_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

קוֹל דְּמֵי-אָדָם

אלתר דרויאנוב

לתוכן הענינים

 

בסוף השבוע העבר מסר הטלגרף את שתי הידיעות הללו זו אחרי זו:   "רֶינה,  במדינת ניבדה (בארצות הברית):  נגמרה מלחמת-האגרופים בין הלבן דזפריס ובין השחור דזונסון.   התחרות זו ענינה הרבה מאד את כל העולם האנגלו-זכסי.   בעד דזפריס הוצגו סכומים עצומים.   בהתאבקות השש-עשרה נצח דזונסון..."    "ניו-יורק.   לרגלי נצחונו של דזונסון היו התנגשויות מרובות בין הלבנים ובין השחורים.   הלבנים שרפו באש מלון של כושי.   מן הכושים הומתו כעשרים איש ונפצעו מאות איש."   ובכל יום ויום ידיעות באות מאמריקה:  בניו-אורליאן,  בפיטסבורג,  בפילדלפיה,  בסן-לואי וכו' וכו' מוסיפים הלבנים לנקום באכזריות נוראה את נקמת כבוד דזפריס המחולל ולמרק בדם-אדם את ה"כתם",  שהטיל דזונסון הכושי על גזע האנגלו-זכסים.  

שני אנשים מתועבים,  שמפני צמאונם לממון,  הסירו את צלם האדם מעליהם ונעשו שורי האצטדין,  יצאו להלחם איש באחיו,  האחד נצח את השני,  והנה אנשים לעשרות נהרגים,  אנשים למאות נפצעים ואנשים לאלפים מוכרים את נשמתם לשטן המשחית.   וכל זה למה?    משום שעורו של שור-האצטדין שנצח שחור ועורו של זה שנוצח    לבן.  

ואתה עומד כמשוגע למקרא הידיעות האלה:  האומנם היה כדבר הזה לא בארץ פראים ואוכלי אדם,  השוברים את צמאונם בדם אחיהם,  כי אם באמריקה,  ארץ החופש,  ארץ התרבות הגדולה והרחבה?  

עכשיו יבואו "אפוטרופסי התרבות" ויאמרו:  כך צריך להיות,  כך מוכרח להיות,  מהלך החיים והתרבות מחייב את המעשים הללו ודומיהם.   שקר הם דוברים!   במקום דם בעורקיהם יש להם שיטה במחם,  במקום לב בחזיהם יש להם פסוקים בפיהם.   קול דמי אדם צועקים אלינו מן האדמה.   אי-אפשר,  שתרבות,  שיש בה לכל-הפחות קורטוב נפשיות טהורה,  תחייב ותצדיק מעשים כמו אלה.   שקר הם דוברים!  

בעלי ה"שיטות",  אומרים,  כי אין בעולם אלא כח ואגרוף,  וכל החשוד בעיניך,  שעתיד הוא בזמן מן הזמנים להראות לך את אגרופו,  השכם והסירהו מעלדרכך לטוב לך.   אבל הרגש הבריא החי בלבנו אומר לנו,  כי הללו דברי נבלה הם,  כי אין כדאי כלל לפנות את הדרך,  כדי לחיות חיים כאלה.   הרגש הבריא החי בלבנו אומר לנו,  כי אם אין בעולם יחס אנושי,  יחס נפשי בין אדם לאדם,  אין בו כלום.  

ברם,  אין כונתנו "ללמד תועים בינה".   מי ישמע לנו?   אין דברינו מכוונים אלא כלפי אחינו אנו הבאים לאמריקה,  המתישבים בה ולומדים אל תושבי הארץ    להבזות ולשנוא גם הם את השחורים.  

בושה תכסה פנינו לשמוע,  כי ילמד גם היהודי להבזות ולשנוא את האדם השחור ולעשות לו רעה.   האומנם לא יעשה היהודי את חשבון נפשו הפשוט:   אם "מסוכן" האדם השחור,  משום שהוא מוציא לשוק ידים מבקשות עבודה ולחם,  מי כיהודי מוציא לשוק ידים מבקשות עבודה ולחם?   אם "מאוס" האדם השחור,  משום שבן הוא לגזע זר ודם מיוחד נוזל בעורקיו,  מי כיהודי בן לגזע זר ובעל דם מיוחד?  

אם הם,  תקיפי העולם,  שכורי הנצחון ושטופי התאוה להיות השליטים היחידים בעולם,  אם הם אינם מודים אלא בכח האגרוף ואותו הם שולחים לפניהם לפנות להם את הדרך,    הנהיה גם אנו כמותם?  

הֲתֶאֱטַם גם אזננו משמוע קול דמי-אדם?   

                                                                                                העולם 1910

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה