Posts Tagged ‘ארץ ישראל’

מכתבים שפופים מאת ברנר

יום שני, דצמבר 15th, 2014

כאשר עסקתי בהגהת מכתביו של הסופר יוסף חיים ברנר, נתקלתי במספר התבטאויות שלו שהפליאו אותי במידת הרלבנטיות שלהן לנושאים שבהם אנו עוסקים גם בימינו אלה. להלן שתי דוגמאות:

במכתב 713 (מחודש מאי 1919) המופנה לא.י. שטיבל, בעל הוצאת הספרים שטיבל, שהתכוון כנראה להדפיס את רוב ספרי הוצאתו בארה"ב.

"עכשיו, שפיכמן פה, ראוי לך, לפי דעתי, להתחיל בעבודה ממשית בא"י…..גם ספרי התרגומים שנעשו פה צריכים, כמדומה, להידפס פה. אין שום טעם להדפיס הכל באמריקה. אמנם, הדפוס הוא פה ביוקר, אבל מה אינו פה ביוקר? והרי אי-אפשר לעזוב את א"י לגמרי."

ובמכתב 740 (מחודש יולי 1919) אל ברל כצנלסון.

"באויר של רפיון-ידיים ויאוש פנימי השורר בארץ………..אני, למשל, עד כמה שאני מכיר את זה שנקרא עם יהודי, איני מאמין כי הוא יעשה ישוב ארץ-ישראל. גם להבא יתקבלו איזו כספים לחלוקה (בישוב הישן והחדש) וגם להבא יבואו איזו פקידי-מעלה בצירוף מאות אנשים לארץ בכל שנה, שששים-שבעים אחוזים מהם ישובו על עקבם. חמישים אחוזים מן הצעירים הנמצאים כבר בארץ אף הם ילכו מפה בהזדמנות הראשונה."

אפשר להתנחם בכך שלמרות הפסימיות של ברנר הצליח הישוב הקטן שהיה אז בארץ לגדול פי כמה במספרו ולהקים את המדינה, שהוא כנראה לא צפה אותה.

(הערת המערכת: המכתבים יעלו למאגר פרויקט בן-יהודה בחודשים הקרובים.  את כתבי ברל כצנלסון נתחיל להגיש לציבור באחד בינואר, עם פקוע זכויות היוצרים.)

הגירה לארץ ישראל תמורת "הלוואה" במזומן לאימפריה גוועת

יום רביעי, אוגוסט 13th, 2014

בזכרונות מונטיפיורי בתרגום י"ח טביוב, מופיע המעשה הבא:

ואחד מגדולי אנגליה בא אל מונטיפיורי ויגד לו בשם ציר טורקיה לאמר:

"אם יאבו היהודים לשוב לארץ הקדושה, נכונה ממשלת טורקיה לתת להם אדמה עם כל הזכיות והחסות הצריכה להם, רק בתנאי כי ילוו לה היהודים כסף לצרך חלוף מטבעותיה במטבעות חדשות".

אך מונטיפיורי ענה על זאת כי לפי דעתו לא ימצא לעת כזאת אף יהודי אחד באנגליה אשר יאבה לשוב לארץ ישראל, וגם איננו מאמין כי אפשר יהיה לעשות מלוה לצרך כזה.

יהודי בניו-יורק קובע שמוצא הפלשתינים מיהודי התנ"ך

יום שלישי, ספטמבר 3rd, 2013

בשנת 1917, שהה דוד בן גוריון בניו-יורק, ופרסם מאמרים שונים.  באחד מהם, ושמו "לבירור מוצא הפלאחים", הוא כותב —

המסקנא ההגיונית הנובעת מאליה מכל האמור עד כאן היא זאת: הישוב החקלאי שמצאו הערבים בא"י במאה השביעית לא היה אלא הישוב העברי שנשאר בארצו למרות כל הנגישות והרדיפות והגזירות של קיסרי רומא וביצנץ. חלק מהם קבל לפני כך הדת הנוצרית, לכל הפחות למראית עין, אבל עוד רבים מהם החזיקו בדת אבותיהם ומזמן לזמן התקוממו ונלחמו נגד משנאיהם ומציקיהם הנוצרים.

אך למרות רבוי התערובות הללו הרי רוב מנינם ורוב בנינם של הפלחין המוסלימים במערב ארץ-ישראל משַווה לפנינו טפוס גזעי אחד וחטיבה אתנית שלמה, ואין כל ספק שבעורקיהם יזרום הרבה דם יהודי – דם אותם האכרים היהודים "עמי הארץ", שבחרו בצוק העתים להתכחש לדתם ובלבד שלא יעקרו מעל אדמתם.

על פירגון ועל מומחיות

יום שבת, ספטמבר 8th, 2012

במסגרת ההקלדות לפרויקט בן-יהודה קיבלתי משימת הקלדה מתוך כתביו של אליעזר יפה*. האמת שלא הכרתי את האיש (זכרתי שהוא היה פעיל ציוני כלשהו) והתחלתי להקליד. תוך כדי הקלדה פגשתי באדם מיוחד מאוד, שכתיבתו רגישה, מחד, ועוקצנית, אם כי, לפחות לאחר כמה וכמה עשרות שנים, נעימה מאוד לקריאה. חשבתי לשתף אתכם, מקלידי פרוייקט בן יהודה, בכמה קטעים קצרים מתוך הקבצים.  אני מצרפת כאן כמה פרטים על האיש, שסיכמתי מתוך ויקיפדיה:

יפה, שהיה כאמור פעיל ציוני, נולד באימפריה הרוסית בשנת 1882. בצעירותו הוא חונך בתלמוד תורה ובבגרותו נמשך אחרי התנועה הציונית, ואף השתתף בקונגרסים הציוניים הראשונים. יפה פרסם את דעותיו ותמיכתו בציונות בכתב ובעל פה. בשנת 1904 הוא היגר לארה"ב ולמד שם חקלאות. גם שם הוא עסק בפעילות ציונית. ב-1910 הוא עלה לארץ ישראל בתחילה גר סמוך לפתח תקווה ואחר כך עבר לכנרת.

יפה יחד עם קבוצה של איכרים השתמשו באמצעי מיכון חדשניים בעבודות שדה והקימו 'משק מעורב', כלומר משק שבו עסקו בתחומים שונים (מלבד גידול ירקות הקימו שם לולים, רפתות וכו' וכן עבודה בנפחות ומסגרות. כל זאת כדי למלא את כל צרכי התושבים). יפה שאף כי לכל חבר במשק תהיה חלקה משלו (תשוקה זו שלו התפתחה על ידיו ועל ידי חבריו מאוחר יותר לרעיון של 'מושב עובדים'). ארתור רופין, מנהל 'המשרד הארץ ישראלי' סרב לכך ומשום כך עזב יפה את החווה בכנרת. הוא נדד בין מקומות שונים בארץ עד שבסופו של דבר, הפך לאחד ממייסדי נהלל. את רוב מרצו להקמת נהלל והפיכתה למושב עובדים הקדיש יפה בין הנשים 1921-1925.

במשך השנים הבאות הוא הפך לעסקן ציבורי. בין היתר הוא היה מייסדה של "תנובה", אותה הוא ניהל מעל לעשור. בשנותיו האחרונות חלה יפה. הוא פירסם כתב עת בשם 'נתיב' שהיה מרכז פעולתו בשנותיו האחרונות. יפה נפטר בשנת 1942.

אביא כאן שני ציטוטים יפים מתוך כרך א' של כתביו, שנדפס בהוצאת עם עובד בשנת תש"ז (1947):

בראשית דברי בשאלת ההתישבות בארץ־ישראל אני נאלץ להביע את השתוממותי על זה, שההנהלה שלנו מסרה את ההרצאה בשאלה זו לאיש, אשר זה חמש־עשרה שנה לא היה בארץ־ישראל ואינו יודע על כן כלום מכל הנסיון אשר רכשנו שם בעבודתנו. ומה שמפליא ביותר במעשה זה של ההנהלה, הוא קלוּת ראשה עד כדי כך שלא מצאה אף לנחוּץ לשלוח את ד"ר סוסקין, אשר יעדה להרצות בשאלה זו, לבקר את ארץ־ישראל, למרות זה ששלחה אותו לבקר קצוי ארץ ואיים רחוקים, באירופה ואמריקה ואף סין ויאפן. והן ישנם אגרונומים מומחים בארץ־ישראל עצמה, והן מנהל המחלקה להתישבות וחקלאות בארץ־ישראל, האגר' י. אטינגר, עוסק זה עשרות שנים בעבודת התישבות, ברוסיה, ארגנטינה וארץ־ישראל, ומדוע לא מסרה לו ההנהלה להרצות כאן בשאלה זו?

ואכן כפרי מעלליה הושב לה להנהלה שלנו! והמרצה שלה ד"ר סוסקין הקריא לפני הקונגרס הזה לא הרצאה על התישבות, כי אם פליטון. כי הן לא שמענו כאן בדבריו כל תענית מסוּימת לעבודתנו הישובית בארץ־ישראל. הן לא סיפר לנו כאן שום דבר מלבד זה שבארץ־ישראל ישנה שמש, וכי באספּמיה מגדלים אבטיחים על חולות ים. ואף המספר היחידי אשר הזכיר לנו, והוא שב־300 לירות אנגליות אפשר ליישב משפחה עובדת, אף על מספר זה העיד בעצמו, כי שמע ע"ד זה מפי ארץ־ישראליים כאן, והוא "מאמין" להם שכך הוא. אך מספרים מדוּיקים מארץ־ישראל אין לו. ואכן אחרי הרצאתו זו של ד"ר סוסקין אין גם מה להתוכח, כי מה נענה אחרי פליטון מרפרף על פני כל כדוּר הארץ, ובנוגע לארץ־ישראל אין הוא נוגע אלא בקרני השמש שלה?

וקטע נוסף:

מר שוקן הדגיש וחזר והדגיש כמה פעמים, כי במשך תשעת החדשים שמחלקת ההתישבות נמצאת בהנהלתו של אינג' קפלנסקי, תוקן במעט המעוות שנעשה ע"י אגר' אטינגר, אשר כאילו הרבה לשגות. יכול אני להבטיח למר שוקן, הוא גם יודה לי בזה, כי אף אם יכנסו הרבה תיקונים בעבודת ההתישבות במשך התקופה אשר מר שוקן יעמוד בראש המחלקה, בכל זאת ימצא האיש אשר יביא אחריו עוד דברים נוספים לתקן, והתיקונים אשר יכניס אולי מר שוקן אפשריים הם אחרי הסידורים של קפלנסקי, וקפלנסקי הצליח בזה שבא אחרי אגר' אטינגר, ולאטינגר גם כן קדם מי שהוא; וכל אחד מתיצב בבואו על השלבים אשר עליהם טיפסו הקודמים, ועלינו לדעת להעריך פעולת אלה אשר סללו את הדרך לפנינו, ולא לעפר אחריהם בעפר. […] העלים הנושרים מן העצים העתיקים, יוצרים קרקע מצויין לצמיחת העצים החדשים וגידולם המהיר.

 


* כתבי אליעזר יפה יהפכו לקנין הציבור בינואר 2013.  אנו בפרויקט בן-יהודה כבר עמלים על הקלדתם, כדי להגישם לציבור ברגע שיהפכו נחלת הכלל.