Posts Tagged ‘רשות פרסום’

ביכורי שבועות – לזכרו של אליהו מידניק

יום רביעי, יוני 4th, 2014

במלאות 110 שנים למותו הטרגי של הסופר אליהו מידניק החל בחג שבועות, אנו מביאים כאן את תחילת סיפורו "דף קטן מזכרונות ילדותי", אשר חובר ע"י הסופר הצעיר בעודו בן 18. הסיפור, אשר נכתב במקור ביידיש ותורגם ע"י בני מר, על לאתר הפרויקט לקראת ציון המאורע בעידכון היצירות האחרון של הפרויקט.

אליהו מידניק

אליהו מידניק

תודתנו לבני מֶר, אשר תרם לפרויקט את רשות הפרסום לתרגומו, וכן לשמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק, שעזר בקבלת רשות הפרסום ועושה רבות לשימור זכרם של ביאליק, מידניק ורבים נוספים. 

חג ביכורים שמח לכולם! 
צוות הפרויקט.

———————————

דף קטן מזכרונות ילדותי

מאת: אליהו מידניק

תרגם מיידיש: בני מר

את "השקצים" הקטנים של קנובליפק הכרתי היטב רק מרחוק. ידעתי שהם מתגוררים בבקתות מגוגות קש במורד העיירה: הייתי רואה אותם מובילים במקל ארוך חזיר או עגל למכירה ביריד, או בחורף, מחליקים שעות ארוכות על הנהר. ידעתי שאין בהם שום תורה ומצוות, שאינם נושאים שום עול וחיים הם כשם שלבם חושק  במלה אחת, ידעתי שאלה הם "שקצים", ויכולתי רק – כמו כל חברי  לבוז אותם בלבי. בכנותו אחד מאתנו בשם "שקץ" היה הרבי מתכוון בזה לבזותו בביזיון הגדול ביותר. כך נמשך הדבר עד השנה התשיעית לחיי. אז היתה פגישתי הקרובה הראשונה עם "השקצים".

היה זה ל"ג בעומר. הרבי הוביל את ה"חדר" שלנו אל היער, מפני שכבר היינו ילדים גדולים  לא כל כך על פי שנותינו אלא על פי רבנו, שהיה אחד מגדולי המלמדים בעיירה  וגם לנו לא נאה היה ללכת אל הצמחייה הירוקה או אל מאחורי הגדר של בית העלמין, שגם בהם היתה חלקת אדמה מוריקה, הגדה הימנית הגבוהה של נהר הקנובליפק, אשר אליו מוליכים המלמדים הזוטרים את "חדרי" הדרדקים; מלבד זאת, כילדים גדולים כבר צריכים היינו להדר יותר בחגיגת החג. היה זה יום נפלא, מהימים היפים ביותר, מימי האביב הנוגהים בשמיהם התכולים, מאלה הנפרשים ונישאים מעל ראשינו. אך יצאנו מהעיירה, והנה בא בפנינו משב רענן מהשדות הצומחים, שהשתרעו סביב סביב למלוא הרוחב, ורצו לפנינו מכל עבר ובלי קץ בשום מקום ולבבנו השתעשעו בקרבנו: פתאום הרגשנו בתוכנו בצורך לנוע, לנתר, לרוץ, להיאבק ולצעוק, וכבר שכחנו כליל את כובד הראש, שילדים גדולים כמותנו חייבים ללכת בו. אך אז עצר אותנו הרבי בדברים:

"לקחתי אתכם ליער רק מפני שהחשבתי אתכם לילדים הגונים; עליכם לדאוג לכך שלא אשיב אתכם בחזרה הביתה". דברי הרבי הכריחו אותנו להתאפק. הלכנו בכובד ראש, לא בחיפזון, כמו ברחוב העיירה שלנו, ותחת השגחתו של הרבי לא העזנו לגלות את רגשותינו, ואף על פי כן עשונו אותן רגשות, שגדשו את לבנו, שמחים ומאושרים. אך רבנו, ששתק כמעט כל אותה עת, פנה אלינו פתאום:

"אתם, ילדים, לכו בשקט, עוד יותר בשקט, כי אחרת הנה כאן, אתם רואים, העדר של 'השקצים', וכדי שלא ירצו להתנפל עלינו", אמר לנו, "לכו בשקט, כדי שלא ישמעו אתכם".

להמשך קריאת הסיפור לחצו כאן.

זרקור על יוצר: שירתו של אברהם רגלסון

יום ראשון, פברואר 9th, 2014

חלק משגרת יומם של צוות מתנדבי פרויקט בן-יהודה הוא העיסוק בקבלת רשות פרסום ליצירות שעודן מוגנות בזכויות יוצרים, והגשתן לציבור לפני תום 70 השנים הקבועות בחוק. כך, כאשר לפני כמה שנים פנתה אלינו שרונה תל-אורן, ביתו של אברהם רגלסון, בבקשה להנגיש את כתביו לציבור באתר הפרויקט, שמחנו מאוד להרים את הכפפה. מתנדבי הפרויקט התגייסו למלאכה והחלו להקליד את שירתו הנפלאה, אשר זמינה זה כמה שנים באתר הפרויקט לטובת הציבור הרחב.

מאז עלו כתביו לרשת, חלה פריחה בעיסוק ברגלסון, אשר בולטת הן בזירת המחקר הספרותי והן בעולם המו"לות; והרי בדיוק התבשרנו שמוסד ביאליק הוציא לאור מחדש את שיריו, בעריכת דן מירון. העיסוק המבורך ביצירתו המיוחדת של רגלסון בלט בשנה החולפת גם במיזם "אנשי רוח ותרבות מקריאים מיצירות פרויקט בן-יהודה". במסגרתו, מועלים לערוץ היו-טיוב של הפרויקט סרטוני וידאו של אנשי רוח מקריאים יצירות האהובות עליהם לצד הטקסטים עצמם, במטרה לעודד את הנגשת היצירות ולעזור להן למצוא קהל קוראים חדש. במהלך 2013 שמחנו לארח שתי יוצרות נפלאות, אשר בחרו לקרוא מיצירות רגלסון – המשוררת אגי משעול והסופרת אילה יפתח-ולבה.

משעול, אשר בחרה להקריא את "חקוקות אותיותיך", יש האומרים החשוב בשיריו, מספרת על הבחירה:

היצירה המקיפה הזאת הדהימה אותי וכמשוררת ברור לי שהיא נכתבה מתוך השראה גדולה ונגיעה בממד הקדושה של העברית. לא סתם היא מתחילה ב"חֲקֻּוּקוֹת" ומסתיימת ב"מִתְאַלֵּהַ". בתי השיר הם לוחות חקוקים של מי שכרת ברית (-מילה) עם שפת קודש, שפה שהוא מתמסר לה כאומר: " שִטְפִינִי, סַלְסְלִינִי אוֹ אִסְרִינִי וַעֲשִי בִי מָה שֶלִּבֵּךְ חָפֵץ" (ביאליק, הבריכה).

[embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRIjjw" standard="http://www.youtube.com/v/KjrDkS7Yogk?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=KjrDkS7Yogk&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep8910" /]

לאחר הצילומים, סיפרה משעול:

אחרי קריאה בקול של 'חקוקות אותיותיך', הרגשתי כמו אחרי קונצרט של עברית מתוזמרת להפליא. הרגשתי, גם אם פה ושם עוד הייתי כמתאמנת, שאני מבצעת פרטיטורה, איך שוב  נחקקות האותיות על לוח לבי, מצטרפות אלה לאלה על כל בנייניהן, גזרותיהן, נטיותיהן, איך מהדהדים בתוכי כל רובדי השפה, איך משתעשעות בי כל הצורות המפתיעות ועושות בי דברים והייתי כממלאת אחר הוראותיה של יונה וולך:  'תן למילים לעשות בך'.

גם יפתח-ולבה, אשר הכירה את רגלסון באופן אישי כנערה צעירה, בחרה לקרוא חמישה משיריו. הנה הם לפניכם:

1 – לסולם צורית – 

[embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRKfbP" standard="http://www.youtube.com/v/pp_15K1athU?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=pp_15K1athU&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep5102" /]

2 – ביאליק ואחי הקטן – 

[embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRLurE" standard="http://www.youtube.com/v/wdKSR1KL2q8?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=wdKSR1KL2q8&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep4069" /]

3 – אל הקטן ראם בן אברהם – 

[embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRLO9D" standard="http://www.youtube.com/v/veoQOoSis_U?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=veoQOoSis_U&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep4402" /]

4 – כנור אם – 

[embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRM60h" standard="http://www.youtube.com/v/7S4w-nDqlEQ?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=7S4w-nDqlEQ&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep3753" /]

5 – הספינה ורדה – 

[embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRMko4" standard="http://www.youtube.com/v/473oUwIYsX0?fs=1" vars="ytid=473oUwIYsX0&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep5901" /]

 

יצירות מוקלטות נוספות זמינות בערוץ היו-טיוב של הפרויקט בקישורית הזו.

אם הנכם בעלי זכויות על יצירות נשכחות ומעוניינים להעניק לפרויקט רשות פרסום, אתם מוזמנים לפנות אל תיבת העורכים של הפרויקט בכתובת – editor@benyehuda.org.

 

בברכת כן ירבו,

צוות פרויקט בן-יהודה.

 

פרופ' נורית גוברין מספרת על מתן רשות פרסום לפרויקט בן-יהודה לכתבי אביה, ישראל כהן*.

יום ראשון, נובמבר 4th, 2012

ישראל כהן (1905 – 1986)

ישראל כהן הוא מן המסאים המחוננים והבולטים בספרות העברית. המסה, שהיא ז'אנר חשוב ומרכזי בספרות, הולכת ומתמעטת בשנים האחרונות. מסתו "כבשונה של מסה" (1951) מונה את סגולותיו של סוג ספרותי זה, ורואה בו אחת מצורות הביטוי הספרותי החכמות, החשובות והאישיות. הוא הדין במסתו: "הביקורת בחינת יצירה" (1953), שכותרתה מעידה על תפיסתו: הביקורת היא בבחינת "מִשנה-יצירה".

מקום מיוחד תופסת מסתו: "האקולוגיה בתחום הביקורת" (1984), שבה הכניס לראשונה מושג זה לעולם הספרות.

מסותיו דנות בנושאים רבים שאפשר לחלקם לארבעה: א. נושאים אנושיים-כלליים, כגון: על הסנוב, הגרפומן, השעמום, העורכים, המגיהים. ב. נושאי תרבות וספרות, כגון: ביוגרפיות, מונוגרפיות, ספרות לאומית, לשון הספרות. ג. סופרים עבריים ולועזיים ואישי תנועת העבודה. ד. ענייני השעה.

בכולן הביע את דעתו, בשפה ספרותית עשירה, המשלבת את חידושיו הלשוניים במקורות הלשון על כל רבדיה. כל הנושאים מציגים את דעתו האישית של הכותב, המבוססת על היכרות יסודית עם הנושא, תיאורו ההיסטורי וראייתו בהקשריו הרחבים.

ישראל כהן נאה דרש ונאה קיים. המונוגרפיות שלו, הן מלאכת מחשבת של שילוב חיים ויצירה של סופרים, ביניהם: יצחק אדוארד זלקינסון, מתתיהו שוהם, יעקב  שטיינברג ואהרן מגד.

ספרו: 'בחביון הספרות העברית. עיון לאור משנתו של יונג', הוא אבן-פינה במחקר הספרות המבוסס על תורת הארכיטיפים של יונג.

ספריו, כרבים מספרי בני דורו, אינם מצויים בהישג ידו של הקורא, ומסותיו אינן ידועות. הוא שייך לאותה משפחה מפוארת "משפחת הנשכחים", שכמעט כל הסופרים העבריים לדורותיהם, שייכים אליה.

בגלל חשיבותן של מסותיו, שהן אקטואליות תמיד, נתנו, אחותי, פרופ' חגית הלפרין, ואני, פרופ' נורית גוברין, שתינו חוקרות ספרות עברית, את הרשות לפרסום מסותיו ברבים בפרויקט בן-יהודה המבורך.

חשיפת יצירתו, על אגפיה השונים ביניהם: מונוגרפיות, מסות, ביקורת, תרגומים – יש בה כדי להעשיר את עולמו של הקורא.

* הערת מערכת פרויקט בן-יהודה:

ישראל כהן הלך לעולמו בשנת 1986, ועל פי חוק זכויות יוצרים הישראלי, כתביו עודם מוגנים בזכויות יוצרים וישארו כך עד שנת 2057. ברצוננו להודות שוב לשתי בנותיו של כהן, פרופ' נורית גוברין ופרופ' חגית הלפרין, על רשות הפרסום שתרמו לפרויקט, אשר מאפשרת את הגשת כתביו החשובים של כהן לטובת הציבור כבר עתה, 45 שנה לפני מועד פקיעת הזכויות.

אנו שמחים לבשר כי בספטמבר האחרון עלה לאתר הפרויקט מקבץ ראשון מיצירותיו. בימים אלה ממשיכים מתנדבי הפרויקט לעמול על סריקת, הקלדת והגהת כתביו האחרים, אשר ימשיכו לעלות לאתר הפרויקט עם השלמתם.

יוצר חדש בפרויקט: אברהם לוינסון

יום שני, יולי 28th, 2008

חדשות משמחות!

השבוע קיבלנו רשות פרסום אלקטרונית לכתביו של אברהם לוינסון – פעיל ציוני, סופר ומתרגם – מאת בתו, הגב' רות לוינסון-קרין.

בשבועות הקרובים, אפוא, נסרוק את כתביו ותרגומיו של לוינסון, ונקצה משימות הקלדה למתנדבים, ובחודשים הקרובים נתחיל להעלות יצירות ראשונות משלו.

אברהם לוינסון (1891-1955) היה עורך דין, אשר כיהן בבית הנבחרים הפולני; הוא היה פעיל בתנועה הציונית מנעוריו, ובשנת 1936 התמנה למנהל קרן היסוד (הקרן הממונה על איסוף מגביות לבניין ארץ ישראל) בפולין כולה.  בשנת 1936 עלה לארץ ישראל, והשתקע בירושלים.

בין ספריו אפשר למצוא את "הלאומיות היהודית" ו"תולדות יהודי ורשה", ובתרגומיו, בין השאר: יבגני אונייגין מאת פושקין, האפילוג למלחמה ושלום מאת טולסטוי, הרומן המבול של סנקביץ', סיפורים של צ'כוב, שירים שונים, ועוד. מבין שיריו המתורגמים מוכר במיוחד השיר "העיירה בוערת" (שריפה, אחים, שריפה – נכתב על ידי מרדכי גבירטיג). [ותודה למתנדבי הויקיפדיה העברית].