Posts Tagged ‘דוד פרישמן’

חניכת ערוץ ה"יו-טיוב" של פרויקט בן-יהודה

יום שישי, אוקטובר 5th, 2012

שלום לכולם,

 

אנו שמחים לבשר כי נפתח ערוץ יו-טיוב חדש לפרויקט. הערוץ מכיל סרטוני וידאו מתוך ערב ההוקרה למתנדבי הפרויקט שהתקיים באוני' ת"א ביוני 2012

חלק א' של הערב – הרצאות – 

1 – הרצאתו של מר שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק – "ביאליק של נתינה וחסד".

2 – הרצאתו של אסף ברטוב, עורכו המייסד של פרויקט בן-יהודה – "על כינוס הרוח בעידן האינטרנט: פרויקט בן-יהודה – עבר, הווה, עתיד".

חלק ב' של הערב – "מתנדבים מספרים" – 

1 – המתנדב ד"ר ערן גרף – על הפרויקט במקאמה מחורזת פרי עטו.

2 – המתנדבת חנה טל – על הציפיה, ההפתעות ו.. מכונה אחת לסריגת פוזמקאות.

3 – המתנדבת שרונה תל-אורן, בתו של המשורר, המסאי והמתרגם אברהם רגלסון – על מתן רשות פרסום לכתבי אביה וההתנדבות בפרויקט.

4 – המתנדבת צחה וקנין – על חיפושים ביביליוגרפיים ותעלומת א. מיטרופוליטנסקי.

5 – העורכת הילה לוי, בשם המתנדבת אודי יוליס – על "אי-העדפות" הקלדה וחדוות ההתנדבות.

6 – המתנדב ד"ר מלאכי שפר – על לבטיו של מקליד.

7 – המתנדבת נירה פרדקין – על קובץ האגדות "ויהי היום" מאת ביאליק.

8 – המתנדבת עפרה הוד –  על "חובה", "אשמה" ותרגומים בפרויקט בן-יהודה.

9 – המתנדבת נורית גל רכס – על חווית הלימוד, הגאווה וחשיבות שיתוף הידע בעקבות ההתנדבות.

10 – המתנדבת דפנה פילובסקי – על העושר הלשוני וההיסטורי והנאת הלימוד דרך יצירות בפרויקט.

11 – המתנדב אמיר ברטוב – באנקדוטה משעשעת על עליות ומורדות בחיי המקליד.

 

כמו כן, עלו לערוץ שתי הרצאות נוספות מתוך ערב ההוקרה לפרויקט שהתקיים במסגרת "חמישי בקמפוס" באוני' ת"א במרץ 2012

1 – הרצאתה של פרופ' נורית גוברין – "מחקרי תשתית בספרות העברית והחשיבות של פרויקט בן-יהודה במימושם"

2 – הרצאתו של ד"ר אבשלום אליצור – "מנהיגות לוקחים: המופת האינטרנטי של פרויקט בן-יהודה מול דלדול האקדמיה".

 

המשך מועדים לשמחה,

שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.

 

מצב-רוח מעולה אצל פרישמן

יום ראשון, יוני 20th, 2010

בדרך כלל, בסיפורים, תיאורי מזג אוויר אינם מהווים יותר מגורם משני.  גורם משני אך חשוב: שכן תיאור מזג אוויר הוא לעיתים אמצעי ספרותי שמאפשר רגע נחוץ של מנוחה מן העלילה, רווח אוויר לנשימה, להירהור, בין סצנה לסצנה. תיאורי מזג אוויר לעיתים גם נוסכים מראש אווירה מסויימת ומשמשים את הכותב אמצעי להשרות על הקורא מצב-רוח שיתאם את אופיה הריגשי של הסצנה. ובכל זאת, משסיים הקורא לקרוא את הסיפור, נדמה שתיאורי מזג האוויר אינם בהכרח נשתלים בזכרונו של הקורא ונחקקים בו באותה מידה שבה נחקקים גורמים דומיננטיים יותר, כגון עלילה.

אך לא כן בסיפור "פלמי" של פרישמן. כאן מזג האויר מתחרה ממש עם הדמות המרכזית של הסיפור – עד כדי שהוא תופס כמעט את המקום המרכזי יותר בסיפור. כאילו הנושא העיקרי, ההשראה העיקרית לכתיבת הסיפור – הוא מזג האוויר – בעוד ששאר גורמי הסיפור מופיעים רק כעילה ותמיכה בו.

קלוש הסיכוי שתיתקלו בתיאורים יפים מאלה בזמן הקרוב. מומלץ ביותר להתרענן בעברית יפיפיה שכזו.

משאר הבחינות איכותו של הסיפור פחותה, לטעמי, בעיקר בשל סנטימנטליות שעברה את מידת הטעם הטוב; ובכל זאת לא נפגם התענוג מהעברית המזהירה:

אמנם רק גן-עדן קטן המקום הזה, חבוי בתוך איזו פנה שוקטת ומחרישה, רחוקה מאדם ועזובה מרגל, ומסביב רק ירוק, ירוק, ירוק: נאות-דשא ירוקים, עצים ירוקים, חורשה ירוקה, ונחל גם הוא אשר מימיו ירוקים, למראה. והאביב אשר במקום הזה רק פלא קטן הוא כֻלו. החמה מראה לה כאִלו יצאה זה עתה בפעם הראשונה מנרתיקה, והיא מביטה, כקטן שנולד, בסקרנות מרובה לתוך עולמו החדש של איזה קדוש-ברוך-הוא חדש. הרוחות הקלות והמנשבות דומות כאִלו צמחו להן זה עתה בפעם הראשונה כנפים, והן חדשות ורכות וענוגות, עד כי ישָׁמע עוד קול רִשרוּשן בנוען. והאביב כבד על הארץ, רובץ על כל שיח ועל כל גבעול ועל הדלי אשר עם הבאר ועל עמודי הטלגרף ועל המרזב אשר עם הגג, ומראה לאביב הזה כאִלו ירד זה עתה בפעם הראשונה מן השמים על הארץ והוא איננו עוד בקי ורגיל במלאכתו, ולכן יפזר את הונו בידים פתוחות באין חשבון ונותן גם לאשר לא שאל ולא דרש. כמו חג נצח פרוש על כל הככר מסביב.

סיפור יום הולדת: האדם כְּקֻפָּה

יום ראשון, יוני 28th, 2009

המתנדבת הותיקה נורית רכס שלחה לנו המלצה על סיפור קצרצר מאת דוד פרישמן, ושמו הקוּפה.  נורית הגישה את הסיפור, מודפס וממוסגר, כמתנת יום הולדת לחברתה.

הסיפור מופיע תחת הכותרת אגדות בדף יצירות פרישמן במאגר שלנו, והוא קצר מספיק להביאו בשלמותו להלן:

הקופה

ביום הולדת אותי היה הדבר, ואני אז בן תשע שנים.  בהיות הבוקר, כאשר רק נפקחו עיני וארא את המתנה אשר נתן לי אבי לזכרון היום ההוא, והנה: קופה קטנה עשויה מתכת לאגור בה כסף ולחשׂוך מיום אל יום.  במכסה הקופה מלמעלה עשוי חריץ, אשר בו תושם מטבעת הכסף לבעבור תיפול אל תוך הקופה, והקופה עשויה תבנית אריה.  את זאת נתן לי אבי, ואולם אמי לא נתנה לי דבר, ורק נשוק נשקה לי, ותספר לי את אחד מסיפוריה.

התשמע?

מלאך קטן היה בשמים, מלאך זקונים לאלוהים והוא רך וצעיר, ואלוהים אהבו מאד מאד.  והיה היום, ואלוהים אמר למלאך שעשועיו לאמור: הנה מחר יום הולדת אותך, ואני נכון לתת לך את כל אשר תשאל נפשך: שאל מה אתן לך!

והמלאך ענה: אם נא מצאתי חן בעיניך, אבי ונתת לי קופה לאגור בה מטבעות, כמשפט הקופות אשר לבני האדם על הארץ.  ואולם בזאת תיפלא הקופה מן הקופות האחרות, כי תעשה אותה בתחבולה על-פי מכונה אשר יכול תוכל להתמלא מאליה ולא תהיה עלי המלאכה למלאותה.

ושחוק קל נראה על שפתי אלוהים, וישפוק למלאך על כתפיו, ויאמר: אין זאת, ילד שעשועי, כי עצל אתה מעט, ועל כן שאלת למנוע את נפשך מכל מלאכה, עד כי תאמר כי גם קופה תימָלא מאליה, ואולם ראה, נשאתי פניך גם לדבר הזה.

וממחרת היום, יום הולדת את המלאך, ויתן לו אלוהים את הקופה כאשר שאל, והקופה עשויה חמר ותבניתה תבנית אדם ומראיה כמראה אדם חי אשר על הארץ.  את זה נתן אלוהים למלאכו, ויהי האדם לקופה בידי המלאך.

והמלאך שם את הקופה בקרן זווית על פני הארץ, ותהי הקופה עומדת על הארץ.  ותהי גם מתהלכת על הארץ, כי כן היה המשפט המכונה אשר עשה לה אלוהים, ותהי מתמלאה הלוך והתמלא מיום אל יום.

והקופה, הלוא אמרתי לך, היתה עשויה חמר, ותבניתה תבנית אדם, לא נעדר דבר, והיא הולכת ומתמלאה הלוך והתמלא.

אין דבר אשר לא בא אל תוך הקופה הזאת;  וכן עברו ימים, וכן עברו שנים.

והמלאך אשר בשמים מביט אל קופתו אשר על הארץ ורואה אותה בהתמלאה ונשמתו חורדת ומרקדת בקרב נפשו מרוב שמחה ועליצות.

כן עברו שנים הרבה; כן עברו שבעים שנה.

והקופה היתה מלאה על כל גדותיה, עד אפס מקום עוד.

ומקץ שבעים שנה התבקעה הקופה מרוב התוכן אשר בה; פור התפוררה פתאום, ושבריה התפרדו – מקץ שבעים שנה.

והמלאך פוקח את עיניו היטב, למען אשר יְפַקֵּח על התוכן אשר בתוך החרשׂ הנשבר.

אויה! מה זאת?

הנה המטבעות מתגוללות ארצה, והמטבעות שונות מאד בערכן: מטבעות מזוייפות, מטבעות עשויות סיגים, מטבעות שווא ושקר, מטבעות תרמית וכחש, מטבעות אשר נמחקה צורתן, מטבעות פסולות, מטבעות אשר אין להן כל ערך, ורק מעט מעט בהן גם מטבעות עוברות לסוחר.

והמלאך הקטן עומד ורואה, ואחרי-כן הוא פורש ובוכה.

ואלוהים מנחם אותו ואומר: לא טוב הדבר אשר שאלת להיות לך קופה אשר תתמלא מאליה.  לו פיקחת אתה על קופתך, כי אז היה אוצרך אוצר נבחר.  לשנה הבאה ביום הולדת אותך אתן לך קופה אחרת, ואולם אתה עשה בחוכמתך לפקח עליה היטב.

ואמי, בספרה לי את הדברים האלה, הוסיפה: בני! מי יתן וביקשת את מלאכך אתה היושב בקרב לבך לפקח על אוצרך אשר בקרבך, והיה באחרית הימים והיה אוצרך טוב ונבחר.


נתקלתם ביצירה מעניינת, מחכימה או משעשעת? שלחו לנו פסקה מובחרת, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן!

על "סוטה" מאת דוד פרישמן

יום שלישי, מאי 26th, 2009

אשה סוטה היא אשה אשר נסתתרה מרצונה עם גבר שאינו בעלה, אך לטענתה לא נטמאה עמו. טענתה נבדקת באמצעות מבחן ייעודי: הכוהן משביע את האשה, וכותב את שבועתה על קלף. את הקלף הוא מכניס למים המאררים, שהם בלילה של מים קדושים ועפר מקרקע המשכן. מים אלה מוחקים את הדיו מן הקלף.

הכהן משקה את האשה מים אלה. אם נטמאה, תצבה בטנה ותיפול ירכה. אם לא נטמאה, לא תחלה ואף תתעבר. כך לפי ספר במדבר, פרק ה'.

דמיונו של פרישמן ניצת כתוצאה מאכזריותו של המבחן. בסיפורו "סוטה" נופח פרישמן רוח חיים ואישיות ייחודית בדמויות הגנריות המככבות בספר במדבר: האשה, הבעל, הכהן. באמצעות ספור מעשה אשר היה יכול לקרות, הוא מוחה על שרירותיות המבחן ועל כחו של הכהן: שופט ומוציא לפועל, ואף יותר מכך.

קהל גדול שבעתיים מן הקהל הראשון נאסף מסביב. מימינה עמד איעזר וראשו מורד לארץ ומשמאלה הכוהן. האשה היתה באין לבוש על בשרה ורק כותונת-בד לבנה כיסתה את מערומיה, ותיראה בעיני הקהל בכותונת הארוכה והלבנה הזאת גבוהה פי שניים בקומתה. ואולם פניה הלבינו שבעתיים מן הכותונת.

ראשית סיפור / אלכסנדר סרגייביץ פושקין

יום ראשון, יוני 15th, 2008

תרגם: דוד פרישמן.

בְּסֻכַּת בֵּית-עִבְרִים אֲבֵלָה וְצָרָה
מְנוֹרָה בוֹעֶרֶת בַּפִּנָּה הָאֶחָת;
וּלְאוֹר הַמְּנוֹרָה יוֹשֵׁב אִישׁ זָקֵן
וְקוֹרֵא בַתּוֹרָה. הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת
יוֹרְדוֹת וְנוֹפְלוֹת עַל-סִפְרוֹ לְפָנָיו.
עַל-עֶרֶשׂ קְטַנָּה וְרֵיקָה מִשְׁתַּחֲוָה
אִשָּׁה עִבְרִיָּה צְעִירָה וּבוֹכָה;
בַּפִּנָּה הַשֵּׁנִית אִישׁ עִבְרִי צָעִיר
שָׁקוּעַ בִּמְזִמּוֹת עֲמֻקּוֹת וְרַבּוֹת,
וּמוֹרִיד אֶת-רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ בִּדְאָגָה.
בַּחֶדֶר הַשּׁוֹמֵם תָּכִין הַזְּקֵנָה
אֲרֻחַת-הָעֶרֶב, אֲרֻחָה מָה-רָזָה.
הַזָּקֵן יִסְגּוֹר אֶת-סִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ
וִיחַבֵּר אֶת-וָוֵי הַנְּחשֶׁת עַל-מַסְגֵּר;
הַזְּקֵנָה תַגִּישׁ הָאֲרֻחָה הַצָּרָה
לַשֻּׁלְחָן, וְקָרְאָה לְאַנְשֵׁי הַבָּיִת;
אַךְ אִישׁ טֶרֶם יָבֹא; נִשְׁכַּח הָאֹכֶל…
הַשָּׁעוֹת חוֹלְפוֹת בִּדְמָמָה, אַף-נִרְדָּם
הַיְקוּם תַּחַת כִּפַּת רְקִיעַ-הַלַּיְלָה –
רַק עוֹד עַל-סֻכַּת הָעִבְרִים לְבַדָּהּ
לֹא בָאָה הַשֵּׁנָה מְשִׁיבַת כָּל-נָפֶשׁ.
מִמִּגְדַּל הָעִיר קוֹל פַּעֲמוֹן יַשְׁמִיעַ
דְּבַר מַחֲצִית הַלָּיְלָה. – וּפִתְאֹם יָד כְּבֵדָה
תִּתְדַּפֵּק – וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת נִבְהָלוּ.
הָעִבְרִי הַצָּעִיר יָקוּם אַף-יִפְתַּח
אֶת-דֶּלֶת הַבַּיִת בִּדְאָגָה מִבָּאוֹת –
אָז יָבֹא הַבַּיְתָה אִישׁ זָר עוֹבֵר-אֹרַח…
[לא נשלם]

השיר קטוע במקור. במהדורה רוסית של כתבי פושקין, מצוין שהקטע "נועד כנראה לפתוח יצירה אפית ארוכה", והתפרסם עשרים שנה לאחר מות פושקין מתוך טיוטה פגומה. אין לו כותרת, ואת זו שלעיל נתן פרישמן לקטע. הנה המקור ברוסית.
אני מאוד סקרנית מה התכוון פושקין לכתוב בהמשך. אפשר ממש לדמיין את החדר ואת יושביו – אך למה הם מחכים? אולי להודעה מן המלחמה? אולי מישהי עומדת ללדת? אולי מדובר בפחד מאנטישמיות? ומי הוא הזר שבדלת? רק פושקין ידע…

[לקריאת תרגומים נוספים של שירי פושקין מאת פרישמן, לחץ כאן. תודה לרונן סוניס על העזרה בפרטים על המקור הרוסי]


אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.