_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אגרות אל מרדכי בן-עמי

בר טוביה

לתוכן הענינים

[ג האיגרות המתפרסמות בזה בפעם הראשונה בדפוס, נעתקו מתוך גוף כתב-היד שבידי ד"ר מיכה בן-עמי, בנו של הסופר היהודי-רוסי מרדכי בן-עמי (1932-1854), שאליו האיגרות כתובות.

מ. בן-עמי התגורר בנים 1923-1905 בז'נווה שבשווייץ, ושם נכרתה ברית-ידידות בינו ובין בר-טוביה, ובן-עמי היה מתומכי-גורלו של בר-טוביה במצוקתו החמרית הקשה, שבה היה נתון במשך כל חייו כמעט.  הידידות בין שני סופרים אלה מקורה היה לא רק באהדה אישית הדדית, אלא גם באחדות-דעות שבהשקפת-עולם: לשניהם היו משותפות ההערצה למסורת הישראלית והחיבה הרומאנטית להווי היהודי הדתי בדורות עברו.  בר-טוביה טרח לתרגם לעברית מקצת מכתביו הרוסיים של בן-עמי (ראה להלן בביבליוגראפיה, ערכים מס' 263, 265, 266, 269, 269א, 269ב), וכן פירסם עליו מספר מאמרי הערכה (ראה להלן בביבליוגראפיה, ערכים מס' 36, 80, 84, 142, 211).

האיגרת הראשונה כתובה על גבי גלוית-דואר ללא ציון המקום והתאריך, שאני הוספתים, בסוגריים מרובעים, על פי חותמת הדואר.  גם באיגרת השניה אין תאריך, ואילו בתאריך האיגרת השלישית חסרה השנה, ואני הוספתים, בסוגריים מרובעים על פי התוכן של האיגרות.  שיניתי במקצת את הכתיב, כדי להקל על הקורא בן-ימינו, ובשולי האיגרות הוספתי הערות הסבר.

ג. א.]

 

א

[Nice. 10.III.1921]

ידידי היקר!

בערב שבת בין השמשות שלחתי אליך את כתב ידך, ואל הוצאת שטיבל את תרגומי, ולא היה סיפוק בידי לכתוב מכתבים, ואולם אחר השבת כתבתי לך דברים אחדים שבוודאי כבר קיבלתם.  מה שכתבת על ביטול הסניף האמריקאי[i] ירא אנוכי אפילו להעלותו במחשבה, לפי שהוא מקור פרנסתי היחיד והמיוחד.  "העם היהודי"[ii] איננו משלם עכשיו כלום, ו"העולם"[iii] מדפיס מעט ומשלם פחות ממעט.  לפני חדשים אחדים הודיעו מאמריקא ש"המקלט"[iv] נפסק והפחיתו את שכרי, ובחודש הזה עוד לא קיבלתי כלום, ואין אתי יודע עד מה.  את כתובתו של מר שטיבל אינני יודע.  בנוגע למשרת מזכיר בבית הרב קוק[v] אינני יודע מה אומר לך.  עשה כאשר יורך רוח מבינתך.  בברכה לך ולכל אשר לך מקרב ולב עמוק,

שלך בר-טוביה

ואף אתה ידידי הנחמד, מר מיכה הרופא[vi], תעמוד על הברכה.  את הצעיר שלך קיבלתי, כמובן, בסבר פנים יפות, ובוודאי אהיה לו להועיל בכל אשר אוכל.  ומה שלומך? האתה עושה חיל בהלכות הרופאים? היש לך פנאי לדברי תורה, ומתי אתה אומר לעלות לארץ ישראל? ענייני שלי ידועים לך בערך,והנני שלך, המברכך בכל טוב,

בר טוביה

 

ב

[בראשית 1924]

לידידי היקר, למר בן עמי, שלום וברכה!

דבריך היוצאים מקרב ולב, כדרכך תמיד, נחתו כחיצים בלבבי, אף כי בעצם לא היו לי כחדשים, כי זה כעשרים שנה ואנוכי עודני בברן העיר, שכלו לי כל הקיצין, הן בענייני הפרט הן בענייני הכלל, שסגרה עלי ועלינו הדרך מבלי כל מוצא, כבר בימים ההם הרגשתי את המבול הנורא שהולך ומציף אותנו ומריק את נשמותינו, ומוסר את גוויותינו בידי הגויים.  כבר אז ראיתי בחוש, מתחת להדיבורים המפוצצים והעוויות הגיבורים, את הדלות ואת השפלות ואת ההתבלטות בפני כל גוי קטן ומנוול, את הכיעור ואת הזימה ואת הזוהמא בכל עבר ובכל פינה.  ראיתי שהקופצים בראש הם ריקנים והדיוטים וצבועים כמעט תמיד, ורודפים אך ורק אחרי הנאת עצמם, השררה והממון, וכיוצא באלו, ושכל אלו שעוד נשאר בהם מתחת לגלי האפר והאשפה ניצוץ קטן של כשרון של אמת ויופי פורשים לקרן זווית ובוכים, אם עוד לא יבש גם מעיינם זה, מעיין הדמעות.  את כל זה, ורב יותר מזה, ידעתי גם ידעתי.  ואף על פי כן, בשמעי את הדברים יוצאים מפיך על המצב של עכשיו, על אלו שראו בעיניהם את כל הנעשה, את נהרי נחלי הדמים של המון בית ישראל, והם לא רגזו ולא חלו – נדמה לי כי קדרו השמים עלינו, והתהום פתחה את לועה לבלוע חיים את השארית הנשארה.  הלוא נורא הדבר: ישראל איננו מרגיש בעצמו, והגויים דווקא עכשיו מרגישים, הוי, כיצד מרגישים בו.  – ומה שאמרת לכפר את פני על חטאים שלא חטאת, אינני יודע מה אומר לך על זה.  הלוא למרות כל עמלי ויגיעי לעורר את היכולים ואינם רוצים להוציא למצער תרגום עברי מספר הילדות שלך[vii], שהיה בוודאי לעטרת תפארת לספרות זו – לא עלה בידי מאומה.  לא אתה חטאת ואשמת כנגדי, כי אנוכי בלבדי אשמתי, לפי שלא בגדתי ולא גזלתי בעולם הבגידה והגזלה, הכחש והמרמה.  כשעוררתי על אותו התרגום העברי רמזו מאחורי: יפה זה דורש לעצמו.  ולא הועיל לי גם בהזכירי להם, כי לא נטלתי חלק בתרגום לחלק מכתביך שיצא באודיסא[viii] ואנוכי לא ראיתיו, וכי הסיפור שנדפס שם בתרגומי[ix] יצא לאור זמן רב קודם שכתבתי על חג היובל שלך.  ואף עכשיו, כשאנוכי מקנא במצבי כשהייתי נותן שיעורים עברים או כשהייתי עובד אצל הוצאת שטיבל באמריקה – אף עכשיו הם מליזים אחרי: ראו, הינה הלה דורש בשבחם של יעבץ[x] ורב צעיר[xi], מפרסם דברים גם ב"הארץ" וב"הפועל הצעיר", גם ב"התור"[xii], גם ב"התורן"[xiii] וב"הדואר", גם באיזה עתונון "הירדן"[xiv], גם בעיתונים ז'ארגוניים – ועדיין הוא מתלונן על עניותו.  מעיד אני עלי שמים וארץ, שלא קיבלתי עד כה אפילו פרוטה אחת לא מיעבץ ולא מרב צעיר, לא מן "הארץ" ו"התור" ולא מן "התורן", לא מן "הפועל הצעיר" ולא מן העיתונים הז'ארגוניים, שאפילו לא נשלחו לי.  רק העתונון "הירדן" שלח לי פרוטות אחדות, ומן "הדואר" שהולך ומדפיס את דברי על הסדר ואף הגליונות אינם מגיעים עדי, הוצאתי בכבידות עצומה בימי הקיץ מעט דולרים.  – ואולם נניח ייסורים של עניות ושאר ייסורים, הקשים אלף מונים מן הראשונים.  הדיבור בכל זה לא די שלא יועיל, אלא שמסוגל גם לעורר גועל נפש, ומה גם שאין לחדש לך במסכת ייסורים, שבקי ורגיל אתה בה יותר מדאי – נדמה לי בכל זאת שטוב שאתה הולך סוף סוף לארץ ישראל, ואולי תזכה גם לתקן דבר מה.  ובעמדך לפני כותל מערבי, לתנות על שלושת החורבנות, אל תשכחני, כי אתך אנוכי לבכות ענות עם אומלל ואובד דרך.  ואתה שלום ולמר מיכה הרופא[xv] ולכל בני ביתך היקרים שלום.  והנני שלך, המצפה לדבריך והדורש טובתך כל הימים

בר-טוביה

מרוב שיחי וכעסי שכחתי גם להביע לך את תודתי העמוקה על שלש מאות הפראנקים בקירוב, שהואלת לשלוח לי בטובך.   ויהי רצון שתינצל בזכות זה אתה וכל אשר לך מן הדלות המחפירה.

 

ג

בחמישי לירח זיו [תרפ"ד]

ברוך אתה, בן עמי היקר, בצאתך מהלווציה הנכריה והנחמדה, שככה סבלת, שככה גם יצרת בתוכה, לאלות לערש מולדת האומה האומללה, שככה אהבת אותה, שככה שאפת אליה.  יהי רצון שתשרה עליך הרוח הגדולה והקדושה המרחפת עוד על החרבות הנאוות והנעימות ביגון צערן, ותאמר שירה חדשה שכולה עברית.

ברוכים גם בני ביתך היקרים.   ידידך עוז

בר טוביה.

שלום וברכה לידידי מר מיכה, ובקשה להודיעני מי ומי ההולכים מעמכם.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה



[i] של הוצאת שטיבל.

[ii] השבועון האידי "דאס יידישע פאלק" בניו-יורק.

[iii] שבועונה העברי של ההסתדרות הציונית העולמית.  יצא באותו זמן בלונדון.

[iv] ירחון עברי לספרות, למסע ולענייני החיים.  יצא בניו-יורק ב 1920-1919 בעריכת י. ד. ברקוביץ ובהוצאת א. י. שטיבל.

[v] הרב אברהם יצחק הכוהן קוק (1935-1865), רבה הראשי של ארץ-ישראל למן תרפ"א ועד סוף ימיו.

[vi] ד"ר מיכה בן-עמי, בנו של הסופר מרדכי בן-עמי.

[vii] נכתב על ידי בן-עמי רוסית, ופרקים אחדים ממנו תורגמו לעברית על ידי בר-טוביה ונדפסו ב"העולם" וב"התור" (ראה להלן בביבליאוגראסיה, ערכים מס' 263, 269).

[viii] כתבי בן-עמי, כרך א, אודיסה תרע"ד.

[ix] דראמה קטנה, ראה להלן בביבליוגראפיה, ערך מס2 266.

[x] זאב יעבץ (1924-1848), הסופר וההיסטוריון העברי הנודע, בעל הכיוון הלאומי-מסורתי.

[xi] כינויו הספרותי של חוקר התלמוד והפוסקים הרב חיים טשרנוביץ (1949-1869).

[xii] שבועון של "המזרחי" בארץ-ישראל, בעריכת הרב י. ל. הכוהן מימון (אז – פישמן).

[xiii] באותו זמן ירחון בניו-יורק בעריכת ראובן בריינין.

[xiv] ירחון "לספרות, ארץ, ענייני היהדות ושאלות הזמן", בעל כיוון דתי.  הוצא ונערך על ידי משה לייטר, בראשונה (תרע"ט-תרפ"ב) בציריך, ואחרי כן (תרפ"ג-תרפ"ה) בניו-יורק.

[xv] ראה איגרת קודמת, הערה 6.