_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

דרך ילדים: או ספור מירושלים

שרה פייגה פונר

לתוכן הענינים

 

פורע מוסר מואס נפשו   

ושומע תוכחת קונה לב       

(משלי ט"ו, ל"ב)   

 

ספור נפלא המושך לבות בני הנעורים אשר קרה בימי הורדוס מלך יהודה בבית שני לילדים הלומדים שפת עבר

 

דבר אל הקורא

 

קוראים נכבדים!

את הספור הזה כתבתי לזכר שם כבוד השר הצדיק נשיא אלהים אשר היה בתוכנו.  ה"ה ר' משה מונטיפיורי נ"ע.  הן ראיתי כי כל הכותבים והסופרים אשר כל עוד שהיה השר המרומם בחיים חיתו, כלם שלחו לו ספריהם כלם כתבו לכבודו מכתבים וימלאו פיהם תהלה לו ויאדירו שמו בידעם כי לא לחנם יעשו זאת כי ישלם לכל אחד בכסף מלא עובר לסוחר.  כאשר עשה גם לי בשלחי לו את ספרי "אהבת ישרים" אך כמעט עצם ידיד אלהים ואנשים זה את עיניו והשיב רוחו לאל גמולות, להנות מטוב חלקו הצפון לו, ואך עברו ימי בכי אבל משה, והנה כמעט נשכח מפי כל הכותבים שפת עבר, כי איש לעברו תעו לשנוא זה את זה כתלמידי חכמים שבבבל ויש מהם אשר יחבלו וישחיתו לאלה אשר לא תכון ידיהם עמם ויעידו שקר ויחרפו ויגדפו בראש גלוי איש את אחיו וכאשר בינותי זאת קראתי ואמרתי איו אותותיך ונפלאותיך איש נעלה הדגול מרבבות קודש אשר בכל צרות עמך גם לך צר היה ומלאך פניך יושיע.  כי בעת אשר שכבו עשירים רבים סרוחים על ערשותם ולא נחלו על שבר יוסף, בעת הזאת עברת אתה ורעיתך הגברת העדינה הדומה לך בצדקות ותם ארחות ימים, והמית גליהם ומשבריהם היו משחק לכם.  מדמשק פדית אלפי בני בריתך משערי מות והסירותי ברזל מנפשם, ממאַראָקא הפכת את מצב בני עמך מצלמות לבקר, ותעת[ש] לך שם עולם, ועוד ועוד מי יתנה כל הטובות והחסדים שעשית עמנו ועם אבותינו.  ולמען הצג לפני בני הנעורים תפארת אדם המעלה הצגתי את האיש המרומם הזה כי ישאלו בניכם מחר מי הוא האיש המצֻין הזה? וספרתם להם את כל הצדקות והחסדים אשר עשה משה לעיני כל ישראל.  אז ימלאו לבות בני הנעורים אהבה לה ולעמם ולמלכם וילכו בדרך נתיבתו ובאשר כי הספור הזה יסֻדתו בהררי קודש, ואנשים מצֻינים מלמד בתורה ובחכמה ועובד בצבא ועובד אדמה, המה פנות הספור הזה וכל מעשו[י] השר הנעלה היה לציון עיר הקודש ולאנשים כאלה, על כן כתבתי את הספור הזה לכבוד שמו לזכרון נצח, ואקוה כי הקוראים הנכבדים לא ידינני לכף חובה לאמר כי עשיתי זאת רק על מנת לקבל פרס, יען כי משה מת ומי כמהו ידע להכיר את השפה היקרה הזאת, ולנס אעמיד גם את מכתבו אשר שלח לי בעד ספרי, "אהבת ישרים" אשר הוצאתיו לאור לפני חמש שנים בהיותי בנעורי בית אבי ז"ל, ואקוה להפיק רצון מקהל הקוראים המבינים ויאשרו פעלי כאשר עשו לספרי הראשון, ואז הנני לדורשי אביא אי"ה לבית הדפוס גם את יתר ספרי אשר אתי בכתובים כי זולתי החלק השני מאהבת ישרים והספור אשר אשים עתה לפניכם.  עוד אתי ארבעה ספורים גדולים הנכתבים בשפה צחה וקלה אשר ישמחו לבות הקוראים.  ואקוה כי בזרועות פתוחות תאספו אותם אל בתיכם כחפץ הכותבת.

 

א

בכפר יוחני אשר בארץ יהודה גר איש ימים רבים.  על כן נקרא שמו יוחנן הכפרי.  האיש הזה היה עובד אדמה מנעוריו, ויהיה תם וישר וירא אלהים בכל יום בבקר בטרם זרחה השמש קם ממשכבו וילבש שמלותיו ויצא השדה ויתפלל תפלה קצרה, כי ה' ישלח ברכה בכל מעשי ידיו כי יוכל לפרנס את עצמו ובני ביתו ואחר כן שב הביתה ויאכל ארֻחת הבקר אשר הכינה לו חברתו ואשת בריתו, וישב השדה לעבדה ולשמרה, ככה יעשה כל ימי הקיץ.  ובימי החורף עשה מקלעת סלי חורים מסוף או מערבי נחל להכין על ימי חג הביכורים וכל עולי הרגָלים מדלת העם[i] אשר יבואו ליראות אל פני האדון ה' קנו מאתו הסלים להניח בתוכם את הביכורים לפני ה'.  וגם אשתו לא ישבה בעצלתים, כי הכינה את כל צרכי הבית בעדה ובעד אישה ובניה.  וגם הצאן והבקר תחת ידיה היו.  ובלילות החורף הארוכים טוה וארגה מגז הכבשים ותמכרם במחיר רב.  כה גדל ויפרוץ האיש במאד מאד.  וגם ארבעה בנים היו לאיש הזה, נתנאל הבכור, יונתן משניהו, עובד השלישי, ואצל הרביעי.  בעת אשר היו ילדים קטנים הלכו את אביהם השדה או את העבדים בצאן.  אך כאשר גדלו נחלקו בדעֹתיהם ובמחשבותיהם כל אחד לבד, ואביהם הוכיח תמיד דרכיהם על פניהם באשר כי ישנאו את העבודה ויאהבו הבטלה, והמה ענו תמיד כי עוד נערים קטנים המה ועוד עת להם להתרגל בעבודה.  

 

ב: שיחה בין האחים

השמש זרחה בכל הודה והדרה על ציון המצֻינת ותשלך קרני הודה גם על הערים והכפרים אשר סביביה כמו אמרה מציון מכלל יופי הופיע ה' גם עליכם ומברכתה תבורכו גם אתם.  בכפר יוחני שונה היום מכל הימים כל עבדיו אשר בשדה ובצאן נקהלו ויבואו אל ביתו, וגם אחדים מן הכפרים אשר סביביו בָאו אל ביתו כהן זקן אחד בא מירושלים לברך את הלחם ולקחת חלקו מגז הכבשים, כי חג ליוחנן היום כי גזז את צאנו והרים תרומת שדיהו;  רחל אשת יוחנן עמדה על יד הכרים להכין הארוחה בעד האורחים.  הכהן בא וכל היושבים קמו ממקומם ויקדמו את פני הכהן והוא ברך אותם וישב ראש.  ויהי אחרי אכלם ואחרי שתם ויקומו כל אחד ללכת למקומו יוחנן הלך לשלח את הכהן ולהעבירו בשדותיו כי יברכם, וירא כי בניו נתועדו ארבעתם תחת אחד השיחים וילך לאט אחריהם ויחבא תחת אילן אחד אשר משם ישמע את כל דבריהם.  שמעו נא אחי אמר נתנאל הבכור אל יתר אחיו הידעתם כי מעת אשר לקחנו אבינו לירושלים על חג המצות גמרתי אמר להיות אך רב ואב בית דין בירושלים.  בראשונה כלתה נפשי להיות כהן גדול בראותי את כל הכבוד אשר ינחל הכהן הגדול מכל ישראל, כאלהים נחשב בעיניהם אך כאשר אמר לי אחד מנערי ירושלים כי כהן גדול יוכל להיות רק זה אשר הוא חוטר מגזע הכהנים, ואבינו משבט שמעון הוא על כן גמרתי אומר להיות רב וראש ישיבה.  הן ראיתי את שני הרבנים הגדולים הלל ושמאי אשר אחד נשיא והשני אב בית דין ואיך תלמידיהם יושבים לפניהם באימה ופחד ומתאבקים בעפר רגליהם כמעט לא נותרה בי נשמה, ועוד זאת, ראיתי אנשים באו להלל כי ישפוט אותם כי יש להם ריב ודין, אז אמר הלל אל בני!  למה תריבו זה בזה האם בני קין אתם אשר תחפצו להרוג את אחיכם?  הלא בני אברהם יצחק ויעקב אתם אשר חיו בשלום גם עם שונאיהם ובעת אשר היה ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט אז אמר אברהם אל בן אחיו כי יבחר לו מקום לשבת כטוב בעיניו והוא נשאר על מקומו למען השלום, ובעלי הריב בשמעם את מתק שפתי האיש המרומם הזה קראו איש אל רעהו שלום אנכי עמדתי אז על יד אבי והבטתי עליו בלי הרף ויאמר אֵלי במאור פנים ויעבור את שתי אצבעותיו על לחיי הימנית, ומה תאמר אתה בני! הייטב בעיניך להיות רב כמֹני או עובד אדמה כאביך?  אז אדמו לחיי כארגמן וחיל ורעדה אחזתני בראותי גודל ענותנותו ולא יכולתי לענותו דבר, אך כסיל ובער הייתי אז, ובשובי בחג האסיף שנית לירושלים, אז אלך לבית מדרשו ואפול לפני רגליו ואתחנן אליו כי ילמדני תורה למען אהיה רב כמֹהו.

ומדוע לא תחפוץ ללמוד תורה בבית מדרשו של שמאי?  שאל אותו יונתן לתומו, הלא גם הוא רב גדול הוא.

נערי ירושלים ספרו לי אמר נתנאל כי תלמידי הלל רבים מתלמידי שמאי באשר כי הלל הוא עניו גדול ויקבל כל אדם בשמחה, ושמאי הוא קפדן מאֹד ואם לא ייטב בעיניו האיש אשר ידבר אתו יגרשהו מעל פניו בגערה, ואנֹכי אֵחת מגערה מאד על כן אהיה רב כהלל ולא כשמאי.

ואנֹכי אחרת אתי אמר יהונתן, כי הלכתי ברחובות ירושלים היפים והנהדרים וראיתי מרחוק והנה אסף אספה גדולה מאדם רב ושאלתי אותם מה זאת, ויאמרו האנשים כי עוד מעט והורדוס המלך ביפיו והדרו יֵרָאֶה לעינינו אז ראיתי מרחוק אנשים מלבשים בבגדים יקרים ושריונות קשקשים עליהם וחרבות זהב מצֻמדים על ירכתיהם, מהם רכבו על סוסים ומהם הלכו ברגלים, וכלם רצו מכל העברים ויצעקו פנו דרך לקראת אדננו המלך אשר עוד מעט ויראה לעיננו כי הולך הוא אל בית המקדש לקדם את פני ה' בחג לפני העם, ואיש את רעהו ידחקון לראות את המראה הנעימה ההיא, ורבים מיקירי ירושלים רצו לפניו ויפרשו תכלת וארגמן על כל הדרך מארמונו עד בית ה', למען לא תדרוכנה כפות רגליו על הארץ כי אם על הארגמן והתכלת ובעברו קראו כלם יחי המלך, יחי המלך! ותבקע הארץ לקולם, והמלך הודה לכֻלם במאור פנים וילך הלאה וכל השרים המלֻבשים בהשריונות ובחרבות הלכו אתו מכל העברים והמה קרובים למלך תמיד, והוא ידבר אתם וינחילם כבוד וכל העם יקנאו אותם ויכבדו גם אותם, על כן גמרתי אומר להיות שר וקרוב למלך, וכאשר אבוא פעם שנית לירושלים אלך אל אחד מהשרים האלה ואחלה את פניו כי יספחנו אל אחת הכהונות כה גמרתי אני אמר יהונתן ואקוה כי בימים לא כבירים אהיה שר גדול כהשרים אשר ראיתי בירושלים.

אמנם כן!  צדקתם בבחירתכם אשר בחרתם, אמר עובד, נתנאל, יהיה רב כהלל, ויהונתן יהיה שר גדול וקרוב למלך הורדוס.  אבל אני אחרת אתי הן בעת אשר הביא אבינו המעשר והתרומה בירושלים קבלו אותו הכהנים באהבה וכבוד וכאשר אמר אבי מה אני!  כי כה יקרתי בעיניכם נכבדתי, ויאמרו לו למי יאתה כבוד יותר ממך?  הלא דוד מלך ישראל אמר יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך, ואיך לא נכבד את האיש הזה אשר קנה לו שני עולמות ביגיע כפיו, על כן אהיה אני עובד אדמה כאבי ואאכול מיגיע כפי ואקנה לי גם אני שני עולמות, אז קמו שני האחים הגדולים ויחבקו את אחיהם השלישי ויאמרו שמח אחינו בחלקך, כי העובד אדמתו ישבע לחם, והוא גם הוא אמר להם גם אתם אחי שמחו בחלקכם עלו והצליחו ויהיה ה' אלהים עמכם ויחבקו עוד הפעם איש את אחיו וישבעו לחיות בשלום ואף גם בעת אשר מצבם יפרידם זה מזה ומרוב שמחה שכחו כי עוד אח להם הצעיר מכלם אשר לא הגיד להם מה בחפצו לבחור לימים יֻצרו.  ויאמר נתנאל הבכור אל אחיו הצעיר אצל, הגד לנו דעתך אצל?  מה יהי עמך.  אתי לא יהיה דבר השיב אצל הן אבי הוא איש עשיר מאד ולמה אחסיר את נפשי מטובה, האם אהיה רב?  הלא עלי לשבת ימים ולילות ולבלי ליתן שנה לעיני ותנומה לעפעפי, ימים רבים, ואז אולי אצליח להיות רב, כי לא כל הלומדים לרבנים יסמכו, ואם אמרתי להיות שר גדול כאשר ספר יהונתן אז עלי לעבוד בצבא ולרדת המלחמה ואולי יד אויב תדבקני וחרב תשיגני בטרם אהיה שר, או האם אהיה עובד אדמה כאבי, הזאת טוב?  הלא ביום יאכילהו החורב וקרח בלילה ותדד שנתו מעיניו, ולפעמים כאשר ישמע קול ענות הרועים ועדרי הצאן והבקר, ידרוך קשתו וירץ אל תוך העדר לירות על הזאבים או האריות וישם נפשו בכפו, על כן גם באלה בחלה נפשי, הן לחמי נתן מימי נאמנים על כן אעשה כאשר עשיתי עד היום אקפוץ מהר להר, ומגבעה לגבעה אשחק עם הרועים ועם הצאן ואהי תמיד חפשי ואלך אל כל אשר ישאני הרוח.  האחים החלו להתוכח עמו ולהוכיח דרכו על פניו כי לא טוב הוא עושה, וכי מרה תהיה אחריתו, אך הוא באחד ומי ישיבנו אביהם היה נחבא כל העת אשר דברו האחים תחת עץ עבות לבל יראוהו וישמע כל דבריהם, וכאשר כלו לדבר שב למקומו ולא הגיד להם כי שמע ורק על בנו הצעיר הביט מעתה בעינים חודרות וירא ראשית לו לבטל את מחשבתו הרעה אשר אמר לעשות לבלי יאבד לנצח, אך מי יעצור בעד שטף מרוצת לבות בני הנעורים בעת אשר יתעכבו עשתנותיהם אם טוב או רע. 

 

ג: חג הסוכות בימי הורדוס

חג הסוכות בא וכל ישראל נקהלו ויבואו ליראות אל פני האדון ה' ולחוג את חג הסוכות ולשמוע מפי המלך בקרוא את התורה לפני כל הקהל, ויוחנן הכפרי עם ארבעה בניו עלו גם כן לירושלים נתנאל הלך בבית מדרש הלל הנשיא ויאמר, אנא אדֹני מורי ורבי למדנו תורה, הן בן יוחנן הכפרי אני אבל מעשי אבי לא ישר בעיני ועובד אדמה לא אהיה לעולם ורק רב כמוך אהיה ובדרכיך אלך אם לא תדחני מעל פניך ותלמדנו תורה.  טוב בני טוב הדבר אשר תבחר אמר הלל יברכך ה' מציון אשר ממנה תצא תורה ותעלה מעלה מעלה ותגדל בתורה ותנחל שם כשם הגדולים אשר בארץ, ומן היום ההוא ומעלה היה נתנאל תלמוד הלל הנשיא, ואחיו השני יהונתן לקח גם הוא לעבוד בצבא ועובד ואצל בניו הנותרים שבו את אביהם בכפר יוחני.  עובד החל לעבוד את האדמה את אביו, וה' ברך את כל מעשי ידיו והצליח בכל אשר עשה אך אצל נשאר עצל כל ימיו.

 

ד: מת יוחנן

ויהי בימים רבים ויוחנן זקן בא בימים ויקרא את בניו, נתנאל בא עם חמשים תלמידים אשר שמעו לקח מפיו כי כה גדול נתנאל בתורת ה' וכאשר בא אל אביו נפל על צוארו וישקהו, ויאמרו ליוחנן תלמידי נתנאל, אשריך יוחנן שזכית לכך, הן זרעת לצדקה, וקצרת לפי חסד, ואחר כן נגש יהונתן, צוארו ולבו נפוזו מאותות זהב אשר קבל מהורדות[ס] המלך בעד גבורתו ועזוז רוחו, אלף אנשים הלכו אתו לכבודו וכבוד אביו כי שר אלף היה ויפול על צואר אביו וישקהו ויצא מכתב מצלחתו, אנשיו עמדו לשמוע דברי המכתב ויקרא.

הנני שולח לך את בנך כי ישמח את נפשך בימיך אלה כאשר שאלת ממני אך אל תאחר מלהושיבו לי כי נחוץ הוא לי במאד.  הורדוס מלך יהודה. 

הזקן חבק את בנו וישקהו ויבך מרוב שמחה, ואחר-כך באו גם עובד ואצל ויתיצבו נגד אביהם, ויאמר יוחנן אל בניו, שמעו נא בני!  הנה יום מותי בא, ועתה שמעו אלי ואשמיעכם את דברי הן כל העת אשר הייתם עמדי דאגתי לכם ולא חסרה לכם דבר אך גם יסרתיכם למשפט בעת אשר ראיתי כי תשטו מעט מן הדרך הישר ואתם בטובכם הטיתם למוסר אזניכם, והלכתם בדרך טובה, ובעת אשר נתועדתם תחת האילן ודברתם כל אחד חפצו, אשר בחרתם להיות, שמעתי כל דבריכם והחילותיכם ולא חפצתי להניא אתכם בידעי כי אין בכח איש לעצור בעד שטף מרוצת לבות בני הנעורים ההומים.  ועוד כי ראיתי כל אחד בֹחר לו דרך טובה מלבד הצעיר אצל.  והנה אשיב תודה לה' על אשר נְחַכֶם בדרך טובה והנכם באתם באנשים כאשר עיני רואות. 

אבל מה אעשה עם אצל אשר לא יתן עוד את מעלליו הרעים ואת דרכו הרעה אשר אם כה יעשה תמיד אז אחריתו להכרית, אך עוד עצה מתנוסס בי הנה אחלק את נחלתי לחמשה חלקים כל אחד יקח חלקו, לנתנאל יהיה פי שנים ככתוב בתורת משה כי הוא הבכור, אך חלק אצל יהיה תחת ידי אחד מכם ואתם תפקדו איש נאמן אשר יעבוד בשדות אצל באמונה.  והיה מדי חדש בחדשו יתן לאצל כל הדרוש לו ולביתו ואת הנותר יביא תחת ידי האפוטרופוס ולו יהיה למשמרת.  באופן זה יוכל היות אשר יהיה ככל האדם ולא ירע ולא ישחית, אך אם תתנו חלקו לו אז גם הוא גם נחלתו עד נצח יאבדו הלא צויתי אתכם.

ויענו כלם כדברך נעשה אבינו מצותך קודש לנו, ואחר כן ברך אותם כל אחד כברכתו וגם את בנו הצעיר אצל ברך ויצויהו ללכת בדרך טובים ולשמוע בקול אחיו הגדולים, ויכל לצות את בניו ויאסוף רגליו אל המיטה וימת זקן ושבע ימים ויבכו אותו בניו ויקברוהו בנחלתו, ובניו שבו כל אחד לעבודתו.

 

ה: שביתת הצואה על-ידי הורדוס

ימים רבים עברו מעת אשר מת יוחנן וחדשות בל נעשו, נתנאל נחל שם טוב כשם הגדולים אשר בארץ, מכל ארץ ישראל נהרו המונים המונים לשמוע לקח מפיו ויקר שמו מאד יהונתן עלה מעלה מעלה כי הראה להורדוס עזוז רוחו וירימהו על, עובד עבד אדמתו ויעש חיל, אצל הלך בעקלקלות ושובב, בדרך לבו, בכל חֹדש בעת אשר קבל מהפקיד את חוקו מנחלתו אבד בענין רע, ואשתו ובניו נשארו בחוסר כל אז היה על עובד להיות למשען לו ולמשפחתו, והוא היה זולל וסובא ותמיד הלך אל אחיו וירב אתו כי יתן לו את אחוזת נחלתו מאביו, ולא יהי עוד תחת ידו כי הוא לבדו המושל בנחלתו ולא זר.  אך הוא לא שעה אל דבריו באשר כי אביו צוה אותו לפני מותו לבלי יתן לו בידו.

אך פעם בא לירושלים בעת אשר רכב הורדוס את עבדיו, ואשתו מרימני היפה רוכבת לימינו על אתון צחורה וכל ישראל למקטנים ועד גדולים הלכו סביביהם בתרועה וקול שמחה כי המלך הורדוס העביר קול בכל ארץ יהודה כי ישיב את כתר הכהונה הגדולה לאריסתובלוס אחי המלכה וישרת בקדש תחת הורקנוס אביו לשמחת לבב העם המתאבלים על כבוד החשמונאים אשר כמעט ג[נ]סה ממנו וישלחוהו מארמון המלך עד בית המקדש להשיבו בלשכת פלהדרין כי בין כסה לעשור היו הימים האלה, המלכה רוכבת לימין המלך אריסתובלוס אחי המלכה ישב לשמאל המלך, בני המלך אלכסנדר ואריסתובלוס רכבו לימין המלכה, יהונתן רכב על יד בני המלך לשמרם כי היו אז בני שבע ושמונה שנים. 

וירא אצל מרחוק את יהונתן אחיו ויבקיע אליו ויאחזיהו בערפו ויקרא בקול בן ממֹר!  מדוע אתה עובר את מצות אבינו המת, הנך יושב ברומי של עולם ולא נחלת על שבר אחיך, אתה גזלת ממני את נחלתי מן הירושה אשר הניח אבינו למעני ואני אגוע ברעב ולחוסר כֹל, כל העם הביטו על שני האחים ויתמהו, בני המלך הביטו על יהונתן בשאט נפש ויקראו בקול מושל, האמת הדבר יהונתן?  עשית באחיך באחת מאלה וקרוב לאבינו המלך אתה, ועל ידנו תרכוב?  הכן יעשה?  אחד מעבדי המלך נגש אל אצל להסירו בחזקת היד מעל אחיו, אבל הורדוס נתן לו אות כי יחריש, המלכה הביטה על המלך בתחנונים כמו יראה פן יצוה להרוג את אצל או את יונתן על אשר א[ע]כבוהו בדרך, יהונתן נבהל עד כי לא יכול להוציא הגה מפיו בידעו כי לפני הורדוס המלך דבר זה קרה, אך הורדוס בראותו פחדו אמר במאֹר פנים בוז לך גבור חיל ורב פעלים, הן אם בשדי קטל עמדו רגליך ולא נבהלת ואחור לא נסוגות ועתה נבהלת לפני אחיך זה ולא תוכל להסירו מעל פניך (הניחה לי וחפצך אשלים אמר יהונתן אל אחיו במרירות ויסירו מעל פניו ויעמוד לפני המלך.)

אמנם כן אדֹני המלך הושיב יהונתן את המלך בענוה וביראת הכבוד, הן בעת אשר אני עומד על שדי קָטל, מחשבתי אך לנפול או לעֹז אך פה חלף רוחי, כי יראת הוד כבוד מלכי על פני תמיד, מצות אבי המת עלי חזקה, ונחומי נכמרו על אחי האֹבד והאומלל אשר השחית דרכו מנעוריו ויאהב את הבטלה, ואם אעבור עתה על מצות אבי המת ואשיב לו את נחלתו, אז יאבד לנצח.  דברי יהונתן מצאו חן בעיני המלך ויאמר אמנם כן אביך צוה לפני מותו לבלי ינתן לו את נחלתו, רק יאכל לחם חֻקו למען לא יהיה לאל ידו לעשות רע אבל אנכי את פי המלך החכם מכל אדם אשמור הגה סיגים מכסף ויצא לצרֹף כלי, על כן נחלתו לו תנתן והוא יעשה בה כטוב בעיניו, אם ייטב דרכו, ייטיב לו, ואם יפשע ישלח בעד פשעו, הדבר יצא מפי המלך, ואחדים מעבדיו לקחוהו ויובילוהו לכפר יוחני ויתנו לו את נחלת שדהו ואת הצאן אשר השאיר לו אביו לפני מותו.  והמלך וכל הכבודה הלכו הלאה ויבואו עד לפני הר הבית וירדו כלם מעל הסוסים וילכו עד בית ה'.  שמה עמדו כהנים רבים לקבל את המלך ואת הכהן הגדול החדש בן החשמונאים אשר לו נתן כל הסגולות והיתרונות היקרות שמנו חכמים לכהן גדול, חן ויופי, עושר וכבוד חכמה וגבורה וגם יחוס משפחה.  ויריעו הכהנים לקראת המלך והכהן גדול אריסתובלוס, הכהן גדול נשאר בבית המקדש לישב שמה עד אחר יום הכיפורים כדין, והורדוס המלך עם כל הכבודה שבו לארמונם.

ואצל כאשר בא על נחלת אביו וירא ראשית לו לגרש את העבדים ואת הפקיד אשר הפקיד אחיו ויקח לו עבדים חדשים לעבוד את שדותיו והוא הלך בטל כאשר הסכין מעודו, ועבדיו כאשר ראו כי אדניהם לא ישמור את נחלתו, יען כי משך ידו את לוצצים, משכו גם המה את ידיהם ולא שמרו כראוי, ועובד ראה זאת מרחוק ולבו יכאב עליו, וילך לפעמים אל שדות אחיו ויצעק חמס על עבדיו בראותו כי שדות אצל עלו קמשונים כִסו פניהם חרולים, וצאנו נפוצו על ההרים באין רועה, ויענוהו עבדי אצל בכל פעם כי לא אדונם הוא, ולא לו לצות עליהם.  אז שב במפח נפש אל עבודתו ולאחיו אמר תיסרך רעתך.

 

אחרית אצל

עברו ימים לא כבירים והזמן נשתנה בירושלים יראי ה' אשר הללו את הורדוס בפיהם ויכבדוהו בשפתותיהם, היו עוינים אותו ולבם רחוק ממנו באשר כי רדף באף את משפחת אשתו החשמונאים, עבדי הורדוס בידעם כי הוא ירא מן הפרושים מאד, חנפוהו ויביאו דבתם הרעה עליו, והוא היה מקשיב על דבר שקר.  ויחל לחקור ולדרוש אחרי כל איש אם נאמן הוא למלכו.  פעמים רבות התחפש ויבוא בבתי מרזח ויכל לדבר את דלת העם על אֹדות המלך והנהגותיו ואם מצא באיש דבר בליעל אז שלח את עבדיו ויתפשוהו וייסרהו מוסר אכזרי כי יתן תודה על יתר המורדים ככה יעשה ימים רבים.

פעם אחת שמע כי אחד מבני האספסוף אמר אל יתר מרעיו אשר אתו בבית מרזח, לך פתח את הדלת כי אצל בן יוחנן הכפרי יבוא הנה, אצל בא והורדוס הכירו כרגע כי הוא אחי יהונתן אשר עצרו בדרך כאשר הלכו לשלח את הכהן הגדול עד בית המקדש, ויט אזנו לשמוע את דבריהם, וישמע כי הוא מורד במלכו, כי דבר סרה על הורדוס ומשפחתו ויקללהו על אשר נשא את אחיו ורוממהו על, ועל אשר אמר להשיב לו את שדותיו אשר היו תחת ידי אחיו, ושדותיו נשחתו עתה במאד מאד והוא בוש מבקש מעֹז מאחיו באשר כי לא הטה אֹזן למֻסּרם, על כן לא נשאר לו עצה אחרת כי אם לסכסך את ההמון למרוד במלכם, או לפשוט גדוד בחוץ, והמה תקעו כפיהם לו כי הוא ילך ראש והמה אחריו, הורדוס הלך לדרכו, ויצו את עבדיו לשמור את צעדם, ויתפשו את אצל ואנשיו בעת אשר ארבו לנפול על עוברים בתוך יער הלבנון ויביאום לפני המלך והסנהדרין וידבר לפניהם.

איש היה באבל שבע בן בכרי שמו והוא נשא ידו במלך בדוד, וכל איש לא שב בביתו עד אשר הומת האיש הזה.  והאיש אצל הוא בן איש נכבד ואח לאחים נכבדים אך הוא הלך מנעוריו ועד עתה שובב בדרך לבו לא שמע לקול הוריו ולמלמדיו לא הטה אֹזן הנה היה בכל רעה בתוך קהל ועדה נשא ידו במלך בהורדוס ולא הוא בלבד כי אם הסית והדיח עוד רבים עמו, ואם המלך ימחול על כבודו הלא כבודו לא ימחול, וגם נעצו לב יחדיו לפשוט גדוד בחוץ, ועדים נאמנים ימצאו בדבר זה, אחרי החקירה והדרישה הכירו הסנהדרין כי חטא משפט מות לאיש הזה, אך בטרם חרצו את משפטם ראו כי אחד מן הסנהדרין קם ממקומו, ויאמר שפטו משפטכם בלעדי, כי אח אני לאיש הזה.  השומעים הביטו עליו בתמהון והוא יצא, ובעברו לפני אצל אחיו הכירו, ויצעק הצילני נא אחי ממר המות!

אח לא פדה יפדה איש, לא יתן לאלהים כפרו, אמר אחיו ויצא.

כרגע קם סאון בבית המשפט ואחר כן שב לדממה.  המשפט נחרץ כי ביום המחרת יקבל ענשו, הוא עם יתר מרעיו בנחלתו אשר בכפר יוחני.  עבדי הורדוס לקחו את האסיר וישיבוהו למאסרו עד יום המחרת.

יונתן אחיו יצא את יתר השרים מאת פני הסנהדרין במפח נפש, ויפגוש בפרוזדור את נתנאל אחיו, ויאמר, ומה תאמר אחי על אחרית אחינו!

סופו על ראשו מוכיח, ענה נתנאל בבכי, אבל מה אשמים אנחנו כי ראינו בעינינו צרות אחינו, ואין לאל ידנו להושיע! שאל יהונתן, ייסר יסרנו יָה על אשר לא הוספנו להוכיח דרכו על פניו.  הנה כה אחרית כל בנים ממרים אשר לא ישמעו לקול הורים ומורים ישנאו את התלמוד והמלאכה המחיות את בעליהם בכבוד, ויאהבו את הבטלה, כי על-ידי הבטלה ילכו מדחי אל דחי עד כי ידחו לעולם, ויהיו דראון עולם להם ולכל משפחתם.

לא כן את הבנים המקשיבים השוקדים בלימודים והמהירים במלאכתם, המה יעשו חָיל ויעלו מעלה מעלה, ובכל מקומות באים ינחלו אך כבוד ירבו כבוד ביתם, ישמחו לבות הוריהם וינחילו כבוד לבניהם אחריהם.

 

תם הספור.

ריגא, י"א שבט תרמ"ו

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[i] כי העשירים יביאו את הביכורים בטנה זהב או כסף.