מיומנה של מקלידה (בת שבע ושבעים)

1. הבן-גוריון הזה – לא רק שאסר עלינו את ה'אֶת', גם [את] הפסיקים – הסיר – ליתר דיוק: נתח ניכר.  ואני לתומי הוספתי – כי בלי הַפּסיק לא הבנתי!  רק אחרי שני עמודים הבינותי שאולי זו בכלל הסרה מכוונת [של הקשישא] – ואני רק מקלקלת/מבלגנתְ – שָׁנִי כרגיל צודקת…

אז: הסרתי-צבעתי-סימנתי-הערה הוספתי ו–סיימתי… אפילו התפייסתי, כן, ממש כך – שכן היה לי 'חשבון לא סגור' (אַנפינישט געשעפט — התקופה היא של 'יהודי דבר עברית' – אבל אני הייתי בתקופת ה"דווקא" ואנגלית – רק נפקנית…)  עם בן-גוריון – על זאת אולי בפעם אחרת.

2. – איך שָׁנִי מצליחה – לשגר לי משימות כקוראת מחשבות…  ב.ג. הופיע אצלי על המסך ביום הבחירות יחד עם משימה נוספת ממש לא מצודדת [בינתיים].  עשיתי חושבים, מה לוקחים?  זו משימה קצרה, רק 16 עמודים, סריקה ברורה, גם עברית צחה, אין הערות מיותרות ומעצבנות – 'קטן עלי' – קדימה לעבודה …

כוס קפה מהביל, האדאג'יו בסול מינור של אלבינוני שלי ברקע, מתחילה בריטואל הפתיחה:  אבל, איך פותחים את הדבר הזה?  עם איזו תוכנה…?  [להזכירכם – מקלידה טריה]

הילדים קנו לי מקלדת חדשה, גם עכבר פעוט שאוכל/זולל סוללות, אבל עושה עבודה טובה; אפילו סדרו לי שני מסכים/צגים: אחד לקלט השני לפלט.  העיקר שיהיה [להם] שקט [ממני]…

…מתחילה בהקלדה בלי שום ציפיות, תחילה מרפרפת – במה מדובר…  בפסקה השניה כבר מאיטה, עוברת לקריאה וממש לא מאמינה – מעבירה לגלי צה"ל לשמוע חדשות; הרי היום יום בחירות…  מקלידה, מאזינה ולא מאמינה – שכה אחיה: דבר לא נשתנה!!! [ואולי אני לא מבינה]

רק השפה , איזו שפה! – גם תרבות השיח הפוליטי/מדיני…

בעוד הוא לועג תחילה ל"ריתוריקה כוזבת ותיאטרלית" של ה'מארטירר' (הכוונה לבגין), הוא מבחין בין הדוברים לדברים: "…נאומים רוויים כביכול צער ומלווים כאילו דמעות — אינני יודע אם הייתי מסכים לדברים, אבל בלי ספק הייתי מתרגש־ומשתתף בצער הדוברים." – שיעור קטן בסוֹבלנות.. [ובמשימה הבאה אגלה להפתעתי שיעור בפלורליזם]

הראייה ההיסטורית שלו לגבי המענק האמריקאי; השילומים; הקשרים עם גרמניה ומה משמעות לה לידידות פוליטית; הצורך בנשק והדרך לרכישתו:

ועלי להדגיש [……]: אין קונים נשק בחנות, גם כשיש כסף במידה מספיקה.  לאלוף יגאל אלון אולי ידוע כיצד אפשר להשיג נשק מהשטן! אני יודע שכלים אלה אפשר להשיג אך ורק מידידים, ולא מכל הידידים. ולא כל ידיד שמוכן היום למכור לנו כלים, מונח בכיס שלנו. ומי שטען. כאשר טען פה מישהו, שאסור להתקשר עם גרמניה באשר היא נמצאת בגוש מסויים, פוסל בעצם קשרינו עם כל המדינות הנמצאות באותו הגוש. ועדיין לא יגאל אלון ואפילו לא חזן. לא פסלו קשרינו עם צרפת, אם כי העולם — לצערנו — מחולק וצרפת נמצאת בצד מסויים אחד.

ועל משמעותה של ידידות פוליטית:

צרפת וגרמניה מהדקות הקשרים ביניהן. אינני יודע אם הצרפתים אוהביט את הגרמנים. אם הגרמנים אוהבים את הצרפתים. אינני יכול להניח, כי צרפת שכחה מה שגרמניה הקיסרית והנאצית עוללה לה במלחמת 1870 ובמלחמת־העולם הראשונה ובמלחמת העולם השניה.

אבל שתי המדינות האלה מתקשרות ת זו לזו יותר ויותר. ולאו דוקא מתוך שאוהבת זו לזו, אלא מפני שהן זקוקות זו לזו. זהו היסוד לידידות פוליטית. אין שתי מדינות, גם הידידות ביותר. מזדהות אחת עם השניה.

עד כאן להפעם.

Tags: , ,

Leave a Reply