ארכיון פוסטים עם התג "הסטוריה"

עדכון מאי 2010 או: האלוהית המקורית

יום שבת, 15 במאי, 2010

גם עדכון מאי התעכב מעט, ובכל זאת, כמדי חודש (גם אם הפעם לא בחודשו), העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה:

בולטים בעדכון החודש הסיפורים בעלי הרקע ההסטורי: שתי נובלות, האחת חליפות ותמורות שמה, מאת א"ש פרידברג, והשניה יעקב טיראדו, מאת לודוויג פיליפזון בתרגום ש"י פין, וכן שני הפרקים הנותרים של אש מריבה מאת א"ש שטיין שאנו מצרפים למאגר החודש — חידת הקמעות (על פולמוס יעקב עמדין ויהונתן אייבשיץ) ונקמת מרעים (על עלילות יעקב פרנק, מייסד הפרנקיזם).

העדכון כולל גם את סופר הסופרים — מסתו של מרדכי בן הלל הכהן על נחום סוקולוב; פרק נוסף של האדם והטבע מאת א"ד גורדון, פרקים מתוך הרשימות הביוגרפיות שבספר אשכולות של א"ש שטיין, סיפורים מאת דוד ישעיהו זילברבוש, ומאמרים מאת בר טוביה (שרגא פרנקל).  בנוסף, העלינו את חיבורו של בר טוביה על תולדות הסוציאליזם, וכן חיבור קצר מאת אפריים דיינארד על תולדות המתיישבים היהודיים בעיירה בניו-ג'רזי.

והנה טעימה קטנה להחודש:

עוד לפני גרטה גארבו, היתה שחקנית אחרת שהיתה "האלוהית", ושאותה עבדו בכל רחבי המערב בחצי השנה של המאה הי"ט. שמה היה שרה ברנהרדט, והנה צימוק על אודותיה מפי דוד ישעיהו זילברבוש (דרושה היכרות בסיסית עם ההסטוריה של החצי השני של המאה הי"ט כדי להבין את הקטע, אבל הקישוריוֹת לויקיפדיה בגוף הטקסט תסייענה למתקשים):

במגלת שרה ברנהרד כתוב לאמר: שנים אחדות אחרי מלחמת אשכנז וצרפת פנה אחד ממנהלי התיאטרון באשכנז אל המשחקת הצרפתית ושאל אותה על דבר המחיר שהיא דורשת בשכר עלותה על הבמה בברלין.

"את שתי המדינות אלזס ולוטרינגן!" – ענתה שרה בירנהרד.

"המחיר לא רב הוא" השיב לה מנהל התיאטרון, אבל קודם שאתן את המחיר הזה נחוץ לי לקחת בראשונה דברים עם ביסמרק".

זאת ועוד ברשימתו של זילברבוש על שרה ברנהרדט.

רומולוס, קאמילוס, ומאריוס של ראשון לציון

יום רביעי, 31 במרץ, 2010

בספר זכרונותיו "בנתיב הבילו"יים", בעת שהוא מגולל את הקשיים בימי הקמת ראשון לציון, עורך ישראל בלקינד הקבלה מקורית:

אי-אפשר לי ברגע הזה לבלתי לזכור את דברי ימי רומא. כידוע נוסדה העיר הזאת על-ידי קבוצת אנשים, שלוש מאות במספר, אשר בראשה עמד רומולוס, ולכן נחשב רומולוס למיסד רומא.  עברו שלש מאות ששים-ושלוש שנים, ומצפון איטליה הופיעו הגלים אשר לכדו את העיר רומא וכמעט שמו קץ לממשלתה ולגדולתה. אך אחד מבניה הגבורים, קמילוס, הצליח לאסוף חיל ולהפיח בו רוח גבורה ויך את הגלים מכה נצחת וישיב לרומא את כבודה. לכן עטרוהו הרומאים בשם הכבוד מיסד רומא השני.  שוב עברו מאתים שמונים-וארבע שנים; מצפון אירופה הגיעו לאיטליה הקימברים והטבטונים.  בזמן קצר הכו הם ששה צבאות רומא אחד אחרי השני, ורומא היתה שוב על עברי פי-פחת. אך שר הצבא הרומאי מריוס הצליח סוף-סוף להכות את האויבים החדשים ולהציל את רומא ואת ממשלתה. לאות תודה וכבוד נתנו לו הרומאים את השם מיסד רומא השלישי.

את שלש התקופות האלה רואים אנו גם בדברי ימי ראשון-לציון. קשה היה הצעד הראשון, קשה היה לארגן את החלוצים הראשונים ולקנות את האדמה למען המושבה, ויבוא ליבונתין הזקן ויעש את הצעד אשר נדרש ממנו ויקבל מאת חבריו את שם הכבוד מיסד ראשון-לציון. האדמה נקנתה, אבל התנאים החדשים הפריעו בבנין הבתים, ובלי בתים היתה המושבה נחרבת. אז עמד בפרץ יהודה ליב חנקין, ובמרץ גדול נגש לבנין ביתו ובזה הכריח גם את חבריו לעשות כמוהו. אין ספק כי לו, לחנקין, היה צריך לתת את שם הכבוד מיסד ראשון-לציון השני.  אבל [האכרים] היו חלשים, עניים, חסרים היו להם האמצעים החומריים לקיומם, ומי יודע מה היה גורלם וגורל מושבתם לולא הופיע להם המושיע הגדול, הנדיב הידוע, ואת המושיע הזה הביא להם יוסף פינברג. האין זה מן הצדק לקרוא לו, לפינברג, בשם הכבוד מיסד ראשון-לציון השלישי?


נתקלתם ביצירה מעניינת, מחכימה או משעשעת? שלחו לנו פסקה מובחרת, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן!