_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ספר הבדיחה והחידוד: סדר טהרות

אלתר דרויאנוב

לתוכן הענינים

 

2840         ליליינטל ביקש להטות לבם של ישראל להשכלה ולבתי-ספר של הרשות. אמרו לו: כל-זמן שווילנה לא תסכים, לא יעלה בידך ולא כלום.  שמע ליליינטל והלך לווילנה.  עשה שם כמה ימים, התהלך ברחו-בותיה הצרים, בסימטאותיה העקלקלות ובחצרותיה המרופשות, ורשם בפינקסו: "ווילנה ניצחה אותי.  כאן, בזוהמה הגדולה, נשתמרה היהדות הטהורה"...

2841         קוחאנוב, נציבה של ווילנה, הודיע לגבאים של "צדקה גדולה", שהוא מבקש לראות את בית- הכנסת הגדול, ומיד ציוו הגבאים לנקות ולטהר את הבית ואת החצר, שלא ליתן פיתחון-פה לאותו רשע לקטרג.  בא קוחאנוב וראה, והכל עבר בשלום.  ולמחר ישב אייזיק-מאיר דיק ב"צדקה-גדולה" וסיפר: אמש, אחרי סעודה של ערבית, יצאתי לרחוב של האשכנזים[1] וראיתי: יהודים מהלכים בצידי-דרכים ומה-שהוא חבוי להם מתחת לכנפי בגדיהם. אמרתי להם: "יהודים, מה זה בידיכם?" והשיבו לי: "הסכנה כבר עברה ובטלה, ברוך השם, והרי אנו מחזירים את הרפש לשם"... 

(מ' ווינריך, "בילדער פון דער יידישער ליטעראטור-געשיכטע", עמוד 293).

2842         משכילי ווילנה ישבו ודנו: למה הצריך הקדוש ברוך-הוא את ישראל בשעת מכת-בכורות, שיתנו סימנים של דם בבתיהם? כלום אין בתי-ישראל מצויינים בקופות האשפה שלפניהם? היה שם הזקן אד"ם הכוהן ותירץ: קודם מתן-תורה היה מעשה...  

2843         שני יהודים נסעו בקרון אחד של הרכבת, אחד מהם אכל אכילה גסה, השתטח על ספסל והתחיל מקלקל את האוויר...  נמלך השני והוציא מקטרת מכיסו והדליקה.  קפץ הראשון מעל הספסל וקרא אליו ברוגזה: רבי יהודי, קרון זה מיוחד לשאינם מעשנים... 

2844         שבת קודם שחרית נחפזו שני יהודים לאותה "יד-הציבור", שדוגמתה היתה להם לישראל במדבר מחוץ למחנה.  אחד נכנס לימין, ואחד נכנס לשמאל.  לא היו רגעים מועטים וזה שנכנס לימין שמע:  חברו שנכנס לשמאל מפפּף, כאדם המעשן מקטרת.  נבהל מאד והקיש על המחיצה שביניהם: שבת היום!  נענה הלה מעבר למחיצה והחזיר: הס!  את אחורי אני מרמה...

2845         ההוא שבנה לו בית בעיירתו ולא ייחד מקום לפוּניה.  תבעו הרופא הסניטארי לדין, ועמד הנדון וטען לפני השופט: אדוני השופט, מה תביעה יש לו לרופא עלי?  פּוניה למה לי?  בתוך עמי אני יושב, ברוך-השם...

2846         אמרו עליה על בּלז: מגרש פנוי יש לה בטבּור השוק, ולשם נפנים כל ישראל לעשות צורכיהם. 

בא אדם מן החוץ נסתכל בשורה, שראו עיניו, נהנה ואמר: ממש ימות-המשיח...

2847         מעשה בשניים, שישבו וסיפרו זה עם זה ונאנס אחד מהם ואירע לו דבר, שגנאי הוא לתפילין...  מיד קם והתחיל מרתיע כיסאו, שישמיע קול...  אמר לו חברו: תירצת קול ריח מה תירצת?...

2848         מצאו לחקרן מפורסם, שהוא יושב תפוש מחשבות עמוקות. אמרו לו: רצונך שתגלה לנו על מה אתה דן עם נפשך בשעה זו?  החזיר החקרן המפורסם: שאלה גדולה מנקרת במוחי.  פעמים אדם רוחץ פניו.  פעמים רוחץ ידיו.  מפני מה אין אדם רוחץ לעולם רגליו?... 

2849         שניים נכנסו יחדיו למרחץ: אב ובנו הקטן.  פשטו בגדיהם ונסתכל האב בבן וגער בו: כמה מזוהמות רגליך!  נסתכל הבן באב והשיב: אבא שלך מזוהמות יותר משלי.  החזיר לו האב: חמור!  אני גדול ממך שלושים שנה...

2850         שניים הלכו בדרך ופגעו בבית-קברות.  ירדה מרה שחורה על אחד מהם ואמר לחברו: זה כל האדם:  אוכל, שותה, נותן להבל כוחו, מת ומעלה סירחון.  נענה חברו והחזיר לו: מודה אני לפניך: אילו לא פיך מדבר אלי, הייתי אומר, שאתה כבר מת...

2851         אנגלי צרפתי ויהודי הימרו זה את זה: מי מהם כוחו גדול יותר לעמוד מפני ריחו של שיר לעזים?  ראשון נכנס האנגלי לדיר, שהה חמישה רגעים וברח.  שני נכנס הצרפתי, שהה עשרה רגעים וברח.  שלישי נכנס היהודי, שהה שני רגעים – וברחו העזים...

2852         ההוא שקנה עז ואמרו לו: עז למה לך?  השיב הוא: אשתי גונחת מלבּה וציווה הרופא, שתשתה חלב עז.  חזרו ושאלו לו: דיר יש לך?  השיב הוא: דיר אין לי; עמנו תהיה בבית.  אמרו לו: והסירחון?  החזיר הוא: על-כורחה תצטרך העז להתרגל...

2853         מעשה באחד, שראה בחלומו תרקב מלא דינרים.  חשש, שמא ישכח את המקום ועשה עליו צרכיו לשם סימן.  למחר, כשהקיץ משנתו, מצא את הסימן ולא מצא את הדינרים.  גירד ראשו ואמר: זהו שאמרו חכמים: "אי-אפשר לחלום בלא דברים בטלים"[2]...°

2854         בחור בן-ישיבה קנה רבע חמאה והתפאר לפני חבריו: ראשית, אכלתי סעודה שמינה; שנית, מרחתי נעלי בשיירי החמאה; שלישית, קראתי את הכתב, שבו היתה החמאה עטופה; ורביעית – נשאר לי בידי אותו כתב ל"אשר יצר"...

2855         ההוא שהוכיח את חברו ואמר לו: כיצד תלמיד-חכם שכמותך לובש צווארון מלוכלך כל-כך?  שכחת מה שאמרו על תלמיד-חכם, שנמצא רבב על בגדו?[3]  השיב הלה: מה אעשה וצווארון אחר אין לי?  אמר לו הראשון: אם אחר אין לך, למה לא הפכת לכל-הפחות את זה לצידו הנקי?  תמה השני והחזיר למוכיחו: שמא ראית מימך צווארון, שיש לו שלושה צדדים?...

2856         אשה סיפרה עם חברתה ואמרה לה: אי את יודעת, כמה מקפיד בני על הניקיון. כל יום-שבת אני נותנת לו אלונטית נקייה, ולשבת הבאה היא נקייה כשהיתה...

2857         גברת הבית נסתכלה וראתה: האומנת עשתה חיתול של הילד מסננת לחלב.  צרחה הגברת:

לכלכנית!  טנפנית!  התנצלה האומנת ואמרה: הפכתי את החיתול תחילה.  נח רוגזה של הגברת ואמרה: יפה עשית.  חביב עלי ניקיון...

2858         ההוא שיצא מביתו לרחוב.  פגשו חברו ואמר לו: שמא ערב תשעה באב היום, שאכלת אטריות של חלב?  תהה הלה: מניין לך?  השיב לו חברו: עיניים לי, ברוך השם, ורואה אני מה שבּזקנך.  ליגלג עליו הראשון ואמר: נכשלת...  הללו משל אתמול הן...

2859         אשה הגישה לסעודה של-צהריים קערה מלאה תבשיל.  תקע הבעל כף בקערה, רקק וקרא:

טפו!...  קפלוט!...  צהלה האשה: קפלוט?  ברוך-השם!  שעה שלימה ביקשתיו ולא מצאתיו...  [נוסח אחר: ...צהלה האשה: ברוך-השם!  בביתנו אין שום דבר אובד...]

2860         שניים טיילו יחדיו בשוק, וגהק אחד מהם על השובע.  גמע השני אוויר מלוא חוטמו, נהנה ושאל:

היכן אתה קונה צנון משובח זה?...

2861         שניים ישבו יחדיו על ספסל בגן-העיר.  פשט אחד מהם את ידו והתחיל מתגרד ברוב חשק.  ליגלג עליו חברו ואמר לו: מה אירע לך?  פרעושים כבשוך?  נעלב הלה והחזיר: וכי כלב אני בעיניך, שאתה חושד אותי בפרעושים?  כינים יש לי!...

2862         גמרא של ליצנים: תנו רבנן: בכניסתו למרחץ של רבים מהו אומר?  "יהי רצון מלפניך, שלא תעלה כּינת אדם עלי ולא כּינתי על אחרים"[4]...  [בנוסחאות יש כאן הוספה: "כיוצא בזה: הישן בבית-המדרש"...]

2863         ההוא שלקח מכנסיים מן הסמרטוטר.  למחר החזיר את המכנסיים ואמר לסמרטוטר: ראתה אשתי את הקנייה וביקשה לגרשני מן הבית...  המכנסיים מלאים פישפשים.  קיפחו הסמרטוטר: ואתה מה רצונך, שיהיו המכנסיים מלאים צפיחיות בדבש?...

2864         ההוא שהביא לאנטיקווריון מכנסיים ישנים למכור.  אמר לו האנטיקווריון:

אנטיקווריון אני, ולא סמרטוטר.  אמר לו המוכר: המכנסיים הללו של פרעה מלך מצרים הם.  תמה האנטיקווריון ואמר לו: מניין לך?  החזיר לו הלה: סימן מובהק יש לכך.  שלח נא ידך וגע במכנסיים, אם לא מיד תמצא את המכּה השלישית של פרעה...

2865         ההוא שנכנס לאפותיקה: אבקה לפישפשים הוא מבקש.  שאל האפותיקר: כמה?  החזיר הלה: השד יודע אותם ככוכבי השמים לרוב...

2866         ההוא שנכנס לאפותיקה וביקש אבקה לפרעושים. שאל האפותיקר: בקופסה או בתיקית?  פתח הלה צווארון חלוקו ואמר: למה לי קופסה, למה לי תיקית?  לכאן!...

2867         ההוא שהיה מהלך בשוק ושואל: רבותי, שמא אתם יודעים מקום לקנות פישפשים?  תמהו הכל ושאלו: סחורה יפה זו למה לך?  החזיר הוא: דירתי אני מפנה, ולפי החוזה שביני ובין בעל-הבית חייב אני להחזירה לו כשהיתה...

2868         שניים טיילו יחדיו ברחוב, והיה אחד מהם מהלך ומגרד ראשו וכל גופו. נזף בו חברו ואמר לו:

כיצד אין אתה בוש להתגרד לעיני כל ישראל?  החזיר לו הלה: בבקשה ממך, הנח לי התענוג היחידי שיש לי בעולם...

2869         חובשי בית-המדרש ישבו ודנו: מה טעם נהגו ישראל ליטול את הציפורניים דווקא ערב-שבת?  הסביר החריף שבהם: למה ניתנו ציפורניים לאדם?  להתגרד בהן.  ואילו ערב-שבת נכנס כל אדם למרחץ, רוחץ כל גופו ולובש חלוק נקי, – ומה צורך יש בציפורניים?...

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] לחצר בית-הכנסת הגדול שבווילנה נכנסים מרחוב-האשכנזים.

[2] ברכות נה, א.

[3] "כל תלמיד-חכם, שנמצא רבב על בגדו, חייב מיתה", שבת קיד, א.

[4] השווה הנוסח של "אלהי נצור" בקצת סידורים: "יהי רצון מלפניך...  שלא תעלה קינאת אדם עלי ולא קינאתי על אחרים".  ועיין ירושלמי ברכות ד, ז, ד.