Posts Tagged ‘מנדלי מוכר ספרים’

ספר הקבצנים – מנדלי מוכר ספרים

יום רביעי, יוני 10th, 2009

היום, לקראת ערב ההוקרה למתנדבי פרויקט בן-יהודה שיערך בשבוע הבא, קטע מתוך "ספר הקבצנים" מאת מנדלי מוכר ספרים, שיסופר על הבמה על-ידי מספר הסיפורים יהודה עצבה.

פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ואותו היום שבעה עשר בתמוז היה. ואני יושב לי על דוכני בעגלה עטוף בטלית ומעוטר בתפלין, מחמר כלאחר-יד אחר סוסי בשוט שבידי ומתפלל שחרית, מתכון ועוצם עיני, שלא לראות את העולם לפני בשעת תפלה. והיא, התולדה, כלומר הטבע בלשונם, היתה באותה שעה, מעשה-שטן, נאה מאד וממשכת אותי להסתכל בפניה, והיו הרהורי לבי מנצחים זה עם זה. יצרי הטוב אומר: "אסור – אל תסתכל"!… וכנגדו יצרי הרע מסית ואומר: "מותר! הסתכל ויהנה לבך, שוטה שבעולם!" ועמד ופקח לי עין אחת. ומיד נגלתה עלי היפהפיה הזו בהדר כבודה – ותמונה נאה לנגד עיני: שדות כוסמין בלבלובן, לבנות כשלג, אצל שורות שורות מוצהבות של חטים ושל גבעולי קטניות גבוהים וירקרקים; בקעה נאה צומחת דשאים וחורשה של אגוזים לשני צדיה, ובתוכה שוטפת בריכת מים זכים כעין הבדולח וזהרורי חמה בוקעים בהם וחופים פניהם בתורי זהב וקשקשי כסף; עדרי צאן ובקר נראים מרחוק כנקודות שחורות, שחומות ואדמדמות בנאות-דשא שם. – "אוי לאותה בושה! – מיסרני יצרי הטוב במילי-דאבות – המהלך בדרך… ומפסיק ממשנתו ואומר: מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה!… כאילו מתחייב בנפשו…"

[…]

יהודי, מכיון שהוא שופך שיחו לפני המקום ואמור לפניו פזמון, כסבור הוא שעשה כל מה שבידו, ודעתו נחה ומתישבת עליו, כתינוק זה לאחר שלקה מוחה דמעתו ושותק. מיסב אני על דוכני ומחליק לי את זקני בנחת-רוח כאומר: רבונו של עולם! אני עשיתי את שלי ויצאתי ידי חובתי; עכשיו אין הדבר תלוי אלא בך. עורה נא, התעורר נא והראני חסדך, אב רחום וצדיק! – "הידא, בהמתי! הרימה פעמיך ולך נא ונא, במחילת כבודך!" – אומר אני לסוסי בפה רך, מפיסו על שהייתי מזלזל בו מתחלה וקורא לו "נבלה". והעלוב הזה מחוה לי קידה, כורע על רגליו הקדומות וכובש ראשו בקרקע ומתאנח, כאלו הוא אומר: "אדוני! ומספוא מה תהא עליו?" חייך, שפקח אתה – אומר אני, ומרמז לו בשוט שהוא רשאי לקום ולעמוד על רגליו. – לא לחנם נאמר: "ציון, בך כל בהמה ועוף חכמו!" כלומר, אפילו בהמותיך, כנסת ישראל, פקחות הן… אבל אין זה מעניני. ומתוך אמירה זו באתי שוב לידי הרהור בכנסת ישראל, על חכמתה ודעתה ומנהגיה, על אותן הבריות היפות שבתוכה ועל רוע מעמדה, המקום ירחם עליה. ראשי החל מתנדנד אילך ואילך, מחשבות לבי מתבלבלות, וכשפיפון נראה לי בדמיוני – נבוכדנאצר וסיעתו פורעי פרעות בישראל, משברי דלתות וחלונות ומקרקרי קיר. מהומה ומבוסה ומבוכה. יהודים, קצתם לבושי טליות וקצתם טעוני חבילות של סחורה, סמרטוטין ובלואי בגדים, אוזרים חלציהם, שואגים "הושע-נא!" ורצים… ואני נושא את רגלי, מתגבר כארי וקופץ – ומשתטח מלוא קומתי על גבי הקרקע.

דומה שחטפתני השנה, לא עליכם, וישנתי באמצע תפלתי. רואה אני והנה עגלתי טובעת בתוך אמת-המים, ובאחד מאופניה האחרונים נתונה סדנא של עגלה אחרת. סוסי רגלו האחת עומדת מחוץ לעבותות העגלה והוא ממושך, דחוק ולחוץ ורע רע לו. ומאידך גיסא קללות נמרצות עולות ובאות לי בלשון יהודית וגניחה ושעול כאחת נשמע משם. יהודי אתה! – אומר אני בלבי – אם כן למיחש לא מיבעי… ומיד אני קופץ ובא לשם מלא חמה. והנה איש יהודי סבוך בטלית ותפלין מפרפר לפני תחת עגלה. הרצועות והשוט כרוכים יחד, והוא מפרכס ומשתדל בכל כחו לצאת מן המצר. אני תוהא וצועק עליו: היאך! והוא משיבני בקול: היאך והיאך! – אני משלח בו חרון אפי וכל חלומותי הרעים שחלמתי, והוא חוזר ומשלחם בי ואין אחד מאתנו רואה את פני חברו. אני לו: יהודי, איך אינו בוש וישן בתוך תפלתו? והוא לי: יהודי, איך אין מורא שמים עליו והוא מתנמנם? אני מקללו באביו, והוא – באבי ובאמי. אני חובט את סוסו, והוא מתיר את עצמו מאסוריו ועומד וחובט את סוסי. הסוסים מתהוללים ומזדקפים קוממיות, ואנו כועסים ומשתערים זה אל זה כתרנגולים ומתכוונים להחזיק זה בפאותיו של זה. שעה קלה היינו עומדים שותקים ומסתכלים אחד בפני חברו. אמנם מה נהדר היה מראה זה! שני גבורי ישראל בטליותיהם ותפליהם עומדים בשדה זועפים ונזעמים ומזומנים להיות סוטרים אחד בלחיו של חברו… אשרי עין ראתה אלה! עוד רגע ומכות-לחי מתרגשות לבוא, – ופתאם נרתענו לאחורינו ושנינו בבת-אחת קוראים תוהים ומשתאים:

– אוי, ר' אלתר!

– אוי, אוי, ר' מנדלי!!

כל כך נעים לקרוא, שלא מתחשק להפסיק… המשיכו את הקריאה כאן.

שמעון שמואל פרוג

יום חמישי, פברואר 26th, 2009

הנה שיר יפה מאת שמעון שמואל פרוג (1916-1860), משורר יהודי שנולד ברוסיה וכתב בעיקר ברוסית וביידיש, ומעט מאוד בעברית. השיר הוא אחד מאותם שירים עבריים מועטים שחיבר פרוג, זמן קצר לפני מותו.  פרוג הוא בן דורו של ביאליק.

הַגַּנָּב

נִמְצָא הַגַּנָּב – וְחָמָס בְּיָדוֹ
קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים,
וְהוֹלֵךְ הַקּוֹל מֵאִילָן לְאִילָן:
"קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים!!!"

וּמִי הוּא הַשׁוֹדֵד? – בֶּן שְׁמֶרִיל הַסַּנְדְּלָר
וּשְׁנוֹת יְמֵי-חַיָּיו חָמֵשׁ.
וְקוֹרְאִים מִקְצַה הַגַּן עַר קָצֵהוּ
הַשֶּׁרֶץ, הָעוֹף וְהָרָמֶשׁ:

"מֻתָּר לִקְרֹעַ אוֹתוֹ כַדָּג,
לְחֶנֶק, לִסְקִילָה הוּא רָאוּי!"
וְצוֹעֵק אַחֲרֵיהֶם הָעוֹרֵב: – "קְרַע! קְרָע"
הַיּוֹנָה הוֹמִיָּה: " כָּרָאוּי!…
כָּרָאוּי… כָּרָאוּי… כָּרָאוּי!"…

וְעוֹמֵד רַק אֶחָד בַּגָּן – הָאֱגוֹז,
שׁוֹטֵחַ עֲנָפָיו אֵלֵינוּ
וְקוֹרֵא וְאוֹמֵר לְכָל עוֹבֵר: – "אֱכֹל
מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ,
מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ"…

השיר בעיני מעיד על טבע האדם, כי רבים ממהרים להוקיע את מפרי הסדר, למרות שבפועל, וגם במקרה הזה, המעשה נעשה מתוך תמימות. השיר רומז על כך שהטבע (העץ) שייך בעצם לכולם. אף שאפשרי הוא שהעץ בשיר שייך למישהו ולכן הפעוט אכן גנב את הפרי, בפועל היה די שפע כדי שיוכל לקחת בלי להזיק לבעל העץ, והנזיפה מיותרת…

* * *

בשיטוטי בויקיפדיה נתקלתי בתמונה הבאה של חוג הסופרים באודסה. התמונה פורסמה בעיתון "החדר העברי" (Еврейской неделе) שערך שמעון דובנוב, גיליון מס' 46, ב-13 בנובמבר 1916 , והיא קנין הציבור.

חוג הספרות באודסה, לפני 1916
מימין לשמאל: שמעון פרוג, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ש. אנ-סקי ויהושע חנא רבניצקי.

באתר פרויקט בן-יהודה אפשר לקרוא את כתבי פרוג העבריים וכן תרגומים של שיריו מאת אברהם לוינסון, המובאים ברשות בעלי הזכויות היוצרים על התרגום. בעתיד נפרסם גם את כתביו שתורגמו בידי יעקב לרנר. אם ידוע לכם על יצירות נוספות שחיבר פרוג בעברית, או שתורגמו לעברית , כתבו לנו!

הופעה נוספת של יהודה עצבה מספר את "ספר הקבצנים" של מנדלי מו"ס

יום ראשון, נובמבר 9th, 2008

המלצתי כאן בזמנו על מופע שבו מספר הסיפורים יהודה עצבה מספר את "ספר הקבצנים" של מנדלי מוכר-ספרים. תוכלו לקרוא עוד כמה מלים על התרשמותי מהמופע ברשומה ההיא.

מי מכם שמעונין ליהנות מהמופע, יוכל לעשות זאת במועד נוסף: 27 בדצמבר 2008, בשעה 21:00 בתיאטרון החאן בירושלים (כדאי להקדים בכחצי שעה, כדי להספיק למצוא את המקום, לחנות, לרכוש כרטיס, וכו').

(אם ידוע לכם על מופע או ביצוע של חומרים ממאגר היצירות, נשמח לשמוע ולהשמיע, כאן ביומן הרשת; כתבו אלינו)

יהודה עצבה מספר את "ספר הקבצנים" של מנדלי מוכר-ספרים

יום רביעי, אפריל 9th, 2008

אמש באתי לתיאטרון החאן לשמוע את מספר הסיפורים יהודה עצבה מספר את "ספר הקבצנים" של מנדלי מוכר-ספרים. הטקסט המקורי ארוך למדי, ומכיל הרבה סיפורים על הרבה דמויות, ולכן עיבד אותו עצבה לנוסח מקוצר יותר, אך הקפיד לשמור על לשונו של מנדלי ועל סגנונו המיוחד. הסיפורים, הנשזרים זה בזה בחֵן, היו מרגשים ומבדחים חליפות. נהניתי מאוד.

בעת שעיבד את הטקסט למופע, נעזר עצבה במהדורה האלקטרונית של ספר הקבצנים (ר' קישור לעיל) שבמאגר היצירות של פרויקט בן-יהודה, וכך נודע לי על המופע שהוא מתכנן. בעיני, עצבה מוכיח שליחם של הטקסטים הללו לא נס, ומדגים את עושרו של האוצר המוזנח שלנו, קנין הציבור שברובו אינו מוכר לציבור.

למעונינים, יש הופעה נוספת ביום ששי הקרוב, אחד-עשר באפריל, ב"בית גבריאל" שלחוף הכינרת, בשעה אחת-עשרה בבוקר.

(אם ידוע לכם על מופע או ביצוע של חומרים ממאגר היצירות, נשמח לשמוע ולהשמיע, כאן ביומן הרשת; כתבו אלינו)