בּקַרלסבּד, 1 בּספּטמבּר 1921)

העם בּתפוּצוֹתיו מחכּה לדברינוּ, למעשׂינוּ, לדברי-אמת, למעשׂים של ממש, ועלינוּ לעשׂוֹת כּאן חשבּוֹן-הנפש.

"ארץ-ישׂראל היא אפשרוּת של מעשׂים גדוֹלים לפני העם העברי", – אמר הרצל – אבל כּיצד הראינוּ את עצמנוּ כּשהגיעה השעה הגדוֹלה?  הפּוֹליטיקה הוּעמדה בּרוּם עוֹלמנוּ, והעיקר, העבוֹדה נדחתה לקרן-זוית.  עניני הישוּב, החקלאוּת, העליה הוּזנחוּ, נתכַּווצוּ.  לא עבוֹדה מדינית נעשׂתה על ידינוּ, כּי אם עבוֹדה דיפּלוֹמַטית.  עבוֹדה פּוֹליטית פּירוּשה:  אִרגוּן העם, יצירת כּוֹח ממשי בּארץ-ישׂראל, בּסיס למדיניוּת ריאַלית.  את העם לא אִרגַנוּ, את ההסתדרוּת הציוֹנית הרסנוּ, כּוֹח בּארץ לא יצרנוּ, את העליה לא קידמנוּ, קרקע לא רכשנוּ, משקים חדשים לא הקימוֹנוּ וּמעט העבוֹדה הפּוֹליטית הריאלית הנעשׂית בּארץ על ידי הישוּב עצמוֹ, לא הבינה לוֹ ההנהגה הציוֹנית.  מאז נכבּשה הארץ על ידי האנגלים חתר הישוּב בּכל מאמציו לאִרגוּן, ליסוּד אוֹטוֹנוֹמיה לאוּמית בּארץ.  ההנהגה היא ששׂמה מכשוֹלים על דרך הישוּב.  רק אחרי מלחמה של שנתים הוּשׂג מאִתה היתר.  הנה בּא די-לימה וּמתקלס בּוַעד הלאוּמי, הדוֹרש דעה בּשעה שאין לוֹ עוֹד המאה.  ההנהגה הציוֹנית לא הבינה גם לצוֹרך הכי-חיוּני של הישוּב – הגנה עצמית, וגם בּחדשים הכי-חמוּרים לא מִילאה את חוֹבתה.

מיוֹם מינוּי הנציב הסתפּקה ההסתדרוּת הציוֹנית בּעשׂיית רֶקלַמה  ולא עשׂתה דבר בּכדי ליצוֹר כּוֹח ממשי בּארץ.  מַפּח-הנפש הקיף עכשיו לא רק את הפּוֹעלים, כּי אם את רוֹב חלקי העם בּארץ וּבגוֹלה.  עבר-הירדן ניתק מארץ-ישׂראל, האַדמיניסטרציה הקוֹדמת הצוֹררת נשארה על כַּנָה.  המשטרה הירוּדה, מרכּז השׂנאה, נשארה כּמקוֹדם.  לנוּ היוּ משננים יוֹם-יוֹם, כּי סַמוּאל הוּא איש הצדק.  לא הצדק, כּי אם הכּניעה הוּא היסוֹד לעמדת הממשלה.  לאחד המסיתים לפרעוֹת בּירוּשלים ניתנה לא רק חנינה, כּי אם משׂרת מוֹשל בּאחת הערים.  לאסירי עכּוֹ לא ניתנוּ משׂרוֹת כּאֵלוּ.  בּמסי-הארץ וּבמכס יש לנוּ חלק רב, ואין מכּירים בּזכוּתנוּ לקבּל את החלק המגיע לנוּ בּתקציב בּתי-הספר.

הועד הלאוּמי לא זכה לקבּל עד עכשיו את זכוּת הטלת- מסים, זוֹ שישנה לנוּ בּליטא.  מזכּיר המשפּטים בֶּנטביטש מיאֵן להכּיר בּזכוּת הקהילה שלנוּ.  כּל זה היה עוֹד בּימים הראשוֹנים, "הטוֹבים".  אחרי כּן בּאוּ הימים הרעים:  פּרעוֹת יפוֹ.  וּמה בּא אחריהם?  לא הגנה, לא עזרה, כּי אם פּוֹגרוֹם פּוֹליטי:  לכל העוֹלם הוֹדיע הנציב היהוּדי, כּי הבּוֹלשביקים היהוּדים הם שגרמוּ למהוּמוֹת בּיפוֹ.  הדבר הנוֹרא בּיוֹתר היה איסוּר העליה.  פּוּרענוּת זוֹ עלתה על הכּל.  לציוֹנים אמר סמוּאל:  מבּלי עליה אין לי כּאן מה לעשׂוֹת.  וּברַמְלָה בּעצרת המוֹן הפּוֹרעים החוֹגג הוֹדיע, כּי העליה נעצרה.  זהוּ הגמוּל בּעד הפּרעוֹת.  איסוּר העליה קשה לנוּ מהכרזת ג' בּיוּני ואף מבּיטוּל הצהרת בּלפוּר;  בּלי עליה יש להצהרוֹת לא רק ערך אַפסי, כּי אם שלילי:  הן מעוֹררוֹת נגדנוּ את משׂטינינוּ מבּלי שינָתן לנוּ פּתח תקוה לשינוּי המצב.  עלינוּ להכריז פּה, כּי את זכוּתנוּ לעלוֹת לארץ לא יגזוֹל שוּם שלטוֹן מאתנוּ.  לא נוֹדה בּשוּם מנדט, שנעילת שערי הארץ בּעדנוּ כּרוּכה בּוֹ.

אחרי-כן החלוּ הרדיפוֹת, מכוּוָנוֹת כּאילוּ נגד האגף השׂמאלי, אך מיוּעדוֹת בּאמת כּלפּי יהוּדים בּכלל.  ההנהגה הציוֹנית שתקה וחטאה בּזה.

אחרי הפּוֹגרוֹם בּא "משפּט הצדק".  משפּט של אסירי-עכּוֹ הוּא כּאַיִן לעוּמתוֹ.  חוֹבה עלי להזכּיר מבּמה זוֹ את משפּט רצח בּרֶנֶר.  ארבּעה חדשים עברוּ מיוֹם שנרצחוּ בּרנר וחבריו, ודבר לא נעשׂה בּכדי לגלוֹת את עקבוֹת הרוֹצחים.  איני יוֹדע אם בּאוּלם זה יוֹדעים כּוּלם, מה היה בּרנר לנוּ, לפוֹעלי ארץ-ישׂראל.  אחרי כּל המחאוֹת והדרישוֹת והאינטֶרפֶּלַציה בּפּרלמנט האנגלי לא נקפה הממשלה אצבּע בּענין זה, בּה בּשעה שילדים בּיפוֹ יוֹדעים את פּרטי הרצח.  על דבר זה הנוֹגע בּעמקי נשמת העם אין לחשוֹת.

ההסתדרוּת הציוֹנית, תחת לעוֹרר את כּוֹחוֹת העם, דיכּאה את הבּעת המחאה והמרי.  בּעתוֹנוּת הציוֹנית החלה להישָמע אמירת "על חטא":  אנוּ אשמים.  וכאן הסכּנה החמוּרה בּיוֹתר ואי-הבנה גמוּרה בּעניני ארץ-ישׂראל.  אוּלי אשמים אנחנוּ גם בּפּוֹגרוֹמי אוּקראינה?  מוּסר חדש זה יש בּוֹ משוּם סכּנה מוּסרית והוֹצאת לעז על הציוֹנוּת ועל הישוּב.  במשך 40 שנוֹת הישוּב החדש עוֹד לא התנפּלוּ יהוּדים על כּפר ערבי, עוֹד לא קרה מקרה שיהוּדי יתנפּל על ערבי, והנה מַטיפים לנוּ מוּסר, כּי עלינוּ להיטיב את יחסינוּ לערבים, קוֹראים לרֶביזיה וליחסים חדשים וכדוֹמה.  שני אנשים אבדוּ לנוּ בּשנוֹת המלחמה, אשר חלמוּ את חלוֹם אַחֲוַת העמים השֵמיים – יהוֹשע בַּרְזִלַי[2] וּמיכאל הַלפּרין[3].  בּכל ספרוּת הפּוֹעלים בּארץ נשמעוּ דברי אַחוָה ושלוֹם עמוּקים.  הפּוֹעל העברי נתן את תשוּבתוֹ:  חיי העמים השוֹנים בּארץ-ישׂראל צריכים להיבּנוֹת על יסוֹד האוֹטוֹנוֹמיה הלאוּמית הרחבה.  רק אז יהיה אפשרי משׂא-וּמתן אנוֹשי בּין שני העמים.  רב המרחק בּינינוּ וּבין הערבים  עד שנבוֹא לכפר ערבי לדבּר אִתם לשלוֹם – תלוּיים לנוּ חַיינוּ מנגד.  עלינוּ להבטיח את בּטחוֹן חיינוּ, רק אז יהיה הבּסיס למשׂא-וּמתן.  אסוּר לוַתר על שאיפתנוּ להיוֹת הרוֹב בּארץ.  התעמוּלה הנַעשׂית נגדנוּ בּארץ-ישׂראל מזדייפת לתנוּעה לאוּמית, בּכל הפּעוּלה האוֹיבת הזאת חָלוֹת ידים זרוֹת.  התזכּירים המוּגשים לממשלה האנגלית בּשם הערבים נכתבים בּיד אירוֹפּית.

שני הדברים היחידים שזכינוּ בּהם בּשנתים האחרוֹנוֹת הם:  עליית החלוּצים וּקניית-האדמה בּעמק.  וּשניהם נעשׂוּ בּאיסוּר ולא בּהיתר, נגד דעת השליטים בּהסתדרוּת הציוֹנית.  קניית העמק, אינה חדשה, יהוֹשע חנקין[4] עמל בּה זה 28 שנה.  עלינוּ ליצוֹר אפשרוּיוֹת מעשׂיוֹת של פּוֹליטיקה חדשה.  בּזמן הראשוֹן של ועד-הצירים נתבּזבּז כּסף רב,  אבל נתבּזבז דבר יקר יוֹתר מזה –  אָבדוּ אנשים.  מכּל עבר פּרצוּ אלינוּ חלוּצים מתנדבים לעליה, לעבוֹדת הישוּב, לקרבּנוֹת.  בּרוּר לכּל, כּי הפּעוּלה הפּוֹליטית הנחוּצה בּיוֹתר היא:  חידוּש העליה, חיזוּק "החלוּץ", הגבּרת ההגנה, בּיצוּר העמדוֹת בּארץ.

אלוּל תרפ"א.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] "קוּנטרס" צ"ג, אלוּל תרפ"א, עמוּד 4;  "ילקוּט אחדוּת-העבוֹדה" ב', עמוּד 101.בּ"קוּנטרס" צ"ד, עמוּד 7, הוּבאה תמצית מדברי בּרל בּ"ועידת ארץ-ישׂראל העוֹבדת", שהתקיימה בּקרלסבּד בּפרוֹס הקוֹנגרס:

אחרי כל הנסיוֹנוֹת שהפּוֹעל היהוּדי רכש לוֹ בּארץ – נסיוֹנוֹת שלפי שעה אי אפשר עוֹד לעמוֹד כּראוּי על גוֹדל-ערכּם – אנוּ עוֹמדים שוּב בּראשית דרכּנוּ.  הציוֹנוּת אינה מַקדשת את תשׂוּמת-הלב הדרוּשה לשאלוֹת-חיינוּ החשוּבוֹת  בּיוֹתר.  לעוּמת זאת, שאלוֹת ממַדרגה שניה וּשלישית, כּ"דיפּלוֹמַטיה" ועוֹד, תוֹפסוֹת מקוֹם בּראש.  בּשלוֹש השנים האחרוֹנוֹת, בּשנים ה"מאוּשרוֹת" האלה, הזנחנוּ את עבוֹדתנוּ העיקרית.  עלה בּידינוּ להכניס לארץ עשׂרת אלפים חלוּצים.  מקצוי תבל בּאוּ, בּדרכים מדרכים שוֹנוֹת.  אבל לא נתַנוּ להם כּל עזרה.  בּתקוּפה זוֹ היוּ שעוֹת בּהן יכוֹלנוּ לקבּל מאת העם סכוּמי אמצעים עצוּמים, וגם זה הזנַחנוּ.  היתה שעה גדוֹלה של התנדבוּת בּעם, ולא ראינוּ.  היזהרוּ, חברים, מפּני "הפּוֹליטיקה הגבוֹהה".  רק עבוֹדת התישבוּת גדוֹלה וּרחבה תוּכל להצילנוּ בּרגע זה.  אבל מכשוֹלים גדוֹלים מאד עוֹמדים לפנינוּ בּדרך-עבוֹדה זוֹ.  קל יוֹתר להתעסק בּציוֹנוּת של רֶקלַמוֹת מאשר לעבוֹד עבוֹדה של התישבוּת.  עכשיו מכינים לקוֹנגרס תכנית-התישבוּת חדשה, מַפתיעה.  תכנית זוֹ רק תגרוֹם לנוּ, כּפי שאפשר לשער, דחיית עבוֹדה חדשה, לשנה אחת אוֹ אחדוֹת.  עוֹמדים לבטל תכנית-עבוֹדה שאוּשרה כּבר.

מצבנוּ בּארץ הוֹלך ורע לא רק משוּם שהמצב הפּוֹליטי הכּללי הוֹלך ורע, אלא גם משוּם שאנוּ מַשלימים, משוּם שאיננוּ עוֹמדים בּתוֹקף על שלנוּ, משוּם שאין לנוּ הגנה עצמית מסוּדרת וּמוּצקה.

[2] יהוֹשע בּרזילי.  תרט"ו-תרע"ח.  מהאישים הדגוּלים של חיבּת-ציוֹן המעשׂית.  עלה לארץ בּשנת תרמ"ז.  בּיקר בּחריפוּת את דרכי ההנהלה של פּקידוּת הבּרוֹן.  פּעל לטוֹבת אִכּרי גדרה הבּיל"וּיים.  יצא לזמן קצר לרוּסיה והיה שם ממיַסדי "בּני-משה" יחד עם אחד-העם.  בּתרנ"א חזר לארץ ועבד שנים רבּוֹת מטעם "חוֹבבי-ציוֹן".  שיקע עמל רב בּטיפּוּל בּעניני העליה, התמסר ליִשוּב פּוֹעלים על הקרקע, הגה את רעיוֹן ההוֹן הלאוּמי.  כּתב הרבּה בּשאלוֹת הציוֹנוּת והישוּב.  ערך את "מכתבים מארץ-ישׂראל".  קוֹבץ סיפּוּריו מחיי הארץ הוֹפיע בּשנת תרע"ג.

[3] מיכאל הלפּרין.  1920-1860.  חוֹבב-ציוֹן, פּוֹעל ושוֹמר.  יליד וילנה.  נצר משלשלת-יוּחסין (נכד המַלבּי"ם) וּבן אמידים.  היה מחוֹנן מנעוּריו בּלהט חזוֹן של מהפּכה וּמסירוּת-נפש.  יסד בּסמוֹלנסק מכּספּי ירוּשתוֹ בּית-ספר יהוּדי למלאכה.  אחרי הפּרעוֹת של שנוֹת ה-80 התמסר לחיבּת-ציוֹן וּלרעיוֹן גאוּלת הארץ.  הקדיש את מרבּית הוֹנוֹ לבנין הארץ.  עלה בּשנת 1885 והשתתף בּרכישת אדמת נס-ציוֹנה ועוֹד.  היה מראשי המוֹרדים בּפקידוּת הבּרוֹן.  יצא את הארץ וחזר.  נמשך אחרי פּעוּלוֹת העזה ועלילוֹת גבוּרה.  היה מראשוֹני השוֹמרים וחלם על הקמת גדוּדים עברים.  היה אחד האישים שסביבם נתרקמוּ אגדוֹת פּלאים בּישוּב.

[4] יהוֹשע חנקין. מיקירי הישוּב.  מבּני העליה הראשוֹנה.  נוֹלד בּשנת 1864.  עלה בּ-1883.  עבד עם אביו, שהיה ממיסדי ראשוֹן-לציוֹן, ואחרי כן עם הבּיל"וּיים בּגדרה.  גוֹאל אדמת ארץ-ישׂראל זה למעלה מיוֹבל שנים.  קנה את אדמוֹת רחוֹבוֹת, חדרה ועוֹד.  בּיצע רכישת שטחי קרקע גדוֹלים בּשביל מפעלי ההתישבוּת של יק"א והקרן הקימת לישׂראל, בּכללם – העמקים:  עמק יזרעאל, עמק זבוּלוּן, עמק חפר.  ממיסדי חברת הכשרת הישוּב וּמנַהליה.