Posts Tagged ‘פורים’

לכבוד פורים: שיר חבר המשורר על ימי הפורים מאת יוסף צרפתי

יום חמישי, מרץ 5th, 2015

יוסף בן שמואל צרפתי, משורר יהודי בן הרנסנס האיטלקי, חי ופעל ברומא ובפירנצה במאות ה- 15 וה- 16 (נפטר בשנת 1527). הוא היה רופא במקצועו, משכיל בתחומי המתמטיקה והפילוסופיה ושלט היטב בעברית, ארמית, ערבית, לטינית ויוונית. מרבית כתביו אבדו זה מכבר, אך חלק משיריו הנפלאים שרדו בעברית ויועלו בקרוב לאתר פרויקט בן-יהודה. תודתנו העמוקה לד"ר דן אלמגור, אשר בזכות מאמצי השימור שלו הגיעו שירי צרפתי למערכת הפרויקט. כמו כן, תודתנו למתנדב ד"ר ערן גרף על ההיכרות עם מר אלמגור היקר, ואחרונה חביבה, תודה לרכזת המתנדבים שלנו, הגב' צחה וקנין, על הטעימה הפורימית ששלחה לנו, להנאת כולכם.

פורים שמח מכל צוות פרויקט בן-יהודה!

עדכון: השירים זמינים עתה במאגר היצירה.

—————————————————————————————————————–

 

יוסף צרפתי / שיר חבר המשורר על ימי הפורים

(המשקל: המתקרב  0 / 0 // 0 / 0 // 0 / 0 // 0 )

 1         יְהַלֵּל הֲגִיגִי                  בְּיוֹם תַּעֲנוּגִי              לְמַשְׁפִּיל אֲגָגִי               וּמֵרִים עֲדָתִי,

2         אֲשֶׁר קָם בְּחַרְבּוֹ         וְהִשְׁחִית בְּאוֹיְבוֹ;           וְהִקְשִׁיב בְּטוּבוֹ           לְקוֹל צַעֲקָתִי.

3         בְּיוֹם זֶה מְנוּחָה,         וּמִנְחָה שְׁלוּחָה             תְּשַׁבַּח בְּשִׂמְחָה           וְגִיל דַאֲגָתִי.

4         וְאֶקְרָא מְגִלָּה              בְּתוֹךְ עַם סְגֻלָּה,          וְאֶתֵּן תְּהִלָּה                לְמַקְשִׁיב צְלוֹתִי.

5         וְהָמָן אֲקַלֵּל,                וְרִשְׁעוֹ אֲמַלֵּל               בְּקוּמוֹ לְחַלֵּל             גְּאוֹן נַחֲלָתִי.

6         וְלִבִּי אֲוַתֵּר                 לְנִין קִישׁ וְאֶסְתֵּר,          וְרַגְלִי תְּנַתֵּר                 בְּחַדְרֵי נְוָתִי.

7         וְאָרִים בְּמוֹרָא             בְּרֹאשׁ כָּל-אֲמִירָה         עֲנַף הַזְּמוֹרָה                לְעֵץ גַּאֲוָתִי,

8         וְאָשִׁיר, וְאָרוֹן,             וְאֶקְרַא בְּגָרוֹן,              וְאָגִיל בְּזִכְרוֹן              פְּדוּת עַם בְּרִיתִי.

9         וְחֵיק הַצְּבִיָּה               אֲחַבֵּק, וְהָיָה               בְכוֹסִי רְוָיָה,               לְמִרְמָס חֲבִיתִי.

10       וְאֶשְׁכַּח פְּגָעַי              וּמִקְרֵי רְגָעַי,                וּפִצְעֵי פְּשָׁעַי              בְּיוֹם אַחֲרִיתִי.

11       וְאָכִין לְשִׁנַּי                 הֲמוֹן מַעֲדָנַי,               וּבִּדְמֵי גְּפָנַי               אֲכַבֵּס כְּסוּתִי.

12       וְאֶבְחַר לְיָפֶה              בְּמַשְׁקֶה וְאוֹפֶה,          וְטַבָּח מְשׁוּבָּח            בְּשַׂר תַּאֲוָתִי.

13       מְבוּשָׁל וְצָלִי               לְמִשְׂגָּב יְהִי לִי,            וְלֶחֶם וְקָלִי                 אֲשַׁוֶּה רִנָּתִי.

14       וְאֶשְׁכַּר וְאִישַׁן             כְּאַחַי בְּשׁוּשָׁן               בְּמִיץ טוֹב וְיָשָׁן,          וְעָרְבָה שְׁנָתִי.

15       וְאֶעְבוֹד בְּהוֹנִי             וְכֹחִי וְאוֹנִי                  לְכָל-תַּחְכְּמוֹנִי             בְּחַיַּי וּמוֹתִי.

16       בְּיַד אֶל שְׁלוֹמִי,           וְשָׁכְבִי וְנוּמִי,               וְשִׁבְתִּי וְקוּמִי,             ובוֹאִי וְצֵאתִי.

17       וְלוֹ כָל-כְּבוֹדִי               וְזִיוִי וְהוֹדִי,                 וְחֶפְצֵי מְאוֹדִי              בְּשָׂדִי וּבֵיתִי.

18       בְּצִלּוֹ אֲקַנֵּן,                 וְדָתוֹ אֲשַׁנֵּן,                וּבִזְמִיר אֲרַנֵּן,              וְאֶשְׁכַּח בְּכִיתִי.

19       וְאֶבְטַח בְּנוֹרַא             עֲלִילוֹת מְקוֹרָא,          בְּעֶבְרָה וְצָרָה               יְהִי לִי פְּדוּתִי.

אשה מצרית או צ'רקסית — לאחשוורוש לא אכפת

יום שלישי, פברואר 26th, 2013

האם אירועי מגילת אסתר קרו באמת?

המתנדבת הותיקה נורית רכס ביקשה לשתף אתכם בטיעון שמביא זאב יעבץ בכרך השלישי של חיבורו תולדות ישראל, מפי שלמה יהודה רפפורט (שי"ר):

רבים מסופרי דורותינו, אשר חזון לבם יקר בעיניהם מכבוד כתבי הקדש, הקלו את דעתם במגלת אסתר, ויערבו את לבבם לאמר, כי כל המאורע המספר בה, בדוי הוא מעקרו, אחרי כי איננו נמצא בספר דה"י הקדמונים לשאר העמים הנראים להם נאמנים יותר מספרי קדשנו.  על הבטול הנמהר וסר הטעם הזה, כבר הרים קולו ראש מבקרי דורותינו, הרה"ג רש"י ראפפאפורט ז"ל לאמר:

"יש לתמוה על האיש אשר כמשתאה ישאל:  למה לא נמצא דבר מכל הספור הזה בדה"י לעם פרס?  כי מלבד אשר לא היו להם אז סופרים נכונים ומזכירים כל הנעשה, ואין בידנו שום ספר שלם, אשר יכלול כל קורותם בעת ההיא, הנה גם לא נגע דבר זה להם, כ"א לנו.  והמה לא מצאו במסופר במגלה איזה ענין נפלא ומתמיה מצד עצמו וכו'.  כל בני קדם הורגלו בזה, כי מלכם יבחר לו מארמון נשיו, האשה אשר תיטב בעיניו, מבלי להביט על עמה ועל מולדתה;  ועוד גם היום אין איש מהם שם על לב אם המלך הודו או פרס לקח לו אשה מארץ מצרים או מטשירקאסיא, וגם להשמיד עם נכנע ומוזר מארץ אחרת, או להנחם מזה ולהחיותם, אין חדש העת ההיא ובארצות ההן, וכמה אומות נהרגו ונשמדו ויאבד כל זכר למו וכו'"  (בכורי העתים תקפ"ח עמ' 177).

השתכנעתם?

ויקיפדיה מוסיפה עוד על הרקע ההסטורי לאירועי מגילת אסתר, אך השאלה נותרת פתוחה.

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוש – רשומה פורימית מאת צחה וקנין

יום שלישי, מרץ 6th, 2012

כאשר הקלדתי את מחזהו של: קדיש יהודה-ליב סילמן (1880–1937): וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוש*; אשר התפרסם בשנת תרפ"ט (1929), חשבתי לתומי שהמחזה נכתב בשנת תשע"ב (2012).

כותב סילמן, מורה, משורר, סופר, מתרגם ובלשן, בדרכו הרצינית-המתבדחת, באמצעות פיו של המן בן המדתא, את דעתו על תפקידוֹ כְּשׂר :

"גם שר רם אינו אלא בשר ודם!  ועלי להשקיט כל ריב בין ניטיב לניטיב.  יש במדינה שני עמים, פרסים וטרסים.  מה שרוצים הפרסים לא טוב לטרסים, ומה שעושים הטרסים לא טוב לפרסים.  הפרסים מרובים והטרסים מועטים.  אלה יושבים באהלים ואלה בבתים.  אלה אוהבי שממה ואלה מבקשים להתישב על האדמה.  אלה רוכבים על גמל ואלה מבקשים למדינה נמל.  אלה נגד חשמל ואלה בעד חשמל.  אלה עצלים לא ידעו בושת, ואלה מיסדים בתי חרושת, אלה תמיד צועקים ומריבים ואלה מיסדים «תל אביבים», ועל צד האמת כולם נייטיבים…  ועלי, המן בן המדתא, לשים לב אם הכל «כצעקתה», לשים לב אם הכל כשתיקה, ולנהל פוליטיקה, ולהחזיק בידים את המאזנים, מעט לכאן ומעט לכאן, מעט פרסית ומעט טרסית, מעט ממשלה מתוקה ומעט ממשלה ארסית, להביע שמחה ולהביע אנחה, מעט כך ומעט ככה.  אוי, אוי, אוי, זרש אשתי, הלואי ולא הייתי בשושן בְּגִּשְׁתִּי לְמִשְׂרָה זו רמה, לפני שנים כמה וכמה.  אוי, אוי, אוי.  אַי אי אי, חרפה וקלון.  אולי תתני לי מעט או-דֵה-קולון."

 זוהי דוּגְמִּית לאווירת-המחזה כולו. אקטואליה מחורזת, כאז כן עתה, עוסקת בתחומי-עניין חמים היוצאים באמצעות פיותיהם של דמויות מוכרות ממגילת אסתר.

* המחזה יפורסם בקרוב באתר הפרויקט.

שיר לפורים – רחל מורפורגו

יום שלישי, מרץ 10th, 2009
"אספר תהלות אשה אחת אשר היא יקרה לנו משלשה פנים מצד אמונתנו כי היא ישראלית, מצד עירנו כי היא מילידי טריאסטי, ומצד ספרותנו כי היא משוררת נשגבה ווספורת מהירה אשר בחבוריה הנעימים הוסיפה חן ותפארת ללשוננו הקדושה: משפחת לוצאטו המפוארה, אשר ממנה יצאו בין אנשים אחרים אנשי שם…"

(מתוך ההקדמה לספר "עוגב רחל", אוסף שירי רחל מורפורגו, שנערך בידי יצחק קסטליוני ב-1890, במלאת 100 שנה להולדתה).

רחל מורפורגו (1790 – 1871) הייתה משוררת עברית, בת למשפחת לוצאטו המפורסמת. נולדה בטריאסטה שבאיטליה. שיריה זכו להערכה רבה מבני דורה ובמיוחד משד"ל (שמואל דוד לוצאטו), בן-דודה מצד אמה.

לכבוד החג, הנה שיר שכתבה:

בשנת ויתר עז אדר שני עמד כומר רשע לדרוש ברבים נגד כל האומות ובפרט שפך זעמו נגד היהודים ואמר: כל נוצרי המקבל צדקה מן יהודי חייב חרם, כי אינם עושים אלא להתפאר. ונעשה נס כי לא דרש עוד. ונקבר ביום פורים בשעת הסעודה.

הָמָן נָפָל,
הַנֵּס נִכְפָּל,
וּבְיוֹם פּוּרִים
הָרֹאשׁ נָרִים.

כִּי הַדַּרְשָׁן
כִּדְמוּת כּוּשָׁן
דּוֹרֵשׁ רָעָה,
אוֹתָהּ שָׁעָה

רֶשֶׁת טָמַן
אֶל עַם נִבְחָר,
וּכְמוֹ הָמָן
אֶל יוֹם מָחָר

גָּרוֹן נִחַר
חָלָה נִפְגָּר
מָוֶת אָגַר
כָּל רִשְׁעָתוֹ:

אֶל אֵל נוֹדֶה
כִּי הוּא פּוֹדֶה
גּוֹאֵל עַמּוֹ
כָּבוֹד לִשְׁמוֹ:

* * *
והנה קטע נוסף מן ההקדמה ל"עוגב רחל":

"נפש רחל קשורה בנפש בחור אחד ממשפחת מורפורגו ושמו יעקב, ובראשונה לא אבו לתתה לו, ויפצרו בה לבחור לה איש אחר ולא אבתה שמוע, ותבחר לשבת פנויה בבית אביה. על הענין הזה כתב לה שד"ל שיר אחד, והיא ענתה לו בשיר אחר, לא בלבד עם החרוזים עצמם, כי גם עם תיבות השיר (רובן ככולן) אשר שלח לה. וישלח שד"ל את השיר הזה לבעל כוכבי יצחק (מענדל סטערן) ועל ידו באה רחל לאור העולם; אבל השיר הזה איננו הראשון בחבוריה, כי אם המצבה אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה ונדפסה גם כן בכוכבי יצחק. על יפי השיר הנ"ל ויקר מליצותיו תמהו כל קוראיו ולא האמינו כי מידי אשה יצא, ומן היום ההוא והלאה נדפסו בכוכבי יצחק כמה משיריה וממכתביה אשר כולם נכללים בספר הזה, עד כי חדל המכתב העתי ההוא לצאת לאור. אחר זמן נתנו לה הוריה רשיון להנשא לידיד נפשה אשר הוכיח ה' לה, ויהי זה בחדש אדר שנת התקע"ט; ותשר רחל שירה על כלולותיה, וגם שד"ל אשר היה לו תמיד חלק בכל תולדותיה, שר שיר נאה על המראה הזה ושניהם נדפסו בכוכבי יצחק וגם בכנור נעים של שד"ל חלק ב'."

לקריאת הקטע המלא לחץ כאן.

מתוך "סיפורי יום טוב" / מרדכי ספקטור

יום שני, מרץ 24th, 2008

תרגם: א"נ גנסין.

 לכבוד פורים
זוג הנעליים הראשונים

הדבר היה בימי היות נָטקה בן שתים-עשרה ולֵיבּקה רעו –  בן שלוש-עשרה שנה.

נטקה וליבקה היו חברים הגונים – חברים כדבעי: כל היום לא נפרדו איש מעל רעהו, יחדיו היו הולכים החדרה ויחדיו היו שבים משָמָה; יחדיו – הקְלוֹיזָה ויחדיו – בחזירתם מן הקלויז, הם היו מתפללים מ"סידור" אחד, אף על פי שלכל אחד מהם היה "סידור" מיוחד; בצַוותא חדא היתה להם התפילה כאילו יותר נעימה…

ואהבתם של שני החברים האלה היתה מוּדעת לכל בני העיר – גם משמֶריל השואב לא נעלמה.  שמריל זה היה מספיק מים ל"בעלי בתיו" במשך כל היום.  בערב, היה מביא את משכורתו הביתה ואחר כך היה בא אל הקלויז, יושב את הכיריים, מנגב את בגדיו הרטובים, מחמם את כתפיו העיפות ולפעמים גם מביט ב"משניות" שהיה לפניו על ה"עמוד" הצולע.

ה"עמוד" הזה ירד מ"גבוה", מן הכותל המזרחי: אולם השואב הזקן עוד מצא בו חפץ רב; יש, אשר היה לו ל"עמוד" פשוט, יש – אשר היה לכר, להניחו למראשותיו, ויש גם אשר היה בידו למטה-זעם לחלק בו חבלים לה"חברה הלבנה" שלא היתה נותנת אותו לעיין ב"משניות". 

*

ביום הפורים בבוקר, אחרי תפילת שחרית, אך היכון היכונו ליבקה ונטקה ללכת מהקלויז הביתה שמעו פתאום את קול שמריל הזקוף היושב אל התנור, מדבר אליהם לגשת אליו.  החברים התפלאו מאוד על הדבר הזה: הלא בכל ימות השנה אין לשמריל הזקן כל עסק עמהם; אדרבא, הוא יכנם תמיד "החברה הלבנה", ועתה – לפתע פתאום…

בכל זאת ניגשו אליו.

שמריל החל לסלסל את לחייהם.  רגעים אחדים החריש ויבט עליהם בידידות.  הילדים הכירו על פניו השוממים מעט בושה…

פתאום החל לדבר בקול רועד כמעט:

– ילדים, ילדי…  שאלה אחת יש לי מכם…  הלא ידוע תדעו, כי פורים היום…  כן, ובקרוב גם יהיה פסח, ולנכדתי אין אף זוג-נעליים לימי החג…  יחפה…  זה לה שלושה ירחים לְשִׁבְתָה בית…  אין במה לקנות…  עוד גם ספק גדול אצלי אם תהיה היום "סעודה" בביתי…  כל תקוותי היה יום הפורים…  אני הייתי הולך בעצמי לו יכולתי…  אולם השמים עֵדי…  לוּ יכולתי לא הייתי לשואב…

הילדים נכלמו מדברי שמריל וימהרו לנוס החוצה.  אולם תיכף נעצרה מרוצתם.
 
[להמשך קריאת הסיפור בפרוייקט בן-יהודה]

אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.