Posts Tagged ‘מכתבים’

מכתבים שפופים מאת ברנר

יום שני, דצמבר 15th, 2014

כאשר עסקתי בהגהת מכתביו של הסופר יוסף חיים ברנר, נתקלתי במספר התבטאויות שלו שהפליאו אותי במידת הרלבנטיות שלהן לנושאים שבהם אנו עוסקים גם בימינו אלה. להלן שתי דוגמאות:

במכתב 713 (מחודש מאי 1919) המופנה לא.י. שטיבל, בעל הוצאת הספרים שטיבל, שהתכוון כנראה להדפיס את רוב ספרי הוצאתו בארה"ב.

"עכשיו, שפיכמן פה, ראוי לך, לפי דעתי, להתחיל בעבודה ממשית בא"י…..גם ספרי התרגומים שנעשו פה צריכים, כמדומה, להידפס פה. אין שום טעם להדפיס הכל באמריקה. אמנם, הדפוס הוא פה ביוקר, אבל מה אינו פה ביוקר? והרי אי-אפשר לעזוב את א"י לגמרי."

ובמכתב 740 (מחודש יולי 1919) אל ברל כצנלסון.

"באויר של רפיון-ידיים ויאוש פנימי השורר בארץ………..אני, למשל, עד כמה שאני מכיר את זה שנקרא עם יהודי, איני מאמין כי הוא יעשה ישוב ארץ-ישראל. גם להבא יתקבלו איזו כספים לחלוקה (בישוב הישן והחדש) וגם להבא יבואו איזו פקידי-מעלה בצירוף מאות אנשים לארץ בכל שנה, שששים-שבעים אחוזים מהם ישובו על עקבם. חמישים אחוזים מן הצעירים הנמצאים כבר בארץ אף הם ילכו מפה בהזדמנות הראשונה."

אפשר להתנחם בכך שלמרות הפסימיות של ברנר הצליח הישוב הקטן שהיה אז בארץ לגדול פי כמה במספרו ולהקים את המדינה, שהוא כנראה לא צפה אותה.

(הערת המערכת: המכתבים יעלו למאגר פרויקט בן-יהודה בחודשים הקרובים.  את כתבי ברל כצנלסון נתחיל להגיש לציבור באחד בינואר, עם פקוע זכויות היוצרים.)

וחג שבועות תעשה לך – ציון 109 שנה למותו של אליהו מידניק

יום שלישי, מאי 14th, 2013

וְחַג שָׁבוּעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ 
בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים.

                  שמות, ל"ד, כ"ב.

 

השבוע היה לנו עונג מיוחד לארח את אחד מידידי הפרויקט הוותיקים, מר שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק, במסגרת פרויקט "אנשי רוח ותרבות מקריאים מיצירות הפרויקט".

כיוון שערב שבועות בפתח, בחר אבנרי להקריא קטעים פרי עטו של אליהו מידניק, אשר בצאת חג השבועות ימלאו 109 שנה להתאבדותו, ועודנו עלם צעיר בן 23.

אבנרי פותח בארבעה מכתבים שמשגר מידניק הצעיר אל חיים נחמן ביאליק, אותה העת עורך כתב העת המכובד "השילוח", וכן קטע מתוך סיפורו של מידניק, "חולשה", אשר "מתקשר ביסודותיו האטוטביוגפיים למכתבים", כפי שמסביר אבנרי. והרי התוצאה לפניכם –

[embedplusvideo height="281" width="450" editlink="http://bit.ly/14u84fm" standard="http://www.youtube.com/v/QgtUz_5RzrE?fs=1" vars="ytid=QgtUz_5RzrE&width=450&height=281&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep4121" /]

 

הודות לאבנרי, לפניכם אחד המכתבים המקוריים בכתב ידו של מידניק*, אשר נכתב ב – 27.01.1904. במכתב מביע מידניק עצב רב על כך שביאליק פסל כפי הנראה את כתב היד ששלח אליו מידניק לפירסום ב"השילוח" –

אחד ממכתבי מידניק לחנב

פחות מחצי שנה לאחר המכתב, ב – 22.05.1904, מוצאי חג השבועות של גלויות, שם מידניק קץ לחייו ופרץ יצירתו נגדע באיבו.

אמנם לא קציר חיטים אך פרי עמלנו הצנוע — עשות יד זיכרון למידניק ולסיוע בחשיפת כתביו לקהל קוראים ישן וחדש.

 

בברכת חג שבועות שמח לכל בית ישראל,

שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.

———————————-

* עוד על מידניק וביאליק במאמרו של אבנרי "שמואל אבנרי, 'אליהו מידניק ועורכי "השילוח": נפתולי יצירה, עריכה ואבדן', סדן 4 (תש"ס), 353–387."

 

 

עדכון פברואר 2010

יום ראשון, פברואר 7th, 2010

כמדי חודש בחודשו, העשרנו החודש את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה בעשרות יצירות עבריות ישנות:

החודש נוספו למאגר שלנו שני אגפים חדשים: כתבי המחנך אליעזר שיין, וכתבי החלוץ ישראל בלקינד, מייסד ביל"ו, שאת ספר הזכרונות השלם שלו, בנתיב הביל"ויים, אנו מגישים עתה מחדש לקורא העברי.

הסופר האמריקני הגדול הרמן מלוויל, המוכר לקורא העברי בעיקר בזכות הרומן מובי דיק (שזכה באחרונה לתרגום חדש), קנה את שמו במולדתו דווקא בסיפוריו הקצרים, ברשימותיו העיתונאיות, ובכמה נובלות, בעוד שעיקר תהילתו נכון לו רק אחרי מותו.  אחת הידועות בנובלות הללו נקראת בילי באד, ואת תרגומו של אברהם רגלסון אנו מגישים החודש להנאתכם, כמו גם את תרגומו לרשימותיו של מלוויל מסיוריו באיים אקזוטיים, איי הכשפים – האנקנטאדאס.

תרגום נוסף של רגלסון הוא הפואמה החינוכית דרך עמי, מאת וולטר ל' פילד, סוחר יהודי אמריקני שביקש להנחיל לדורות של יהודים אמריקניים את תולדות העם היהודי ויצירתו הרוחנית בצורת פואמה.

גם את היצירה בת המושבה: רומן ארץ-ישראלי מאת א"ש שטיין אנו מנגישים לקורא העברי מחדש החל מחודש זה, לצד מאמר של שטיין על ג'ק לונדון.

בנוסף, הועשר המאגר במאמרים מאת לוינסקי, גליקסון, סוקולוב, לוינסון, ורגלסון, כמו גם בשירים נוספים מאת וידאל בנבנשת, בסיפור מאת פרישמן, ובנתח הראשון ממכתביו של יהודה ליב גורדון (יל"ג), משנת 1858, בהם ניתן לקרוא על ראשית צמיחתו כמשורר עברי.  החודש אנו מגישים גם את המונוגרפיה של שמואל ליב ציטרון על יל"ג, שעשויה לשמש לכל המעונין מדריך להיכרות עם יל"ג ויצירתו, לחטיבותיה וסוגותיה.

עד כאן סקירת העדכון החודשי הזה.  בשבועות הקרובים נגיש כמה טעימות מתכני העדכון הזה, ובמיוחד מזכרונותיו המרתקים של בלקינד.

גם לאחד העם אין זמן

יום שלישי, אוקטובר 20th, 2009

באיגרת ששיגר אחד העם לפלוני נמ"מ מקייב, הוא כותב:

למר נ. מ. מ. קיוב.
אודיסא, 21 ספטמבר 900.

"גדולי אוה"ע [אומות העולם –פב"י]" רבים הם בכל מקצוע, ועל הרוב חפשים הם מדאגות פרטיות ועובדים עבודה רק לפי מדת כחם, ועל כן יש להם יכולת להקדיש לפעמים שעה פנויה לצרכי יחידים. מה שאין כן בישראל. אצלנו מי שמכניס עצמו בצרכי הכלל מטילים עליו משא לעיפה – באין אנשים די צרכינו – והוא רובץ תחת משאו. אין לי יכולת אפילו להשגיח כראוי על חנוך בני, ומכתבים לעשרות מונחים תמיד לפני ומחכים לתשובה, ועבודתי בכלל רבה מכפי כחי. לכן לא אוכל "להשתעשע" בדברים עם אנשים צעירים הפונים אלי רק בשביל להחליף מכתבים בלי תוכן מוגבל. זמני יקר יותר מדי, ולא אוכל לבזבזו על דברים כאלה. ובכן אבקשך לבל תטרידני בדברים שאין בהם צורך. אם יש לך איזו בקשה ברורה שאוכל לעשותה, הודיעני, ואם לא, אין מן הראוי שתגזול את זמני, ואל תחכה לתשובה.

מצד אחד, הרי זה מכתב קצת לא נעים.  מצד שני, אחד העם בכל זאת טורח בחיבור ובשליחת מכתב תשובה אל נמ"מ, ופונה אל שכלו ואל רגשותיו כאחד ומבקש הבנה — השיא הוא כמובן באזכור העובדה שחינוך בנו שלו סובל מן העומס בעבודתו.

ואותי מסקרן לדעת מה כתב לו אותו טרחן, אך כנראה שלא נדע לעולם…

מלחמת השפות – מכתבי שמריהו לוין

יום רביעי, יולי 22nd, 2009

שמריהו לוין (1867-1935), מספרת הויקיפדיה העברית, היה מנהיג ציוני, פובליציסט וסופר, מראשי הדוברים בקונגרסים הציוניים הראשונים ומהמתנגדים החריפים לתכנית אוגנדה.  הוא היה מיוזמי הקמת הטכניון בחיפה, ונאבק לצד אחד העם לשמירת אופיו העברי של הטכניון. בזמן מלחה"ע הראשונה היה פעיל בהפצת תעמולה ציונית בארה"ב ובקנדה, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל וכתב במספר עיתונים מרכזיים.

מכתבים נבחרים שכתב נאספו בספר המחולק לכרכים לפי תקופות.  הסגנון נעים ורהוט והתוכן מרתק; למשל, בכרך "העברית בימי מלחמת השפות בארץ ישראל" מאוגדים המכתבים הסובבים סביב נושא המאבק על שפת הלימוד בטכניון, האם תהיה גרמנית או עברית. 

במכתב שנכתב לאחד העם מחיפה, ב-4 ביולי 1913, כותב לוין:

"מתפלא אני שעובר אתה בשתיקה על הנקודה הפוליטית שיש בדבר. הן מי כמוך יודע, עד כמה העלינו עלינו את חשדה של הממשלה האנגלית ע"י הגרמניות החיצונית שיש בהציונות, והנה על הראשונים אנו מצטערים ונבוא להוסיף מוסד גרמני מכף רגל ועד ראש. היתכן, כי גם אנו נסייע לדבר כזה?"

ממכתבי לוין אפשר ללמוד הרבה על המאבק הפוליטי שהתרחש, על האינטרסים של הקבוצות השונות המעורבות בוויכוח – הנדבנים האמריקאים, הציונים וחברת "עזרה" הגרמנית (ה"הילפספעראיין") ומייסדה ד"ר פאול נתן – על המאמצים שהושקעו, וגם לא מעט "כביסה מלוכלכת".

ב-2 לספטמבר 1913 כותב לוין ליהודה לייב מאגנס, ממנהיגי הקהילה הרפורמית בניו-יורק:

"את מכתבך מן כ' אוקטובר קיבלתי אחרי ישיבת הקוראטריום […]. קשה היה לנו להשיבך בבירור איך עליכם להתנהג כעת, אחרי שנגזר דינו של המוסד הטכני לשלילה. כבר הראיתי לך במכתבי מחיפה, מן כ' סיון שנה עברה על הסכנה הצפויה להמוסד מצד האדונים הברלינים, המתעתדים להכניסו לרשותם הם ולהרחיק ממנו כל השפעה לאומית. […] המלחמה היתה לי מבית ומחוץ, מבית – עם הקיצונים שלנו שמאסו בכל פשרה, ומחוץ – עם האדונים הברלינים. […]

כל הזמן הייתי טרוד בחיפה גופא בעבודת סידור הבניה ומחיפה נסעתי כמעט ישר לווינא, ומעולם לא עלה על דעתי כי הד"ר נתן ישתמש בשעת כושר כזו […]. בכוונה נתן להמחלוקת הזו בדבר שפת הלימודים צורת מלחמה שבין אנשי מעשה, הדואגים רק בעד קיומו והתפתחותו של המוסד עצמו ובין הציונים, שאין להם בעולמם אלא מוסדות לשם תעמולה ופרסום. בדרך מקרה נודע לי, כי ביחוד השתדל במכתביו להבאיש את ריחי בעיני הקוראטרים האמריקנים ומהיות שמר שיף [יעקב, נדבן אמריקאי – נ.א], […] מפחד הוא מהציונות ומשתמש בכל הזדמנות הבאה לידו להטעים ולחזור ולהטעים, שלא יחשדוהו חלילה בציונות, לא החטיאו כפי הנראה מכתבי הד"ר נתן את מטרתם. […]

בשום אופן אי אפשר להניח, שהחברים באמריקא שנכנסו להוועד אחרי השתדלות גדולה מצדי, כידוע לך, יהיו מסייעים להעמיד פסל בהיכל התחיה. איני יכול לבוא בעצות מרחוק אבל מבקש אני אותך בכל מיני בקשות שבעולם, שאתה מצדך בל תנוח ובל תשקוט, עד שתוציא כאור את משפט המוסד ועד שתסביר לידידינו באמריקא, עד כמה הוא מן הנמנע להרוס ע"י מוסד חדש מה שנבנה ונוצר ע"י אחרים בכל כך הרבה עמל, צער ויסורים."

ולבסוף, במכתב לאחד העם מה-9 לדצמבר באותה שנה, שיפור במצב:

"לאחי וידידי היקר והנעלה, שלום וברכה!

[…] הקנאה לשפתנו ולקנינינו הרוחניים הגיעה להתרוממות הרוח מאין כמוה. היום קיבלתי העתק מטלגרמא של מרכז המורים, שלא ניתנה עוד להתפרסם: כל המורים בבתי הספר של "עזרה" בירושלים עוזבים את ה"עזרה", אם לא ימלא את דרישותיהם להורות רק בעברית בלי יוצא מן הכלל. להגרמנית הם מפנים רק מקום שפה זרה. לד"ר נתן נתנו ארכה של ד' ימים. ד"ר נתן מאיים, כי יסגור את כל בתי הספר. אפילו דוד ילין כותב לי, כי צריך לברך על המשבר הזה, "מפני שעל ידו נצא משעבוד לגאולה ומעז יצא מתוק". יקירי ורבי! החלמת, כי עוד בימינו יקום דור חי כזה היודע להגן באופן כזה על קנינינו, על שפתנו ותרבותנו? מתקנא אני בך, שזכית לכך, מתקנא אני בך, שזכית לראות את עולמך בחייך.

אצלי אין שום ספק, כי ננחל נצחון גדול, כי מעתה יבינו הכל את ערכה של העבודה התרבותית בארץ, ולא יתנו עוד לאחרים להתעלל בתרבותנו.

שלך באהבה גמורה

שמריה הלוי."

לקריאת המכתבים כולם לחץ כאן.