_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מספר המידות

בר טוביה

לתוכן הענינים

א: סופרים חדשים ישנים

     לפנים בישראל היו סופרים של קדושה, ועתה באו במקומם סופרים של חול.  לכאורה, אלו ואלו סופרים הם, ואין ביניהם ולא כלום.  ובאמת אין ביניהם אלא שיתוף השם בלבד.  אומרים: הסופרים הקדמונים שחצנים היו, ופסעו על ראשי העם.  אבל במעלליו יתנכר אדם, אם זך ואם ישר פעלו.  אילמלי היו אותם הסופרים הקדמונים בעלי גאווה, היו מניחים לפחות את שמותיהם לדורות להיות לזכרון עולם.  צא וספור את מעשיהם ואת ערכם: הם שמסרו לנו את התורה שבכתב ואת יסודות התורה שבעל פה, הם שהיו סופרים את כל האותיות שבתורה, ועשו את ההלכות ספורות ספורות.  בני ברית ושאינם בני ברית שותים זה למעלה מאלפיים שנה את מימיהם של אותם הסופרים, ונהנים מפרי עבודתם הגדולה והכבירה.  ואף על פי-כן, כמה משמותיהם אנו מזכירים?  אחד מאלף ושנים מרבבה.  מה אות, כי הסופרים ההם לא נהגו סלסול בעצמם, ולא נתכוונו לכבוד עצמם, וכל מה שעשו לא עשו אלא לשם שמים.

     שונה לגמרי מטיפוסם של אותם הסופרים הקדמונים הוא הטיפוס של הסופרים שעמדו לנו ומחוצה לנו בזמן הזה.  בני אדם הללו מקפידים על כבוד עצמם יתר על כל שאר מיני הבריות שבעולם, ורואים את עצמם כאילו הם מבחר היצירים, וכל האנושות כולה איננה עומדת אלא על פרי עבודתם ובזכותם.  הם שזלזלו בכבודם של בני אדם – פטורים.  אחרים שזלזלו בכבודתם – חייבים.  הם שגנבו מאחרים ושמו בכליהם – פטורים.  אחרים שגנבו מהם, או שנראו כאילו גנבו – חייבים.  וכולי וכולי.  סימן רע הוא לספרות שניטלה ממנה קדושתה, ושסופריה נטלו לעצמם גדולה יתירה.  מראים באצבע על האישיות שנתגדלה בדור זה.  אלא שתמיה אני, אם לא נתחלפה להם האנוכיות באישיות.

     יכול אדם לטעון ולומר: אין החסרונות האמורים מצויים אלא בסופרים הפחותים, שאין למדין מהם על הטיפוס כולו.  אבל רצונך לעמוד על מעלותיו של חיזיון זה או אחר בעולם – צא ובדוק במעולים שבו, רצונך לעמוד על חסרונותיו של אותו החיזיון – צא ובדוק בפחותים שבו.  המעולים מבליטים את מעלותיו של החיזיון, והפחותים מבליטים את חסרונותיו של החזיון, ומשניהם תסתיים שמעתתא, ויוכר החיזיון לכל צדדיו.

 

ב: סופרים אמיתיים וסופרים מחקים

     כשם שבחיים מחקים הקטנים את הגדולים, לובשים חלוקא ומגבעת של אבא, ואדרת ונעלות של אמא, ומטיילים הדורים בלבושם, להנאתם ולהנאת המסתכלים בהם, – כך גם בספרות יש סופרים שנגזר עליהם שיהיו כל ימיהם רק מחקים את הסופרים האמיתיים.  מחקים הם את כובד הראש ואת העמקנות, את הכעס ואת הלעג, מחקים הם את הכול – ואת השחצנות על הכול.

 

ג: ארוכות וקצרות

     מידות שונות יש בספרות: מרובה המחזיק את המרובה, ומועט המחזיק את המועט;  מרובה המחזיק את המועט, ומועט המחזיק את המרובה.  ויש מרובה ומועט שאינם מחזיקים ולא כלום.

     נוהג העולם לחשוב, שהאריכות איננה באה אלא מתוך עניות המחשבה, ולהיפך, שהקיצור איננו בא אלא מתוך עומק המחשבה.  אבל באמת אין הדבר כן.

     עיתים אין הקיצור והרמז באים אלא כדי לחפות על מקום ריק, שאין בו לא עומק ולא גובה, ואפילו לא אורך ורוחב, וכדי לתפוש את התמימים בלבם לדרוש על מקום ריקות זו תילי תילים של הלכות.  יש רמז שאיננו מרמז כלום.  ויש סוד שהוא גלוי יותר מן הפשט הפשוט והעלוב.

     ולהיפך: עיתים אין האריכות באה אלא מתוך עומק המושג.  והמאריך מתפתל נפתולים רבים וארוכים כדי להתגבר על הקושי שבדבר ולגלות מה שבלבו, ואף-על-פי-כן אין רצונו עולה בידו.

     היוצא לנו מזה?  כי אין כללים בספרות, כשם שאין כללים גם בכל החיים.

 

ד: בולמוס הכתיבה

     דומה, שכל עיקר שרשו של בולמוס הכתיבה, שאחז רבים בדור הזה, איננו יונק אלא ממקום הטומאה.  סיבתו הרחוקה של בולמוס הכתיבה היא – תאוות המין, וסיבתו הקרובה היא – תאוות הכבוד.  תאוות המין, שמכיוון שניטלה ממנה הקדושה שהיתה שוררת עליה ובולמת אותה, שוב אי אפשר לה מפאת טבעה הפראי להתמלא, – תאווה זו תוססת בליבות בני האדם ומדרכת אותם מנוחה, ומביאה אותם לידי מעשים שבמצב אחר לא היו עושים אותם.  והיא היא שעוררה גם את הרדיפה הנוראה אחרי הממון ואחרי הכבוד.  והיא גם הדוחפת רבים מבני האדם אל הכתיבה.  מותר האנרגיה המינית נבלע בעבודת הכתיבה, וצער התאווה משתתק מפני תענוג הכבוד המקוּוה.  יש גם כאלה אשר הכתיבה נעשית בידיהם כלי שרת לשם תאוותם המינית.  לא כן הגדולים: הם נבלעים בתאוות היצירה.  שמכיוון שנתעוררה שוב אינה יכולה להירדם ולהירגע.

 

[1911, "העולם"].

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה