_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אותי הם לא מייצגים

חגי אשד

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

יורם אוברקוביץ מחברת החשמל איננו מייצג אותי.  להיפך.  כשאני שומע את איומיו ואת האיום של יתר ראשי "הוועדים החזקים" אני נבהל.  אני פוחד מאיומיהם של החזקים.  בעיקר כשיש להם כיסוי.  יורם אוברקוביץ מחזיק את האצבע הקטנה שלו על המתג של חיי כולנו.  האור והחום, המים והמזון, התעשיה והחקלאות, בתי-החולים ובתי-החרושת.  הכל.  על אצבע קטנה אחת.

הוא חזק יותר מהמשטרה ומבתי-המשפט גם יחד, שלא לדבר על הכנסת ועל השרים המצחיקים.  מי זה ראש הממשלה לעומת יורם אוברקוביץ?  חגב, בקושי.  מי זה לעומתו מזכיר ההסתדרות?  זנב קטן, בקושי.  ואולי רק פקק של הבקבוק שמתוכו יצא השד של הוועדים החזקים וכל האיגודים המקצועיים בעקבותיהם.

הם לא מייצגים אותי ובודאי שלא את פועלי הטכסטיל והמזון, שבשמם ובשמי הם מתיימרים לפעול.  אומרים שיורם אוברקוביץ משתכר פי ארבעה ממני ופי עשרה ויותר מפועלי הטכסטיל והמזון.  הוא גם חזק וגם עשיר.  הוא יכול להרשות לעצמו הרבה מאד.  הוא וכל יתר עובדי חברת החשמל.  אפילו לצרוך חשמל חינם בכמויות עתק, בסכום שהיה יכול אולי לסייע להצלת "אתא".

כשאני שומע שהוועדים של נמל התעופה בן-גוריון התאחדו לפעולה משותפת אני נחרד.  הם ועובדי הנמלים והימאים.  כאשר שער הדולר השחור מתקרב סוף-סוף לשער הדולר הרשמי ויש סיכוי שהתיירים והיצואנים יפקידו אותו בבנקים ולא בשוק השחור או בחו"ל, באים הללו ומאיימים לסגור את ברז החמצן הזה.  שלא יספרו לי שהם עושים זאת למעני.  אני מוכן לעבור ניתוח כדי להבריא.  עברתי ניתוח אחד, אחר, ואני יודע שהסבל היה כדאי.  שכל החזקים הללו לא יפריעו למנתחים.  שלא יסכנו את חיי החולה באמצע הניתוח.  את חיי כולנו.

למי הם מספרים מעשיות?  אנחנו לא עובדי חברת החשמל וגם לא עובדי הטכסטיל והמזון.  האחרונים זכאים לפיצוי מיוחד, בעיקר להבראת התעשיות שבהן עם עובדים, כדי שיוכלו לפרנס את עובדיהן בכבוד.  אבל זו סוגיה מיוחדת, חלקית.  שלא יספרו לנו שהרוב הגדול של השכירים אינו יכול להוריד את רמת החיים.  לחיות בצנעה.  לפחות לזמן מה.  לחיות כפי שחיו הורינו, שגידלו את כולנו למה שהננו.  למי הם מספרים שאי-אפשר להתאפק ולוותר לשנה שנתיים ואולי שלוש על נסיעה לחו"ל, על החלפת מכונית ודירה וביגוד ובידור, ברמה שהורגלנו אליה בשנות שלטון הליכוד המושחתות והמשחיתות?  למי רוצים לספר שמנחם בגין ידע מה הוא שח כאשר רצה "להיטיב עם העם" בהבל פה, ליצור יש מאין, לחלק את מה שאין ואת מה שנדמה שהיה לו, בדמיונו ההיסטרי והדמאגוגי, שמפא"י מחביאה "בכיסיה"?

אי-אפשר ליצור יש מאין.  לאמריקנים נמאס לפרנס את ה"פארזיטיות" שלנו.  בצדק.  הם נתנו לנו אשראי אחרון לניהול הקרב האחרון על הבראת המשק, להצלחת הניתוח של ההרזיה הלאומית, להפסקת הזלילה והסביאה על חשבונם.  הקרב האחרון הזה רק החל והוא יתנהל מעכשיו יום-יום ושעה שעה, במשך שלושת החודשים הקרובים.  יש לנו סיכוי לנצח בו, לטובת כולנו, בתנאי שיורם אוברקוביץ וחבריו החזקים לא יביסו אותנו ולא יקשרו את ידיהם של המנתחים באמצע הניתוח.  בתנאי שישראל קיסר וחיים הברפלד יתייצבו יחד איתנו נגדם, נגד אלה שלא מייצגים אותנו באמת, שמתיימרים לייצג אותנו.

אני רוצה להבריא.  אני מוכן לעבור ניתוח.  כדאי לסבול את כל הכאבים הכרוכים בו, כדי שיצליח.  כדי שנבריא כולנו.

 

9.7.85

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה