_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

"ניר"[1]

ברל כצנלסון

לתוכן הענינים

 

(בּועידה החקלאית בּחיפה, י"ט בּשבט תרפ"ו)

 

לפני חדשים אחדים דוּבּר אִתי, שאקבּל עלי להרצוֹת בּועידה החקלאית על "ניר".  המרכּז החקלאי נתכּוון בּזה שאַרצה על דרכי הקמת המפעל.  רמזוּ לי אז, כּי עלי להיוֹת לא רק נאה דוֹרש אלא גם משתתף בּהגשמה.  והנה מבּחינת המעשׂה הוּקַלה עלי העבוֹדה לעת עתה:  הויכּוּח דחה את הפּעוּלה.  אוּלם עלי לדבּר לא רק על גמר המפעל, כּי אם גם על ראשיתוֹ.

לוּ דַנתי מבּחינה פוֹרמַלית, הייתי יכוֹל, אמנם, לוֹמר בּהחלט, כּי השאלה נפתרה.  קיימוֹת החלטוֹת של ועידוֹת וּמוֹעצוֹת.  התקנוֹת אוּשרוּ, ואין לנוּ אלא לקיימן.  אוּלם בּרוּר הוּא, כּי שאלוֹתינוּ אינן שאלוֹת שאפשר על יסוֹד פוֹרמַלי להסתלק מויכּוּח בּהן.  וּבדיעָבַד שׂמח אני לויכּוּח זה, יען כּי בּבניָננוּ עלינו לשַקֵע אבנים שלמוֹת, וּדברינוּ צריכים להיוֹת בּרוּרים וּנקיים מכּל מה שמשתַמֵעַ לשתי פּנים וּבטוּחים מסַכּנה שיתלוּ בּהם בּוּקי סרוּקי.  מקוה אני, כּי הויכּוּח הגדוֹל, שהחל בּקטרוּג הגדוֹל, יעזוֹר לקַדם את מפעלנוּ.

רגיל אני לראוֹת את מפעלנוּ בּארץ לא כּמפעל של חוּג מצוּמצם ואפילוּ לא של מעמד בּלבד.  גם כּשעמדנוּ עדיין בּקרן-זוית, בּצל, היתה לנוּ, לעוֹדרים בּמערכה, ההכּרה, כּי כּאן אבן-הפּינה, יסוֹד המפעל, הדרך ליצירת עם עוֹבד.  וחשיבוּת זוֹ שאני מיַחס למפעלנוּ מחייבת, כּי בּירוּר זה, הבּא לסכּם עבוֹדת חמש-עשׂרה שנים ולפתוֹח פּתח לעבוֹדתנוּ הבּאה, יהיה בּרור וּמלא.

 

אלה תוֹלדוֹת

אתחיל בּקצת היסטוֹריה.  שאלוֹתינוּ הרי הן לא שאלוֹת הגיוֹניוֹת בּלבד, אלא שרשים עמוּקים להן בעבָרנוּ וּבכל הוָיתנוּ.  יכוֹלתי לספּר לכם תוֹלדוֹת התהווּת "ניר" והיה מתבּרר לכוּלכם, כּי דעה זוֹ, כּאילוּ מישהוּ מן החוּץ כּפה על הציבּוּר החקלאי "ולא רוּחוֹ" את הרעיוֹן הזה, שהוּא פּרי רוּחה של העיר ותוֹצאה מרצוֹן השתלטוּתה על הכּפר, כּי דברים אלה יש בּהם משוּם הוֹצאת לַעז על הפּוֹעל החקלאי.  הפּוֹעל החקלאי הוּא חלוּץ המפעל וחלוּץ המחשבה של התנוּעה כּוּלה, וגם הרעיוֹן של "ניר" הוּא כּוּלוֹ על טהרת החקלאוּת.  הוֹרתוֹ ולידתוֹ בּמוֹעצת ההסתדרוּת החקלאית;  הוּא הנהוּ תוֹצאה מהחיפּוּשׂ המַתמיד של הדרך, איך תעשׂה הסתדרוּתנוּ החקלאית את עצמה מכשיר התישבוּתי.

לפני כּחמש שנים היתה לנוּ כּאן, בּחיפה, מוֹעצת ההסתדרוּת החקלאית[2], שדנה בּשאלוֹת משקיוֹת חשוּבוֹת, וּבאוֹתה מוֹעצה הציע החבר אֶטינגר לפנינוּ את ההנחוֹת הראשוֹנוֹת של חברת התישבוּת העוֹבדים.  אז טרם הרגשנוּ את עצמנוּ מבוּגרים לכך.  אחרי זה, בּועידתנוּ החקלאית לפני שלוֹש שנים בּפתח-תקוה, נקראה הרצאה בּענין זה וּבאוּ לידי בּיטוּי כּל הדעוֹת והזרמים והגוָנים ולא נזדרזנוּ גם אז לקבּל תקנוֹת, אלא קיבּלנוּ הוֹראוֹת לעיבּוּד התקנוֹת, החלטוֹת שקוּלוֹת מאד, שדנוּ בּהן ימים אחדים גם בּועידה, גם מחוּץ לה.  החלטוֹת אלוּ הוּבאוּ לפני הועידה השניה של ההסתדרוּת הכּללית, שהוֹסיפה עליהן חוּמרוֹת על חוּמרוֹת וּסייגים על סייגים    פּרי מחשבה מאוּמצת, ואחר הכּל הוּחלט שוּב למסוֹר את הדבר לוַעדה מיוּחדת של חמישה חברים:  אהרוֹנוֹביץ, בּן-גוּריוֹן, וילקנסקי, כּצנלסוֹן ורמז.  והחמירוּ על ועדה זוֹ והחליטוּ, שהועדה אינה רשאית לעַבֵּד תקנוֹת ולמסוֹר אוֹתן לאישוּר,  אלא עליה לפרסם את הצעתה שני חדשים טרם ידוּנוּ בּה בּמוֹעצת ההסתדרוּת. וההצעה נתפּרסמה בּ"פנקס" בּזמנה ונשלחה לעיוּן למשקים והוּבאה למוֹעצת ההסתדרוּת.  וזוֹ עוֹד לא רצתה להיוֹת הפּוֹסקת האחרוֹנה, היא קיבּלה את ההצעה בּיסוֹדה והחזירה אוֹתה למרכּז החקלאי לשם עיוּן נוֹסף, וּבישיבה המפוּרסמת בּטבריה[3] דן המרכּז מחדש בּהצעה, הוֹסיף וגרע ותיקן וּמסר לועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת  ורק אחרי כן הוּבאוּ הדברים לפני עוֹרך-הדין של ההסתדרוּת  וגם הוּא השקיע הרבּה עבוֹדה בּהצעה.  ורק אחרי כּל זה נמסרוּ התקנוֹת לאישוּר הממשלה.

 

בּמַתבּן אוּם-ג'וּני

     אוּלם יִשגה מי שיחשוֹב כּי זוֹהי ההיסטוֹריה של "ניר".  זוֹהי אך ההיסטוֹריה הפוֹרמַלית    תוֹלדוֹת חוֹברת התקנוֹת.  ההיסטוֹריה של "ניר" מַתחילה בּעינַי מאוֹתה אסיפה קטנה בּאוּם-ג'וּני, בּפסח תרע"א, שבּה הנחנוּ את היסוֹד להסתדרוּתנוּ כּיוֹם.  בּינינוּ כּאן נמצאים אך אנשים ספוּרים, שהאסיפוֹת בּמַתבּן בּאוּם-ג'וּני אינן בּשבילם בּחינת מיתוֹס.  אז היוּ תקנותינוּ מוּעטוֹת, האִרגוּן רוֹפף, אוּלם היסוֹד היה.  הנחנו אז יסוֹד לא לאגוּדה מקצוֹעית, אלא לחברה שהיתה שלא מדעת חברת התישבוּת העוֹבדים.

וצריך אני לוֹמר, כּי לא הֵעַזנוּ לקרוֹא לעצמנוּ "הסתדרוּת".  יסדנוּ אז אך "וַעד פּוֹעלי הגליל" וּבאוֹתה שנה, בּשבוּעוֹת, נוֹסד גם "וַעד פּוֹעלי יהוּדה".  היינוּ אז בּחינת נשמה עַרטילָאית, מחוּסרי כּל אַפַּרַט וּמשוּללי כּל כּוֹח חיצוֹני וּמעשׂי.  ואם רוֹצים אתם לדעת מי היה האיש שהוֹציא את הועד ממצבוֹ האינטימי והרוֹפף והפך את ניצני האִרגוּן המשפּחתי להסתדרוּת, עם תביעת משמעת, עם אַפּרט, עם חדר ועם מנהל פּנקסים    היה זה אליעזר יפה.  "זקני הדוֹר" שהיוּ אז בּינינוּ הבּיטוּ בּפחד ל"עגלת ההסתדרוּת המרַצדת במוֹרד".

הסתדרוּת זוֹ הטילה על המשק חוֹבוֹת לגבּי הפּוֹעלים אשר מחוּץ למשק.  נזכּוֹר את השביתה בסֶגֶ'רָה, עת הפּוֹעלים השוֹבתים הוּעסקוּ בּעבוֹדה בּמשקי העוֹבדים[4].  נזכּוֹר את הקבּלנוּת של יִבּוּש בּיצת כּנרת[5], קבּלנוּת זוֹ שהיה חבוּי בּה הגרעין של המשׂרד לעבוֹדוֹת ציבּוּריוֹת והמגמה לעשׂוֹת את הסתדרוּתנוּ למוֹסד קבּלני ומיַשב ולהפוֹך את הגוּף הרוֹפף לבעל כּוֹח יצירה, המרַבּה את כּוֹחו ואת זיקת חבריו אליו עם גידוּל הצרכים.

יש בּינינוּ חברים טוֹבים, אשר לפרקים נראֵית להם דרך ההסתדרוּת לא כּפרי התפּתחוּת פּנימית, אלא כּקפיצוֹת.  חברים אלה אינם רוֹאים את הכּוֹח המניע האחד, את קוי המסוֹרת ואת שלשלת הקבּלה העוֹברת בּהסתדרוּתנוּ מראשיתה ועד היוֹם הזה ואשר לא תיפּסק כּל עוֹד נראה את כּוֹחנו בּעבוֹדה משקית וּביצירה ישוּבית.

החוֹדר לתנוּעת הפּוֹעלים בּארץ בּמשך עשׂרים שנוֹת קיוּמה יראה, כּי היסוֹדוֹת העיקריים, הנַפשיים והכּלכּליים, של הסתדרוּתנוּ היוּ גלוּמים בּה מן הימים הראשוֹנים ועדיין לא התגלוּ בּמלוֹא קוֹמתם ועוֹד עתידים הם להתגלוֹת עם העליה החמישית והששית והשביעית ועם כּל העליוֹת העתידוֹת    עם גידוּלה של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ.

 

היחיד והכּלל

    מימינוּ הראשוֹנים נתגלה בּתנוּעתנוּ ניגוּד ההוֹלך ונפתר בּתוֹכנוּ. מַהי דרך יצירתוֹ של הפּוֹעל, אם בּיחידוּת אוֹ בּחַברוּתא?  מצד היחסים וּמצד האידיאוֹלוֹגיה שהבאנוּ מחוּץ-לארץ נדחפנוּ לתפישׂה של "יחיד".  צריכים היינוּ להסיר כּבלי הכּלל, אבק של דוֹרוֹת, וליותה אוֹתנוּ הרגשה של בּוֹדדים, של "אחרוֹנים על החוֹמה", אשר עליהם הוּטלוּ המאמצים האחרוֹנים:  ליפּוֹל אוֹ לשׂים קץ לסבל הגלוּת.  כּל זה הגבּיר והעמיק את הכּרת היִחוּד בּתוֹכנוּ.  נסיוֹנוֹתינוּ הראשוֹנים היה בּהם הרבּה מיסוֹדוֹת הגבוּרה של היחיד.  כּך תפשׂוּ הראשוֹנים גם את ענין כּיבּוּש העבוֹדה:  על היחיד בּקרבּנוֹתיו וסיגוּפיו הוּטל להחזיק מעמד בּסביבה הזרה.  וכך הבין את דרכּוֹ העוֹבד בּגליל, שהיה לאריס אצל יק"א[6].  אַל ניַדה אבנים בּכוֹבשים אלה של הגליל וּבכוֹבשי העבוֹדה בּיהוּדה, אשר עזבוּנוּ מפּני שלא מצאוּ קרקע תחת רגליהם.  אלה תוֹצאוֹת דרך היחידים וזהוּ פּרי המאמצים ההירוֹאיים הבּנוּיִים על חוֹסר חברה וחוֹסר אמוּנה בכוֹח החברה.

בּבוֹאי לארץ מצאתי אידיאוֹלוֹגיה זוֹ של "איש לעצמוֹ" שׂוֹררת בחָזקה בּין הפּוֹעלים הראשוֹנים.  שׂררה הכּרה, שֶדַי לוֹ ליחיד אם יסדר את עצמוֹ, ממילא ימלא בּזה את חוֹבתוֹ לעם.  ישנם עוֹד בּישוּב אנשים מאבוֹת העליה השניה, אשר יצרוּ בּזמנם דברים חיוּביים בּישוּב ונשארוּ על עמדם בּפּינות הראשוֹנוֹת, והם רוֹאים את גמר חוֹבתם הלאוּמית בּזה ש"סידרוּ את עצמם" בּארץ-ישׂראל.  אוּלם התנאים שבּהם נמצא הפּוֹעל, ההכרח למצוֹא אחיזה בּתוך הצחיח הכּלכּלי, בּסביבה זרה, חִייב את כּוֹח ההתלכּדוּת החברתית של כּלל העוֹמד על נפשוֹ, נוֹשׂא בּחוּבּוֹ את היעוּד ההיסטוֹרי שלוֹ וּמרים על כּתפיו את היחיד.  כּוֹח זה עמד לפּוֹעל בּכל עת צרה ומצוּקה:  בּשעת מחלה, וּבתקוּפוֹת הקשוֹת של המלחמה שבּהן היינוּ נדוֹנים לגויעה.  הוּא הוֹציא אוֹתנוּ ליצירה העצמית ואילמלא הוּא, היוּ כּמה מאמצים של כּל אחד בּפינתוֹ הוֹלכים לטמיוֹן גמוּר.  ולא רק קוּפּת-חוֹלים    יצירת התקוּפה הקדוּמה של "הועדים המחוֹזיים"[7]   ויתר מפעלי ההסתדרוּת, כּי אם גם כּל יצירוֹתינוּ המשקיוֹת, גם הקבוּצה וגם המוֹשב לא היו נוֹצרים בּלעדי הכּוֹח של ההתלכּדוּת החברתית.  ולא לבד שתנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה בּכוֹחה הפּוֹליטי איפשרה את הקמתם, אלא גם כּל מבנה חייה הפּנימיים נוֹסד על ההתלכּדות החברתית.  טוֹעים הם אלה הרוֹאים במוֹשב צוּרת התישבוּת אינדיבידוּאלית.  שוּם אִכּר בּעוֹלם אינוֹ יוֹדע צוּרה של חיים חברתיים כּאלה וּמידת זיקה של היחיד אל הכּלל כּמוֹ בּמוֹשבים שלנוּ.

 

חוּקים וּסייגים

אנוּ מתכּוֹננים לקראת מפעלים חדשים, להרחבת העליה, להגבּרת כּוֹחנוּ בּפנים וּבחוּץ.  הצלחתנוּ תלוּיה בּמידה שנצליח להקים את הכּלל, הצוֹדק בּיחסיו ליחידיו וּמלַכּד אוֹתם לשם יצירה מאוּחדת בּהתאם ליעוּדיו ההיסטוֹריים.  ואם נדוּן מבּחינת צרכינוּ ההתיישבוּתיים נראה, כּי תנוּעתנוּ סוֹבלת מליקוּיים עצוּמים הדוֹרשים ריפּוּי וכי אוֹתוֹ הכּוֹח של הסביבה המשפּחתית, אשר הספּיק לתנוּעתנוּ בּראשיתה  – ואוּלי לא הספּיק לה גם אז    כּוֹח זה אין בּוֹ עתה כּדי לחבוֹק את כּל העוֹבדים בּארץ ואת צרכי העליה, כּדי לחנך וּלהבטיח, כּי לא תתגלה התכּחשוּת בּתוֹכנוּ וכי כּל פּוֹעל עוֹלה יִכּנס למַסלוּל ההיסטוֹרי שלנוּ בּארץ.  כּל אחד מאִתנוּ בּוֹכה ודאי בּמסתרים על ליקוּיי תנוּעתנוּ ורוֹצה בּתיקוּנם, אוּלם מסוּפּק אני אם אפשר בּועידה להביא מַרפּא לליקוּיים כּלכּליים וחברתיים.  מסוּפּקני, אם ועידתנוּ שהקדישה כּל כּך הרבּה זמן לכל מכאוֹבי משקינוּ, יש בּכוֹחה להביא מַרפּא למכאוֹבים אלה.  אוּלם יש בּידי הועידה להקים מכשירים שיגבּירוּ את כּוֹחנוּ בּמלחמה המַתמדת נגד הליקוּיים.

לוּ נכנסתי בּביקוֹרת המצב של תנוּעתנוּ היוּ הדברים רחבים מדי.  והם הלא ידוּעים.  הנה דיבּרוּ רבּים בּועידה זוֹ, בּשעת הבּיקוֹרת על הדין-וחשבּוֹן של המרכּז, על הוֹפעה אחת שציינוּ אוֹתה בּשם "שתַדלָנוּת".  אין לפרש בּיקוֹרת זוֹ דוקא לגנַאי ואין לראוֹת בּה חוֹסר הערכה לאלה שמסרוּ את ימיהם ולילוֹתיהם לעבוֹדתנוּ.  פּירוּש הבּיקוֹרת הוּא, כּי בּשעה שבּכמה ענפים של עבוֹדתנוּ אנוּ הננוּ אוֹטוֹנוֹמיים, הנה בּצד זה של הפּעוּלה, שבּוֹ תלוּי הכּוֹח וּבוֹ תלוּיוֹת המידה והחשיבוּת של עבוֹדתנוּ, דוקא בּצד זה של הפּעוּלה אין לנוּ תפקיד אלא כמתַווכים בּין המוֹסדוֹת המיַשבים והמתישבים.  אנוּ מוֹפיעים אך כּשלוּחים של המתישבים ולא תמיד כּשליחים חוּקיים ומוּכּרים, כּי יש מפּעם לפעם נימוּקים פוֹרמַליים שוֹנים שלא להכּיר בּהסתדרוּתנוּ ויש גם שאיזה משק אוֹ חלק ממנוּ נוֹתנים את האפשרוּת שלא להכּיר בּנוּ אפילוּ את שליחיהם של המתישבים.  וּכלוּם לא בּרוּר הוּא כּי יש לתקן ליקוּי יסוֹדי זה וכי אין להעמיד לעוֹלם את היחסים בּין הכּוֹח המאַרגן את המתישבים, הרוֹאה את עצמוֹ כּמוֹסד כּוֹבש, לבין המוֹסדוֹת המיַשבים אך על ה"יחס הטוֹב" בּלבד.  ואין להשאיר את כּוֹח האוֹטוֹנוֹמיה הפּנימית שלנוּ תלוּי בּסימפַּטיה אוֹ אַנטיפַּטיה זמנית של מנהלי ההתישבוּת.  וּכלוּם לא ידוּע הדבר,  שתלוּתנוּ בכל רוּח מנַשבת בּהנהלה הציוֹנית יש לה השפּעה חוֹזרת על הערכת כּוֹחנו העצמי בּתוֹך המשקים וכי לא פּעם גוֹרם הדבר חוּלשה גם בּתוֹכנוּ.  ונמצאים כּבר משקים אשר לא די בּאוֹטוֹריטה המוּסרית של בּאי-כּוֹח ההסתדרוּת כּדי למנוֹע אוֹתם מהשתמש להנאתם בּהזדמנוּיוֹת ידוּעוֹת בּחוּלשת ההסתדרוּת, ואז זקוּק המרכּז החקלאי לפנוֹת לעזרת דעת הקהל ומוֹסדוֹת חוּץ.  האין בּזה מגרעיני הריקבוֹן שהוֹרידוּ את החיים החברתיים אצל מתישבי יק"א?

בּמשך השנים האחרוֹנוֹת נעשׂוּ כּמה נסיוֹנוֹת בּציוֹנוּת להתנַקש בּעמדתנוּ האוֹטוֹנוֹמית.  אין רוֹצים להכּיר, כּי אוֹטוֹנוֹמיה זוֹ הנָה תנאי ראשוֹן לבנין הארץ, כּי לא יִכּוֹן הבּנין על יסוֹד של מתישבים בּוֹדדים עם פּקידוּת, וכי הרבּה מפעלים שבּזכוּתם נתגבּרה הציוֹנוּת לא היוּ קמים בּלעדי אוֹטוֹנוֹמיה זוֹ.  נעשׂוּ נסיוֹנוֹת לנהל משׂא-וּמתן עם המתישבים מעל לראשי ה"מנהיגים", כּביכוֹל.  כּרגע הוּסרה הסכּנה, אוּלם כּלוּם נסמוֹך לעוֹלם על נסים שאין בּהם קבע פּנימי ולא ניצוֹר את הסטַטוּס שיקבּע את זכוּיוֹתינוּ המוּכּרוֹת והמאוּשרוֹת בּהסתדרוּת הציוֹנית כּלפּי המתישבים והמיַשבים?  כּלוּם לא נבין, כּי אין לנהל התישבוּת רחבה על יסוֹדוֹת משפּחתיים ואין ליַשב ציבּוּרים גדוֹלים על שטחים גדוֹלים כּדרך שהכנסנוּ בּשעתן קבוּצוֹת לחוּלדה וּלגן-שמוּאל?

יש כּבר כּיוֹם פּרצוֹת פּנימיוֹת גם בּמשקינוּ הצעירים, שלא יצאוּ עדיין מתקוּפת האידיאַליוּת המוּחלטת והנמצאים בּסביבה חלוּצית נוֹשׂאת אידיאלים סוֹציאליים המוּשרשים עמוֹק בּעבָרם וּבחייהם.  ואין לראוֹת לתמיד את משקינוּ כּאִיים בּוֹדדים, אשר יד המציאוּת הסוֹבבת לא תגע בּהם.  הרי רוֹאים אנוּ, כּי בּאחד המשקים שלנוּ על אדמת הקרן הקימת אין חבר עוֹזב את המשק אלא בּקבּלת רוַח, פּיצוּי;  נניח שהפּיצוּי הוּא צוֹדק, אוּלם כּלוּם הוּא צריך להיוֹת נתוּן ליחסי חברים ולהסכּם שבּיניהם אוֹ לועד המוֹשב?  הרי דבר כּזה חייב לעמוֹד תחת השגחת המעמד כּוּלוֹ.  את ארץ-ישׂראל הציפוּ ויציפוּ מדי פּעם בּפעם גלי ספסרוּת, ואם אין בּכוֹחם להשאיר בּארץ אחר עָברם משקעים של בּנין, הרי חזקים הם למדי כּדי לערער את יסוֹדוֹת חיינוּ, כּדי לעוֹרר רדיפה אחרי רוָחים קלים וּבריחה מן העבוֹדה.  וּנחוּצים תריסים בּפני גלים אלה.  הנה אחד המוֹשבים הראשוֹנים שלנוּ[8], אשר אינוֹ יוֹשב על אדמת הקרן הקימת, והוּא שוֹמר אמוּנים לעיקר היחיד של עבוֹדה עברית, נכנס עתה בּמשׂא-וּמתן עם הקרן הקימת למסוֹר לה את מכוֹן המים של המוֹשב.  מחפּשׂ הוּא מוֹשב זה להקים לוֹ סייגים מחשש לימים יבוֹאוּ ולמתישבים החדשים שיבוֹאוּ, שמא יוּזנח עיקר זה הנשמר עדיין בּמושב.  אין לוֹ למוֹשב הגבוּרה למסוֹר את הקרקע לקרן הקימת, אוּלם הוּא עוֹשׂה מאמצים פּנימיים ליצוֹר תנאים שישמרוּהוּ מבּגידה בּעיקריו.  אפשר כּי יש חברים בּמשקים שיראו עלבּון לכַונוֹתיהם הטהוֹרוֹת אם יוּחשדוּ על הזנחת העיקרים היקרים שלהם, אוּלם אין כּאן שאלה של אֵמוּן אישי ועלבּוֹן אישי, אלא שאלה של הבנת המציאוּת והכּרת ערך התנאים והסביבה.  אילוּ לא היינוּ תלוּיים בּתנאים וּבמציאוּת כּלכּלית וחברתית הרי היינוּ יכוֹלים ליצוֹר לנוּ את חיינוּ גם בּגוֹלה.  הציוֹנוּת כּוּלה הרי היא פּרי הכּרת ההכרח לברוֹא תנאים חברתיים וחיים משפּטיים הוֹלמים.  בּלעדי אלה אין הכּוֹח המוּסרי של היחיד מספּיק.  וּשאלתנוּ הרי אינה שאלת הדוֹר שלנוּ, והאֵמוּן האישי אינוֹ יכוֹל על כּל פּנים להבטיח את דרך הדוֹר הבּא.

לא אַרבּה בּדוּגמאוֹת כּדי שלא להירָאוֹת כּמקטרג.  אביא אך דוּגמה מן ההיסטוֹריה הכּללית של הקוֹלוֹניזציה.  בּשנת 1892 נתקבּלה בּניוּ-זילַנד רפורמה אַגררית שהעמידה את ניוּ-זילַנד בּשוּרת הארצוֹת הכי-פּרוֹגרסיביוֹת.  הקרקע הוּעבר לרשוּת המדינה.  רפוֹרמה זוֹ נתבּעה מאת הפּוֹעלים החקלאים, אשר לא רצוּ להישאר אך פּוֹעלים שׂכירים.  והנה אחרי 15 שנה בּא הפּרלמנט הניוּ-זילנדי, שישבוּ בּוֹ בּאי-כּוֹח אוֹתם המתישבים הראשוֹנים, מי שהיוּ פּוֹעלים חקלאים, בּעלי השקפוֹת רדיקליוֹת, שנתבּססוּ עתה והיו לפֶרמֶרים "חזקים" והם הם שראוּ צוֹרך לבטל את הרפוֹרמה שהוּנהגה על ידיהם.   לבטל את "החכירה העוֹברת בּירוּשה" (והחכירה היתה נהוּגה שם ל-99 שנים) וּלהחזיר ליָשנוֹ את הקנין הפּרטי על הקרקע.  אין לראוֹת חיי משק בּעתידוֹ וּבהתפּתחוּתוֹ מתוֹך מצב השעה בּלבד, ואם רוצים אנוּ להבטיח את עיקרינוּ, שהם היחידים המַתאימים לבנין הארץ, עלינוּ ליצוֹר תנאים חוּקיים ואִרגוּניים שימנעוּ את הצוֹרך ואת האפשרוּת להיכּנע בּפני כּל רוּח נוֹשבת.

 

קוֹאוֹפּרציה מַקיפה

יש עתה הצוֹרך מצד אחד להקים את המכשיר המַקיף העוֹמד לרשוּת התישבוּת העוֹבדים, אשר בּראשיתוֹ אוּלי יהיה דל, אבל בּאחריתוֹ ישׂגה גם בּכוֹחוֹתיו הפּנימיים, גם בּעזרת חלקי העם הרוֹאים בעבוֹדתנוּ את הגשמת שאיפתם.  מכשיר זה יכריח את המוֹסדוֹת המיַשבים הלאוּמיים והבּלתי-לאוּמיים ואת הכּוֹחות המדיניים    את הממשלה וכוֹחוֹת חוּץ   להתחשב אִתנוּ כּעם תנוּעת פּוֹעלים מיַשבת.  ויש גם צוֹרך מצד שני – מצד בּיצוּר היסוֹדוֹת הפּרינציפּיוֹניים של תנוּעתנוּ – להוֹסיף כּוֹחוֹת להסתדרוּת שהשקענוּ בּה את מיטב כּוֹחוֹתינוּ, להנחיל לה את אשר חסר לה.  אוֹמרים כּי "ניר" – פּירוּשוֹ: סוֹציאַליזציה של המשק הקיים.  לא מינֵיה ולא מקצתֵיה.   אין אנוּ מציעים דבר שאין בּכוֹחנוּ לעשׂוֹתוֹ, ושאינוֹ נתוּן בּתוֹך מציאוּתנוּ. "ניר" אינה בּריה חדשה.  זוֹהי קוֹאוֹפּרציה מַקיפה של כּל המשקים לשם התישבוּת, אַשראי ועזרה הדדית, יחד עם פּיקוּח מסוּדר של כּלל העוֹבדים על משקיו.  מתוֹך שלא יצאנוּ עדיין לגמרי מן הספֵירה המשפּחתית של תנוּעתנוּ והננוּ רגילים להסתפּק בּשׂיחוֹת חברים;  מתוֹך שלא הערכנוּ די את פּעוּלת התעמוּלה וההסבּרה הרחבה, מתוֹך שלא יצאה אף חוֹברת פּוֹפּוּלרית בּשאלה זוֹ,  ניתנה האפשרוּת לטעוֹת.  אוּלם אין בּכל תקנוֹת "ניר" שוּם רמז לאפשרוּת הנישוּל של העוֹבד ממשקוֹ אוֹ לביטוּל האוֹטוֹנוֹמיה הפּנימית של המשק, אוֹ להעדפת צוּרת התישבוּת אחת על השניה אוֹ לביטוּל איזוֹ יחידה משקית וּלהטמָעָתָה בּמשק הכּללי, ועל אחת כמה וכמה שאין ל"ניר" כּוֹח משטרה וצבא, שהיא חשוּדה עליו עוֹד בּטרם נוֹצרה.

אדרבּא,  "ניר" עלוּלה לנַקוֹת את חיינוּ מכּתם של אַלָמוּת.  כּבר היוּ מקרים בּתוֹך ציבּוּרנוּ, שנתגלוּ בּקרבּנוּ ניגוּדים חזקים של אינטרסַנטים, וסכסוּכי שכנים עמדוּ להתישב בּכוֹח האַלָמוּת.  לאָשרנו עלה הדבר בּידינו    לא אך בּעזרת הכּוֹח המוּסרי, אלא גם בּכוֹחה המשקי והכּלכּלי של ההסתדרוּת    לשׂים קץ לדבר אחרי סבל רב, לאחר התחלוֹת של אַלָמוּת וּלאחר שנגרמו בּזיוֹנוֹת לציבּוּרנוּ.  ויש בּ"ניר" כּוֹח גדוֹל המסוּגל לשמוֹר אוֹתנוּ ממקרים כּאלה.  על ידי התקנוֹת המאוּשרוֹת על ידי הממשלה הגענוּ לכך שמשפּט חברים שלנוּ מקבּל תוֹקף חוּקי.

אני חוֹשב את כּל אישוּר התקנוֹת של "חברת עוֹבדים" ו"ניר" לכיבּוּש מדיני גדוֹל.  השקענוּ בּזה כּוֹחוֹת מחשבה מאוּמצים ונהנינוּ מעזרה יוּרידית חשוּבה של עוֹרכי-הדין סַקר וּזמוֹרה וקיבּלנוּ זכוּיוֹת, אשר הקוֹאוֹפּרציה בּעוֹלם נלחמת רבּוֹת בּשנים, עד שהיא זוֹכה להן.  אני רוֹאה את "ניר" כצ'ארטר התישבוּתי חשוּב וכיסוֹד לביצוּר האוֹטוֹנוֹמיה ההסתדרוּתית בּישוּב על ידי משפּט החברים.

 

הערעוּרים למיניהם

אשר לחששוֹת שנשמעוּ, כּאילוּ חברת "ניר" בּאה להרוֹס את האוֹטוֹנוֹמיה של היחידה המשקית ולשלוֹל מן המשק את זכוּת השימוּש בּפירוֹת העבוֹדה, הרי גם עיוּן קל בּתקנוֹת "ניר" מבטל אוֹתם.  הסעיף האוֹמר, כּי החברה רשאית להעביר את נכסיה לבת-החברה (והמשק אף הוּא "בּת"), מגלה כי אין "ניר" שוֹלל קיוּם נכסים מבּנוֹתיו.  ויש סעיפים על הלוָאוֹת לחברים ועל חוֹזים של החברה עם חבריה, הרי שהמשק שוֹמר על יחידוּתוֹ והאוֹטוֹנוֹמיוּת שלוֹ.

יש סעיף אחד בּתקנוֹת שעוֹרר ערעוּרים והשתוֹממוּת    הסעיף על סמכוּת החברה.  משתוֹממים על ההיקף הרב ועל הזכוּיוֹת הגדוֹלוֹת שהחברה נוֹטלת לעצמה.  אוּלם חוּץ מן הדֶמוֹנסטרַציה המדינית שישנה בּסעיף זה יש לזכּור, כי סעיף זה קוֹבע את גבוּלוֹת פּעוּלתה של החברה בּזמן מן הזמנים וּבצוֹרך מן הצרכים.  אין פּירוּש הדברים שהחברה חייבת לעסוֹק בּכל הדברים, אלא שאין הם אסוּרים עליה, כּי דברים שאינם נכנסים לסמכוּת החברה נראים כּאסוּרים, וּכשמתגלה צוֹרך להרחיב את הסמכוּת, נתקלים בקוֹשי מצד המנהג האנגלי.  לכן שוֹקדוֹת החברוֹת להבטיח לעצמן סמכוּת רחבה הרבּה יוֹתר מגבוּלוֹת פּעוּלתן בּזמן התאַשרן על ידי הממשלה.

יש תפקידים הנכנסים לפי התקנוֹת לסמכוּת חברת "ניר" והם נראים בּעיני רבּים אפילוּ לא כּמזמוֹר שיר לעתיד לבוֹא אלא כּ"שירים על לב רע", אך בּאמת יש בּהם משוּם פּעוּלה קרוֹבה.  הם מאַפשרים השׂגת זכוּיוֹת וזכיוֹנוֹת שוֹנים וּמשׂא-וּמתן עם הממשלה בּעניני קרקעוֹת, זכוּת לסידוּר אשראי איפּוֹתיקאי וכדוֹמה.  הממשלה אף היא התקשתה בּשאלה למה הקוֹאוֹפּרציה שלנוּ מכניסה תפקידים כּה רחבים לחוּג פּעוּלתה, והאישוּר של הממשלה שהוּשׂג סוֹף סוֹף, לאחר משׂא-וּמתן ממוּשך, נוֹתן לנוּ את האפשרוּת לעשׂוֹת הרבּה פּעוּלוֹת התיישבוּתיוֹת חשוּבוֹת ישר על ידי "ניר".

בּתוֹך הסמכוּת של "ניר" נכנסוּ גם סעיפים על קשרים עם "החלוּץ" ועל תמיכה בּעליה מרוָחיה.  ואַל יהיוּ הדברים קלים בּעינינוּ, גם אם לעת עתה נוּכל לגשם אך מעט שבּמעט מתקנוֹת "ניר".  כּוּלנו הרי אנוּ צוֹפים קדימה וּמצפּים לתוֹכן אחר, יוֹתר רחב, של תנוּעתנוּ, ועתה הכינוֹנוּ מסגרת שתכיל את תוֹכן העתיד.

 

"ניר" והקרן הקימת

בּין הערעוּרים על סמכוּת "ניר" בּא גם ערעוּר על זה, שהיא הכניסה לתקנוֹתיה זכוּת של רכישת קרקע ורוֹאים בּזה התחרוּת "מסוּכּנת" לקרן הקימת.  אני מַרגיע את החברים.  חברת "ניר" מקַוה ליַשב את חבריה על אדמת הקרן הקימת, והלוַאי שתספּיק הקרן הקימת קרקע לכל חברינוּ וקיבּוּצינו שוֹאפי ההתישבוּת וחַסרי הקרקע.  הכּוָנה בּסעיף זה היא לא להוֹציא איזוֹ זכוּת שהיא מידי הקרן הקימת לידי "ניר", אלא נתינת האפשרוּת ל"ניר" להשתמש בּזכוּיוֹת, שאין הקרן הקימת יכוֹלה משוּם מה להשתמש בּהן.  הקרן הקימת, למרוֹת רצוֹננוּ, הרי אינה עוֹד הגוֹאל היחיד של הקרקע בּארץ-ישׂראל.  והנה, אם יש בשכנוּתוֹ של משק שלנוּ אדמת הממשלה, יוּכל המשק על פּי סעיף זה לקבּל בּחכירה את האדמה, כך קיבּלה תל-אביב אדמת מַחלוּל, אַיֶלת השחר חָכרה את האדמה בּסביבוֹתיה, החיילים המשוּחררים עוֹמדים בּמשׂא-וּמתן עד היוֹם.  חוּץ מזה יש מקרים שאנוּ רוֹאים צוֹרך ישוּבי מסוּים בּחלקת קרקע, והקרן הקימת מסיבּוֹת ידוּעוֹת אינה רוֹצה לקנוֹת אוֹתה, וקרה כּבר שנאלצנוּ לדרוֹש מקרן-היסוֹד שהיא "תתחרה" בּקרן הקימת ותקנה את הקרקע, שאנוּ רוֹאים בּה צוֹרך חיוּני והקרן הקימת לא רצתה לקנוֹתה מתוֹך "פּרינציפּ".

מי שרוֹצה לבחוֹן את מידת ה"שלטוֹן" של "ניר" ילך ויבדוֹק לא את "הסמכוּת" אלא את המבנה הפּנימי ויתבּרר לוֹ, כּי כּוֹחה של "ניר" לא בּנישוּל וּבהתערבוּת פּנימית בּעניני המשקים, אלא בּהגבּרה משקית וּבעזרה הֲדָדית.  כּל סעיף וּסעיף שנכתב בּתקנוֹת אלוּ לא בּא מתוֹך רצוֹן של מישהוּ להשתלט על החקלאוּת, אלא נתקבּל בּועידה החקלאית עצמה לפני שלוֹש שנים, מתוֹך רצוֹן להגבּיר את כּוֹחה של החקלאוּת.

 

חשש הנישוּל וּשאלת הבּעלוּת

חשש אחד מדאיג מספּר חברים:  היוֹת ואנוּ עוֹשׂים את "ניר" אידֶנטית עם ההסתדרוּת החקלאית הרי שחבר שהוּכרח לעזוֹב את ההסתדרוּת ינוּשל מעל הקרקע.  גם חשש זה הוּבא בּחשבּוֹן ונתקבּלה הוֹראה מיוּחדת לשמירת הזכוּיוֹת של חברים כּאלה וגם מוּנח מיוּחד נקבּע להם:  "חברים נִלְוִים".  לחבר הנִלוה נשמרוֹת כּל זכוּיוֹתיו המשקיוֹת, אוּלם:  א) אין הוּא אַחראי לחוֹבוֹת החברה,  ב) בּועידוֹת יש לוֹ רק זכוּת דעה מיָעצת.  הרי שעל נישוּל אין לדבּר כּאן.  יש רוֹאים קיפּוּח זכוּת של החבר הנלוה בּחלק זה של התקנה האוֹמר, כּי החבר אשר עבד בּמשק ויצא מן החברה יכוֹל להישאר חבר נלוה, אם אין המוֹעצה של "ניר" מתנגדת לכך.  בּצוֹרך של הסכּמת המוֹעצה יש רוֹאים הגבּלה מסוּכּנת, אוּלם זוֹהי אך הוֹספת זכוּת לחבר הנלוה, שאין ההחלטה עליו נמסרת כּרגיל לרשוּתה האַדמיניסטרטיבית של מִנהלת "ניר", כּי אם מוּבאת לפני המוֹעצה.

בּתקנוֹת של "ניר" יש למצוֹא בּסעיפים שוֹנים הוֹכחוֹת בּרוּרוֹת לזה, שחברת "ניר" מכּירה בּזכוּיוֹת של כּל צוּרוֹת התישבוּתנוּ.  בּעצם הויכּוּח, שהתנהל בּועידת פּתח-תקוה, על דמי-שימוּש אוֹ דמי-הַפחָתה התבּטא הרצוֹן להבטיח את הצוּרוֹת השוֹנוֹת של התישבוּתנוּ.  גם בּמוּשׂג "בּעלוּת" אל נא יתלוּ בּוּקי סריקי.  בּעצם, אין כּלל בּתקנוֹת המוּשׂג בּעלוּת, אוּלם מכּיון שנדוּן בּמוּשׂג זה בּשאלת החוֹזים, יהיה נא בּרוּר לְמַה מתכּוונים בּמוּשׂג בּעלוּת.  אין מתכּוונים לשלילת זכוּיוֹת המשק.  הזמנים שבּעלוּת כָּללה כּל זכוּיוֹת האדם על הקנין עברוּ.  עתה מחַלקים את המוּשׂג לחלקיו, לזכוּיוֹת השוֹנוֹת שהוּא נוֹתן.  יש בּעלוּת על גוּף הקנין וּבעלוּת על השימוּש בּזכוּיוֹת.  יש זכוּת השליטה ויש זכוּת ההַשְלָטָה וצריך להבחין בּזה.  בּאדמת מירי, למשל, הבּעלוּת על גוּף הקרקע שייכת לממשלה ואף על פּי כן הזכוּיוֹת שיֶשנן לתוֹשבים על הקרקע הן גדוֹלוֹת מאד, והבּעלים יכוֹלים רק בּמקרים של השתמשוּת לרעה מצד האוֹחזים להעמיד את הדברים על זכוּתם.

ואנחנו כּוּלנו איננוּ רוֹצים להקים משטר של קנין פּרטי, להקים אִכּר "בּעל גוּף".  מטרת כּוּלנו היא להקים עם עוֹבד וליצוֹר צוּרוֹת משפּטיוֹת, שיִתנוּ את האפשרוּת ליחיד ליהָנות מפּרי עמלוֹ, ואוּלם יבטיחוּ את זיקתוֹ לכּלל ואת היכוֹלת של הכּלל להגן על עצמוֹ ועל זכוּיוֹתיו בּשעת הצוֹרך.  ואת הכּלל אין לראוֹת אך בּפּוֹעל החקלאי לבדוֹ, אלא בּכל כּלל הפּוֹעלים, בּמעמד העוֹבד, העתיד להיוֹת העם העוֹבד בּארץ.  אנו עדים לזיקת הפּרט לכּלל לא רק בּקבוּצה, אלא גם בּמוֹשב.  והיא הוֹלכת וּמתגבּרת.  וכן יֶשנה זיקת המשק של המוֹשב או הקבוּצה לכלל הפּוֹעלים החקלאי, ושל כּלל הפּוֹעלים החקלאים לכלל ציבּוּר העוֹבדים, וזיקה זוֹ היא שמוּבטחת בּמניוֹת-היסוֹד.

 

מדוּע חברת מניוֹת?

אין אני מבין מנַיִן הבּיטוּל הזה לעצם הענין של מניוֹת, זה הבּיטוּי של עריבוּת הדדית.  המוֹשב שלנוּ הרי אינוֹ מתנכּר ליצירה הקוֹאוֹפּרטיבית שהנָה אחוֹת לתנוּעה המתכּוֹננת לשחרר את העוֹלם מן הניצוּל, וגם בקוֹאוֹפּרציה העוֹלמית לא נמצאה צוּרה משפּטית יוֹתר טוֹבה.  אמנם, צוּרה זוֹ לקוּחה מן המשטר הקפּיטליסטי ויכוֹל להיוֹת שבּמשטר העתיד תימָצאנה לנוּ צוּרוֹת יוֹתר טוֹבוֹת, אוּלם הרי המבקרים עצמם לא ניערוּ עדיין את חָצנם כּליל מן המשטר הקפּיטליסטי ולא שיחררוּ את עצמם מיחסים של חליפין וקנין.  עִיינתי בּזמן האחרוֹן בחוּקת הקרן הקימת וראיתי שהיא מאוּשרת על ידי הממשלה לפי חוּקת הטרֶסטים וכל תקנוֹתיה מוּתאמוֹת לחוּקה זוֹ.  וּכשמבקרים את חוּקת "ניר" ורוֹאים אוֹתה כּדבר מוּפשט מן התנוּעה האוֹרגנית וחוֹששים שהיא תחניק ותשׂים במַכבּש את התנוּעה, יזכּרו נא את הקרן הקימת שגם היא "מוֹסד" וישׂימו נא אל לב, כי אין רעיוֹן וּתנוּעה יכוֹלים לחיוֹת עַרטילָאית בּלי דמוּת הגוּף.  והצוּרה שמצאנוּ לטוֹבה לתנוּעתנוּ היא חברת מניוֹת.  אוּלם לא רצינוּ שחברתנוּ תיהָפך לחברה שהמניה שוֹלטת בּה.  רצינוּ להבטיח את זיקתה לכּלל ועמידתה לרשוּת הכּלל וּמצאנוּ לזה צוּרה שלא אנחנו חידשנוּה וּכבר השתמש בה הֶרצל בּיסוּד הקוֹלוֹניאל-בנק והקרן הקימת, זוֹהי הצוּרה של מניוֹת-יסוֹד.

 

מניוֹת-היסוֹד;  העיר והכּפר

מהי כּוָנַת מניוֹת-היסוֹד בּחברת "ניר"?  אפשר לראוֹת בּהן סכּנה עצוּמה, כּאילוּ תבוֹא "חברת העוֹבדים" לועידוֹת לדַכּא וּלהכריע את הכּף לאשר תרצה בכוֹח חמישים אחוּז של קוֹלוֹת.  צוּרה זוֹ של מניוֹת-היסוֹד הרי נהוּגה בּכל מוֹסדוֹתינוּ ועדיין לא השתמשנוּ בּתוֹקף הזה ולא התנקשנוּ בּאוֹטוֹנוֹמיה של המוֹסדוֹת וּבוַדאי לא נגיע לזה גם בּ"ניר".  התפקיד של מניוֹת-היסוֹד הוּא קוֹדם כּל סמלי, –  סמל לאחדוּת התנוּעה, היכוֹלה בּשעת הצוֹרך להתערב בּכיווּן חלקיה.  ואם יש חרדה, ש"חברת העוֹבדים" תשתמש בּזכוּיוֹתיה שלא בּשעת צוֹרך, הרי אפשר למצוֹא צוּרה משפּטית שתבטיח למַפרע מה הם הדברים שבּהם מוּתר ל"חברת העוֹבדים" להתערב.  הרי הוֹצאנוּ את ענין הבּחירוֹת, למשל, מחוּג זכוּיוֹתיהן של מניוֹת-היסוֹד;  אפשר למצוֹא עוֹד צוּרוֹת של הגבּלה, אשר תַבטחנה, כּי מניוֹת-היסוֹד תשתמשנה בּזכוֹת הוֶטוֹ אוֹ בּזכוּת האיניציאַטיבה שלהן אך בּענינים הנוֹגעים לתנוּעה כּוּלה.  כּל הרעיוֹן של "חברת העוֹבדים" עם ה"בּנוֹת" וה"נכדוֹת" בּנוּי על היסוֹד של הכּרת האוֹטוֹנוֹמיה של היצירה המשקית.  ויש להבטיח לכל מפעל את האוֹטוֹנוֹמיה שלוֹ בּכל עניניו, אבל הוּא חדֵל להיוֹת אוֹטוֹנוֹמי בּענינים הנוֹגעים לשכניו ובעניני הכּלל.

וּכנגד טענה זוֹ האוֹמרת:  למה לנוּ מרוּת מחוּץ לחקלאוּת?  אני אוֹמר:  אַל תחטאוּ בּנפש העוֹבד.  אַל לנוּ להתנשׂא בּזה שמרבבוֹת העוֹבדים ניתנה כּיוֹם האפשרוּת של יצירה משקית-חקלאית רק לשלוֹשת אלפים.  מה שניתן זוֹהי חוֹבה ולא זכוּת.  ואם יש שאלת כּפר ועיר בּעוֹלם הגדוֹל, בּמקוֹם שיש צרכים שוֹנים לפּוֹעל הכּפרי והעירוֹני, בּמקוֹם שיש צוֹרך להציל את הפּוֹעל העירוֹני מתלישוּתוֹ ואת הפּוֹעל הכּפרי מבּערוּתוֹ, הרי מבינים כּבר גם שם, כי השאלה לא תיפּתר על ידי התבּדלוּת.  רק הריאַקציה והשוֹביניזם מנַצלים עדיין חלוּקה זוֹ (וּמי שרוֹצה לקבּל מוּשׂג מצוּרת האִכּר שם, יקרא נא את סיפּוּר-הסיפּוּרים "אדם בּארץ" של שוֹפמן[9]).  ואם יש בּעוֹלם התאמצוּת לסדר שכוּנוֹת עוֹבדים כּדי להשיב את הפּוֹעל העירוֹני לחיים אחרים, ואם קרוֹפּוֹטקין ולַנדוֹיאֶר בּיקשו דרכים להחזיר את האדם העירוֹני לכּפר ולהכניס את התרבּוּת לכּפר, הרי אצלנוּ אין ויכּוּח זה בּמציאוּת.  כּוּלנוּ בּני עיר עם שאיפה יוֹקדת לקרקע.  שאיפה זוֹ תחילתה עוֹד לפני הציוֹנוּת:  מימי ריב"ל[10].  הֶמשכה בקַלישר[11], הֶס[12] וּפרידלַנד[13], אשר הוֹרישוּ לנוּ את יקוֹדם, והנחילוּ לציוֹנוּת את השאיפה לעבוֹר מתלישוּת למחוּבּר.  והנבוֹא אנחנוּ לחברינוּ ההוֹלכים ונטחָנים בּעיר, שאפילוּ עיר איננה, ונברא חַיִץ בּין העיר והכּפר לבל יתערבוּ איש בּרעהוּ?  גם אנוּ יוֹצאי עיר וּפעוּלתנוּ בּאה מן העיר, גם הקרן הקימת מקבלת פּרוּטוֹתיה מן העיר, כּי אין לנוּ עדיין כּפר.  וּלעוּמת זה רוּבּה הגדוֹל של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ רוֹאה את עצמוֹ שבוּי בּרשוּת העיר.  ואנוּ לא תמיד בּאנוּ להצילוֹ משביוֹ.  הַהֵבינו טוֹבי החקלאים לפרפּוּרי העוֹבד בּעיר בּשאיפתוֹ להתחבּר אל הקרקע?  הנה סוֹף סוֹף זז הדבר של שכוּנת-העוֹבדים אחרי כּל אי-האֵמוּן בּתוֹכנוּ, ואנוּ מקוים שהמפעל יקוּם ותראוּ איך אלפי אנשי עיר יִמָשכוּ לאפשרוּת היחידה של החקלאוּת, כּשתינתן להם. 

 

המשקים – פּרי מאמצי הציבּוּר

וגם זאת אין לשכּוֹח.  אַל יתבּרך איש מאתנוּ בּלבבוֹ, כּי יצירתוֹ המשקית לוֹ לבד היא ואין לאחרים חלק בּה.  גם היוֹתר חרוּץ בּנוּ לא כּוֹחוֹ ועוֹצם ידוֹ עשׂוּ לוֹ זאת.  בּכל משק חקלאי שקוּעים מאמצים של אלפים – מאמצי ההסתדרוּת כּוּלה.  ההסתדרוּת החקלאית בּלבד לא היתה גם היא מתגבּרת על המכשוֹלים, אילוּ לא עמדה מאחוֹריה תנוּעת פּוֹעלים גדוֹלה שדבקה ורוֹצה לדבּוֹק בּה.  אין סכּנה גדוֹלה לחקלאוּת מן הסכּנה של חַיִץ בּינה ובין החוּץ.  לא רק שהתקציב ההתיישבוּתי מתקבּל בּעזרת תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה היוֹצרת לחץ וכוֹח מניע, אלא שחי וקיים קשר לא ינתק בּין חלקים שוֹנים של תנוּעת הפּוֹעלים כּמו שאפשר לראוֹת בּקיבּוּצים וּבפּלוּגוֹת.  לא מקרה הוּא, כּי כּל המוֹסדוֹת אשר יצרנוּ – קוּפּת-חוֹלים, ועדת התרבּוּת, "המשבּיר", בּנק הפּוֹעלים    אינם מוֹסדוֹת של חלק מן המעמד.  שוּם מוֹסד לא היה מתפּתח בּמידה כּזוֹ ולא היה מקבּל ערך כּזה בּשביל התנוּעה אילמלא הקיף את כּל ציבּוּרנו ואילמלא היה נבנה כּמוֹסד מרכּזי לכל חלקי תנוּעתנוּ.

אין קל מלהפריד.  הרי אנוּ הננוּ כּאן קיבּוּצי גָלוּיוֹת, שכבוֹת, אינטרסים, חוּגים, אבל אם תנוּעת הפּוֹעלים בּאה להיוֹת תא לעם העוֹבד שיִוָצר, עליה לגבּוֹר על כּל הפּירוּדים התרבּותיים, ההסתדרוּתיים והמשקיים.

 

כּוֹחה של חוּקה

וּכשם שאין לבטל את העיר, ואין לבטל את המניוֹת, שבּעזרתן הקימוֹנוּ מפעלים וּמוֹסדוֹת, ואין לבטל את המוֹסדוֹת, שעם כּל ליקוּייהם הם מחַיים את התנוּעה, מוֹסיפים לה כּוֹח ושוֹאבים את הכּוֹח מהערצתנוּ הצוֹדקת אליהם    כּך אין להתיחס בּביטוּל גם לחוּקה, למשפּט ולחברה.

תנוּעתנוּ השוֹאפת להקמת חברה חדשה כּוֹללת את הכּרת חירוּתוֹ של היחיד, אוּלם האינדיבידוּאַליזם המוּפרז, הרוֹאה את היחיד כּעיקר וּכמטרה, אינוֹ הוֹלם את תנוּעתנוּ ואינוֹ נוֹבע מתרבּוּתנוּ וּמצרכינוּ.  בּאירוֹפּה, בּתקוּפוֹת של גסיסת משטרים, יש מקוֹם לבריחה מן החברה, שם היה מקוֹם לבּיירוֹניזם וּלניטשיאניוּת.  כּשאין מקוֹם לגבוּרה וּלאישיוּת יש מקוֹם לגעגוּעים ולאידיאוֹלוֹגיה של האישיוּת הפּוֹרשת מן החברה, לרוֹמַנטיקה (אשר, אגב, גבּוֹרים ואנשי-פּעוּלה לא הקימה).  אוּלם הציוֹנוּת היא תנוּעה חברתית.  מתוֹכה צמחוּ תנוּעה כּ"החלוּץ", גבּוֹרים כּטרוּמפּלדוֹר, ואלה אינם תוֹצאוֹת טיפּוּח אֶסתטיקה אינדיבידוּאַליסטית, אלא פּרי אידיאַל חברתי חמוּר וּמטיל חוֹבה.  בּכל קיוּמוֹ של עם ישׂראל תפסה בּגוֹלה מקוֹם רב התרבּות הפּנימית הכּלוּלה בּ"תוֹרה וּמצווֹת".  אנוּ ההוֹלכים עתה ליצוֹר הוָי חדש, לא ניצוֹר אוֹתוֹ מבּלי הלכה (ו"ניר" זהוּ פּרק מהוָי העתיד),  אנוּ לא נוּכל להיזוֹן מן הפּוּלחן של האינדיבידוּאַליזם המסתפּק בּעצמוֹ ויוֹצר אך בּכוֹח עצמוֹ.  אנחנוּ זקוּקים לאידיאוֹלוֹגיה חברתית, אשר תגַדל לנוּ את האישיוּת היוֹצרת.

א. ד. גוֹרדוֹן היה זוֹכר תמיד יחד עם ראשית הפּסוּק  "אם אין אני לי מי לי"  גם את הסֵיפָא  "וּכשאני לעצמי מה אני"    קו אָפיָני להבנת האישיוּת בתוֹך התנוּעה החברתית.  זיקתוֹ לכּלל היא חלק הכרחי, המאַפשר לוֹ את היצירה בּתוֹך הכּלל.

 

הבטחת האוֹטוֹנוֹמיה – בּחוֹזים

לא נעלם ממני, שלא הבאנוּ את המפעל של "ניר" גם מבּחינה עיוּנית ומשפּטית, לידי גמר, אבל בּיקוֹרת שלמה היתה אפשרית אילוּ בּאנוּ הנה לא רק בּתקנוֹת, אלא גם בּחוֹזים.  כּי כּאן, בּחוֹזים, הוּא מרכּז הכּוֹבד, וכל הרוֹצה לשמוֹר על חוֹפש המפעל והאוֹטוֹנוֹמיה של המשק אין לוֹ לעשׂוֹת זאת בּביטוּל "ניר", אלא בּהבטחת הדברים בּפרטי החוֹזה שבּין "ניר" למשק.  וחבל שעבוֹדה זוֹ לא נעשׂתה עד עתה.  החוֹזה צריך לכלוֹל את התקנוֹת הפּנימיוֹת של המשק ולהיוֹת גמיש להבטיח את שמירת העיקרים החברתיים מצד אחד ואת חוֹפש ההתפּתחוּת הכּלכּלית מצד שני.

יש בּינינוּ חוֹששים מפּני הסכּנה שהסייגים שנקים כּיוֹם עלוּלים אוּלי לעכּב את ההתפּתחוּת המשקית בּעתיד.  בּמוּבן זה נמצא דוֹרנוּ בּמצב אַחראי מאד, כּי כּל מפעל שלנוּ בּארץ קוֹבע מגמה של דוֹרוֹת.  אילמלא הניח דוֹרנוּ את היסוֹד לדיבּוּר העברי מי יוֹדע, מה היתה תרבּוּתנו העתידה.  אילמלא הנַחנו בּיסוֹד תנוּעתנוּ את העיקרים המוּסריים שלנוּ, היתה כּל צוּרת החיים שלנוּ ושל הדוֹרוֹת הבּאים אחרת.  יש אך להאמין, כּי עם התפּתחוּתה של תנוּעתנוּ, יהיה בּה די אוֹמץ ותוֹקף ודי כּוֹחוֹת פּנימיים להביא את השינוּיים והתיקוּנים הדרוּשים בּמפעלינוּ בּמגמה הדרוּשה.

 

השעה דוֹחקת

עתה אגש למַה שצריך היה להיוֹת עיקר הרצאתי.  אני רוֹאה את הקמת "ניר" למעשׂה מבחינה אִרגוּנית, כּספּית וּפּוֹליטית כּחוֹבת השעה.  רבּים מאִתנוּ זוֹכרים, כּי אֶטינגר תבע זאת מאִתנוּ לפני שנים אחדוֹת.  וּכשרוּפּין תבע קרן התישבוּת, דרש אֶטינגר קרן התישבוּת העוֹבדים, אוּלם בּאוֹתם הימים היינוּ שקוּעים בּהקמת מוֹסדוֹת אחרים.  העיר בּלעה הרבּה כּוֹחוֹת, וההסתדרוּת החקלאית לא גילתה את האיניציאַטיבה שבּה נתבּרכה בּשנים הקוֹדמוֹת ואנוּ החמצנוּ מספּר של שנים.  עתה עוֹמדים אנוּ לגרוֹם נזק לחקלאוּת אם לא נשתמש בּזמן הקרוֹב לשם בּיסוּסה של "ניר".

מבּחינה משפּטית אין לדחוֹת את הדבר, כי עתה הוּא הזמן לקבּוֹע את הכּרת "ניר" על ידי ההסתדרוּת הציוֹנית והַכנסתה לתוֹך החוֹזים עם המתישבים.  ענין החוֹזים בָּגַר כּבר ואין לדחוֹתוֹ עוֹד.  ועידה זוֹ לא תוּכל להתפּזר אלא אם כּילתה מלאכתה בענין סיכּוּם החוֹזים.  ואם יֵעָשׂוּ החוֹזים בּלעדי "ניר", יהיה קשה מאד לתקן זאת.  גם בּתוכנוּ ישנם יסוֹדוֹת שבהפקרוּת ניחא להם ועם גמר הבּיסוּס יכוֹלים יסוֹדוֹת אלה להתגבּר בּמשקינוּ.  גם יחסינוּ עם ההסתדרוּת הציוֹנית אינם בּטוּחים לגמרי.  אמנם כּל מי שמילא את תפקיד הנהלת ההתישבוּת בּציוֹנוּת עד עתה    רוּפּין, אֶטינגר[14], קפּלנסקי[15]    הבין, כּי ההתישבוּת לא תוּכל להתנהל בּלי הבנה הדדית עם אִרגוּן המתישבים.  אוּלם אין ולא יוּכל להיוֹת לנוּ הבּטחוֹן כּי תמיד ילכוּ הדברים במַסלוּלם הנכוֹן בּהסתדרוּת הציוֹנית, הנמצאת תחת השפּעת יחסי הכּוֹחוֹת הפּוֹליטיים.  ועתה היא השעה שאפשר לקבּוֹע את היחסים בּין ההנהלה הציוֹנית וההסתדרוּת החקלאית,  וכל מי שיגרוֹם להחמצת השעה עתיד לתת את הדין לפני תנוּעת הפּוֹעלים.

גם מבּחינה כּספּית עתה היא השעה.  קל, כּמובן, להסיח את הדעת מעניני ההסתדרוּת החקלאית.  יש לנוּ הרבּה מוֹסדוֹת התוֹבעים פּעוּלה כּספּית ולפני שיהיה לנוּ הנוֹשׂא המיוּחד לכך, לא נעשׂה את הדרוּש ליצירת הוֹן עצמי.  ואני מקוה, כי בּרגע שיוּחלט להקדיש את הכּוֹחוֹת להוֹן עצמי לשם התישבוּת העוֹבדים, ימָצאוּ העוֹבדים הנאמנים, אשר יקדישוּ למפעל זה את כּוֹחוֹתיהם.  השנה מקוים אנו לשנת בּרכה וגם זהוּ נימוּק להחיש את הכנת הכּלי.  ואם נצליח בּעזרת 5000 החברים העוֹבדים בּחקלאוּת והחברים האחרים החיים את גוֹרל החקלאוּת להניח יסוֹד לממכּר 10,000 מניוֹת בּארץ, נוּכל לצאת לגוֹלה בּמפעל כּספּי כּבּיר וגם נוּכל להתחיל בּרכישת אַשראי כּלשהוּ.

גם לשם התפקיד המדיני רצוּי להקדים את הקמת "ניר".  בּזמן האחרוֹן נתחדשה בּציוֹנוּת המלחמה על קרקעוֹת הממשלה, אוּלם אין להן תוֹבע ממשי.  הייתי שׂמח מאד אילוּ עשׂתה זאת הקרן הקימת, אבל איני יוֹדע אם יש לה הרצוֹן והכּוֹח לזה.  וּמי עוֹד כּהסתדרוּת הפּוֹעלים המתישבים תוּכל לדרוֹש קרקעוֹת לחברים;  וּמי עוֹד מַתאים לזה כּהסתדרוּתנוּ, שאין עליה עוֹל הנימוּסים הפּוֹליטיים וגם ימָצאוּ לה הקשרים החיצוֹניים והכּוֹח להרים גם בּפּרלמנט וּבחוּגים רבּים בּחוּץ-לארץ דעת-הקהל לטוֹבת דרישוֹתינוּ.

 

מוֹסד למחקר כּלכּלי

ועוֹד רוֹאה אני פּעוּלה קטנה וחשוּבה.  דוּבּר כּאן בּועידתנוּ הרבּה על הצוֹרך בּשיטה.  ויוֹדע גם אני להעריך סדר ושיטה, אוּלם תנוּעת הפּוֹעלים ידעה מעוֹדה להבדיל בּין שיטה של יצירה וּבין תביעוֹת של שיטה באמתלה של עצירה.  לדאבוֹננוּ הגדוֹל ראינוּ בּשנים האחרוֹנוֹת בּציוֹנוּת, כּי כּל מי שעשׂה עבוֹדה של יצירה, אם בּקניית קרקעוֹת אוֹ בּפעוּלה משקית וכלכּלית, כּל מי שגילה חוּש עמוֹק להבנת המציאוּת – רוּפּין, למשל    נאשמוּ בּחוֹסר שיטה.  וּכשם שהרביזיוֹניזם הדוֹגל בּ"שיטה" מדינית פּוֹסל את כּל עבוֹדתנוּ הפּוֹליטית בּארץ בּאמתלה של חוֹסר שיטה, כּך ישנוֹ בּציוֹנוּת רביזיוֹניזם כּלכּלי, המתחיל מדֶה-לימה[16] וגוֹמר בהַלפּרן[17] שתכניתם מתבּטאת בּזה שהם, על יסוֹד הנחוֹת כּלכּליוֹת צוֹדקוֹת או בּלתי-צוֹדקוֹת וּמתוֹך התנכּרות גמוּרה למציאוּת הכּלכּלית, תוֹבעים שיטה בּניגוּד לפעוּלת היצירה בּארץ, שהיא לדידם "חוֹסר שיטה".  בּזה אינני מלמד זכוּת על בערוּת.  בָּגַר אצלנוּ, בּלי ספק, הצוֹרך לצאת מגבוּלוֹת האֶמפּיריקה, להקיף את המציאוּת ולשלוֹט בּעתידנוּ.  תנוּעתנוּ היא תנוּעה יוֹצרת ולא תוּכל להגיע לשיטה משוּכללת של עמידה.  בּכוּלנוּ פּוֹעם יצר היצירה ודוקא מתוך כּך אין להשלים עם זה שנהיה לעוֹלם תלוּיים במוּמחיוּת מן החוּץ.  הפּוֹעל של הסתדרוּתנוּ אינוֹ יכוֹל לראוֹת את עצמוֹ אך כּפוֹעל, אשר לוֹ עמל-הגוּף, והידיעה   לאַגרוֹנוֹם.  הוּא שאף כּל ימיו לאַחד את העבוֹדה עם הידיעה, ועתה, כּשמשקנוּ הוֹלך וּמסתעף ונעשׂה קשוּר עם שוּק ועם אִרגוּן רחב, אין להניח כּי כּל אחד מאִתנוּ יצטרך כּתינוֹק בּן יוֹמוֹ ללמוֹד אך מן החוּג הצר שלוֹ ולסמוֹך בּשאלוֹת המַקיפוֹת על מוּמחים ורביזוֹרים מן החוּץ.  להעמקת עבוֹדתנוּ ולמלחמה על עצמוּתנוּ דרוּש לנוּ מוֹסד מחקרי בּשביל אנשי המשק שלנוּ, שתהא האפשרוּת ללמוֹד בּוֹ את תנוּעת המשק שלנוּ ואת החוּקים והגוֹרמים של מציאוּתנוּ הכּלכּלית.  חלק מכּוֹחוֹתינוּ נצטרך להקדיש לחקירת כּל שאלות הפּוֹעל וההתישבוּת בּמשקוֹ וּבמוֹשבה.  ויעמדוּ נא גם המדע וידיעת הטכניקה בּהתישבוּת ושיטוֹת ישוּב לשירוּתנוּ וּלמלחַמתנוּ בּרביזיוֹניזם הכּלכּלי.

אלה הן העבוֹדוֹת שאני רוֹאה לפני "ניר", ולא כּחזוֹן ימים רחוֹקים.  החיים תמיד עוֹברים עלינוּ.  כּשיצרנוּ את הקבוּצה והקיבּוּץ, כּשכּבשנוּ את הכּיבּוּש הראשוֹן, לא ידענוּ מה צפוּן בּיצירוֹתינוּ, לא ראינוּ מראש את כּל התפקידים שלהם כּיוֹם, ואין גם מי שימשש את האפשרוּיוֹת הרחוֹקוֹת הצפוּנוֹת בּחברת "ניר".

יש לי ההכּרה שועידה זוֹ, אשר תוֹציא לפּוֹעַל את אשר הוּטל עליה מטעם הועידה הקוֹדמת, תקח את מכשירנוּ המיַשב, את הסתדרוּתנוּ, תוֹסיף לוֹ פּלדה ותיצוֹק לעוֹרקיו כּוֹח חדש, ואז יהיה ערכּוֹ רב לא רק לגבּי משקינוּ, אלא להתישבוּת כּוּלה, לעתידוֹ של מעמד הפּוֹעלים, לעתיד העם כּוּלוֹ.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] "דבר", גליוֹן 215, כ"ו בּשבט תרפ"ו, 10.2.1926.  הנוּסח שבַּפְּנים הוּא מתוֹך גליוֹן "דבר" עם ציוּני תיקוּנים קלים בּסגנוֹן, רשוּמים עליו בּכתב-ידוֹ של בּרל.

[2] לפני כּחמש שנים היתה לנוּ כּאן, בּחיפה, מוֹעצת ההסתדרוּת החקלאית.  נתקיימה בּא' בּניסן תרפ"א.  עיין "קוּנטרס" ע"ו, ניסן תרפ"א.

[3] וּבישיבה המפוּרסמת (של המרכּז החקלאי) בּטבריה.  נתקיימה בּאדר א' תרפ"ד.

[4] נזכּוֹר את השביתה בּסג'רה, עת הפּוֹעלים השוֹבתים הוּעסקוּ בּעבוֹדה בּמשקי העוֹבדים.  בּשנת תרע"ד פּרצה שביתה של פּוֹעלי החוה סג'רה, כּשלוֹשים איש, בּגלל הכנסת פּוֹעלים ערבים לחוה על ידי הפּקידוּת של "אגוּדת נטעים", בּעלת החוה.  חלק מהשוֹבתים נתקבּלוּ לעבוֹדה, בּאמצעוּת הועד המרכּזי של פּוֹעלי הגליל, בּמשקי הפּוֹעלים שהתקיימוּ כּבר בּזמן ההוּא.

[5] הקבּלנות של יבּוּש בּיצת כּנרת.  עבוֹדה זוֹ אשר סוּדרה על ידי המשׂרד הארץ-ישׂראלי, בּשנת 1917, בּגבוֹר חוֹסר העבוֹדה בּין פּוֹעלי הגליל, נמסרה בּקבּלנוּת ל"ועד פּוֹעלי הגליל".

[6] העוֹבד בּגליל שהיה לאריס אצל יק"א.  בּראשית העליה השניה קיבּלוּ כּמה וכמה פּוֹעלים, בּתוּרם אחרי התאַחזוּת בּעבוֹדה וּבחקלאוּת, שטחי אדמה של 150–250 דוּנם אצל חברת יק"א בּמושבוֹת הגליל (בּסג'רה, בּית-גן ועוֹד) בּאריסוּת לתקוּפה מסוּימת.  זוֹ היתה שיטת התישבוּת אשר יק"א הנהיגה בּזמן ההוּא בּארץ.  האריסים היו בּמשך הזמן לאִכּרים.

[7] "הועדים המחוֹזיים".  מכוּוָן, כּנראה, לועד פּוֹעלי יהוּדה, ועד פּוֹעלי הגליל וּועד פּוֹעלי שוֹמרוֹן, שנתקיימוּ לפני היוָסד הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאים הכּללית.

[8] אחד המוֹשבים הראשוֹנים שלנוּ.  מכוּוָן לעין-גנים.

[9] "אדם בּארץ" של שוֹפמן.  כּתבי ג. שוֹפמן, כּרך ג', עמוּד 3.

[10] ריב"ל.  ר' יצחק בּר לוינזוֹן.  1788–1860.  השפּיע הרבּה בּדוֹרוֹ בּספריו "תעוּדה בּישׂראל", "זרוּבּבל", "בּית יהוּדה", להכּרת ערך ההשכּלה כּעיקרוֹן לאוּמי ותרבּוּתי, שאינוֹ מערער את יסוֹדוֹת הדת.  הטיף להתנַחלוּת יהוּדים על הקרקע בּרוּסיה והשתדל על כּך בּפני הממשלה.

[11] קלישר. הרב צבי הירש קלישר.  תקנ"ה – תרל"ה.  רב בּעיירה טוֹרן בּפּרוּסיה.  מראשוֹני חוֹבבי-ציוֹן וּגדוֹליה.  הטיף בּמשך עשׂרוֹת שנים בּהתלהבוּת וכליוֹן-נפש לשיבת ציוֹן וּתחיית ארץ-ישׂראל על ידי התישבוּת עירוֹנית וחקלאית בּספריו "דרישת ציוֹן", "שלוֹם ירוּשלים" וּבכרוּזים וּמאמרים בּעתוֹנים.  עמַל רבּוֹת להניח יסוֹד לחברה לישוּב ארץ-ישׂראל בּהשתתפוּת גדוֹלי העם, ולקח חלק בּהנהלת החברוֹת הראשוֹנוֹת שנוֹסדוּ בּראשית שנוֹת הששים.  בּא בּדברים עם מוֹנטיפיוֹרי, בּית הרוֹטשילדים וראשי "חברת כּל ישׂראל חברים" לעוֹררם ליסוּד מוֹשבוֹת בּארץ-ישׂראל.

[12] הס.  עיין כּרך א', הערוֹת וּמילוּאים, עמוּד 368.

[13] פרידלנד.  נתן פרידלנד.  חוֹבב-ציוֹן, עסקן וּמַטיף.  בּן דוֹרוֹ של קלישר.

[14] אטינגר.  עקיבא יעקב אֶטינגר.  1872–1945.  אַגרוֹנוֹם ועסקן התישבוּתי.  נוֹלד בּרוּסיה.  עבד מטעם חברת יק"א בּמוֹשבוֹת היהוּדיוֹת בּרוּסיה וּבאַרגנטינה.  משנת 1915 השתקע בּארץ-ישׂראל, בּראשוֹנה כּמנהל מחלקת ההתישבוּת של ההנהלה הציוֹנית ואחרי כן כּמנהל מחלקת הקרקעוֹת בּקרן הקימת.  סייע הרבּה להתישבוּת העוֹבדים.  עוֹדד את ההתישבוּת בּהרים.  הכניס כּמה זני עצי-פּרי שהתאַזרחוּ בּחקלאוּתנוּ.  ספריו:  "עם חקלאים יהוּדים בּתפוּצוֹת", "עם חקלאים עברים בּארצנוּ".

[15] קפּלנסקי.  שלמה קפּלנסקי.  מראשי בּרית "פּוֹעלי-ציוֹן" העוֹלמית וּמיסדיה.  נוֹלד ב-1884.  היה מנהל מחלקת ההתישבוּת של ההנהלה הציוֹנית בּירוּשלים בּשנוֹת 1924–1927.  פּעל הרבּה לקירוּב מנהיגי התנוּעה הסוֹציאליסטית בּאירוֹפּה לשאיפוֹת הציוֹנוּת וּתנוּעת העבוֹדה בּארץ-ישׂראל.

[16] דה-לימה.  נחמיה דה-לימה.  1882–1940.  עסקן ציוֹני בּהוֹלַנד.  עמד בּראש הקרן הקימת בּשנוֹת המלחמה העוֹלמית הקוֹדמת.  נטה לאחר הועידה הציוֹנית בּלוֹנדוֹן, בּשנת 1920, להשקפת הבּרנדייסיסטים.

[17] הלפּרין.  גד הלפּרין.  עסקן ציוֹני.  נוֹלד ב-1878.  היה מנהל אוֹצר התישבוּת היהוּדים בּשנוֹת 1922–1929.  חבר הנהלת הבּנק הציוֹני (בּנק אנגליה-פּלשׂתינה).