Posts Tagged ‘דוד ילין’

דוד ילין נאנח בגין תיירים צרפתיים

יום ראשון, נובמבר 23rd, 2014

ירושלמים רבים נאנחים בשנים האחרונות לנוכח השפעת תיירים צרפתיים (שחלקם הופכים בעלי-בית נפקדים) בעיר הקודש. גם דוד ילין נאנח לנוכח צרפתים בירושלים (ובשאר הארץ), בשנת תרנ"ו (1895-1896), כמסופר בזכרונותיו בכרך ירושלים של תמול:

אך בשבועות האחדים האלה עוד ידיהם מלאות עבודה, כי בימים האלה באו הצרפתים כחמש מאות איש לבקר את הארץ, ונסעו בה ותרו אותה לאורכה ולרוחבה בעגלות.  והצרפתים בבואם אורחות אורחות המה באים, לא כיתר בני העמים הנוסעים להם איש איש לבדו על חשבונו.  והתאכסנו כולם בבתי האורחים אשר בנו להם אחיהם כהניהם פה, וכהניהם אלה ילכו אתם להורותם את כל המקומות הקדושים, כי גם הבאים רובם כהנים המה ומיעוטם הדיוטים אנשים ונשים, ובבואם ויצאו אחיהם לקראתם, ומנגינתם עוברת לפניהם הלוך ונגן, והמה כולם ילכו שורות הלוך ושורר מזמורי קודש, עד בואם העירה, וצלבי האריג האדומים התפורים על חזיהם יזכירונו את ימי מסעי הצלב בשעתם ואת כל תוצאותיהם לישראל.

כיצד נקרא התינוק הראשון של המושבה מוצא?

יום חמישי, מאי 15th, 2014

דוד ילין, מעסקני המושבה מוצא, שליד ירושלים, מספר בזכרונותיו ירושלים של תמול, על הולדת התינוק הראשון במושבה, ועל השם הנאה שניתן לו:

המושבה הזאת זכתה היום לקהל גדול מבני ירושלים ובנותיה, אשר באו שמה לשמוח בשמחת אחד איכריה אשר נולד לו בן, והיום הכניסו בבריתו של אברהם אבינו, הוא הבן הראשון אשר נולד במושבת "מוצא", וייקרא שמו בישראל "אמוץ".

ומוסיף בנימין ריבלין, עורך הכרך, את הביאור: "הוא מר אמוץ כהן, מורה ותיק בירושלים, מומחה למדעי הטבע."

כהן נפטר בשנת 1988.  באותה שנה, פרסם הסופר מאיר שלו מאמר ב"הארץ" על אמוץ כהן, שחלקים ממנו נגישים גם היום, באדיבות המחבר ואתר סנונית.

נרצח מספיד נרצח

יום שבת, אוגוסט 11th, 2012

בזמן מאורעות תרצ"ו (1936) נרצח בירייה חוקר האיסלם לוי ביליג (כל שמות האישים מקשרים לויקיפדיה) ליד שולחן עבודתו. בדברי המספד שנשא נשיא האוניברסיטה העברית, ד"ר יהודה ליב מאגנס (דבר, 24 באוגוסט 1936), אמר:

לא היה לאיש הזה שונא או יריב.  איש צנוע, הלך בדרכיו הצנע לכת.  לבו היה טוב.  אץ להגיש עזרה לכל דורש.  לא התערב בפוליטיקה, רצה להבין את נשמת הדת האחרת ואת רעיונותיה.  נקי כפיים ובר-לבב.  שאף להרביץ תורה, היה אהוב על תלמידיו וקרוב קרבת נפש לחבריו.  במשך כל השנים שאלוהו: "מדוע אינך מוציא לאור את כתב היד הערבי?" והוא היה משיב: "אני צריך לחפש עוד בקרן נידחת, עוד בספר, בכתב יד, אולי לא השלמתי הכל".  והגורל האכזרי לא נתן לו לגמור.  בימים האחרונים היה מלא תקוה, כי כתב היד ייגמר בקרוב.

לא נשכחהו.  יביאוהו לקבורה בשורת הקדושים.  כל איש מישראל שמת באורח בלתי טבעי נקרא קדוש.  אבל ביליג היה קדוש גם בחייו.

עוד מדווח סופר "דבר", כי

"ליד הקבר הפתוח אמר דברי-הספד קצרים מר אבינועם ילין".

לא נמסר מה אמר ילין, בנו של החוקר והמחנך דוד ילין, אך רצה הגורל, וקצת יותר משנה אחר כך, באוקטובר 1937, עדיין במהלך המרד הערבי הגדול, נרצח בירייה גם אבינועם ילין, בכניסה למקום עבודתו, במחלקת החינוך הממשלתית בהר ציון.  והיות שאף הוא היה מזרחן, שתרגם מן הערבית והסורית, עסק בארכיאולוגיה ועוד, הרי שבבלי דעת הקדים הספד גם לעצמו.

דוד ואיטה ילין, הוריו הזקנים, נאלצו לראות את בנם מובל לקבורה, וזאת לאחר שאיבדו בן אחר, שמריהו ילין, שחלה בטיפוס ומת בדמשק, לשם הוגלה ע"י הפחה בימי השלטון העות'מני.   המספיד יוסף מיוחס סיפר שמלותיו האחרונות של אבינועם ילין, בעת גסיסתו הממושכת, היו "לבי לבי על הורי הזקנים והיקרים".

(התחלנו להנגיש לציבור את כתבי דוד ילין ובקרוב ננגיש גם את כתבי בנו אבינועם ילין.)

אמריקה? זה סוג של פינסק…

יום חמישי, מרץ 22nd, 2012

בסוף המאה הי"ט, רצה דוד ילין לתת לקוראיו מושג על גודלה של אמריקה.  איך ימחיש זאת?  הנה:

ארץ אמריקה, הגדולה מעט מפינסק הבירה, היתה עד היום הזה ארץ החופש לא רק ליושביה כי גם לירושלים האשכנזית. (מתוך ירושלים של תמול)

אמריקה "גדולה מעט" מפינסק?  הרי לא ייתכן שהוא מדבר על שטח…  גודל אוכלוסין, אפוא?  אבל רגע, הרי אפילו בסוף המאה הי"ט היו כשבעים מיליון בני אדם בארה"ב, ואילו בפינסק?  פחות ממליון…

חככתי מעט בדעתי, ודומני שכאשר ילין אומר פינסק הבירה, כוונתו לפינסק-רבתי, כלומר לפלך פינסק, האיזור המנהלי רחב-הידיים שבירתו (היתה) פינסק.  אזור זה, אולי, באמת בר השוואה לגודלה (כלומר לשטחה) של ארה"ב.

פכים מראשית בית הספרים הלאומי (לימים הספריה הלאומית)

יום שלישי, פברואר 28th, 2012

דוד ילין מציין בזכרונותיו, ירושלים של תמול, את הדברים הבאים, תחת הכותרת "בית הספרים הכללי":

שפתנו אנו הנה היא הולכת ומתעשרת בעירנו במקצוע אחר. כי אחינו הד"ר יוסף חזנוביץ, הוא האיש אשר אין דבר עומד בפני רצונו לשוב ולעשות את ירושלים למרכז ספרותנו ולהשיב לציון את התורה אשר יצאה ממנה, הנה שב וישלח עתה אל בית הספרים הכללי "מדרש אברבנאל וגנזי יוסף" שלוש תבות גדולות מלאות כל טוב ספרותנו הישנה והחדשה אשר עמל ויגע לאספם, למיום שלחו אלינו את אוצרו הגדול ועד היום. ויהי אך הגיעו הספרים ליפו, ויחש כבוד רבנו הרה"ג הראשל"צ הי"ו להודיע בטובו לבית פרידות המכס שמה, כי הספרים קניין מוסד כללי הם, ועל-פי חוקי ממשלתנו הרוממה פטורים הם מכל תשלומי מכס, והיום או מחר יבואו "האורחים הנכבדים" האלה אל בית מועדם הנהדר.

כי אמנם הבית אשר בו עומד אוצרנו הרוחני הזה יפה ונהדר הוא ומתאים מאוד לתכליתו, וגן העצים והשושנים אשר לפניו מרהיב עין כל באיו ומרחיב דעתם, וגם אחינו בני ארצות המערב העולים לבקר את עירנו יאמרו כי מעולם לא פיללו לראות כזאת בירושלים העתיקה. אפס כי סוף סוף הבית הזה אך שכור הוא, והמוסד צפוי מדי שנה בשנה לגלות, אם לא תעלה בידי מנהליה לכלות פעם את אשר החלו ולהוציא לפועל את מחשבותיהם הטובות בדבר בניין "בית נאמן" לה.

ובהמשך אותה שנה:

ספרי הד"ר יוסף חזנוביץ החדשים כבר הובאו אל "גנזי יוסף", ועתה החלה עבודת סידורם לענייניהם והצגתם בארונות על ידי אחיהם הבכירים, והספרים מלאים כל טוב ספרותנו, למן ספרי קדמוני הדפוסים היקרים עתה במציאות, ועד ספרי דפוסי ווארשא ווילנא משנת התרנ"ז, וכולם מכורכים להתפאר. כי אמנם מנדבנו זה בעין יפה הוא מנדב, ובשלחו לירושלים "מנה יפה" ושלחה ב"כלי מפואר", אך כמה יוסף כאלה ישנם בשוק הנדיבות? – עד כה הננו עומד עוד יחידי במפעלו, ובכל היותו מחייב את העשירים וגם את העניים, הנה כנראה עוד טרם נמצאו רבים החפצים לקבל עליהם את החיוב הזה.