_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אל הפּוֹעלים היהוּדים בּאמריקה[1]

ברל כצנלסון

לתוכן הענינים

 

כּל מי שהסתכּל קמעה לחייו של הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי בּמשך חמש-עשׂרה השנים האחרוֹנוֹת, אל חייו הפּנימיים ואל מלחמתוֹ הגלוּיה, נוֹכח כּי יש לוֹ האוֹמץ לדבּר אמת וּבלב גלוּי לא רק נוֹכח מתנגדיו כּי אם גם בּיחס אל עצמוֹ.  מוֹרנוּ ורבּנוּ יוֹסף חיים בּרֶנֶר, אשר עליו נאמר "את חָליֶנוּ הוּא נשׂא", אשר כָּאַב את מַכאוֹבינוּ, היה לוֹ הכּוֹח לפתוֹח את כּל פּצעינוּ מבּלי רחמים ועל ידוֹ חוּנכנוּ.

וּבבוֹאנוּ אליכם יש לנוּ הצוֹרך לספּר גם לכם את אמיתנוּ, את כּל האמת.  לא נתאר לכם את חיינוּ כּאידיליה.  אדרבּא, אנוּ נגלה את כּל הבּקעים הטרַגיים שבּקיוּמנוּ.  וּבדַבּרנוּ בּגילוּי-לב עלי להגיד לכם למִצעדנוּ הראשוֹן כּי תפקיד שליחוּתנוּ פּה כּבד.  בּאנוּ הנה לבַצע בּעזרת פּוֹעלי אמריקה את יסוּד בּנק הפּוֹעלים, שתעוּדתוֹ להיוֹת גוֹרם גדוֹל בּישוּב העוֹבדים וּבעליית העוֹבדים לארץ.  אבל לא זה בּלבד.  תפקידנוּ הקשה בּיוֹתר הוּא להביאכם לידי הבנת עניננוּ.  אני רוֹצה כּי לא תטעוּ בּנוּ.  ודאי בּאוּ לפניכם שלוּחים רבּים של קהילוֹת יהוּדיוֹת לשם "רֶליף", וּמוּבטחים אנוּ כּי אילוּ לא בּאנוּ אלא לשם כּך ודאי היה תפקידנוּ הרבּה יוֹתר קל.  יהוּדים רחמנים בּני רחמנים הנם.  אוּלם לא בּאנוּ לעוֹרר בּכם שוּם רגשוֹת-רחמנוּת.  יֶאָמרוּ הדברים גלוּיים.  הפּוֹעל העברי בּארץ-ישׂראל אינוֹ זקוּק לחסדים.  הוּא "עוֹשׂה את חייו", כּמבטא השגוּר פּה בּלשוֹנכם ואוּלי לא רק למען עצמוֹ בּלבד.

לא כּמקבּלים בּאנוּ אליכם כּי אם כּנוֹתנים.  בּאנוּ כּי עמנוּ ההרגשה שיש לנוּ מה לאמוֹר לכם;  כּי בּעבוֹדתנוּ בּארץ אנוּ יוֹצרים לא רק את חיי הפּוֹעל שלנוּ כּי אם גם אפשרוּיוֹת-עבוֹדה בּעד עשׂרוֹת אלפים פּוֹעלים וּזקוּקי-עבוֹדה, המתדפּקים על שערי הארץ, וּמי יוֹדע, אוּלי גם למענכם.

חמש-עשׂרה שנה עבדנוּ חרש, סגוּרים, עד אשר חשנו בּנוּ, בּתוֹצאוֹת עבוֹדתנוּ, את הכּוֹח ואת הזכוּת לצאת אל ציבּוּר העוֹבדים הרחב.  בּאנוּ אל הארץ בּתחילה יחידים, איש לנפשוֹ, מי שצרוּ לוֹ מסגרוֹת החוּגים השוֹנים, אלה אשר לא יכלוּ להירָגע על ידי השיטוֹת והתוֹרוֹת השוֹנוֹת.  נשׂאה אוֹתנוּ המשיכה אל האדמה, ל"בית", לפדוּת.  החשבּוֹנוֹת הכי-כּבדים היוּ לנוּ עם עצמנוּ.  מצאנוּ סביבה אשר התיחסה אלינוּ בּלעג;  האם אלה יעבוֹדוּ?  האלה יִכשרוּ לדבר-מה?  "יעבדוּ נכרים".  ועלינוּ היה לרכּוֹש את הזכוּת על העבוֹדה.  זה עלה לנוּ בּיסוּרי גוּף ונפש, והיסוּרים האלה הביאוּנוּ אל בּריאת משק סוֹציאליסטי, אל הקבוּצה.

בּכוָנה תחילה אני משתמש בּבּיטוּי הארץ-ישׂראלי "קבוּצה" ולא בּקוֹאוֹפּרציה אוֹ קוֹמוּניזם. המוּשׂג קוֹאוֹפּרציה אינוֹ הוֹלם את קבוּצתנוּ, משוּם שהקוֹאוֹפּרציה עוֹסקת לרוֹב בּקניה וּמכירה משוּתפת, וּקבוּצתנוּ מכילה בּה עבוֹדה משוּתפת, מטבּח, חיים תרבּוּתיים וציבּוּריים וחינוּך-ילדים.

אינני משתמש גם בּמוּשׂג קוֹמוּניזם, משוּם שמוּשׂג זה קָרַם בּזמן האחרוֹן עוֹר ספֶּציפי-פּוֹליטי צר, בּה בּשעה שתוֹכן חיי הקבוּצה הוּא הרבּה יוֹתר קרוֹב אל הקוֹמוּניזם המשקי האמיתי.  טעוּת היא בּידי אלה החוֹשבים, כּי כּל ענין הקבוּצה אינוֹ אלא הַמצאה יפה של בּעלי-סברה, אידיאַליסטים, יחידים.  אילוּ היה הדבר בּאָמְנָה כּן היה הענין מכּבר מוֹציא את נשמתוֹ.  יוֹתר מדי עקוּבּה היא דרך החיים המשוּתפים של בּני-אדם, יוֹתר מדי סתירוֹת ותקלוֹת שנוֹכחנוּ בּהן על עצמנוּ וּבשׂרנוּ כּרוּכים בּה בּקבוּצה לפי שעה.  ואף על פּי כן היה דבר-מה בּחיינוּ שחִייבָנוּ והביאָנוּ לצוּרת עבוֹדה וחיים מאוּחדים אלה.  הקבוּצה היתה להוֹפעה סטיכית, היא גדלה בּכוֹח סטיכי על אף כּל המכשוֹלים.  וּדמוּת חיינוּ וצלמם שימשה דמוּת לצוּרוֹת המשק והעבוֹדה של רוֹב העליה החדשה.  הצרכים החדשים רק הרחיבוּ את הקבוּצה וּבראוּ את טיפּוּס "גדוּד העבוֹדה", המכיל בּקרבּוֹ מאוֹת אנשים, החיים חיים משוּתפים בּמקוֹם העשׂרוֹת שחיוּ יחד עד עתה.

נפש קבוּצתנוּ קשוּרה בּנפש הערך הסוֹציאלי האנוֹשי של העבוֹדה, של העבוֹדה הבּלתי משוּעבּדת.  פּוֹעלנוּ אינוֹ רוֹצה לעבוֹד בּעד אחרים, תחת מרוּתם של אחרים, הוּא רוֹצה לעבוֹד עבוּרוֹ, עבוּר החברה, עבוּר עם-עוֹבד, ולחוּש את כּוֹחוֹ, את כּוֹח העבוֹדה.  וּמתוֹך כּך גדלה השאיפה בּקרב הפּוֹעלים להיוֹת פּוֹעל טוֹב, להשתלמוּת עצמית, לדאוֹג לפוֹריוּת העבוֹדה, לרכישת כּלי-עבוֹדה משוּבּחים, לקדם את המשק.  כּי לא "מירוּק" העבוֹדה היא לנוּ כּי אם הוָיה.  וּמצב האדם וערכּוֹ בּחברתנוּ תלוּי ונערך לפי יחסיו אל עבוֹדתוֹ, לפי מַדרגתוֹ אשר הגיע בּהשלמת עצמוֹ בּעבוֹדה.  בּיסוּרים רכשנוּ את אשר בּידינוּ כּיוֹם הזה, וזה רחוֹק מאד, רחוֹק עוֹד מתכלית השלימוּת.

אוּלם עלי לספּר לכם, כּי זוּלת המצוּקוֹת הכּלכּליוֹת והפּוֹליטיוֹת שעברוּ עלינוּ עקב התנאים הקיימים, עקב המציאוּת, סבלנוּ, יסוּרי-חינם, מכּם.  ערירים, מיוּתרים הרגשנוּ את עצמנוּ שנים בּקרב העוֹלם היהוּדי.  אנוּ ריתקנוּ את עצמנוּ לעבוֹדה.  חיכּינוּ לבוֹא מחנוֹת חדשים, אשר יגבּירוּ את כּוֹחנוּ, אשר ימשיכוּ את עבוֹדתנוּ.  תחת זה סַבּוּנוּ לעתים קרוֹבוֹת עלילוֹת דברים, שקרים מַחפּירים וחוֹסר הבנה נוּקשה, קהה.  אוּלם גם בּמוּבן זה הגַחנוּ סוֹף סוֹף למרחב.  הנה בּאים אלינוּ, נחלצים אלינוּ לאלפים ממיטב בּנינוּ, מן הרעננים, הטהוֹרים וּמאמיצי הרצוֹן שבּקרב בּני עמנוּ.  הם עוֹברים דרך יַמים וּמדבּריוֹת, דרך מים וּגבוּלים וּבבוֹאם אלינוּ הם בּאים כּחברים מסוּרים בּלב ונפש.  אנוּ, זקני הפּוֹעלים, הוֹלכים ונבלעים בּתוֹך זרם הכּוֹחוֹת הרעננים, הנמלטים מתוֹך החוּרבּן הגדוֹל, ורק עם בּוֹאם, בּקשר עם הפֶּרספֶּקטיבוֹת הנשקפוֹת לנוּ אנוּ חשים את התוֹכן האמיתי ואת טעם עבוֹדתנוּ.

ועל דרך אפשרוּיוֹת העבוֹדה, על אוֹדוֹת העזרה שיש בּידכם להביא לנוּ למען הכשיר את אפשרוּיוֹת העבוֹדה, עלינוּ לדבּר עמכם.  עד היוֹם הזה היתה קיימת לפניכם ארץ-ישׂראל כּאידיאה מוּפשטת ואוּלי כּתיאוֹריה בּלבד.  אנוּ מביאים לפניכם מציאוּת.  אנוּ בּאים אליכם מארץ-ישׂראל ממשית, עוֹבדת וחיה, אין אנוּ עוֹד רבּים כּי אם משמוֹנה עד עשׂרת אלפים פּוֹעלים מאוּרגנים.  אוּלם הננוּ כּבר גוּף אוֹרגַני המסוּגל לצמוֹח, העוֹמד בּגידוּלוֹ.  מידת גָדלוֹ תלוּיה, בּהרבּה, בּכם.

פּה, בּאוּלם הזה, נאספוּ רק חלק קטן של הפּוֹעלים היהוּדים אשר בּניוּ-יוֹרק.  לרבּים ודאי אין קוֹלנוּ מגיע עדיין.  אוּלם זה לא יפחידנוּ.  הן זה הוּא גוֹרל כּל אידיאה רבוֹלוּציוֹנית.  אנוּ רגילים להיוֹת מוּעט.  מעוֹדי הנני בּתוֹך תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית ועוֹדני זוֹכר את הימים, שלימוּד ה"גראמוֹטה"[2] הרוּסית עמד בּראש העבוֹדה התרבּוּתית בּין הפּוֹעלים.  וּבגוֹרלנוּ עלה להילָחם בּעד קריאת "חיים משרת"[3] בּמקוֹם קריאה הרוּסית.  עוֹדני זוֹכר את הימים, בּשעה שנחמן סירקין היה "המשוּגע" היחיד בּקרב הפּוֹעלים שהגה בּרעיוֹן ארץ-ישׂראל.  זה לא יפחידנוּ.  בּארץ-ישׂראל חי ועוֹבד עמנוּ פּוֹעל זקן, הוֹגה, אישיוּת מאירה, א. ד. גוֹרדוֹן[4].  הוּא היה אוֹמר לנוּ:  "למען יצטרף מנין צריך כּי הראשוֹנים לא יעזבוּ את מקוֹמם, שיהיה להם הכּוֹח לחכּוֹת;  שהרי אם יתפּזרוּ אחד אחד ויאמרוּ לשוּב בּהתאסף הציבּוּר – המנין לא יצטרף לעולם".  ידענוּ לחכּוֹת.  אנוּ בּארץ היינוּ למנין.  האם נכוֹנים אתם להצטרף אלינוּ בּכל מַהוּתכם, בּאמת?

 

כּסליו, תרפ"ב.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] "מכתב לחברים" (בּמקוֹם "קוּנטרס" ק"ב), כּסליו תרפ"ב, עמוּד 3.נאוּם (בּאידיש) בּנשף קבּלת הפּנים למשלחת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל בּאמריקה (י"ג   בחשון תרפ"ב, 10.11.1921).  זוֹ היתה המשלחת הראשוֹנה מטעם ההסתדרוּת בּאמריקה והיא נשלחה לפעוּלה למען בּנק הפּוֹעלים.  חבריה היוּ:  י. בּרץ, בּ. כּצנלסוֹן, מַניה שוֹחט. נוּסח הנאוּם שפּוֹרסם בּשעתוֹ גם בּ"די צייט", עתוֹנם של "פּוֹעלי-ציוֹן" בּאמריקה, מכיל בּראשוֹ את השוֹרוֹת הבּאוֹת:

נאמרוּ כּאן בּפנינוּ שבחים רבּים שאין אנוּ בּארץ-ישׂראל רגילים להם.  רבּי וחברי ד"ר סירקין יִחס לי כּשרוֹנוֹת רבּים.  אדיבוּתוֹ מסוּכּנת כּלשהוּ, כּפי שתיוָכחוּ ודאי מיד.  בּכּשרוֹן אחד אמנם אנוּ מבוֹרכים, זהוּ הכּשרוֹן אשר שלוֹם אַש קוֹרא לוֹ "כּשרוֹן לארץ-ישׂראל".  יש אצל שלוֹם אַש נוֹבילה מצוּינת, איך נפגש בּמרחביה ליד המחרשה בּיהוּדי אחד מפּוֹלין, רגיל שבּרגילים, לא בּעל שאָר-רוּח, לא בּעל-כּשרוֹן, לא אידיאַליסט, והאמן הוּעמד בּכל זאת לפני חידה:  מה עוֹשׂה את היהוּדי הזה לאכר, הקשוּר בּכל נפשוֹ וּמאוֹדוֹ לארץ הזאת, והתשוּבה אשר האמן נוֹתן היא:  כּשרוֹן לארץ-ישׂראל.  הנה הכּשרוֹן הזה יש לנוּ. לא רק לאלה אשר נשלחוּ הנה, אלא גם לכל אלה אשר שלחוּם.  וּבעוד משהוּ נתבּרכנוּ, בּזאת אשר ד"ר מַגנס בּרגש רב כּזה דרש מאִתנוּ:  בּכּוֹח וּבצוֹרך לאמוֹר את האמת.

[2] [קרוֹא וּכתוֹב]

[3] סיפּוּר בּאידיש מאת דוד פּינסקי.

[4] אהרן דוד גוֹרדוֹן.  שבוּעוֹת תרט"ז-כ"ד שבט תרפ"ב.  הדמוּת המחנכת בּתנוּעת הפּוֹעלים בּארץ-ישׂראל בּמוֹפת החיים וּשלימוּתם.  יליד פּוֹדוֹליה, רוּסיה.  עלה לארץ בּשנת תרס"ד והיה לפוֹעל חקלאי, והוּא קרוֹב לחמישים.  עד תרע"ב עבד בּמוֹשבוֹת יהוּדה, מכּאן ואילך בּקבוּצוֹת כּנרת, תל-עדשים, דגניה.  בּדוּגמת חייו, בּהשקפת עוֹלמוֹ האנוֹשית והלאוּמית, בּהגָבתוֹ המעמיקה על כּל חזיוֹנוֹת החיים בּתנוּעת הפּוֹעלים, בּישוּב וּבגוֹלה, בּאישיוּתוֹ המוּסרית המַקרינה – גדלה השפּעתוֹ בּציבּוּר הפּוֹעלים. משנת חייו אצוּרה בּמַסוֹתיו וּמאמריו הרבּים, שפּירסם בּעתוֹנוּת של מפלגת "הפּוֹעל הצעיר".  כּתביו יצאוּ לאוֹר בּחמישה כּרכים.