Posts Tagged ‘ירושלים’

דוד ילין נאנח בגין תיירים צרפתיים

יום ראשון, נובמבר 23rd, 2014

ירושלמים רבים נאנחים בשנים האחרונות לנוכח השפעת תיירים צרפתיים (שחלקם הופכים בעלי-בית נפקדים) בעיר הקודש. גם דוד ילין נאנח לנוכח צרפתים בירושלים (ובשאר הארץ), בשנת תרנ"ו (1895-1896), כמסופר בזכרונותיו בכרך ירושלים של תמול:

אך בשבועות האחדים האלה עוד ידיהם מלאות עבודה, כי בימים האלה באו הצרפתים כחמש מאות איש לבקר את הארץ, ונסעו בה ותרו אותה לאורכה ולרוחבה בעגלות.  והצרפתים בבואם אורחות אורחות המה באים, לא כיתר בני העמים הנוסעים להם איש איש לבדו על חשבונו.  והתאכסנו כולם בבתי האורחים אשר בנו להם אחיהם כהניהם פה, וכהניהם אלה ילכו אתם להורותם את כל המקומות הקדושים, כי גם הבאים רובם כהנים המה ומיעוטם הדיוטים אנשים ונשים, ובבואם ויצאו אחיהם לקראתם, ומנגינתם עוברת לפניהם הלוך ונגן, והמה כולם ילכו שורות הלוך ושורר מזמורי קודש, עד בואם העירה, וצלבי האריג האדומים התפורים על חזיהם יזכירונו את ימי מסעי הצלב בשעתם ואת כל תוצאותיהם לישראל.

נפח עם עקרונות

יום שבת, ינואר 5th, 2013

יצחק שריון מספר בזכרונותיו על היישוב הישן בירושלים. הנה קטע קצרצר שלו קרא שריון "פסיכולוגיה של 'חלוקה'":

כשראיתי פעם נפח אומן, עומד על יד בית הממונה ונדחק בין ההמון, כדי לקבל את חלקו בסכום של שמונה או עשרה גרושים שאלתיו: "איך זה כדאי לך להתבטל ממלאכתך לזמן כל-כך רב, שבו בטח היית מרויח מעבודתך יותר מאשר תקבל פה?" השיב לי: "ומה אעזוב את חלקי בשביל הממונה?"

זכרונות יצחק שריון הצטרפו החודש למאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה.

האדרת נשים ויוזמה־נשית בראשית המאה ה־20: פֵּרוּרִים לְהמחשָׁה

יום שלישי, אוגוסט 21st, 2012
  • ביטוח־לאומי  — בראשית המאה העשרים זו היתה מושה הוכשטיין: הגיעו אליה מכל קצוות העיר ידיעות על צורך בעזרה מיידית. של כסף, בגדים, כלכלה וטיפול רפואי עד הבית.
  • בעלת הפרדס העברי הראשון בא"י, שרה איטה פלמן: ביצועיסטית עקשנית ולוחמת (כנראה הפרדס של שנת תרמ"ד התמלא במגדלים היום).
  • כשה"מזגן" לא פעל בחדשי החורף, היתה זו דבורה השחורה, היפה והנאוה שמכרה פחמים לבעלי־היכולת ויותר מכך, חִלְקָה לדלי־האמצעים – מתן־בסתר של פחמים להסקה, ללא הבדל דת, גזע ומין.
  • דמי־לידה: ה"פאשידורה" (מספניולית : תמיכה ליולדות עניות), יוסדה בשנת תרי"ט ע"י הברונית בהטי רוטהשילד: אשר הפקידה קרן בבנק, שהיתה מיועדת אך ורק ליולדות עניות.
  • הפקת החתונות, לחסרי האמצעים: הדודה שרה לאה, ארגנה בהתנדבות, הכל־בכל־מכל ואפילו לְהָקָת־מתופפים שתשמח את המוזמנים.
  • מחויבות אישית: ביזמת פורטונה די בכר, מנהלת בית־הספר לבנות, חניכותיה תפרו וציידו את מוסדות הבריאות בירושלים מכלי־מיטה ועד בגדים עליונים ותחתונים.
  • חסרי דיור והכנסות: אצל פעשא פייגל קרמר מצאו את מחסורם. ו"מכונת הכביסה" שלהם היתה הכובסת מרים מזרחי.
  • הרעבים קיבלו את מזונם מסִירֵיהָ של בלומה קפלן, עוד טרם ישבו בני ביתה לשולחן.
  • אגודת "עזרת נשים": ידיהן בּכָּל וכספן מתרומות.

תקופה ארוכה וקשה, עוני משׁוועַ, רעב ומצוקה־קיומית ליוּו את תושבי הארץ שאמונתם ועקשנותם ניצחה את יְאוּשָׁם. וזאת בעזרת יוזמה־נשית שתרומתן היום־יומית למען הקהילה, הייתה להן צו חיים.

לו הייתי מחזאית־בימאית, היו תמונות מ־10 חוברות בנות ציון וירושלים (בקרוב במאגר) של פנחס גרייבסקי מוצגות על הבמה.