_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

תְּפִלַּת-שָׁוְא

אלתר דרויאנוב

לתוכן הענינים

 

אלו היתה תפלה עושה אפילו שליש או רביע היינו מתפללים יום-יום:  יהי רצון,  שלא נבוש ולא נִכָּלֵם בעסקני-הצבור שלנו.   עכשו,  שתפלה אינה עושה כלום,  אנו בושים ונכלמים.  

בקיוב נקהלו אנשים,  שנטלו לעצמם את העבודה היפה  "לשפה ולתרבות העברית".   ותהי ראשית מעשיהם להכריז ברבים,  כי "בראשית היה הממון",  וגם לא הממון עצמו אלא    בעל-הממון.  

עכשיו נתגלה הסוד לכל:  לא בלי כונה קבעו עסקני "ההסתדרות לשפה ולתרבות העברית" את ועידתם הראשונה בקיוב:  מרובים עשירים ו"גבירים" של קיוב ואת המבצר הזה בקשו להבקיע.   מכיון ש"הם" יתרצו להעשות האפוטרופסים לעבודת התרבות והלשון,  יפתחו את ידם הקמוצה וימטירו מטר-זהב על חלקתנו העזובה והשוממה.  

ומשום שברי היה להם,  לעסקני ההסתדרות,  שאין כל תקוה ללשוננו ותרבותנו אלא אם יפרוש "הגביר" את כנפיו עליהן,  שלחו אליו דפוטציה,  ודְרָשָה דרש אחד מראשי העסקנים על חשובותו הרבּה של ה"גביר" וגם הקדימו לבשר ברבים,  "שיש תקוה,  כי ידו תכון עמנו"...   

שני דברים שכחו העסקנים,  שנקהלו בקיוב:  ראשית,  כי אם אמנם סדר עולמנו גורם,  שאפילו מפעל טהור שבטהורים זקוק לעזרת הממון,  מכל-מקום יש אשר אופן קבלת הממון מחלל את המפעל.   ושנית,  כי "הגביר" את לשוננו לא ידע ואת תרבותנו לא יכיר ובתחיתן לא יחפוץ,  ומה לו ולהן.   ואם גם יצלח הדבר להוציא מידו נדבה,  הרי רק נדבה תהיה זו    פרור חמץ נוקשה,  שמנערים אותו מעל השולחן המלא וזורקים אותו לקבצנים,  שילקוטם קולט הכל.  

תמיהני,  אם לא לחש להם,  לעסקני-ההסתדרות,  לבם:  אל תְוַתְּרוּ על איסטניסותכם,  אל תהיינה עיניכם סמויות מראות את העול,  אשר אתם עושים גם לכם וגם למפעלכם.   אבל הם השתיקו את לחש-לבם זה,  את הכל שכחו אותה שעה וידעו רק אחת:  "בראשית היה הממון"...  

וה"גביר" אמנם שמע בלב מתפנק ומתעדן את כל השבחים,  שפזרו לו ביד רחבה,  שמע גם את הדרשה,  שדרשו לכבודו.   אבל הוא לא שכח ולא למד כלום:   נער,  כדרכו,  פרור מעל שלחנו המלא וזרק אותו ל"קבצנים".  

והם ה"קבצנים",  לא עמדו בנסיון.   לא דחו את הפרור הנבזה ברגל-גאוה,  לא חזרו וזרקו אותו בפני אותו אדם גס,  אלא שמו אותו בילקוטם וכרוז יצא מלפניהם:  פלוני בן פלוני "הגביר" נדב פרור לתחית הלשון והתרבות העברית    שישו ושמחו!  

אלו היינו איסטניסים,  אלו נשמענו להמית-לבנו...  

תפלת-שוא!  אנו נשמעים רק לנהמת-השוק,  איסטניסות    שם נרדף הוא לנו לבטלנות...  

העולם 1911

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה