_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

פעלת צדיק

מרדכי דוד ברנדשטטר

לתוכן הענינים

 

הצדיק מגריליב ישב על כסא קדשו לפני השלחן הדומה למזבח, לפדות את ישראל אשר יקריבו את חלבם ודמם על מזבחו זה לרצון מעונותיהם, ולכפר עליהם מפשעיהם לכל חטאותם, אשר מנעו הטוב מהם בהבדילם בינם לבין צדיקו של עולם.  שני גבאים גבוהים כענקים ולוהטים כבני רשף עומדים על הפתח מחוץ , לבקר את צאן אבדות ישראל ולמרוט את צמרם, טרם יפשוט הצדיק אשר בבית את עורם מעל עצמותם, והנה זה העבירו תחת שבטם אשה באה בימים , עניה סוערה וקשת רוח, אחרי לקחם מידה מספר קשיטות נחשת, כל הונה ורכושה הנשאר לה אחר הפדיון אשר הכינה להביא אל איש האלהים, דחפוה אל הקדש פנימה ויסגרו את הדלת אחריה.

"מהרי אל תעמודי", נהם עליה הגבאי השלישי, איש סודו של הצדיק ומלאך פניו, שומר הפתח מבית, "כַּלִי דבריך וצאי לך! – "

האשה העניה, הנמוגה מפחד הגבאים ומהדר גאון הצדיק, נגשה בחרדה אל השלחן ותנח עליו את הפתקא ואת הפדיון ועיניה זלגו דמעות: "מר לי מאד רבי וקדושי, בתי...  "

"דומי שׁטיה", לחש הגבאי באזניה, "אל תשמיעי כזה קולך קול באשה ערוה – "

האשה נאלמה דומיה והצדיק קרא את הפתקא ויתבונן בה בשום לב, דבר אשר לא הסכין לעשות בפתקא כזו הבאה בלוית פדיון קטן בן שקל אחד.

"האשה מרעסע בת טראנע, אלמנת החסיד המנוח ר' נחמן סופר סת"מ לפרנסה טובה.

" בנה הבחור אליקים נעצל להתמדה בלמודו ולשדוך הגון.

"בתה פעסל להריון.

" חתנה שמערל בן רייצא מלמד דרדקי וכו' וכו'.

" בתה הבתולה מרים שירחם עליה הקב"ה להפוך את לבה לטובה, שלא תמאן עוד בחתנה הבחור יוסף יוספא בן פאַיע, שמש בבית המדרש דפה, ולא תצא ח"ו לתרבות רעה להנשא חלילה לאותו הגלוח זרח בן יוטא, שהיה בעל מלחמה כמה וכמה שנים ועכשיו הוא מתקן מורי שעות וזקנו מגלח רחמנא לצלן."

"רחמנא לשזבינן!", נאנח הצדיק מרה בפנותו אל האשה הבוכיה, "ואַת אשת הסופר מנזבא?"

הגבאי מהר ויחזק במטפחתה אשר על ראשה ויורידה על פניה, למען לא יֵראו חלילה לעיני הצדיק בדברו אתה, והיא מחתה את עיניה ואת אפה יחד בקצה סדינה ותען בקול בוכים: "כן הוא רבי וקדושי אשת ר' נחמן מנזבא עליו השלום אנכי, ופה בגריליב הנני יושבת אחרי מות אישי זכרונו לברכה – "

"אישך היה יהודי כשר מאד ואת התפלין שלו הניחו כל צדיקי הדור, ומה זה היה לבתך החצופה כי תמאן בחתנה והוא ירא שמים גדול?", התפלא הצדיק.

"אמנם חטאתי, עויתי, פשעתי", ענתה האשה בבכי רב, "אבל הנערה יפה במחילת כבודכם רבי וקדושי, ויראֶה הגלוח ותחשך נפשו בה ויפתנה.  מי יתן וגועתי טרם ראה את פניה! – "

"ומדוע זה לא פקחת עיניך על בתך ולא שמרת את רגלה מלכד?", נתן עליה הצדיק בקולו, "ומה תעשי כי יתבעך ר' נחמן בעלך בבית דין של מעלה וכי יפקד עונך עליך מה תשיבי לו? – "

"אוי לי אמי כי ילדתני!", צעקה האשה ותספק כפיה, "הלא אלמנה עניה אנכי ובביתי לא ישכנו רגלי, כי מלאכתי בשוק כל היום למצוא אוכל לנפשי ולנפש בני העוסק בתורה בבית המדרש, הידוע אדע כי יבא הגלוח הזה לביתי ויסר את לב בתי מאחרי חתנה ואלהיה?" " אוי לי על שברי הגדול כים", הוסיפה בחם לבה בקרבה, " בת ר' נחמן הסופר תהיה לאשה לבעל מלחמה קצוץ זקן וקצוץ פאה והצדיק יראה ויחרש? – "

" אבי שבשמים!", נאנח הצדיק בנשאו את עיניו למעלה, "איכה אשא לבדי טרחם ומשאם של עמך ישראל ומה המה חפצים מבריה קלה כמוני? – "

החסידים כלם אשר היו בחדר, הביטו באימה וביראה אל מקום זה הביטו עיני הצדיק ויטו אזניהם בדחילו ורחימו לשמוע מה ידבר אֵל ומה זה יענה את קדושו, אבל תחת מענה אלהים מגבהי שמים ממעל, שמעו רק את דברי האשה העלובה אשר דברה בתמתה ובאולתה: " אלמנה עשוקה ורצוצה אנכי, ועניה אמללה כמוני תחזק גם בקיר נטוי ובגדר דחויה, אויה לי! – "

" הוי פושקת שפתים אשת כסילות הומיה ובל ידעה מה!", צעק עליה הגבאי ורגז וצחק יחד, אך לא כן הצדיק, הוא לא רגז ולא צחק כי אם התאנח במרירות ויאמר: "וכי מה אני אם לא קיר נטוי כדברי העלובה הזאת? בודאי קיר נטוי אנכי, קיר נטוי ולא יותר. – "

הנצבים עליו תמהו איש אל רעהו על ענותנותו הגדולה, והצדיק קם מכסאו ויתלהב בהתלהבות קדושה ויאמר תורה גבוהה ורחבה על הענין הזה בעצמו שהצדיק האמתי הוא דוקא בחינת קיר, "קיר המזבח", ואם האדם זוכה הוא מתדבק בהצדיק בסוד אתדבקות רוחא ברוחא בחינת פנים בפנים, וזה הוא שנאמר ביחזקיה: " ויסב את פניו אל הקיר ויתפלל", שקודם ששב יחזקיה בתשובה היה בבחינת ואחוריהם אל היכל ה', בחינת אחור באחור כידוע; – ועל כן גם הזווג נקרא "קיר", אצל הרשעים שעליהם נאמר "זרמת סוסים" וכו', הוא בחינת "כזרם קיר", ואצל הצדיקים שהמה משרש רחב הזונה עליה השלום, הוא בסוד "כי ביתה בקיר החומה" וזהו סוד עלית קיר קטנה שעשתה השונמית הצדקת לאלישע" – " ולפי זה", קרא הצדיק בקול נגיד ומצוה, "אינו מן הדין שבת חסידי ר' נחמן הסופר ז"ל, שהוא התקשר להצדיק הנקרא קיר תהיה זווגו של אותו הבעל מלחמה הגלוח שבודאי ובודאי הוא בחינת משתין בקיר!" – " אבל מה אעשה", הוסיף בהכנעה גדולה ובנעימה קדושה, "אלמלי זכיתי להיות צדיק אמתי, קיר כדבעי, הייתי מלמד את הקב"ה מתורתו איך יתנהג עם בריותיו1) , עכשיו שלא זכיתי לכך והנני רק כקיר נטוי, הריני מבטל רצוני מפני רצונו של שמו יתברך וינהג עולמו כחפצו, ומה תצעקו איפוא אלי? התפללו אליו ויושיעכם! –

רחמי העומדים על הצדיק נכמרו יחד ויהפך עליהם לבם ויקראו: "חלילה, לא תהיה כזאת בישראל! רבינו הקדוש קיר כדבעי הוא! רבינו הקדוש יגזר אמר ויקים לו ולא יתן את בת חסידו ר' נחמן ז"ל להיות לאשה לאותו הפגום והמגושם חלילה וחלילה! – "

"אבל במה זה כחנו גדול?", נאנח הצדיק.

" הקב"ה גוזר והצדיק מבטל!", קראו החסידים פה אחד.

" לו יהי כדבריכם ויתגדל ויתקדש שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה!", ענה הצדיק בדבקות גדולה ועצומה, ויפן אל האשה ויברכה ויאמר: "לכי לשלום מרעסע בת טראנע ויושיעך אלהים חיים בזכות ר' נחמן בעלך זכרונו לברכה." וטרם הספיקה עוד העניה לענות "אמן" במועל ידיה, ויחזק בה הגבאי הפנימי ויוצא אותה אל הגבאים החצונים והמה הוציאוה החוצה כדין וכמשפט, ותשב על ביתה שמחה וטובת לב, כי קותה לה נפשה ישועה ונחמה מדברי הצדיק

וברכתו הקדושה. –

******

למחרת היום הזה נתקלקל המורה שעות אשר להצדיק, הוא המורה שעות בעצמו שעליו אמר אדומו"ר הזקן נ"ע: כי הולך הוא למישרים על פי צרופי השמות הקדושים המשמשים חליפות לרגעים בארבעת העולמות  כידוע, ואחרי אשר לא יכלו להוציא כלי יקר כזה לחוץ, שלחו אחרי זרח האמן לתקנו בבית הצדיק. – וזרח בא ויפרש את מטפחתו הירוקה על השלחן, ויפרק את הכלי לחלקיו, ויחל לעשות מלאכתו במלקחים ומנקיות, והנה הצדיק נצב עליו ומתבונן בו בשום לב במרקו את האופנים להיות להם ברק, ובמשהו את ידותיהם אשר העלו חלודה, להיטיבם ולחדש פניהם ביד חרוצים.

"איפא למדת את המלאכה הזאת?", שאלו הצדיק.

"בקראקא כי משם אנכי", ענה האמן.

" לא בן עירנו אתה אפוא?"

"לא, כי אם בשובי מעבוד בצבא באתי הנה לגור ולמצוא חית ידי במלאכתי."

"ה' יחנך ויברך את מעשי ידיך! אך מה שמך בני?"

"זרח"

"זרח?", שנה הצדיק ויעמד את פניו כמשתומם.

"כן הוא, זרח בן ר' יונה מקראקא."

"ושם אמך מה הוא?"

"שם אמי יוטא"

"אתה זה זרח בן יוטא?", צעק הצדיק פתאם ויבט בפני האיש בעינים מזרות אימה.

"אנכי", ענה האמן ויתר ממקומו בחרדה כי נבעת ממבטי עיני הצדיק ומקול דברו, "אך מה זה יחפץ הצדיק ממני?"

והצדיק התלהב בקדושתו ויהיו פניו כאש להטת ושתי עיניו כלפידים בוערים וינהם על האמן הנבהל כדוב שכול ויצעק: "רשע תן תורה! פתית את הנערה מרים בת ר' נחמן הסופר לדבר עברה וגם עשתה חטאתכם פרי – "

"אוי לי כי נדמיתי!", צעק זרח מכאב לבו ויחשב להתעלף ולפול אחורנית, "אבל חי ה' כי נקי אנכי מהדבר הרע הזה ולא נגעתי בהאמללה הזאת לרעה, אויה לי!"

"לא, כי עשיתם מדחה", צעק הצדיק, "ואך לשקר נשבעת בשם ה' והיא לא תצלח לך, כי גם הנערה נתנה תודה ותבך ותתחנן לפני להעביר את חטאתה, ואף אמנם לא חפצתי להזדקק להדבר המכוער הזה, אך משמים היתה נסבה כי נתקלקל המורה שעות ותבוא אל ביתי להזכיר את עונך הגדול מנשוא."

" אוי לך מרים אמללה בבנות כי נפלת משמים ארץ ואוי לנפשי שראיתיך בכך", קרא זרח ויבך מרה מנהמת לבו.

"יש לך על מה לבכות ולשפוך כמים לבך", ענה הצדיק במנוד ראש, "הנערה בת יהודי כשר היא ואתה הבאת עליה רעה גדולה – אך התחפץ לשוב בתשובה ולקים מצות ה' כמשפט המפתה "מהֹר ימהרנה לו לאשה?" "דַבְּרָה דבר זרח בן יוטא!" צעק הצדיק בקול מושל.

"רבי", ענה זרח גם הוא בקול עז, כי רוח איש מלחמה אשר בקרבו החלה להתעורר וחמתו בערה כמעט, "שלש שנים עבדתי בצבא המלך ועולה לא נמצאה בי, ועתה יתנני רבי לפני בן בליעל ונשבע לשקר? אנכי באמונתי נשבעתי כי לא נגעתי בהעלמה לרעה, ואם לא יאמין רבי לשבועתי, ירף נא ממני ואלכה לדרכי, כי עלמה הרה לז... לא אקחה לאשה לי – "

הצדיק הביט בפני האמן בעינים חודרות כליות וקרב וידבר רתת ויאמר: "האמנם אמת יהגה חכך זרח בן יוטא? יְרָא את ה' בני ואל תכחד ממני דבר. "

"דבר שקר רחק ממני ואשר אתי לא אכחד", ענה האמן, "חפצתי בהנערה העניה הזאת כי חשבתיה לתמימת דרך ונאמנת רוח, אבל חלילה לי מעשות דבר אשר לא יֵעָשֶׂה, ובהודעי עתה כי שובבה האמללה ותעש זמה, גם שקץ אשקצנה וגם פניה לא אביט עוד – "

פני הצדיק הלכו ועיניו אורו בדַבֵּר זרח את דבריו אלה ונחה עליו רוח רצון ותנחומים ויאמר: "אכן נכרים דברי אמת ואשריך שחשדוך במה שאין בך, אך מה נעשה להנערה והיא בת חסיד מופלג, בת ר' נחמן ז"ל?"

"מה לי ולה?", ענה זרח בתמת נפשו, צר לי על העניה האמללה הזאת, אבל חלילה לי מדבר בה מטוב ועד רע, הנפש החוטאת היא תשא את עונה ואנכי אשובה לי אל עירי ואל מולדתי למען לא אראה ברעתה, ושכחתיה עם חרפתה יחד. – "

"ואלהים חיים יהיה בכסלך ושמרך בדרך תלך כאשר שמר רגלך ממוקשי אשה מבישה, כי איש כשר אתה וחרפה לא תשא על בת ישראל אף על פי שחטאה חטאה גדולה, וגם על כן מנעך אלהים מהביא רעה על נפשך, כאשר ראינו היום עין בעין", ענה הצדיק בשפתי רצון ויחזק בידי זרח באהבה ויאמר:

"עשה זאת אפא בני ואיש אל ידע כי עשתה הנערה סֵטִים, אולי תעמוד לה זכות אביה ולא תגלה חטאתה בקהל ושם שמים לא יתחלל, והיה זה שכרך כי יברך ה' חילך וכל אשר תעשה יצליח."

זרח כלה מלאכתו וילך וישב אל ביתו סר וזעף ובעוד ימים מעטים חלף הלך לו מעיר גריליב ואל נודע מקומו איה.

תפלת צדיק פעלה כל זאת.

ומרים? –

אם יחפץ הקרא לדעת את אחריתה, יביט נא רגע בהפתקא אשר זה עתה יקראהו הצדיק וידע:

" – – – – יוסף יוספא בן פאַיע, שמש בבית המדרש, לפרנסה, כי אביון גדול הוא ר"ל ואין לו לשלם אפילו דמי דירה. –

" אשתו החולנית מרים בת מרעסע לרפואה שלמה על חֹלי המרה שחורה שיש לה למן יום חתונתה עד היום הזה – – – – "

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



1) "הצדיק הוא מלמד את הקב"ה מתורתו איך התנהג עמנו" (ספר המדות הקדוש אות צ' סימן קל"א)