_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

עַבְדֵי-עוֹלָם

אלתר דרויאנוב

לתוכן הענינים

 

מת ראש-האזרחים בוינה,  הד"ר קרל לואיגר.   מתחלה היה תלמידו של הדמוקרט היהודי מנדל,  אחר-כך דבק בשֶנֶרֶר,  אבי האנטישמיות באוסטריה,  ולסוף נעשה הוא עצמו דַבּרם וראשם של האנטישמים במלכות בית-האבסבורג.  

ברם,  אין כונתנו כלל להציב מצבה לקרל לואיגר:  גם מבלעדיה לא יסוף זכרו מקרב יהודי-אוסטריה.   דלה ועניה היתה מפלגת הנוצרים-הסוציאליים בשעה שנלוה אליה;   הוא גידלה וטיפחה ומידו באו לה הכח וההשפעה,  שהיא משתבחת בהם עתה.   הוא ששתל בלבותיהם של אלפים ורבבות שנאה נצחת ליהודים.   ולא את תורת האנטישמות בלבד הרביץ ברבים:   איש-מעשה היה כל ימיו,  וגם אנטישמותו היתה מעשית.   מן היום,  שהוא נעשה אב ופטרון לוינה,  ועד עתה אין מועצת-העיר פוסקת מלהצר לתושבים היהודים.   בימיו גרשה מועצת-העיר את מוריה,  פקידיה ושכיריה היהודים.   בימיו נתקנה ה"תקנה",  שבכספים שהוקדשו לצרכי חנוכם של יתומים עניים סתם,  ואפילו אם המקדישים היו יהודים,  אין משתמשים אלא לצרכי חנוכם של יתומים נוצרים.   בימיו נגזרה הגזרה על הרוכלים היהודים,  כי לא יחזירו על החצרות והבתים במרכלתם.   מפיו נשמע ראשונה הפתגם:   "עם יהודים אין לדבר אלא    רוסית",  והוא שהוסיף אחר-כך גם באור,  כי יהיו יהודי וינה ואוסטריה "נזהרים לנפשם",  לבל יקרה גם להם מה שקרה לאחיהם "במזרח"...   בוינה התחיל לזרוע את השנאה ליהודים ואת אלומותיו קצר בכל רחבי-המדינה.   את תורתו לא שכח גם קודם  

מותו,  ולא נפטר מן העולם בלב-מנוחה עד שגילה את רצונו,  כי וַיסקירכנר תלמידו וחברו לאנטישמות ימלא את מקומו.  

הנה כן,  זכרו של לואיגר לא יסוף מקרב יהודי וינה ואוסטריה:   חזקה על האנטישמות שאינה כָלָה ושפירותיה אינם מתמעטים.  

אלא למי אנו רוצים להציב כאן מצבה?  

לראשי עדת-ישראל בוינה,  שבימי מחלתו של לואיגר צוו להתפלל בבתי-כנסיות בשלומו,  ולאחר שמת שגרו אגרת-תנחומים למתאבלים עליו;  ל"גדולי" היהודים בוינה,  שביום קבורתו של לואיגר הניפו דגלי-אבל על ארמונותיהם...  

"בנפול אויבך אל תשמח",     במות אויבך לא כל-שכן.   ולמה נשמח?   הללו נובלים והללו נוצצים ולואיגרים לא יתמו מן הארץ.   אחת היא,  אם יהיה לואיגר השליט במועצת העיר וינה וראש הנוצרים-הסוציאליים או שיבוא ויסקירכנר במקומו,    שניהם כאחד טובים.   אבל להתפלל ברבים בשלומם של הלואיגרים,  לספר בשבחם ולהשתתף בצער אבליהם,    לשפלות ועבדות נצחת כזו מסוגלים רק עבדי-עולם,  שכבר אבד להם השרטוט האחרון של צלם אדם חפשי.   

                                                                                                           העולם  1910     

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה