_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

נגיעוֹת[1]

ברל כצנלסון

לתוכן הענינים

 

א. "מצבנוּ טוֹב, כּאשר היה"

נאוּם סוֹקוֹלוֹב בּועידה הציוֹנית בּצרפת, בּסוֹף נוֹבמבּר[2]:

"יחסינוּ עם הערבים הם ידידוּתיים בּכּל וָכל וּמיוּסדים על ענינים הדדיים.  כּיוֹם, כּשהאדמה אינה נעבדת כּהוֹגן, צר המקוֹם עדיין לנוּ ולהם.  אבל גם הערבים וגם אנחנוּ חוֹשבים בּדבר התפּתחוּת עצוּמה של החקלאוּת והתעשֹיה, והערבים מטיבים להבין עד מה חשוּב התפקיד אשר היהוּדים ימלאוּ בּבּנין הכּלכּלי והתרבּוּתי של הארץ.  בזמן האחרוֹן נזדמנתי כּמה פּעמים עם בּאי-כּוֹח חוּקיים של העם הערבי, ולא חשתי שוּם איבה, כּי אם אדרבּא, את הידידוּת הכי-רבּה ואַהדה למַטרוֹתינוּ.  איני מַכחיש, כּי ישנם ערבים גם בּארץ-ישֹראל וגם אפילוּ בּפּריס המתיחסים אלינוּ אחרת.  מדבּרים גם על איזה שבטי-בּדוים, המתנגדים לעבוֹדתנוּ.  כּל זה מוֹכיח רק, כּי ישנם ערבים אשר טרם הבינוֹֻּ את עניניהם הלאוּמיים, ואין להוֹציא מזה, שהם לעוֹלם לא יגיעוּ לידי הבנה, וכיצד אתם רוֹצים כּי כּל הערבים יהיוּ בּעד הציוֹנוּת, וכי אנחנוּ בּעצמנוּ, כּלוֹמר, כּל היהוּדים, הננוּ ציוֹנים?

"מצבנוּ טוֹב כּאשר היה, גם לוֹרד קֶרזוֹן בּאנגליה גם פּישוֹן וטַרדיֶה בּצרפת הבטיחוּ לנוּ בּזמן האחרוֹן, כּי הדֶקלרציה הבּלפוּרית תישָמר בּשלימוּתה.

"הממשלה הצרפתית מתיחסת לציוֹנוּת בּסימפּטיה רבּה.  כּל חילוּקי הדעוֹת בּין המעצמוֹת יוּשרוּ.  על סדר היוֹם של ועידת-השלוֹם עוֹמדת הוּנגַריה, ורק אחרי כן יגשוּ לשאלת השלוֹם עם תוּרכּיה.  לפתרוֹן שאלת ארץ-ישֹראל יש איפוֹא לחכּוֹת רק בּעוֹד ארבּעה חדשים, בּקירוּב.  וסח המנדט של אנגליה יכיל את זכוּיוֹתינוּ בּארץ-ישֹראל, את כּל אשר אנחנוּ דוֹרשים.  כּמוּבן, לא ידוּבּר בּתעוּדה זוֹ בּדבר פּרטים.  לטוֹבתנוּ אנוּ הוּא הדבר, כּי פּרטים בּוֹדדים לא יתבּררוּ בּצותא עם שאר הממלכוֹת.  אבל על סמך הסעיפים האלה, הנכנסים בּתוֹך גוּף המנדט, וּבגבוּלוֹת סעיפים אלה, נַעבּד אנחנוּ בּהסכּם עם הממשלה האנגלית את הקוֹנסטיטוּציה היהוּדית בּעד ארץ-ישֹראל.

מדבּרים על מַכּסימַליזם.  אוֹמרים, כּי אנוּ המעטנוּ לדרוֹש.  אבל אנחנוּ דרשנוּ וגם הוּבטח לנוּ המכּסימוּם האפשרי.  הרוֹצה להגיע למטרה חייב להתחשב עם האפשרוּיוֹת. 

"ואשר בּדבר הכּניסה לארץ-ישֹראל, יש מדבּרים על "פּתיחת שערים" ועל "דלתים נעוּלוֹת".  אוּכל לאמוֹר רק אחת:  מצד אנגליה לא תהיינה שוּם הגבּלוֹת חוּקיוֹת לכּניסה יהוּדית.  אבל בּנוּ תלוּי הדבר, כּיצד להשתמש בּחירוּת זוֹ.  אלה, החוֹשבים להעביר לארץ-ישֹראל את כּל היהוּדים הנַענים מרה בּמזרח אירוֹפּה, אַל ישכּחוּ כּי בּזה אנוּ מקבּלים עלינוּ אחריוּת גדוֹלה בּיוֹתר.  כּאן מדוּבּר על אנשים חיים.  האם תחיה זוֹ הצלה להמוֹנים היהודים הנענים, אם הם יגועוּ בּרעב בּארץ-ישֹראל?  אין זאת אוֹמרת, כּמוּבן, כּי בּשעת סידוּר הכּניסה לא ידאגוּ קוֹדם כּל למצוֹא מקוֹם בּפלשֹתינה לנגוּעי-הפּוֹגרוֹמים.  אבל בּכדי שלא נחריב את מטרתנוּ בּעצם ידינוּ, חייבים אנוּ להיוֹת זהירים, חייבים להכשיר בּשיטתיוּת את הארץ.  בּפלשֹתינה נמצא עכשיו חברי, חיים וייצמן, עם ועדה, המוּרכּבת מאנשים בּני-סמך.  עבוֹדתם מתנהלת בּמגָמה של הכשרת-הארץ שיטתית של הארץ בּשביל הכּניסה היהוּדית".

מה טוֹב וּמה נעים הכּל בּעוֹלם הציוֹנוּת "היוֹדעת להתחַשב עם האפשרוּיוֹת" ואשר "הוּבטח" לה כּבר המַכּסימוּם האפשרי.  ואלפי לבבוֹת יגילוּ בּרעדה לשֵמַע הבּשׂוֹרוֹת, היוֹצאוֹת מפּי המנהיג, על הערבים המיטיבים להבין את תפקידנוּ בּבנין הארץ, על הלוֹרד קרזוֹן, השוֹמר את הדקלרציה הבּלפוּרית, ועל הממשלוֹת אשר יִשרוּ בּיניהן את כּל המַעקשים, ועל אנגליה אשר לא תשׂים כּל הגבּלוֹת בּפני הכּניסה היהוּדית, והעיקר על ה"ועדה המוּרכּבת מבּני-סמך" העוֹבדת יחד עם הד"ר וייצמן "להכשרה שיטתית של הארץ בּשביל הכּניסה היהוּדית".

 

אוּלם אנוּ, היוֹשבים כּאן, החשים על עצמנוּ, על נפשנוּ ועל בּשֹרנוּ את פּשר דבר הבּשֹוֹרוֹת האלה וּמשקלן האמיתי, אנחנוּ היוֹדעים ועֵדים וחשים, בּמה מתבּטאת פּעוּלה זוֹ של "בּני-הסמך" להכשרת הארץ לכניסה, אנחנוּ השוֹמעים מדי פּעם על תכנית-הישוּב רבּת-המעוּף, המתבּטאת בּהצעה הגאוֹנית להפוֹך חמש קבוּצוֹת למוֹשבים, אנחנוּ הרוֹאים גם כּיצד נעשֹית ההכשרה ה"רוּחנית" שמכשירים את הישוּב לעמידה בּרשוּת עצמוֹ, לאִרגוּן, לפּרוֹדוּקטיביוּת, אנוּ המכּירים בּמקצת גם בּמה מתבּטאים יחסי-הידידוּת בּין הנהגתנוּ וּבין עם-הארץ, ורוֹצים עם כּל זאת להשתָעוֹת קצת בּנחמה, לנוּ נשאר רק לעמוֹד וּלהרהר:  

היכן ההצלחה מרוּבּה יוֹתר, אם בּפּוֹליטיקה של חוּץ אוֹ בּעבוֹדת ההכשרה שבִּפְנִים?

------------------

הנאוּם של סוֹקוֹלוֹב נגמר כּהלכה, בּ"דרך-המלך", כשאר נאוּמי המנהיגים: בּקריאה לסבלנוּת וּלבטחוֹן.  איני יוֹדע, עד מה רב הבּטחוֹן והסבלנוּת בּקהל הציוֹני, איני יוֹדע מַהי הפּעוּלה החינוּכית של קריאה זוֹ על רבבוֹת קוֹוי-ציוֹן, ואיך פּוֹעלים בּקרב העם דברי החכמה העליוֹנה על ה"אחריוּת הגדוֹלה בּיוֹתר", אם יכניסוּ לארץ המוֹני-גוֹלים, "אשר יגועוּ בּארץ-ישֹראל בּרעב".  אוּלם בּרוּר הדבר, ישנם חוּגים אשר שם אין הדברים עוֹברים ללא רוֹשם.  אלה הם החוּגים המבטיחים נאמנה, לבלי שֹים הגבּלוֹת על דרך הכּניסה היהוּדית.

מנהיגי הציוֹנוּת בּדַבּרם דברי הטפה והרגעה וּזהירוּת "בּאזני העם" אינם שוֹכחים לכַוון בּאוֹתה שעה גם כּלפּי הצד ההוּא.  ודבריהם, כּנראה, נשמעים.  לא לשוא הִרבּה כּל כּך סוֹקוֹלוֹב להסבּיר בּיוֹם הדקלרציה של השנה, עד כּמה זה מוּטעה לחשוֹב, כּי בּית לאוּמי זוֹהי מדינה עברית.

המנהיג הציוֹני מאמריקה, אשר תר את הארץ בּסוֹף הקיץ[3], בּישֹר לעוֹלם כּי הארץ היא ארץ אוֹכלת יוֹשביה, וחטא הוּא, כּמוּבן, וּמכשוֹל לפני עיורים לפתוח את שעריה בּטרם ש"הדסה" תַבריאהּ.  המנהיגים הציוֹנים האחרים, המזרחיים שבּמערב, אלה הרוֹגנים כּל כּך בּסתר אָהלם על דברי המנהיג האמריקאי, אינם מוֹציאים חס ושלוֹם דיבּת-הארץ.  הם רק מַכריזים מדי פּעם על רגש האחריוּת הגדוֹל המפעֵם בּלבּם בּפני "אנשים חיים", ועל זהירוּתם הרבּה לבלי להחריב חס ושלוֹם על ידי כּניסה המוֹנית את מטרוֹתינוּ.  והדברים נגמרים תדיר בּמליצוֹת הנצחיוֹת על ה"הכשרה" הנצחית.

והדברים, כּאמוּר, אינם עוֹברים מבּלי רוֹשם.  היה מעשֹה והשלטוֹנוֹת הגבוֹהים שבּבירת הדקלרציה נשאלוּ מצד מוֹסד בּלתי-יהוּדי על ענין הכּניסה היהוּדית והטעמים לעיכּוּבה.  והתשוּבה היתה קצרה וּבהירה, בּרוּח הציוֹנוּת:  ראשית, בּארץ שוֹררת המַלריה ואסוּר לסכּן את חיי המהגרים, ושנית, הארץ איננה מפוּתחה כּלל בּמוּבן הכּלכּלי, ועד שלא יכשירוּה יגועוּ המהגרים בּרעב.  אכן, דברינוּ נשמעים.

 

ב. הוֹדאת בּעל-דין

על המפלגתיוּת בּקשר עם העבוֹדה התרבּוּתית כּוֹתב ו. מדֶם[4], אחד מדַבָּרי הבּוּנד, בּ"לעבּענס-פראגען":

"אני מדבּר על עניני-מפלגה בּמוּבן הצר, הפּעוּט.  לא על הבדלי-הדעוֹת, חילוּקי-השקפוֹת.  כּאלה ישנם ואין לבטל אוֹתם בּתנוּפת-יד.  אבל ההתחרוּת המפלגתית הקטנה, ההתקוֹטטוּת בּעד ההשפּעה, הדאגה כּיצד "לצבּוֹר רכוּש" ממפעל תרבּוּתי פּלוֹני אוֹ אלמוֹני, הרצוֹן ההדדי לתת מכשוֹל אחד לפני השני, כּל זה יכּה בּשבץ את כּל הפּעוּלה.

יוֹדע אני היטב, כּי יחסים כּאלה אינם ניתנים להיבּטל בּבת-אחת, על ידי צוּרוֹת סידוּריוֹת אֵלוּ או אחרוֹת.  פּה בּארץ העמיקה המסוֹרת הזאת את שרשיה וקשה להיפּטר ממנה.  אוּלם השאלה היא, כּיצד להתקרב ליחסים יוֹתר בּריאים.  מנַיִן להתחיל?  ונדמה לי כּי הצעד הראשוֹן צריך להיוֹת לנסוֹת להחליף את אוֹפן הסידוּר הבּין-מפלגתי בּסידוּר בּלתי-מפלגתי".

הדברים פּיקחיים-שֹכליים, זהירים, כּדרכּוֹ של "מנהיג" שֹבע-אחריוּת, המַרשה לעצמוֹ להסתכּל בּמה שאסוּר וּלהפליט מתוֹך דאגה אמיתית לצאן-מַרעיתוֹ גם קצת מינוּת.  "לוֹ מוּתר", גם להציג שאלוֹת מסוּכּנוֹת, חזקה עליו, שהוּא גם יֵדע לישב אוֹתן כּהלכה, והכּל יבוֹא על מקוֹמוֹ בּשלוֹם.  אוּלם השוֹמע יאזין קוֹל המית-נכאים חרישית עוֹלה מתוֹך הדברים השקוּלים, כּעין הרהוּר-וידוּי מַעלה חרדה, נפתח כּאן לפנינוּ סדק צר להציץ דרכּוֹ אל המבוּכה הגדוֹלה והמרה אשר מחנוֹתינוּ השוֹנים נלכּדוּ בּה.  עדיין מחכּים הדברים לאיש, אוּלי לא מנהיג, כּי אם אמן וחוֹזה, אשר יגלה לנוּ מבּלי פּחד וּזהירוּת את המאֵרה המיוּחדה אשר רבצה בּתוֹך דוֹרנוּ, את ה"תוֹכחה" אשר נשפּכה עלינוּ, הגוֹזלת את היסוֹד האנוֹשי, התרבּוּתי ממיטב-שאיפוֹתינוּ, המַאטימה אזנים משמוֹע ולהב מהבין, וּמביאה בּכל אשר אנוּ פּוֹנים לידי סַנוֵרים, איבת-אחים, הַקרָבת העיקר לשם הטפל, שֹריפת נשמה וגוּף קיים.

כּן, האמן ואיש-השנינה עוֹד יבוֹא פּעם, אבל הגוֹאל  – מתי יבוֹא להצילנוּ?

 

ג. פּחדים

"דאס יוּדישע פאלק" בּוַרשה מביא כּרוֹז של "צעירי-ציוֹן הרדיקלים" ("הימניים").  בּין שאר הדברים נאמר שם:

"התפּלגוּת "צעירי-ציוֹן" בּפּוֹלין היתה למאוֹרע חשוּב בּתוֹלדוֹת התנוּעה העוֹלמית של "צעירי-ציוֹן" ו"הפּוֹעל הצעיר", וּבת-קוֹלה נשמע בּכל חלקי התנוּעה.  כּשחלק ידוּע זרה הלאה את המסוֹרת הישנה הצעירי-ציוֹנית, וּמבּלי לבוֹא בּהסכּמה עם שאר חלקי התנוּעה, וּבעיקר עם החברים שבּארץ-ישֹראל, מבּלי להידָבר אִתם בִּדבר היסוֹדוֹת האפשריים של פּרוֹגרמה מאוּחדת, הטיל על עצמוֹ סיסמה אשר רבּים מתוֹך חברי הפרַקציה בּכל מקוֹם, וגם בּארץ-ישֹראל, יעצוּ לבלי הזדיין בּה – לא יכוֹלנוּ אנחנוּ, אשר הרגשנוּ את עצמנוּ תמיד כּאחים בּרוּח לחברינוּ בּ"הפּוֹעל הצעיר", לא יכוֹלנוּ לתת כּי העמדוֹת של "הפּוֹעל הצעיר" בּמלחמתוֹ הקשה עם "אחדוּת-העבוֹדה" תתרוֹפפנה על ידי כּך, ש"צעירי-ציוֹן" לא יחזיקוּ בּקו-איחוּד מַתאים אִתם.  אנחנוּ הבינוֹנוּ כּי ה"מלחמה בּעד הסוֹציאַליוּת", שנתקבּלה בּחיפּזוֹן, וההחלטה להיקרע מעל ההסתדרוּת הציוֹנית האַרצית, עלוּלוֹת רק להרים את כּוֹחה המוּסרי על "אחדוּת-העבוֹדה", וּלבוֹדד את האידיאַליוּת של חברינוּ בּ"הפּוֹעל הצעיר", בּהישאָרם מבּלי עזרה וּתמיכה רוּחנית."  

זכתה "אחדוּת-העבוֹדה" להטיל סערה בּאַגמי-המים השוֹנים של הציבּוּריוּת היהוּדית.  לא רק בּויכּוּח שבּין "צעירי-ציוֹן" ה"רדיקליים" וה"סוֹציאליים" משתמשים בּ"אחדוּת-העבוֹדה" להטלת אימה:  "אחדוּת-העבוֹדה" עליכם!", "שארית האידיאליוּת בּסכּנה!" לא רק בּחוּג זה.  הזעקה הקיפה גם רדיקלים אחרים, החוּג "השֹמאלי" כּביכוֹל שבּוינה ושבּניוּ-יוֹרק.  גם פּה וגם שם רוֹאים בּ"אחדוּת-העבוֹדה" סכּנה, חשים בּה "אוֹיב".  האין זה אוֹת לטוֹבה ל"אחדוּת-העבוֹדה"?  אמנם, לא לשם הפחדה בּאה לעוֹלם "אחדוּת-העבוֹדה", כּי אם לשם בּנין חברת-עבוֹדה עברית-סוֹציאַלית בּארץ-ישֹראל, וּלשם איחוּד הכּוֹחוֹת הצריכים לעבוֹד שכם אחד בּבנין זה.  כּן, אנוּ בּאנוּ לשלוֹם, אוּלם אין אנוּ מסתלקים מהיוֹת "סכּנה" לרבּים:  סכּנה לשלטוֹנוֹ של בּעל-הבּית בּציוֹנוּת, סכּנה למשֹחק הנוֹח והיפה בּסימפַּטיוּת לעבוֹדה עברית ורדיקליוּת ציוֹנית, סכּנה לרבוֹלוּציוֹניוּת המבוּלבּלת חסרת תוֹכן-פּעוּלה יהוּדי, חסרת כּל חוּש לחיי עם ואדם, סכּנה לאוֹתה הפרַזיוֹלוֹגיה המַשלה את נוֹשֹאיה בּמליצוֹת שדוּפוֹת ותיאוֹריוֹת על ארץ-ישֹראל, מבּלי לזוּז, מבּלי לפעוֹל, מבּלי להניע את המחשבה, מבּלי לעוֹרר את רגש האחריוּת החלוּצית, סכּנה לכל מחיצוֹת-התפל וּלשלטי-השוא ולַהתגוֹדדוּת הנבערה, המַפרידה בּין אחים, המַכהה את העין, מַקהה את הנפש וּמטפּחת את היצרים הרעים.  יש, כּנראה, אחרי מה לבעֵר, ויש בּשביל מי להיוֹת למסוּכּנים.  הלוַאי רק ש"אחדוּת-העבוֹדה" תהיה נאמנה לעצמה, לסכּנה זוֹ שהביאה לעוֹלם, ותדע בּאוֹמץ-רוּח וּבחירוּת פּנימית לאַמת את הפּחדים שהיא מעוֹררת.  התדע?

 

שבט תר"פ.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] "האדמה", כּרך א', חוֹברת ה', שבט תר"פ, עמוּד 603.

[2] [1919]

[3] המנהיג הציוֹני אשר תר את הארץ בּסוֹף הקיץ.  הוּא לוּאי בּרנדייס, שבּיקר בּארץ-ישׂראל בּשנת 1919.

[4] מֶדֶם.  ולדימיר מדם.  1923-1869.  סוציאליסט יהוּדי.  בּנעוּריו הוּכנס לנַצרוּת על ידי הוֹריו היהוּדים בּליבּוּי, אך חזר והתקרב אל המוֹני היהוּדים.  מהאישים המרכּזיים של ה"בּוּנד".  פּעל בּפּוֹלין וּבארצוֹת-הבּרית.  פּירסם בּאידיש מאמרים וזכרוֹנוֹת רבּי-ענין.