Archive for the ‘מתנדבים מספרים’ Category

ערב הוקרה למתנדבי פרויקט בן-יהודה בסימן שירת ימי הביניים

יום שבת, נובמבר 5th, 2016

בספטמבר האחרון התקיים ערב הוקרה למתנדבי פרויקט בן-יהודה. האירוע התקיים בסימן שירת ימי הביניים, וכלל הרצאות אורח מאת ד"ר דן אלמגור ויהונתן ורדי וכן הופעת אורח מאת אבי בללי, אשר שר משירי אבן עזרא. לטובת כל מי שלא עלה בידו להגיע לערב, אנו שמחים להגיש צילומי וידאו מחלקי הערב השונים. כל הסירטונים הועלו לערוץ היו-טיוב של הפרויקט וזמינים יחד תחת רשימת הצפיה הזו, למעוניינים לצפות בהם ברצף.

%d7%94%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%93%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%99%d7%9e%d7%99-%d7%94

> חלק ראשון: מה חדש בפרויקט והחלק "מתנדבים מספרים" – 

חלקו הראשון של הערב נפתח עם הרצאת מבוא על פרויקט בן-יהודה וחידושים בפרויקט מאת אסף ברטוב, עורכו המייסד של הפרויקט:

  • [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4cVjI" standard="http://www.youtube.com/v/yv1T1zt9xlw?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=yv1T1zt9xlw&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep3950" /]

החלק הראשון של הערב המשיך עם הוקרה לשתי מתנדבות הפרויקט שהלכו לעולמן השנה, יעל פנקובר ז"ל ואודי יוליס ז"ל, ואחריו החלק המרגש תמיד "מתנדבים מספרים", בו כמה ממתנדבי הפרויקט חלקו מחוויות ההתנדבות שלהם:

  •  לזכרה של המתנדבת יעל פנקובר: [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4k9nR" standard="http://www.youtube.com/v/uFZ9zmZ_oF0?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=uFZ9zmZ_oF0&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep7331" /]
  • לזכרה של המתנדבת אודי יוליס:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4jnHd" standard="http://www.youtube.com/v/rvuDhDw5WxA?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=rvuDhDw5WxA&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep3049" /]
  • המתנדב אמיר ברטוב:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4k3wf" standard="http://www.youtube.com/v/0tUVSc3Z0eQ?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=0tUVSc3Z0eQ&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep9797" /]
  • המתנדבת גליה גזית:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4nWSf" standard="http://www.youtube.com/v/-cfAyDkq0Fs?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=-cfAyDkq0Fs&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep5351" /]
  • המתנדב עמי זהבי:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4o4Bd" standard="http://www.youtube.com/v/k9C1qYmBzAQ?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=k9C1qYmBzAQ&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep2120" /]
  • המתנדבת נירה פרדקין:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4fZMA" standard="http://www.youtube.com/v/rqkuvN7abM0?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=rqkuvN7abM0&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep9456" /]
  • המתנדב מלאכי שפר:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4q78a" standard="http://www.youtube.com/v/Kt6zgHVZAT4?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=Kt6zgHVZAT4&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep8276" /]
  • המתנדבת מיה קיסרי:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4pDPq" standard="http://www.youtube.com/v/Ay-Ybf8d48o?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=Ay-Ybf8d48o&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep9082" /]
  • המתנדב אסף ברטוב:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4eEFA" standard="http://www.youtube.com/v/2f7mw41xMk0?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=2f7mw41xMk0&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep9011" /]
  • המתנדבת אסתר ברזילי:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4ot6C" standard="http://www.youtube.com/v/HaUGMqV17j8?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=HaUGMqV17j8&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep7577" /]
  • המתנדב אסף ברטוב – תוספות:  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4lydS" standard="http://www.youtube.com/v/BJJzRkDM8-U?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=BJJzRkDM8-U&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep2914" /]

> חלק שני: הרצאות והופעת אורח בסימן שירת ימי הביניים – 

חלקו השני של הערב התקיים בסימן שירת ימי הביניים וכלל שתי הרצאות אורח מאת יהונתן ורדי וד"ר דן אלמגור, ושביניהן אתנחתא מוזיקלית מאת אבי בללי, אשר שר משירי משה אבן עזרא אותם הלחין במסגרת אלבומו "מה לאהובי".

  • הרצאתו של יהונתן ורדי "איה צבי דילג?" –  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4qbVF" standard="http://www.youtube.com/v/gmGoEY0T1yc?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=gmGoEY0T1yc&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep8233" /]
  • אבי בללי שר משירי אבן עזרא –  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4pefL" standard="http://www.youtube.com/v/IjM35hGYomI?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=IjM35hGYomI&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep8486" /]
  • הרצאתו של ד"ר דן אלמגור על שירתו של יוסף צרפתי –  [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/2f4jkLO" standard="http://www.youtube.com/v/DVAng-fYvQk?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=DVAng-fYvQk&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep7416" /]

אנו מודים מקרב לב לידידי הפרויקט, ד"ר דן אלמגור, המוזיקאי אבי בללי וחוקר הספרות יהונתן ורדי, אשר הופיעו בערב בהתנדבות מלאה, ולכל המתנדבים המספרים שלנו על שחלקו מחוויות ההתנדבות. 

עוד אנו מודים למתנדבי הפרויקט שהגיעו מכל קצוות הארץ כדי לחלוק איתנו את הערב המיוחד הזה, וגם לאלה שלא עלה בידיהם להיות איתנו. הערב הזה מוקדש לכולכם, כהוקרה על תרומתכם לשימור היצירה העברית בפרויקט בן-יהודה. 

שלכם,

שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.

יום שבת, אוקטובר 3rd, 2015

דברים שנכתבו לערב "טשרניחובסקי עכשיו", ע"י מתנדבת פרויקט בן-יהודה, חווה סטקלוב –

1. חווית אבדן [משימה] וטשרניחובסקי

2. ספור אישי

3. הפענוח – דברי שרונה שלסקי
מוקדש למתנדב הפרויקט דני פריש [כאחוות דפוקים], לכל מי שלא נוכח בטכס *שחרור* טשרניחובסקי לציבור, ובמיוחד לשרונה שלסקי שתרמה רבות לפענוח כתב ידו וזיהוי שמות הנפשות הפועלות במכתביו של טטשרניחובסקי.

בברכה,

חווה סטקלוב.

——————————————————————————————

1. חווית אובדן משימה וטשרניחובסקי

אחת המשימות האחרונות שלי
*נבלעה במעי המחשב* – ולא ידע כי בא אל קרבו.
אחרי ימים של חיפושים ונבירות במעי המחשב,
בסל המחזור, בדואר זבל, בקבצים שנמחקו –
בכל התיקיות האפשריות והאִי-אפשריות,
אפילו בתיקיית "קופת-חולים-כללית – בדיקות תקופתיות…"

והרחקתי לצלול עד שנותרתי ללא אויר לנשימה –
הורדתי את חליפת הצלילה, השנורקל והמסכה והתיישבתי,
ו -שִחררתי אנחה – צריך ליידע את ההנהלה…
שיגרתי הערה לצח-הצחה בזו הלשון:
עשרים ושבעה קבצים מנוקדים ומוגהים ניבלעו במעי המחשב!!!
יושבים שבעה ומזילים דמעה בבית המנוח –
נא להמנע מניחום אבלים.

הרגשתי ממש שהשמיים נופלים!
רק דמיינו לעצמכם איזו עבודת נמלים נעלמה
וכמה שעות וימים חלפו להם לבלי שוב – ולשוא!!!

מדובר במשימה עם ניקוד מלא
ניקוד מלא פירושו לגַבַי זה לעבור על היצירה לפחות ארבע פעמים:
1. רפרוף – במה מדובר; 2. הקלדה; 3. ניקוד; 4. הגהה
רק האות "ש" מקבלת "טפול עשרת-אלפים" כל פעם מחדש:
1. האות עצמה; 2. דגש תחילה! 3. ההבחנה בין שׁין לשׂין; 5 והניקוד עצמו!!

ועכשיו, איך אתה מגיה? איך אתה יודע אם הדגש הוא *דגש תחילה*?
אתה צריך להתחיל למחוק!
לא חשוב שבִּרְבוֹת הימים למדתי שלא חייבים למחוק אלא אפשר לשחק עם החצים…
אבל באותו יום ראיתי את כל הקוים האנכיים באותיות השין כחצים שלוחים ישר לאצבעותי המעלות חלודה…

2. כיצד טשרניחובסקי הוציא אותי מהמרה השחורה (סיפור אישי)
[הקטעים הבאים לקוחים מתוך מכתבי שאול טשרניחובסקי אל יוסף קלוזנר בשנים 1923-1924]

וכך אני יושבת שבעה חפוּיָת ראש ומאד עצובה – צח הצחה שולפת חמישה קבצים מנוקדים מהמגירה ומשגרת. .. ואין ניחומים… מנסה ושולחת משימת פינוק – לא פחות ולא יותר את קישון ואיוריו המפולאים… ולפתע אנחנו מקבלים צו 8: שאול טשרניחובסקי מגיע! מקבל עדיפות עליונה ומועדפת על כל עבודה…

בשקיקה אני פותחת קובץ ראשון – כותרת לא מעניינת – עוברת לקובץ שני ואז מִסְתָּנְוֶרֶת מכתב היד המעוגל והמופלא שתחילה נראה כשדה פרחים, עלי כותרת, גבעולים ואבקנים – אך במבט שני, אבוי לי: לא פרחים לא גבעולים ואף לא אבקנים — אלא כתב חרטומים, נכון, מעוגל – אך אותיות מודבקות בדבק נגרים ….

מה עושים? שולחים הערה ומחכים לתשובה שאינה מאחרת לבוא: הוסיפי הערה שזו מלה לא ברורה… בינתיים אני מדלגת על המוקְשִים וממשיכה לקרוא ומה שאני מוצאת זה *אחוָת-דפוקים*: צרור כתביו נפל לים ויש לעַבְּדו מחדש:
"בענין פידרוס: כך הדבר, כשהורִידו את חפָצַי מן האניה בקושטה נפל צרור כְתַבָי בַיָם, [ושם נמצא גם כתב יד פידרוס,] ואי אפשר היה לשלחו לכם, ואנוס הייתי לבקש שימצאו את העתק , ועד שבא לכאן, והוא קשה כל כך להעתיק – ואנוס אני לעבדו מחדש."

אז מה לי להלין – היצירה עצמה לא שלי היא – מה שהלך לאבוד זה רק הניקוד – והיום אני יודעת לאן נעלם הניקוד:

יש והמחשב שואל אותך : האם לשמור את השינויים
ואני , הלא מקדשת את השגרה – ומתוך עייפות השבתי : לא!

אבל השינויים היו הניקוד!
– כך שלמחרת מצאתי משימה מעורטלת מניקוד
ולי אפילו אין לי את מי להאשים!

3. הפענוח – מאת שרונה שלסקי

כאשר טשרניחובסקי שופך את חמתו על מישהו, והוא עושה זאת בכל מכתב, כתב ידו נעשה כעסני ובלתי קריא, במיוחד כאשר הוא שופך את מרירתו בשולי הגלויה שהוא כותב. ולא זו בלבד, אלא מהיותו קשור לאליטה התרבותית האירופית ומכיר את היוצרים והעורכים החשובים, הוא מציף אותנו בשמות של עיתונים לועזיים, במילים ובמושגים ברוסית, בהונגרית ובלטינית. ובעקבותיו אני לומדת למשל ש Mult és Jövő (מולט אִיש יובו) עיתון יהודי בהונגריה, משמעו "עבר ועתיד", וכך הכרתי את אמרת השפר של יוליוס קיסר: Nulla dies sine linea – אין יום בלי שורה כתובה, ועל כך אומר טשרניחובסקי " לו היה אנוס לכתוב בכל יום – איני מאמין שהיה אומר כך".
אך מה הן תלאותי לנוכח סבלותיו ותלאותיו של סופר ומשורר החי בגלות, כותב עברית בלבד ומשווע לעלות לארץ ישראל. וגם הדי התקופה הקשים עולים ברקע : הפרעות בברלין בשנת 1923, ומאסרם של אחייניתו ואחיינו, בני אחותו שגרו באודיסה, ושהיו כדבריו "מנשויקים נוראים"- חברי סיעת המיעוט במפלגה הקומוניסטית, שפעילותם נאסרה, האחיינית הוגלתה לאי סוֹלוֹביץ והאחיין בן ה-17 למזרח סיביר.

יחסו של טשרניחובסקי ליוסף קלוזנר, שהוא כותב לו באחד המכתבים:

אינך משער לך עד כמה אתה חסר לי אין איש שאוכל להראות לו איזה דבר ולשמוע מפיו משפט בלתי משוחד.

יחסו לעבודה הספרותית – אינו רוצה להתפרנס מהספרות
הוא כותב לקלוזנר: [בכלל לא רוצה להיות סופר! מבקש מקלוזנר שיגאלנו מהספרות]
רואה אני כי אין אני נחוץ כלל וכלל לספרות ולא לשום מקום בחיי היהודים.
כשהייתי עסוק באומנתי הייתי נחוץ בספֵירה זו, – אומנותי נתנה לי אפשרות לחיות בה, לקנות ספרים נחוצים לי במקצוע זה ולהיות מדי פעם בועידה של הרופאים וגם לעסוק בספרות העברית. הספרות העברית אינה נותנת לי לא חיים ולא ספרים ולא אפשרות לעסוק בה. בכל חֹדש אני צריך לדאוג איך יבא (אם יבא בכלל) לידי הכסף הנחוץ לי, וגם חודש אחד לבלות בא"י (בגפי: אל תתיראו) לא נתנה לי.
לא הייתי סופר ואינני יכול להיות סופר, ושנה זו שנעשיתי לסופר בְּעַל כֹּרְחִי לא אשכח לעולם. שמונה ספרים משלי נמכרים בשוק, (שִירַי מהדורה ה' כבר נמכרו לערך 800 אכסמפלרים במשך שני חדשים) ואני אין לי 50 דולאר מזומנים לחדש; הסכנתי לקבל שכר עבודתי בכבוד, ולא להתחנן ולבקש ולקבל מעין נדבה בעד שכר עמלי, שעליו מרויחים "דביר" "מוריה" ושאר. אם אמנם ידידי אתה גאלני מן הספרות ומן המו"לים, כי אין לי כח נשא יותר. משרה של חובש מצָא לי, ובלבד שאפטר מן הספרות. הלא גם את בית הספר – למסחר רציתי, כלום אי אפשר למצוא בשבילי משרה של בוכּהַאלטר קורספונדנט?

במכתב אחר: [על ביאליק]

אני נמצא כעת במצב כזה שלא יעצְרֵנִי כל סקאנדאל בעולם ואם גם אתחרט אחרי כן עליו, – וסקאנדאל אני מכין גם למר ביאליק, אבל על אדות ביאליק – הסוחר אין נוהגים לדבר במכתבים ובחבורה… נדבר בעניני ספרות!
ובמכתב אחר:
שירי לילדים לא יצאו עד היום, ואני יש לי כבר עוד מחברת שירים לילדים. כמובן, הייתי נותן גם אותם לביאליק, אילו היה בעל מדות אחרות.

עם זאת הוא כותב:

כשאמרתי ששמונה ספרים משלי נמכרים בשוק ספרותי: כעת נמכרים ספרי אלה: מחברת הסונאטות, ספורים, ספר האידיליות, שירים, התאונה, אבנג'לינה, וילהלם טל (לילדים) גלגמש, שירי אנקריאון, כלומר 9. בעוד ימים אחדים יצאו: שירים חדשים, שירים לילדים (החליל) ועמנואל הרומי. הספר הראשון נגמר בדפוס, השנים האחרונים הולכים ונדפסים. טרם צאתי מכאן נזכרתי, רוצה לתת במתנה כמה ספרים לאיזה מוסד בא"י. הודעתי איזה עותק זקוק ביותר; אולם כסף להמשלח יתן הוא. לצערי – לא אוכל לשלחנו על חשבוני.

וכן
כמה משירי נתרגמו לבו¬לגארית, אנגלית, שוידית, רוסית, אשכנזית (ברית מלה בירחון Zelt), ספורי לטשיכית ( Narodny Listy) אך לא זכיתי עד היום לתרגום לז'ארגון. (ליידיש)

אסיים בסיפור אישי
:
טשרניחובסקי היה רופא בבית ספרנו
בדק את הבנים עם כניסתם לכתה א'
העוללים נכנסו לחדרו שוחקים יצאו
מבוישים נבוכים או המומים
ובעיקר – שותקים !

לא הבנו למה ומדוע – איש כזה חביב…

אבל,
תמיד נמצא זה שלא עושה חשבון לאף אחד
שהסיר את הלוט וחשף את הסוד:
שיצא מחדרו בקריאה
"הוא נגע לי ב-"ב—-ם!"
ואחריו נפתח סכר הגדרות
אחד אמר "נגע" שני אמר "בדק" שלישי שאל "למה"
כיד הדמיון השורה על עוללים [כתה א']

זו למעשה היתה "בדיקת צניחת אשכים שגרתית"
שלא קדמה לה שום הכנה/הסברה או הקדמה
ואף אמא לא הלינה ולא קמה שום שערוריה/מהומה
[אולי אפילו לא כולן ידעו ולא כל הילדים ספרו]
או שאילתה "מדוע לא אצל הרופא המשפחתי
אלא אצל הרופא העירוני… יהא חביב ככל שיהיה..

חדש בערוץ היו-טיוב של פרויקט בן-יהודה: ערב "טשרניחובסקי עכשיו"

יום שבת, אוקטובר 3rd, 2015

בינואר 2014 עם פקוע זכויות היוצרים על כתביו של שאול טשרניחובסקי, קיים פרויקט בן-יהודה ערב מיוחד לחגיגת עליית כתביו לאתר הפרויקט, בהשתתפות מתנדבי הפרויקט ומתעניינים מהציבור הרחב בספרייה הלאומית בירושלים.

הערב חולק לשני חלקים –
1 – חלקו הראשון של הערב כלל הרצאה כללית על הפרויקט ואת החלק המרגש והחשוב "מתנדבים מספרים".
2 – חלקו השני של הערב, בהנחיית ד"ר דן אלמגור, כלל הרצאות אורח מאת ד"ר חזי עמיאור, ד"ר עידו בסוק, וד"ר עמינדב דיקמן, כמו גם הופעת אורח מאת ברי סחרוף, אשר תיבל את הערב בשירי טשרניחובסקי.

אנו שמחים לבשר כי החלק "מתנדבים מספרים" עלה בשעה טובה לערוץ היו-טיוב של הפרויקט, בו תוכלו לצפות בשמונה ממתנדבינו המסורים מספרים על חווית ההתנדבות שלהם.

בנוסף, עלה לערוץ גם חלקו השני של הערב, "טשרניחובסקי עכשיו", בנחיית דן אלמגור – מפגש של כשעה וחצי שכלל שלוש הרצאות אורח, הופעת אורח קצרה, ואף מסר מפאתי מערב מאת העורך המייסד של הפרויקט, אסף ברטוב.

בהוקרה לכל מתנדבנו באשר הם ובברכת מועדים לשמחה,

צוות הפרויקט.

————————————-

> חלק ראשון: מתנדבים מספרים

1 – המתנדבת נאוה בת-צו"ר: 

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1QPKNde" standard="http://www.youtube.com/v/Q4Af02gKwVI?fs=1" vars="ytid=Q4Af02gKwVI&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep6785" /]

2 – המתנדבת אסתר ברזילי ובעלה, המתנדב עמי ברזילי: 

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1QPKTl7" standard="http://www.youtube.com/v/r9Lp9PG3Z7Q?fs=1" vars="ytid=r9Lp9PG3Z7Q&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep2118" /]

3 – המתנדבת יעל זאבי: 

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1QPKYW2" standard="http://www.youtube.com/v/HgraB2djEUg?fs=1" vars="ytid=HgraB2djEUg&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep4363" /]

4 – המתנדבת חווה סטקלוב, בילווי בנה אופיר:

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1QPL4gp" standard="http://www.youtube.com/v/cxUvx0oYqUQ?fs=1" vars="ytid=cxUvx0oYqUQ&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep1643" /]

5 – המתנדבת אירית חיל:

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1QPL8wI" standard="http://www.youtube.com/v/3E_rxaCLU0o?fs=1" vars="ytid=3E_rxaCLU0o&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep1268" /]

6 – המתנדבת אביבה רוסט:

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1QPLbZf" standard="http://www.youtube.com/v/gwvorCu81KE?fs=1" vars="ytid=gwvorCu81KE&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep5453" /]

7 – המתנדבת דורית רובינשטיין עם נכדתה, המתנדבת אפרת רובינשטיין: 

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1QPLfIy" standard="http://www.youtube.com/v/3nyEZ-Mcnkg?fs=1" vars="ytid=3nyEZ-Mcnkg&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep1909" /]

8 – המתנדבת רנה כהנא, בליווי ביתה לימור:

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1QPLjYV" standard="http://www.youtube.com/v/bibthqAtfcA?fs=1" vars="ytid=bibthqAtfcA&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep5154" /]

 

> חלק שני: "טשרניחובסקי עכשיו"

[embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1WCABZr" standard="http://www.youtube.com/v/I6Z2E0cFXqI?fs=1" vars="ytid=I6Z2E0cFXqI&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep2403" /]

 

צפייה נעימה! 

יומנה של מקלידה: על היומנים של חנה סנש

יום שישי, ינואר 30th, 2015

(הרשומה הבאה נכתבה ע"י מתנדבת הפרויקט, הגברת חוה סטקלוב, על חוויית הקלדת יומניה של חנה סנש, אשר עלו לאתר הפרויקט החודש.)

יומנה של מקלידה

בת שבע ושבעים שנה היתה

עתה נושקת לשמונים ועדין משתטה.

בתחילת דרכי כמקלידה בפרויקט בן-יהודה קבלתי את יומנה של  חנה סנש להקלדה וניקוד. תחילה רציתי להקיש על מקש  *ויתור* – סתם, כדי לראות מה יקרה – כמו ילד קטן [בת-שבע – זוכרים?]  המקבל צעצוע חדש – וגם  – לקרוא יומן  ללא רשותו של בעל היומן [[i]]– לא יפה!  – וגם – אם אין ביומן ערך מוסף [למציצנות גרידא] שיכול להעשיר או להאיר לנו באור חדש או מזוית שונה …

ואמנם,  בעמודים הראשונים לא מצאתי דבר,  מעבר ליומן של כל נערה מתבגרת, שבאיזשהו שלב מוצאת שאיש לא מבין… ופונה ליומן שסובל גם מבין הכל…[[ii]]

 

אבל – החל מעמוד 17 מתגלה לפנינו עולמה הפנימי המופלא של נערה, שלא רק יודעת לבטא בשפה פשוטה עולם פנימי עשיר, שכל יופיו טמון בפשטותו [כאשה נאה שאינה זקוקה לא לאיפור גם לא  מחלצות…] – וגם *לשים עצמה בסוגריים* [בקורת עצמית…אובייקטיביות – אם יש בכלל דבר כזה] – וראייה מפוקחת את עצמה:

"במשך הקיץ כתבתי שני שירים בלבד, האחד – ליום ההולדת של אמא, השני ועליו התביישתי לספר לאיש – שוב על החיים.  כנראה נועדתי להיות פילוסוף, כי בכול רואה אני את המיניאטורה של החיים: ביום (בוקר, צהריים וערב) בנהר (מעיין, זרימה ושפך) בשנה (אביב, קיץ סתיו,חורף).  בכל אלה יש לידה, חיים ומוות.  זו הסיבה למחשבותיי התמידיות על החיים והמוות.  אין זה נובע מתוך רומאנטיות של נערות החוששות שלא תתחתנה לעולם ותמותנה מוקדם, אלא הרהורים בחוקי הטבע הנצחיים, וזהו השיר:

 הַחַיִּים אֵינָם אֶלָּא יוֹם קָצָר וְחוֹלֵף,

דַּף רָשׁוּם כֻּלּוֹ בְּסֵבֶל וְעָמָל.

הָאָדָם פּוֹנֶה כֹּה וָכֹה,

צְבָעִים וּדְמויוֹת אֲחָדוֹת הִבְהִיקוּ –

וִהַחַיִּים עָבְרוּ וְאֵינָם

 

כבר כנערה אנו מוצאים אותה מרבה לעסוק בהיבטים השונים של המוות, גם ב"על-טבעי" אבל בפקחון: אמונה לצורך רגיעה –

 

"עולם חדש נגול לפניי.  יש יצורים שלא האמנתי במציאותם, כגון נימפות וכדומה.  אך באשר לאסטרולוגיה, ספיריטיזם וקשרי הרוח – יש דברים מאלה שאני מוכנה לקבלם, כי אם יאמין בהם אדם, יהיו לו למרגוע.  הקיץ קראתי את "הצפור הכחולה" למטרלינק, ושום ספר לא הוסיף לי ערכים כה חשובים כספר הזה.  בין היתר נאמר שם שאין מוות, כיוון שאפשר להחיות את המתים כשנזכרים בהם.  חשתי את האמת הגדולה הצפונה בדבר; ובאמת, בזוכרי את אבא, הרי כאילו השיבותי את העתים בעודנו חי.  ובכל-זאת  לא עלה בידי לבטא היטב את אשר אני מרגישה…  אבל נכון הוא, שיש לשקול תחילה למי לספר דברים כאלה.  רבים הם האנשים אשר ישימו אותך ואת דברייך אלה לצחוק."

 

 והנה עוד קטע מרשים באם נזכור בת-כמה ועם מי היא משוחחת:

"אתמול נפל סכסוך קל ביני ובין אמא.  בשעה שקראתי חומר מסוים, באה אמא וחטפה אותו מידי, טענה שאין זה מיוחד בשבילי.  הדבר פגע בי ביותר, מפני שזו היתה הודעה לאמר מטעם בית-הספר, כך שראיתי זכות לעצמי לדעת את הכתוב.  לאחר מכן הירהרתי בשאלה, מה הייתי עושה אני אילו קרה כדבר הזה לילד שלי.  הגעתי למסקנה, שאילו היה כבר החומר נתון בידיו, לא הייתי לוקחת אותו ממנו.  במקום זאת הייתי מקפידה יותר שלא להשאיר בחוץ חומר אשר לא נועד בשבילו…  אינני יודעת אם אמנם אחשוב כך גם כשאגדל…"

אודה וגם אבוש – לא ידעתי על כמות השירה שכתבה ומה שידעתי וגם אחרים שאלתי – הכרנו את חנה סנש – הכרנו את "אשרי הגפרור" וחלקה ההירואי במלחמה ובשבי – אבל אוצר בלום כזה של שירה מעולה, רגישה, נוגעת. " אני רושמת פה את שירי החדש, אף כי אין אני מסוגלת לשפוט אם הוא טוב באמת", היא כותבת: 

עֶרֶב

דִּמְמַת הַלַּיִל יוֹרֶדֶת אַט-אָט.

אֲנִי יוֹדַעַת זֶה סֵדֶר הָעוֹלָם לָעַד.

וְכָל עֶרֶב וְעֶרֶב זֶה חוֹזֵר חֲלִילָה.

 

צִפּוֹר מְזַמֶּרֶת בֵּין הָעֳפָאִים

וְאֵי-מִשָּׁם, מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים

עֵין-אֲדֹנָי עָלַי מַשְׁקֶפֶת.

 

הוֹי, כַּמָּה זֶה כַּבִּיר לְלֹא-תְחוּם

וְנִפְלָא וְנֶהְדָּר וְסָתוּם

וּמָתוֹק וְנֶחְמָד,

שֶׁהִנֵּה רוּחַ, שֶׁהִנֵּה נֶפֶשׁ

כָּל חַיַּי עָלַי חוֹפֶפֶת

בְּדַרְכִּי, לְעֹוְלֵמי-עַד.

          (תירגם: אביגדור המאירי)

האם אהיה אי-פעם לסופרת?

 

יחסה ליומנה והשאיפה שלה להעביר את החוויה – רגשות ומחשבות – ולא דווח גרידא – היומן על פי ההגדרה עומד לשקף גם חומר ש"אינו חשוב ביותר" וההכרה "שעד שאגיע לסיומו אהיה כבר בחורה מבוגרת":

" התלבטתי בשאלה כיצד לפתוח את מחברת-היומן החדשה שלי [התחלת מחברת היומן השנייה].  שהיא עבה כל-כך, עד כי איני מסוגלת לתאר לי מתי אצליח לסיימה.  לא צף במוחי שום רעיון יפה, אולם זה גם לא חשוב.  אשתדל שכל רגשותי, כל מחשבותי ישתקפו בו בצורה שבה התעוררו וחיו בתוכי, ועל-ידי כך אחוש את היומן קרוב אלי, כאילו היה הוא "אני" שני שלי.  אני יודעת שיומני הקודם אינו מכיל חומר חשוב ביותר, ואף יומני זה לא יהיה שונה ממנו בהרבה, אך אני אוהבת אותו בכל-זאת, הוא מזכרת נעימה ביותר.  אפילו לא איכפת לי, אם יכיל שוב פרשיות של בנים, בדומה לחלק האחרון של יומני הקודם;  סוף-סוף אף הן מהוות חלק זעיר, ואולי אפילו לא כל-כך זעיר, של חיי.  ובכן, אני פותחת חגיגית את יומני, מתוך הכרה ודאית שעד שאגיע אל סיומו אהיה כבר בחורה מבוגרת, גברת צעירה."

שורה תחתונה : שווה קריאה.

—————————————————————

 [i]"[אחיה, לימים גיורא] מצא לא מכבר את היומן שלי וקרא את כולו; התרגזתי נורא"

" לחופשת הקיץ לא לקחתי אתי את היומן, כי חששתי שלא תהיה לי הזדמנות לרשום בו, ועוד עלולים להיתקל בו ולקרוא אותו;  אף שאין בו סודות, לא הייתי רוצה שהדבר יקרה, ועל כן אני כותבת הכול לאחר מעשה."

 

[ii] ובכן, היומן שלי הולך ונעשה כשל כל הנערות הממוצעות בנות ה-15, בלי כל רצינות או צביון אישי.

 

מכתבים שפופים מאת ברנר

יום שני, דצמבר 15th, 2014

כאשר עסקתי בהגהת מכתביו של הסופר יוסף חיים ברנר, נתקלתי במספר התבטאויות שלו שהפליאו אותי במידת הרלבנטיות שלהן לנושאים שבהם אנו עוסקים גם בימינו אלה. להלן שתי דוגמאות:

במכתב 713 (מחודש מאי 1919) המופנה לא.י. שטיבל, בעל הוצאת הספרים שטיבל, שהתכוון כנראה להדפיס את רוב ספרי הוצאתו בארה"ב.

"עכשיו, שפיכמן פה, ראוי לך, לפי דעתי, להתחיל בעבודה ממשית בא"י…..גם ספרי התרגומים שנעשו פה צריכים, כמדומה, להידפס פה. אין שום טעם להדפיס הכל באמריקה. אמנם, הדפוס הוא פה ביוקר, אבל מה אינו פה ביוקר? והרי אי-אפשר לעזוב את א"י לגמרי."

ובמכתב 740 (מחודש יולי 1919) אל ברל כצנלסון.

"באויר של רפיון-ידיים ויאוש פנימי השורר בארץ………..אני, למשל, עד כמה שאני מכיר את זה שנקרא עם יהודי, איני מאמין כי הוא יעשה ישוב ארץ-ישראל. גם להבא יתקבלו איזו כספים לחלוקה (בישוב הישן והחדש) וגם להבא יבואו איזו פקידי-מעלה בצירוף מאות אנשים לארץ בכל שנה, שששים-שבעים אחוזים מהם ישובו על עקבם. חמישים אחוזים מן הצעירים הנמצאים כבר בארץ אף הם ילכו מפה בהזדמנות הראשונה."

אפשר להתנחם בכך שלמרות הפסימיות של ברנר הצליח הישוב הקטן שהיה אז בארץ לגדול פי כמה במספרו ולהקים את המדינה, שהוא כנראה לא צפה אותה.

(הערת המערכת: המכתבים יעלו למאגר פרויקט בן-יהודה בחודשים הקרובים.  את כתבי ברל כצנלסון נתחיל להגיש לציבור באחד בינואר, עם פקוע זכויות היוצרים.)