_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

שֶׁקֶר-מִשְׁנֶה

אלתר דרויאנוב

לתוכן הענינים

 

לעולם אל יתיאש אדם מן האנטישמיות,  אפילו בשעת שלום ושלוה.   ארס האנטישמיות בין השִנַיִם הוא עומד,  והשנים עצמן מוכנות ומזומנות תמיד לנשוך.  

לפני שנה,  בערך,  כשהיו בחירות בצרפת והאנטישמים עברו על מנהגם ולא עוררו בשעת-כושר זו את שאלת היהודים,  אלא היו הפעם "בני-תרבות" ולבית-הנבחרים נבחרו בשלום ובנחת ארבעה יהודים,    אז נבאו ואמרו הכל:  רפתה האנטישמיות בצרפת וידה על התחתונה.  

עברו ירחים אחדים    ונתבדו המנבאים.   פתאם התחילו מתאנים להגיטו הפריזאי:  היהודים היושבים בגיטו,  אינם זהירים בטהרה,  מחלות מרובות מתהלכות בגיטו,  ומשם הן עוברות ובאות גם ליתר רובעי-העיר.   ופחד היהודים מחוללי-המחלות גדל כל כך,  עד שדפוטט אחד (זורז-בורי) הציע לגדור גדר בפני הנודדים "הרוסים",  לבל יבואו לצרפת ולא יביאו אתם את סכנת-הדֶבֶר.   ומהר ה"ארשיוו-איזראליט" והקדים "רפואה" למכה:  שלח את סופרו לפרופיסור מפורסם לשמוע את דעתו,  והלה הבטיח לאיש-שיחו,  שאין כל חשש,  כי יביאו יהודי רוסיה את בַאצִילֵי הדז'ומה אתם.  

המתחילים ב"מצות-נשיכה" היו הפעם לא השחורים המזוינים כפה על ראשם,  סנדלים על רגליהם וחבל במתניהם,  כי-אם הסוחרים והחנונים,  המזוינים מדה ומשקל:  הוברר,  שיושבי-הגיטו מתפרנסים זה מזה וקונים את הסחורות הדרושות להם בחנויות של יהודים.   מה צורך יש,  אפוא,  לצרפת בהם ולמה הם מרביצים "חנם" מחלות בפאריז ובכל מקום?  

ואחרי הסוחרים והחנונים    הסופרים והזורנליסטים.   הרבה מן הסופרים ורוב הדרמטורגים הידועים שבצרפת יהודים הם,  כלומר:  אנשים,  שלאסונם עמדו אבותיהם על הר-סיני.   והתחילו הנקיים מ"פסול-משפחה" זה לנקום את נקמת קנאתם.   ראשונה תקעו את שניהם בהנרי ברנשטין.   ברנשטין זה כבר יצא לו שם גדול ובתור דרמטורג כבש את הבמה לא רק בצרפת בלבד.   עכשו הזכירו לו את עוונו:  לפני שנים הרבה מאן לעבוד בצבא,  עזב את צרפת ויצא לבלגיה.   ולאחר שסלחה ממשלת צרפת לחטאתו,  שב לצרפת.   וכשנערכה עתה בפאריז הדרמה החדשה שלו  "אחרַי"  ("apres moi")  נקבצו ובאו אל התיאטרון סטודנטים וזורנליסטים והקימו "יללת חתולים",  צעקו,  רעשו,  המו,  גדפו את היהודי ואת היהודים,  ועריכת הדרמה הופרעה.   מתחלה לא נכנעו ברנשטין וקלאריטי,  דירקטור התיאטרון,  ואמרו לשוב ולערוך את הדרמה על אפם של המתעללים בהם.   אבל הדמונסטרציות בתיאטרון ומחוץ לתיאטרון נגד "היהודי והיהודים" גדלו והצליחו והגיעו לידי שפיכות-דמים.   והטלגרף מודיע מפאריז:  "קלאריטיוהסופר דודֶה (בנו של אלפונס דודה) יצאו למלחמת שנים בגלל הדרמה של ברנשטין.   מתחלה הוציאו הנלחמים ארבעה ארבעה כדורים לבטלה;  אחר-כך הוסיפו להלחם בחרבות וקלאריטי נפצע בלבו".   וטלגרמה אחרת מפאריז מודיעה:  "כדי שלא תפרוצנה עוד דמונסטרציות,  המביאות לידי שפיכות-דמים,  החליט ברנשטין להסיר את הדרמה שלו מעל הבמה".  

היהודי נוצח.

ושוב שקר-משנה:

הנרי ברנשטין חורק את שניו מכעס המפלה אשר נחל וטוען לארבעת כתליו:  מה לי ולהם?  מה חטאתי אנכי,  כי אלקה בגללם?  

וסתם אדם מישראל עומד ושומע את הקריאות:  "יהודי,  יהודים!"  ורואה את האגרופים הקמוצים,  המורמים למעלה,  ותמה:  מה לי ולו?  מה חטאנו אנחנו כי נלקה בגללו     

העולם 1911

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה