Archive for the ‘עדכון חודשי’ Category

חג קניין הציבור שמח לכולם! [2017]

יום ראשון, ינואר 1st, 2017

אולי חגגתם את ראש השנה האזרחית, ואולי לא. אולי כיניתם את ליל אמש על שם אפיפיור מן המאה הרביעית, ואולי לא. אנחנו, בפרויקט בן-יהודה, חגגנו בחצות חג אחר לגמרי: חג קניין הציבור! עם תחילת שנת 2017, פגו זכויות היוצרים של יוצרים שהלכו לעולמם בשנת 1946.

אחד מהם הוא המחנך והמסאי שלום שטרייט (ממייסדי כפר מל"ל, ואביה של סופרת הנוער הידועה אסתר שטרייט-וורצל), ומתנדבי פרויקט בן-יהודה עמלו מבעוד מועד ומגישים לכם היום כמה ממסותיו, דקות ספורות מרגע שפקעו הזכויות.

למעלה מ-120 יצירות אחרות נוספו למאגר שלנו היום, בהן:

כתמיד, כל היצירות החדשות מופיעות בראש דף הבית שלנו.

ואם גם אתם רוצים לתרום משהו לאווירת החג (חג קניין הציבור, כן?), נשמח לקבל תרומה כספית שתסייע לנו במאמצי הפיתוח שלנו, לטובת אתר מודרני ומשוכלל.

חג שמח ושנה טובה מצוות פרויקט בן-יהודה!

אחד העם על "מנהג ישראל" במו"לות

יום שלישי, מרץ 5th, 2013

בין אגרות אחד העם משנת 1916, שנוספו למאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה לפני ימים אחדים, מצויה האיגרת הזו, שבה מסביר אחד העם מהו "מנהג ישראל" בתחום המו"לות: 

למר ל. יפה, מוסקווא
(תרגום מרוסית).

לונדון, 20 ספטמבר 916.

רק לפני עשרת ימים עניתי לך על מכתבך בדבר ההצעה להוציא כרך אחד ממאמרי בתרגום רוסי. תוכל איפוא לצייר לך את תמהוני, כשנתקלו עיני היום בהערה ביבליוגרפית בעתון "Евр. жизнь" (גליון 53) על דבר כרך ממאמרי בתרגום רוסי, שכבר יצא על ידי הוצאת-ספרים "Востокъ". אם אינני טועה, הוצאת-ספרים זו קרובה מאד להעתון "Евр. жизнь", באופן שקשה להניח, כי אתה לא ידעת על דבר הכנת כרך זה לדפוס . ואיך איפוא אפשר לבאר כל זה?

עד היום לא היה לי שום מושג ע"ד הכרך שיצא. בעליו לא חשבו לנחוץ אפילו להודיעני על דבר מחשבתם זו. אינני יודע איזו מאמרים נכנסו בהוצאה זו, מי המתרגם או המתרגמים,–בקצרה, כמנהג ישראל.

ואודך מאד אם תעמיס עליך את הטורח לבאר לי את הענין. ואם לא קשה עליך הדבר, הייתי מבקשך גם כן לבאר להמוציאים, כי במקרים כאלה נוהגים לשלוח להמחבר לפחות אֶכסמפלר אחד…

עדכון נובמבר 2010, או: החושקים בלימוד

יום חמישי, נובמבר 11th, 2010

כמדי חודש בחודשו, העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה ביצירות נוספות במגוון סוּגוֹת: לצד מאמרים נוספים מאת י"ח ברנר, א"ש שטיין, ואברהם רגלסון, אנו מגישים החודש מסות נוספות מאת מקס נורדאו בתרגום ראובן בריינין, שני סיפורים על רקע היסטורי מאת חיים אריה זוטא, שירים מאת וידאל בנבנשת, וקובצי מכתבים נוספים מאת שמריהו לוין.

טעימה קטנה מן העדכון אטול שוב ממיודענו רגלסון, והיא אנקדוטה מתוך רשימת הביקורת שלו על הספר "שערי זוהר" מאת ראובן מרגליות:

מתעורר רצון להכיר ביתר-קירבה את זה אביר-התורה ועתיר-הנכסים, מחבר "שערי זוהר", אשר כבר פגשנוהו מקודם כבעל "מלאכי עליון" ו"ניצוני זוהר". וחוץ מעמוד-זכרון בראש-ספריו ל"טהורים בחייהם וקדושים במיתתם", בני-משפחתו אשר "גוועו, הוּמתו ונשרפו בגיטו לבוב", לא ידעתי כלום על תולדות-חייו. ברם, בחיבור אחד שלו מימי-אברכותו "ספר נפש חיה, כולל הגהות והערות לד' חלקי שולחן ערוך", מצאתי פירור-ידיעה על חייו האישיים, במלת-הקדמה קצרה, שנכתבה בכ"ז סיון תרצ"א:

"לוּלא תורתך שעשוּעי, אז אבדתי בעניי, – דברי המשורר האלוהי אלה אוּכל לאמור על ספרי זה, שכתבתי וסידרתי בעצם ימי התבערה, ימי מלחמת-העולם…" (מדובר במלחמת-העולם הראשונה. ר' ראובן מרגליות נמצא מוכשר לשרת בצבא האוסטרי ולצאת אל שדה-הקטל. על-אף אי-רצון להשתמש בכתרה של תורה, ראה היתר לעצמו לכך הפעם, והגיש בקשה להיות משוּחרר משירות על סמך רבנוּתו, לפי חוק המדינה. העניין נסתחב שנתיים, כתב-השחרור לא הגיע ובינתיים נאלץ להתחבא. חותנו וחותנתו מתו מרוב צרות, ועל אשתו הוּטלה פרנסת הבעל והילדים. ושוב מלשון-המחבר)… "אך זאת אזכורה. לילות חורף הארוכים בהיותי סגור ומסוגר לבדי בחדר בחוסר כול: זה נר, כי מיראה שאנשי הבית בראותם נר דלוק כל הערב ירגישו כי אדם מסתתר במעון זה, לכן לא נדלק גם נר. אך לאור להב האש שבתוך תנור-החורף למדתי וכתבתי, שטוח על הרצפה. במצב כזה של דכדוך-הנפש של בבקר תאמר מי יתן ערב וגו' אבל יחד עם זה, של סביבה משפחתית נאמנה, של אהבה טהורה וקדושה, של תקווה וחדוות חיים, ערכתי וסידרתי ספרי זה. אמנם אז לא היו בידי די ספרים לרוות מצאוני ותשוקתי. ואחרי כן, כאשר נתאשרו תעודותי ונשתחררתי לפי התחלקות ממלכת אוסטריא-הונגריא, גם אז לא שלוותי ולא שקטתי. בימות הפוגרום האיום הכוּני השודדים במקדוחיהם, ואת בית מסחרי בזזו ולא השאירו גם עוללות…"

היכן מצינו חשק-לימוד כיוצא בזה? אצל אברהם לינקולן האמריקני, אשר בהיותו נער, ולא מצאה ידו לקנות נר, עפרון ומחברת, היה משתטח על הרצפה אצל אש-האח ועושה תרגילי-חשבון בפחם-עץ על גבי היעה. ובמסורת ישראל – אצל הלל, אשר נתלה על פי ארובת-הגג של בית-המדרש לשמוע תורה מפי שמעיה ואבטליון, וּמצאו עליו רום שלוש אמות שלג…

עדכון אוקטובר 2010, או: האלכימאי ההונגרי

יום שישי, אוקטובר 15th, 2010

כמדי חודש בחודשו, העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה ביצירות נוספות במגוון סוּגוֹת: ראשית, בפרוזה, אנו מגישים החודש את הספר המיוחד אדרת אליהו מאת א"ש שטיין (כתבי שטיין עודם מוגנים בזכויות יוצרים, וקיבלנו רשות מפורשת מבעלי הזכויות להגישם לציבור).  בספר זה מגולל שטיין פרקים שונים מתקופות שונות בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל, תוך שהוא קושר את הפרקים לאליהו קרמר, הידוע בכינוי "הגאון מוילנה". דרך צאצאיו הרבים.  שטיין כותב בהקדמה: "כל האירועים כשלעצמם, וכן שלל הדמויות, הם היסטוריים; קישור האירועים – בלטריסטי. זהו, איפוא, לא סיפור היסטורי, אלא סיפור שהוא היסטוריה.".

בשירה, הוספנו שירים מאת משוררי ימי הביניים וידאל בנבנשת ומשה אבן עזרא.  כמו כן, ראו אור אלקטרוני מאמרים ומסות מאת בר טוביה, אברהם רגלסון, נחום סוקולוב (לרבות מסה נוספת על מקס נורדאו), ראובן בריינין, וא"ש שטיין, שמאמרו "בשולי שדות" (פורסם ב"דבר", 14 באפריל 1943), יספק לנו את טעימת החודש:

בעיצומה של מלחמת העולם השניה, פרסם שטיין מאמר שעסק בכמה נושאים שקשורים למלחמה, כגון כליאת האזרחים היפניים של ארצות הברית.  בסוף המאמר, הוא מציין, באופן מצמרר בהתחשב בהשמדת יהודי אירופה שהתחוללה באותה עת ממש, את האפשרות של שימוש בלוחמה כימית ("מלחמת גאזים") בשדה הקרב.  בתוך כך, הוא מספר אנקדוטה הסטורית מעניינת מימי המצור על בלגראד במאה הט"ו:

מלחמה זו עתירת-אפתעות עשויה אולי, להפתיענו בשלבי-משבר במלחמת גאזים. שיקולי-מוסר ודאי לא יעכבו את האויב, שהכניס את המארה הזאת במלחמה הקודמת בחזית המערב (באפריל 1915; עד לפני גמר המלחמה נפגעו כמיליון אנשים; הממציא – היהודי הגרמני פריץ האבר), ומאז פיתח ושיכלל את התעשיה הכימית שלו.

לפיכך ראוי לספר בזה בקיצור על מלחמת הגאזים הראשונה בהיסטוריה.

היה זה בשנת 1456, צבא תורכי עז נפש עמד אז בשערי בלגראד – עיר המפתח לשדות-הדגן הנרחבים של הונגריה. בראש המגינים עמד המפקד ההונגרי הוניאדי, שהצליח, בעזרת אלכימאי זקן, להיחלץ מהמיצר.

האלכימאי הכין גיגיות רבות מלאות נוזלים מרְעילים שונים, טבל בהן המוני סחבות, ותלה אותן לייבוש בשמש. אח"כ ערם ערימות גדולות – וערך אותן בקו החזית.

עם שחר נשבה רוח בכיווּן אל עמדות התורכים. שלוש פלוגות של הונגרים יצאו לתקוף את האויב. אותה שעה היה האלכימאי מהלך מערמה לערמה ושולח בהן אש. ענני עשן צהוב-ירוק התאבכוּ ברוח אל עבר האויב – בגזרם על אנשיו מיתת-חנק תוך עינויי-גסיסה קשים. אף האלכימאי מצא את מותו בקרב – ואִתו ירד לקבר סודו.

כותב רשוּמות הזמן ההוא ציין, כי "היה זה דבר מבהיל… אסור לנוצרים להשתמש באמצעי קטלני כזה נגד בני דתם, מה שאין כן נגד תורכים, או כופרים אחרים…"

היה זה לפני חמש מאות שנים בקירוב.

עדכון ספטמבר 2010, או: למי רגלסון עמל?

יום ראשון, ספטמבר 12th, 2010

כמדי חודש בחודשו, אנו מעשירים את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה ביצירות נוספות במגוון סוּגוֹת: ראשית, בפרוזה, אנו מגישים החודש את הנובלה ההסטורית הכבל והקוץ מאת אברהם שלום פרידברג (על פי הנוסח הגרמני של צבי הרמן רקנדורף), וסיפורים נוספים מאת א"ד מרקסון, א"ש שטיין, ודוד ישעיהו זילברבוש.

לצד אלו אנו חונכים את אגף חיים אריה זוטא בפרויקט, עם שלושה סיפורים מימי המקרא: חנון הצורפי, המשפט, ויום הקהל.  זוטא היה מחנך ירושלמי ידוע בשעתו, וחיבר ספרי לימוד רבים.  ביניהם ישנו ספר בשם הזרע למינהו, שעוסק, בזהירות, ברבייה בעולם החי, ומכאן בחינוך מיני לבני נוער; כשנדפס הספר בירושלים בשנת תרס"ט, הקימו קנאים דתיים שערוריה גדולה, וסופו של דבר שכמעט כל עותקי הספר הושמדו בשריפה פומבית!  עד היום קשה מאוד לאתר עותקים של הספר הנדיר הזה, ולאחרונה שמעתי מפי חיים באר איך הוא נתקל במקרה בעותק של הספר ומיהר לרוכשו (תמורת זוזים לא מעטים) עבור הספריה הלאומית, שעד אז לא החזיקה בעותק.  בזכותו אנו עובדים על הקלדת הספר בימים אלה, ובקרוב נגיש מהדורה אלקטרונית של הזרע למינהו, ונציל את הטקסט הזה מתהום הנשייה, פשוטו כמשמעו.

בשירה נוספים למאגר שלנו חמישה שירים מאת המשורר-הצייר מרדכי צבי מאנה (המצי"ר), שבעה שירים מאת וידאל בנבנשת, ותשעה שירי חול מאת משה אבן-עזרא.  כמו כן העלינו שיר בלתי-מנוקד בשם הגיהנום מאת הסופר היידי ש' אנ-סקי (שלמה זיינוול רפפורט), בתרגום ש"ל ציטרון.

בתחום המאמרים והמסות, נוספו יצירות מאת י"ח ברנר, ראובן בריינין, משה גליקסון, א"ש שטיין, אברהם רגלסון, ובר-טוביה (שרגא פרנקל).  ביניהם שתי מסות על מיודענו מקס נורדאו (מכס נורדוי בכתיב הימים ההם), האחת מאת גליקסון והשנייה מאת בריינין.   נזכיר שנורדאו לא כתב עברית, ואעפ"כ תמצאו יצירות משלו בפרויקט בן-יהודה, בתיווכם של המתרגמים דוד פרישמן (ה"אגדות" של נורדאו) וראובן בריינין (ה"פרדוקסים" של נורדאו).

טעימת החודש לקוחה מטקסט קצר שחיבר אברהם רגלסון כהקדמה לספרו "עין הסוס" — עיבודיו היפים לסיפורי המיתולוגיה היוונית.  הספר כולו, אגב, זמין בפרויקט בן-יהודה, ברשות בעלי הזכויות.  בהקדמות הללו, שפורסמו ב"הפועל הצעיר" בשנת 1967, עם יציאת הספר, ושמכונסות לראשונה בפרויקט בן-יהודה, עונה רגלסון על השאלה הנצחית של הסופרים העבריים, מאז ימי י"ל גורדון: למי אני עמל? והנה תשובתו משובבת-הנפש של רגלסון:

בעבור מי רקמתי וארגתי את סיפורי-המיתוס הללו?

בעבור נפשות צעירות (כמוני אני בהיותי ילד-נער) אשר ספגו מנה של תורה והן צמאות לנפלאות: אגדה ושיחות-מלים מתנגנות מאליהן. (אכן, חלק מניסוּחי את עלילות-הדמיון היווניות יש לצרפו לזכות מישקע-זכרונות מקריאות שבנעורי: היו הדברים בתוכי, עוּצבוּ בי מחדש במשך השנים, וכאילו חיכו שאהיה סבא לנכדים גידוּלי-עברית, ואני רוקם בשבילם מעשיות עתיקות בחותמי שלי).

בעבור אלה – ובעבור זקנים שלא כבה בהם שביב-הילדות החיוּני… ונזכר אני בדבר שסיפר סילאֶנוֹס הזקן (עמוד 47) לפני המלך מידאס בהיטיבם לבותיהם במאכל-ומשתה ושיחה:

"… על אי אשר שני נהרוֹת זורמים בו, והאוכל מפרי העץ הגדל על הנהר האחד, מהרה הוא מזקין, מצטמק וכלה ומת – והאוכל מפרי העץ הגדל על הנהר השני מחדש נעוריו: גם כי זקן מאוד-מאוד, חיש הוא נעשה כבן ארבעים, ואחרי-כן כבן שלושים, והוֹוה לעֶלם, לנער, לילד, לעוֹלל – עד אשר הוא נעלם כליל! אפס-כי מערבּלה גוֹעשה שומרת על האי מגשת אליו, על כן באֵי-עולם מוּצלים מריצת-זמן מהירה עד יזקינו בלא-עת, ומצעידת-זמן אחורנית, כי יהיו לתינוקות, לעוּברים ברחם-אֵם, ויגיעו אֶל אַל-היוֹת כמו לפני הריוֹן.

"ואני – אמר סילאֶנוֹס – אָפיוֹלטס, רוח-מזרח, טילטלני לשם, וטעמתי משני מיני הפרי גם יחד, ופעולותם סותרות זוֹ לזוֹ, וָאהי לזקן עושה מעשי-ילדות".

— מתוך אקדמות קטנות ל"עין הסוס" מאת אברהם רגלסון.