_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הַמֶּרֶד

זאב אלבלינגר

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

(מחזה)

 

 (חדר משרדי רגיל, שלחן כתיבה ועליו שני טלפונים, כורסה ושני כסאות.  על אחד מהם יושב חיים, כבן 30, פקיד אינטליגנטי ותיק, ועל השני מַדְהַלָה, צעיר תימני, יפה תאר, לבוש בגדים נקיים וחולצת נילון חדשה)

 

מדהלה – פלא לי כל הענין, רק אתמול ישבתי אתו כשעתים ולא אמר לי כלום, ופתאום מברק לפגישה דחופה.  לא הספקתי לסדר היום שום דבר, גם לא כדאי היה להתחיל בסדורים.  – שעוד יכולתי לתת קפיצה לגיסי, לרמת-גן ולהביא לו תרנגולת לשבת.

חיים – ואני לא ראיתי אותו כבר כחודש, לא שאני מתגעגע אליו מאוד.  אבל הסימפוזיון היה הרבה יותר חשוב.

מדהלה  – איך היה שם?

חיים – מה אומר לך, פלא פלאים.  תורה שבכתב ותורה שבעל-פה.  רק שם אפשר היה לְהִוָכַח עד כמה בורים אנו וכמה שהקהל המסכן סובל, כאשר לפקיד אין מושג בהלכות משרד גרידא.  בקצת תשומת-לב אפשר למעט את הבזבוז כמעט לאפס.  וחוץ מזה הסיפוק!  זה שנים שאני עובד כמו בהמה, לך שם!  רוץ הנה!  ללא מחשבה, ללא חסכון בזמן היקר, במלה אחת, ללא יעול.  השבועות האלה פתחו לי את העינים.  בלעתי הכל כדג, ועוד ידי נטויה.  יש ספרות רחבה ומענינת מאוד ורשימתה מגיעה לקילומטר, אבל כדאי, כדאי מאוד, מאוד.

מדהלה – ואיך סיימת?

חיים – המשרד יכול להתגאות בי.  קבלתי פרס ראשון.  רואה אתה ספר זה?  אחד המשובחים בענף.  אין דבר שאין בו.  וכל מלה – תורה שלמה.  זהו הפרס (מגיש לחברו את הספר)

מדהלה (דוחה את ידו של חיים) בכל אופן שלשה שבועות לשבת על ספסל הלימודים קצת קשה, בעיקר כשאדם רגיל להתרוצץ...

חיים – מה אתה אומר?  לו נתנו לי – הייתי יושב שנה.  פקיד צריך לדעת מה שהוא עושה.  דרושה גישה אינטליגנטית, הבנה, התעמקות, יחס, בחיי, מדהלה, עליך להרשם לקורס הבא.  תצא משם אדם אחר לגמרי...

מדהלה – זה לא בשבילי.  לו רציתי ללמוד – הייתי כבר היום מנהל מדור.  למה לי כל הַוָודגָ'ה-רַאס, די לי במה שיש לי, ואתה חושב שיַנְצֶ'ה יעריך זאת, אני מכיר אותו...

חיים – אתה אינך מכיר אותו.  כל כונתו זה שפור, שפור ויעול.  הודות לו נשלחתי לקורס המצוין הזה, ואני בטוח שהוא יהיה מעונין לשלחני גם לקורס מנהלתי.  אין כצות מאומן  היטב למלוי עבודה משובחת.  כמובן שהתהלה מגיעה למנהל.  ולא, אין עיני צרה בו, בחור מצוין וכדאי לעבוד במחיצתו. 

חוץ מזה שם הובן לי גודל המאמץ המוטל על משרדנו, ורק מנהל אינטליגנטי כמו יַנְצֶ'ה, בעל יזמה, מרץ שאר רוח ונשמה יקרה...

מדהלה – אתה מפזר לו תשבחות כאילו היה מת או לפחות התפטר, ואני אומר לך...

ינצה – (נכנס לחדר גבר שמן, לבוש מכנסים קצרים, הצרים עליו, וחולצה לבנה עם עניבה, מבלי לאמר שלום, מתישב בכורסא).  אינני רוצה להרביץ בכם ציונות, אתם אינכם טֶמְבְּלִים, כי לו הייתם, כבר מזמן הייתי משלח אתכם קיביניונִי מַט, אלא מה, יש לעשות עבודה, לא לשבת על הביצים, בקיצור, כוכַבי לא נותן מנוח, אומר שהגרעון גדול ויש לעשות משהו, זה ענינכם, אני טרוד בעסקים אחרים, אתם צריכים ללחץ, ככה, בלי רחמים.  מגיע לנו חצי מליון מסים, אל תאמרו לי שהמשלם הוא חבר, לא מענין אותי.  לדידי יכול להיות טורקי וכורדי, מי שלא שלם יש לתפוס אותו בגרון ולהוציא לו את המֵעַים.  מובן?

מדהלה – הַדֶר יַא מְעַלְלֶם!

חיים – אפשר לעשות תכנית גביה חדשה, שם בקורס...

ינצה – אתה אל תבלבל לי את הביצים בקורסים, אני רוצה תוצאות ואִינְשְַאַלְלָה תשתמש בשיטות הסבתא, העיקר שיהיה מַסַרִי, מובן?

חיים – אנחנו לא יכולים לגבות בכוח, אין לנתק את יחס האמון של הצבור אלינו,

ינצה – איזה צבור?  הסמרטוטים האלה הבאים ליַלֵל כשקורה להם משהו, ושתמיד שוכחים לשלם את המגיע מהם, זה צבור, האספסוף המלוכלך הזה...?

מדהלה – אל תזלזל בהם, הם בכל אופן חברים...

ימצה – אתה יכול לדחוף לך אותם, אתה יודע איפה, חברים... כמה שאתה מרגיז אותי!  חייבים חצי מליון ועוד חברים...

חיים – סלח לי יַנְצֶה, יש דרכים ויש דרכים, אינני בטוח אם תצליח לסחט אפילו פרוטה בשיטת הזרוע, לכל היותר נאבד חברים, ואז איפה נהיה?

ינצה – נעשית חכם, הא!  אינטליגנט?  מי יאבד חברים?  היש ביניהם אחד, המוכן לותר על הסוֹסְקָה המתוקה של האיגוד שלנו?  למצץ ולמצץ והכל בחנם, חצי-חנם, בחיי!  וראה מה שהם מקבלים אצלנו... שלשה חדשים משכרת, יש לו מֶרִידְן, עשה אותו פקיד גבוה, דואגים להם, למנוולים כאלו היו קעסט-קינדר שלנו...

חיים – אתה כנראה שוכח, שאנחנו השליחים הנבחרים שלהם, הם בחרו בנו גדי שנדאג להם...

ינצה – איפה למדת זאת?  בקורס המטונף שלםך?  בחיי צחוק אתה עושה לי!  ישב לו על הביצים שלשה שבועות בלי לשים יד במים קרים, כשהעבודה בערה...

חיים – את שלחת אותי, אתה בעצמך!

ינצה – ראשית כל, לא אני שלחתי אותך, בא מין טומטום מהמרכז, עם תיק וקרחת, ורשימה בידו כקילומטר.  חבר, הוא אומר לי, נדמה לי שאתה המנהל, נדמה לו לשלימזליק הזה, אנחנו צריכים ממשרדך לפחות אחד לקורס, אבל שיהיה בעל תפיסה, חוץ ממך אין לי אינטליגנט מחורבן, אז שלחתי אותך...

חיים – יכולת לסרב...

ינצה – ומה אכפת לי... צריך לסדר להם את הפה, למרכז, ואת מדהלה לא רציתי לשלוח, הוא מביא תועלת, עושה עבודה...

חיים – ואני?

ינצה – נו, נו, אל תכעס!  מדברים ככה סתם, כוכבי לוחץ, העיקר יש להשיג כסף, אם אנחנו שלשתנו לא רוצים לעוף מפה אפילו מחר...

מדהלה – הצדק אתך.  יש ללחץ על המזכירים, והם על פקידי גביה והדבר יסתדר.  זו לא עבודה חדשה, יודעים אותה...

ינצה – קודם כל תתחילו בכפר-חנה, הפַדְלֶץ הזה מבטיח כבר חודש להכניס את המגיע, ועדין לא ראיתי פרוטה ממנו, מוטב שאתה, חיים, תקפץ אליו, קח אפילו את הג'יפ שלי, ותתן לו יוֹפְקֶה טובה...

חיים – מה אתה רוצה ממנו? שכב חודש בבית חולים, מסכן...

ינצה – אין פה מסכן.  המסכן זה אני.  רוצים לאכל אותי במרכז, ובן עמי בישיבה האחרונה, רצה לרצח אותי בעיניו, אמר שאנו לא-יוצלחים, שלימזלניקים, לפח אשפה, בטלנים ומה עוד...

מדהלה – אם הם חכמים כאלה, שיגבו בעצמם, נראה אם הם יצליחו יותר טוב...

ינצה – מי שואל אותך?  מנהל אתה?  אתה חושב שאינני יודע, שכל היום אתה יושב בקפה ומפטפט, מגלגל עינים לאלהים ועושה את עצמך חשוב בעיני השחורים שלך, מתלבש פרנג'י כמו פְּרִימַדוֹנָה וקורץ עין למַזַלים ולכל לכלוך שעובר ברחוב, לו היית נותן יום עבודה הגון, לא היו אלה שבמרכז מחממים לי את הישבן...

מדהלה – אני עושה מה שבכוחי...

ינצה – כנראה שאתה אימפוטנט, חסר כוח-גברא, אתה מצחיק אותי!  ואלה הז'לובים מהאגוד התחשק להם להכניס לי כעוזר פקח כמוך שישתה את דמי...

חיים – הנח לו, ינצה!  אתה היום מרוגז קצת, תן לי את המפתחות ואני אגש לכפר-חנה...

ינצה – רק שתזכר – בלי רחמים!  תן לו יופ-טְבויו-מַט' כמו הזרוע, ושלא תהיה רכרוכי אפילו אם תמצא אותו על מיטת המות, לא אכפת לי, העיקר מַסַרִי...

מדהלהאולי אני אגש אתו?

ינצה – אין לך מה לגשת. יסתדר בעצמו, וחוץ מזה אין שם חתיכות, הכל נשי מושבניקים משומשים, לא בשבילך!

חיים – ראה ינצה, תן לו שַַנס!  שיגש הוא, שם בקורס למדו אותנו, שאין דרך טובה יותר לגלוי כשרונות העובד, מאשר לתת לו אפשרות ליזמה.  רצון טוב יש לו, רק אתה יושב על ראשו כל היום ולא נותן לו לפתח את עצמו...

מדהלה – בדיוק כך!  רק משרת הייתי, מדהלה פה, מדהלה שם.  ואותי המפלגה שלחה, הבטיחו לי הֶעַלָה, הבטיחו דרגא, הבטיחו ג'וב טוב, ואני כל היום הַאדְר, כעבד (מתרתח) מי אתה חושב שהנך? בֶּקֶר בכבודו ובעצמו, אני בא-כח צבור חשוב כמו שלך, אַחְסַן מִינָנו קְטִיר, ואצלנו אין גסים כמוך, הרודים כאדונים, נמאס לי להביט בפרצופך הנפוח ולשמוע כל היום עלבונות, אני יורק עליך וכל כל המשרד המחורבן הזה, לולי אני וחיים היו כבר מזמן סוגרים אותו, אדוני המנהל הגדול!  כי מה עבודתנו?  משרד עזרה לגבית מיסי חברים... כאילו ההסתדרות לא יודעת למצץ את המגיע לה עד הפרוטה האחרונה... בלעדנו... אלא צריך היה ג'וב מנהל לינצה, בטח לקק שם למי שהוא, והרי לך משרד עם שני טלפונים כמו לשר... אתה יודע, אדוני הַמְעַלְלֶם מה שאתה יכול לעשות לך עם כל זה?

ינצה – אתה שתק!  ההסתדרות זה לא מטפחת אף מלוכלכת שלך ואל תנגב בה את האף!  וזה לא ענינך מי שלח אותו ואיך שלחו אותי.  את כל הצבור החשוב שלך של בעלי פאות ואזנים מלוכלכות אתה יכול להוריד לג'וֹרָה, יסריחו פחות, ואתה מוטב שתסתלק מפה לפני שאני קם אליך!  תעוף, אבל מהר!  (קם)

מדהלה(קופץ ויוצא בחפזון)  עוד נתראה...

ינצה – שבר ראשך, חתיכת חמור!

חיים – זה לא היה הוגן מצדך...

ינצה – מה?

חיים – היחס הזה...

ינצה – יַחַסְטִיזִי!  בחיי, אם עוד פעם תתחיל עם הקורס, ארוצץ את גולגגלתך.  יודע אתה למה הלכת לקורס?  אתה בטח חושב כדי ללמוד הלכות כלכלה ודרך-ארץ... מה?  אם כן אומר לך את כל האמת הערומה, כמו זונה, אני שלחתי אותך, כי אתה פשוט הפרעת לי פה.  הייתי צריך לסדר איזה דברים, ככה, בלי בושה ובלי חכמות, ואני יודע שאתה מתהדר עם המצפון המחורבן שלך, בחיי, רחמתי עליך ושלחתי אותך.  מדהלה איננו אינטליגנט, והוא סדר הכל במו בּוּבָּלֵה.

חיים – אני חשבתי שאצלך הגסות זה... לוודאי, ביזנס זה ביזנס, והפְלֶז'וּר זו הגסות...

חיים(ממשיך) לא תארתי לי שאצלך זהו  הַאִידֵיאל, לְנַבֵּל פיך  כמו אשה מהשוק, או כמו בעל עגלה רוֹטַנִי.  יש לי הרושם שאני מפריע לך פה, תגיד את האמת, ינצה!

ינצה – עזוב שטויות!  מה אכפת לי אם יש לי במשרד ז'ְלוֹבּ אינטליגנטי?  וחוץ מזה לפעמים דרוש מין בברנש שבכמוך, שידע להתהלך עם החולצה בתוך המכנסים, ואתה בחור לא רע, אם שמים לך קצת פלפל אתה אפילו יכול להגיע...

חיים – לקורס מנהלים...

ינצה – קורס מנהלים זה בשביל אינטליגנטים בהסתדרות המדברים דרך שני זהב.  אצלנו מספיק להיות חבר טוב, ההסתדרות היא דמוקרטיה, (המשך השורה נבלע בתוך קפל בנייר) מנהל אם יש לו פה, כן, פה וגב הַדַה הוא...

חיים – קשה להתוכח אתך ינצה, הקנה מדה שלך קצת משונה, אולי אתה פשוט עִוֵר, השד יודע אותך, אינך רואה את עצמך, אין לך אנליזה עצמית...

ינצה – (טופח לו על הגב) מה כואב לך?  איפה מגרד לך? אתה רוצה שאשים צמר-גפן על הלשון שאדבר לשון קודש, כמו המניוקים?  לא חבוב!  לא אני!

מדהלה – (נכנס ויושב בשקט על מקומו)

ינצה – ברוך הבא!  כבר יבשת את התחתונים שלך?  די התמזמזנו, לעבודה!  אתה, מדהלה תגש עוד היום לכפר-סבא, ואתה חיים, למנוול הזה מכפר-חנה, שיפח רוחו!  ותראה, אל תחזור בלי שֵק, אפילו אם לא יהיה לו כסוי, העיקר תַכלס, אתה יכול להשתמש, חיים, אפילו בדברי משי שלך, העיקר שתדפק אותו עד הפרוטה האחרונה, ותביא סחורה.  אני יודע שזה לא קל, הוא יבטיח ויילל, יילל ויבטיח.  אבל גם לי לא קל, לוחצים ולוחצים והכסף נחוץ... אם תביא צ'ק כזה, כמו הרגל שלי, אני מבטיח לך...

חיים – מה?

ינצה – לשלח אותך לקורס המנהלים המחורבם שלך, ויבושם לך יה אַרְסְ

 

סוף

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה